היום: ליגת העל יוצאת לדרך

כן, אנחנו יודעים, כבר קראתם את הכל במקומות אחרים ואתם כבר מוכנים. ובכל זאת: קבלו את פרויקט פתיחת העונה הצנוע של "ספסל" לליגת העל. סקירה של כל הקבוצות עם השמות הבולטים שהגיעו בקיץ וכמה מילים על העונה שנפתחת כבר הערב בדרייב אין בת"א. (צילום: מנהלת ליגת העל)


| אלירן כהן

 

היא אולי לא הכי ישראלית, אולי לפעמים לא הכי מותחת, היא אולי צפופה מידי, אולי משוחקת בשעות מאתגרות משהו, אולי לא מספיק צבעונית, אולי לא מספיק פריפריאלית, אולי חסרה איזו אימפריה או שתיים שקפצו ללאומית כדי לחזור, אבל היא בכל זאת ליגת העל שלנו. אז בואו קצת נדבר על מה שהיא מכינה לנו לעונת המשחקים הקרובה.

 

מכבי תל אביב

הגזרה המקומית עבור האלופה הכבר-לא-כל-כך-נצחית היא עדיין הרבה יותר מאשר הלחם והחמאה שלה. עונה שמסתיימת בלי גביע ואליפות במועדון הצהוב היא עונה כושלת (ותשאלו את צביקה שרף), בזמן שטופ-8 באירופה ימשיך להיות בגדר חלום, במבנה היורוליג העדכני, אבל אולי הפעם זה ישתנה.

הקבוצה של נבן ספאחיה עשתה מקצה שיפורים בקיץ האחרון, אבל סך הכל הצליחה לשמור על מי שרצתה, בדגש על השלד הישראלי שלה: אלכס טיוס, ג'ון די וג'ייק כהן. ג'רמי פארגו, משיח גרסת 2018, נשאר גם הוא ויחבור בקו האחורי לסקוטי ווילבקין המבטיח שהגיע מדרושפאקה, ואת הקו הקדמי חיזקו שניים שנחתו ישירות מהליגה הטובה בעולם, טאריק בלאק וג'וני אובריינט.

 

הפועל ירושלים

אמארה חזר (אבל כרגע רק לאירופה), בלאט הגיע (אבל כרגע "רק" תמיר), אורי אלון עזב, גם ריצ'ארד האוול, ואפילו הייתה פרידה מעניין ממפעל היורו-קאפ היוקרתי. הפועל ירושלים של עודד קטש הלכה על בנייה מחודשת, כמעט. מהסגל הישראלי נשארו ליאור אליהו, בר טימור ויוגב אוחיון, ואליהם הצטרפו תמיר בלאט ואלכס צ'וברוביץ', אבל כאן בערך הכל נגמר.

ג'יימס פלדין, ג'ייקובן בראון, כריס ג'ונסון, ג'וש אוונס, טיישון תומאס, דאשון באלטר - המוכרים יותר והמוכרים פחות יחזקו את החבורה הישראלית של קטש, ולמרות שעד כה במשחקי ההכנה זה לא נראה "וואוו" כולל תבוסה לא מתוכננת למכבי ראשון לציון בחצי גמר גביע ווינר, עדיין יש לירושלים את מה שהיא צריכה כדי לחזור להיות מספר 2. זה בכל זאת עדיף על פני 0 הגמרים בהם השתתפה אשתקד.

 

הפועל חולון

כמה זרים ספרתם עד עכשיו? לא שמתם לב? יפה, כי גם אנחנו קצת איבדנו את הספירה, ואז פתאום הגיעה הפועל חולון. עם התקציב השלישי בגודלו בליגה, מאמן - דן שמיר - שכבר הפך בן בית, העמידה גם העונה מחזיקת הגביע וסגנית האלופה את אחד הסגלים הישראליים המרשימים בליגה, וציפתה אותו בחבורה של זרים איכותיים, מוכרים וקצת פחות, חולוניים בלב-ובנשמה וכאלה שעוד יהיו.

קאליף וואייט עבר את מבחן הכשירות בנס ציונה והוחזר, קורי וולדן נשאר. שניהם אמנם לא רכזים מובהקים אבל עליהם תוטל, כרגע לפחות, מלאכת ניהול המשחק של חולוניה. דקואן ג'ונס צפוי להיות אחד הזרים היותר מעניינים בליגה העונה, תגרילו איזו מילה על דריון אטקינס שחזר לעוד קדנציה, נניח, אבל מחולון דווקא נרצה לראות יותר אל הישראלים: גיא פניני הנצחי, עמית שמחון שהגיע מאילת, שלומי הרוש, טי.ג'יי קליין ורועי הובר. יספיק לעוד ביקור באיזה גמר? היינו אומרים שכן, אבל...

 

מכבי ראשון לציון

תקראו את השורה האחרונה של הפסקה הקודמת בלי לעצור. זה קצת יעשה לכם סדר כשתבואו לבקר ב"בית מכבי". אבל ראשון לציון תהיה שם כדי להפריע. גם לחולון, גם לירושלים, וכמו שהוכיחה בגביע ווינר - גם למכבי תל אביב. והיא עשתה את זה עד כה נהדר עם ארבעה זרים בלבד וצביקה שרף אחד, שלא יודע שובע ואנחנו כמובן אוהבים לראות את זה ולכתוב על זה. אז צביקה לקח את כל מה שהיה בשנה שעברה, הניח בצד, וחולל מהפכה. של שמחה.

