בדרך לדרג א': היריבות

העתודה יפתחו את הטורניר נגד בריטניה ששיחררה את הקלעיות מהמכללות, תתמודד נגד יוון שמגיעה אחרי סערה ללא רכזת (פצועה) וללא 4 שחקניות מובילות ("מקצועי"), ונגד ליטא אותה כבר ניצחנו בעבר. אפשר להיות אופטימיים (תמונות: FIBA.COM)


| שי ברק

מתוך הנחה, ריאלית, שרומניה ואוקראינה הן לא היריבות שלנו על העלייה והמשחקים נגדן ישמשו בעיקר כשהכנה להצלבה, שלוש היריבות הראשונות של הנבחרת הן הדרך לשלב הבא. כמו שזה נראה, הדרך, השנה, מאירה לנו פנים.

 

בריטניה: בחרו במקומיות על חשבון הניסיון מהמכללות

הבשורה הטובה: אחרי משחקי האימון נגד פורטוגל שם הובסו הבריטיות ב30-40 הפרש ושני הפסדים לנבחרת הישראלית שוחררו לוזי ולואו עבור הדור הצעיר שמשחק בליגה האנגלית הראשונה..

זואי וויליס ומייגן שרט הגארדיות בנות ה-19, קיבלו זימון ראשון לנבחרת הבריטית, לורן קריסטי הוקפצה מהקדטיות ישירות לעתודה ,שרה ראונד שחוזרת לנבחרת אחרי שלא שיחקה בנבחרות מאז קדטיות 2014, והאנה רוב שעד לפני שנתיים ייצגה את סקוטלנד בטורנירים השונים הן הפנים החדשות בבריטניה שצפויות לעשות לנו את החיים הרבה הרבה יותר קלים.

 

הבשורה היותר טובה: גבי ניקיטינייט, היתה הקלעית המובילה בנבחרת בריטניה בקיץ שעבר ובין 3 הקלעיות המובילות בנבחרת כשקדטיות בריטניה עלו לדרג א'. הכוכבת הבריטית עברה הקיץ למכללות ולא זומנה לסגל לקראת האליפות הקרובה, אך היו כאלה שזומנו וגם הן לא יהיו חלק. כך גם אבי לואו ודניאלה לוזי שתיים מהקלעיות היותר טובות של הנבחרת הבריטית (גם הן כיום במכללות) נשארו מחוץ לסגל הסופי כמו הפורוורדית המוכרת לנו מהקיץ שעבר קלואי גיינור (מכוכבות נבחרת הנערות של בריטניה לפני שנתיים).

 

ממה בכל זאת להיזהר: שחקניות הפנים הבריטיות, כמיטב המסורת, פיזיות, אתלטיות ואגרסיביות. באין איום מבחוץ הן הולכות חזק לריבאונד (קבוצת בריבאונד מובילה בגילאים הצעירים באופן מסורתי) והרבה מאד נקודות ביכולת אישית. סאבאנה וויליקינסון (178, פורוורדית) כבר היתה חלק מהנבחרת הבוגרת ומנבחרת העתודה לפני שנתיים (שנה שעברה לא לקחה חלק בנבחרות), שחקנית המטרה בנבחרת הבריטית. אימאני וויטינגטון (178, פורוורדית) דווקא כן היתה חלק מהנבחרת העתודה בקיץ שעבר, פגשנו אותה ולא התרשמנו. למרות שבליגה המקומית מובילה עם הקליעה מחוץ לקשת ובנבחרת לוקחת זריקות שנכנסות באחוזים גבוהים יחסית אז גם קולעת לא מעט. שוואנה הריסון (180, גארדית), החיזוק המרכזי מנבחרת הנערות. השחקנית שהיתה דומיננטית בקיץ שעבר בנבחרתה ויכולה לעשות חיים קשים לנבחרת שלנו. ולסיום, אוזי מומדו (189, סנטרית) הסנטרית שחוזרת לנבחרת אחרי שנתיים שלא היתה חלק. כוח גדול מתחת לסלים, אבל לא כוכבת גדולה במכללה ממנה מגיעה ובכלל ספק כמה מחוברת לקבוצה.

 

מה יהיה: משחק נוח לפתוח איתו את הטורניר. הבריטיות נראות מאיימות ולכן גם נראה מרשים לנצח אותן (בכל זאת סייז ישראלי מול אירופאי), אך בפועל אחרי ניצחון כפול בטורניר לפני שנה וניצחון כפול בטורניר ההכנה לפני שבוע. וכששלוש מתוך השחקניות שיועדו להיות משמעותיות בנבחרת ייעדרו ובמקומן צורפו שחקניות שזה הקיץ הראשון שלהן עם הקבוצה (שאת אימוניה החלה לפני שלושה שבועות בלבד) – מדובר במשחק שחייבים לעבור ובהפרש גבוה (אנחנו זוכרים כמה ההפרשים חשובים, כן?) לקראת המבחן המרכזי ביום ראשון.

 

                                           

(ראסה קנייזייט, צילום: FIBA.COM)

 

ליטא: זכרונות מ-2015 ונבחרת הנערות של נמרוד מיטל

הבשורה הטובה: לפני שניבהל מהכתוב בהמשך על הליטאיות, נזכור שכבר ניצחנו אותן פעם על הבמה המרכזית של אליפות הנערות בדרג א' (15') – 79:58, חמש שחקניות שלהן שיחקו אז נגדנו כולל מסקוביץ המאיימת (שקלעה 11 נק') וראסה קנייזייט שסומנה כאחת מכוכבות האליפות (אותה עצרנו על 5 נקודות). הן לא הסתדרו אז עם 15 נקודות של עדן רוטברג (אבל גם עם אותו משחק בלתי נשכח של יעל גלילי עם 7 מ-8 מחוץ לקשת).

צריך גם לזכור שהקבוצה שמורכבת מארבע שחקניות שממשיכות בעתודה ו-4 נוספות שעלו מהנערות סיימו בשנה שעברה פעמיים בתחתית דרג א' וירדו לדרג השני, סימן לפגיעות מסוימת ולכושר של הליטאיות.

 

הבשורה הטובה יותר: ניצחון על ליטא ביום השני של האליפות יבטיח בוודאות (99%) את המקום הראשון בבית ויריבה נוחה בחצי הגמר בדרך לדרג א'. משחק חצי גמר נוח חשוב כי מתקיים לאחר יום מנוחה ובלי הלחץ ש"הכל או כלום" ביממה האחרונה של האליפות.

 

ממה בכל זאת להיזהר: מהנבחרת הליטאית(!!)

בשנת 2016 כששתי הנבחרות שיחקו בדרג א', נבחרת ישראל היתה קרובה לרבע הגמר עם הפסד דחוק ללטביה , אבל ליטא היתה קרובה לרבע הגמר כשהוליכה חמש דקות לסיום נגד צרפת (אלופת אירופה) והחמיצה שלשת ניצחון בסיום במשחק שהסתיים 53:51. באותה אליפות עוד ניצחה ליטא את ספרד, קרואטיה, סלובניה. וכן..כמו ישראל גם היא ניצחה את סלובקיה.

מאותה הנבחרת נשארו לא פחות מ-8 השחקניות המובילות שלה מהקלעית המובילה מסקונייט שקלעה 12 נקודות נגד ספרד ו-6 נגד צרפת ופעמיים לקחה נגדן 9 כ"א (סה"כ 13.4 נק' ו-8 כ"ח), דרך פרטנייט (11.2) וקנייזייט (11 נק') ועד קאקטייט שאמנם שיחקה רק בחמישה משחקים אך סיימה עם 3 אס' ו-5 נק'.

בקיץ שעבר אמנם נבחרת העתודה סיימה במקום ה-14 וירדה דרג, אך היתה קרובה להבטיח הישארות שנכנעה לסרביות רק ברבע האחרון ובמשחק הקובע נגד הולנד עם 6 מ-26 של מסקונייט ויוריקיוט.

 

מה יהיה: משחק מפתח (בונוס) לטורניר כשניצחון יבטיח מקום ראשון והפסד לכאורה לא ייפגע בנבחרת, אבל חשוב לא "להתפרק" מול הקבוצה. כי הפסד לקרואטיה לפני שנה היה סביר, ההפרש הוא זה שמנע את העליה ולמרות שלא נראה שיש מי שתאיים על ליטא (מלבד ישראל), אף פעם אי אפשר להגיד אף פעם.  משחק צמוד עם אפשרות להצהרת כוונות מרשימה. ניצחון על הפרק.

 

                                         

(אלנה טסינקה, צילום: FIBA.COM)

 

יוון: הבלאגן חוגג, הרכזת פצועה - מהפך בנבחרת

הבשורה הטובה: הבלאגן ביוון חוגג. אחרי ששתי שחקניות החליטו לוותר על הנבחרת קלאוטו (הקלעית המובילה בעתודה אשתקד) ואנסטסופולאו (מהדומיננטיות בנערות ב-17') שהחליטה לשים את הקריירה לפני הכדורסל. בשילוב "החלטות מקצועיות של הצוות המקצועי" שהשאיר עוד 3 שחקניות מנבחרת העתודה בבית (מזכיר לכם נבחרת כלשהי?!)

אז ללא מריה קאטסאמואורי (190) ואנסטסופולאו (190) הנבחרת היוונית הופכת להיות נחותה בצבע לא רק ביחס לישראל, אלא ביחס לאליפות כולה, ביוון זועמים על ההחלטה של הצוות המקצועי שגם נמנע מלספק הסברים סבירים מעבר ל"החלטה המקצועית"

 

הבשורה הטובה יותר: טזנטאטאו, הרכזת מנבחרת הנערות, היתה מהשמות המבטיחים לקראת הקיץ הקרוב, על יכולות ניהול המשחק שלה בנו בעתודה מאז הקיץ הקודם, אך במשחק ההכנה נגד בולגריה נפצעה במה שנראה כפציעה קשה שתשבית אותה לעונה הקרובה (ובוודאות לנבחרת), ניקולטה קוליה בת ה-17 מפנאתנייקוס הוקפצה לנבחרת, אך היא לא רכזת טבעית כך שליוון אין מוליכת כדור ומנהלת משחק בסגל. ככל הנראה אלנה טסינקה מנבחרת הנערות תמלא את התפקיד (3.7 אס' באליפות הקודמת) אבל היא גם צריכה למלא את תפקיד הקלעית, הריבאונדרית ובכלל יותר מדי מונח על הכתפיים שלה וזו הבשורה הטובה ביותר שהנבחרת הישראלית היתה יכולה לקבל.

 

ממה בכל זאת להיזהר: "נבחרת בסגנון ישראלי". המהפכה שעשתה המאמנת היווניה כוללת, מלבד את קוליה (17, 171) את קריסטיניה קאטסאמואורי (17, 182), הפורוורדית מנבחרת הקדטיות שכבר סומנה בתחילת הקיץ והיתה חלק מההכנות וניקי סאפאלידואו (17, 175) גארדית נוספת נבחרת הקדטיות שהוקפצה להשלמת הסגל – כי אם כבר שינויים לפחות עם מחשבה לעתיד וקידום צעירות. המוטיבציה שהן יגיעו איתה והגב שמקבלות מהצוות המקצועי יכול לחפות על היעדר הנסיון, הגנה חזקה, לחץ ולהיות ראשונה על כל כדור. אם לזה נפסיד...התבלבלנו.

אז בהיעדר שחקניות פנים, בהיעדר שחקניות פיזיות שייתנו את ההגנה ובהיעדר רכזת טבעית מה נשאר? הרבה מאד קלעיות. הגישה היא – "אנחנו נספוג, אבל אם נקלע יותר ננצח". זו שיטה הפוכה לכל אמונה ופילוסופיה יוונית שהיא, אבל אין ברירה אז קרלפטי, טסינקה ואפילו קראקולה שחוזרת אחרי שנעדרה בקיץ שעבר הן התקווה אם כבר להפתיע אז זה כנראה יגיע מכיוונן ואם יש משהו ששחקניות צעירות ישראליות לומדות בליגת העל – זה לסגור קלעיות.  

 

מה יהיה: משחק מפתח על העלייה. הנבחרת תגיע אליו אחרי שני משחקים רצופים בתחילת הטורניר כך שעייפות תהיה פה השאלה. אם הנבחרת תדע לחלק נכון עומסים ולא להתרגש מהשם "יוון", אין כל סיבה שלא יהיה פה ניצחון קל. היווניים כבר מבינים שזו לא האליפות שלהן, אם אנחנו נבין את זה גם ונרגיש פייבוריטיים זה יסתיים בהצגה.