קמרון לונג, דשון סטיבנס, דייויד וויבר, מרקיז רייט יעמדו לצד אחד הסגלים הישראליים המעניינים בליגה, ואולי המעניין שבהם, ואנחנו מרשים לעצמנו להגיד את זה הרבה בזכות איגור קולשוב שכבר יצא מהפרוספקט והוכיח את עצמו כאחד הישראלים הבכירים בליגה, איתי שגב, שהרבה קבוצות חפצו בשירותיו בקיץ האחרון, עוז בלייזר ואדם אריאל. שמינייה ראשונה נהדרת של ראשון, שתתמודד נהדר עם החוק הרוסי ומציגה עד כה כדורסל די מהנה. גביע אחד כבר יש לה.

 

הפועל תל אביב

בעונה שעברה היא עוד הגיעה לפיינל פור (מהמקום החמישי בטבלה), אבל בפרה-סיזן לעונה הנוכחית הפועל תל אביב היא בכל זאת הקבוצה החמישית בגדולה לפחות עד שלא תעשה שינוי גדול שירענן מחדש את יחסי הכוחות. בעוד שיתר "יריבותיה לצמרת" השלימו רכש ישראלי מעניין בקיץ, הקבוצה של דני פרנקו נשארה כמעט בלי, וכמו כל הקבוצות הבאות ברשימה, היא כנראה תתמודד בצורה כזו או אחרת על מקומה בפלייאוף, שלגמרי לא מובטח.

תומר גינת, רפי מנקו ורביב לימונד אמנם נשארו, אבל אדריאן בנקס הנהדר עזב, ואת שאר הדקות בחוק הרוסי יקלטו סטו דגלאס וצוף בן משה, שיצטרכו להתרגל לקצת יותר. הצלחתה או נפילתה של הפועל תל אביב השנה - במיוחד הפועל תל אביב ובמיוחד השנה - תהיה הפגיעה בזרים, ובינתיים זה לא הרגיש ברור מידי, במיוחד אחרי ההדחה המהירה מאירופה. ג'מאל שולר, אלאדה אמינו, דאלאס מור, ג'ונתן הולמס. הניחוש שלנו הוא ששניים מהם לא יהיו פה בסוף השנה. אבל ת'כלס? כבר למדנו שבליגה הזו זה לא יהיה כל כך מופרך.

 

עירוני נס ציונה

והנה קבוצה שעשתה את זה יפה, ואפילו קרובה לעשות את מה שלא עשתה זו מהפסקה הקודמת ולעלות שלב באירופה. בנס ציונה לא חיפשו הרפתקאות בקיץ האחרון, שמרו על נדב זילברשטיין ועל שניים מהזרים הנהדרים של העונה שעברה - דקוואן קוק וגארי בראון רמירז, רעננו והצעירו מעט את הסגל הישראלי ואפילו החזירו הביתה את הבן האובד, מאיר טפירו, שמונה לתפקיד המנהל המקצועי.

טל דן ואלישי כדיר ימשיכו להוביל את הקו הקדמי הישראלי של הקבוצה (בינתיים הראשון עם מספרים נהדרים באירופה) לצידם של ג'ראלד לי ומייקל גלאדנס האמריקאיים, ואל הקו האחורי הצטרף חיזוק מעניין בדמותו של כריס דואו. יהיה מעניין לראות אם גולן גוט יצליח להמשיך בפריצה שלו מהשנים האחרונות, אם יניב סולומון יהפוך השנה לשחקן דומיננטי יותר בליגת העל ואם השילוב עם אירופה לא יתברר כטעות שתעלה במקום בפלייאוף בסיום העונה.

 

הפועל גלבוע / גליל

אם היינו בוחרים את מאמן העונה אחרי חודש אוגוסט ולא באמצע חודש יוני, אין ספק שאריאל בית הלחמי היה מצליח להיאבק בצורה טובה יותר, צמודה יותר ומשכנעת יותר על התואר. הזכייה באליפות אירופה עם נבחרת העתודה (שהצטרפה לעונה הנהדרת של גלבוע גליל אשתקד) סידרה לבית הלחמי מקום של כבוד בין מאמני הליגה הראשונה, "עיצבה" את דמותו מחדש, וגם נתנה לכולנו את האמונה שהולך להיות כיף השנה בגן נר.

ההצלחה הגדולה של גלבוע-גליל אשתקד הייתה שייכת לא מעט לזרים שלה שכבר דילגו לתחנה הבאה. חואקן שוכמן, שהיה מחוזר ע"י הפועל ירושלים נשאר להוביל את המערכה, ולצידו יהנה בית הלחמי מסגל ישראלי רחב. לא מוכשר מידי, אבל עמוק למדי - בן אלטיט, יחזקאל סקוור, טל קרפלס, נתנאל ארצי ואריאל נבון. יהיה מעניין לראות אם צמד הגארדים איאן מילר ובראיינרט קרופורד יצליח למלא את מקומם של ג'ייקובן וליידי. את הקו הקדמי של הגלבוע יוליכו ג'יימס קלי וגרג וויטנגטון, שבינתיים עושים רושם לא רע.

 

הפועל אילת

פטירתו בטרם עת של מוטי אמסלם ז"ל, יו"ר הפועל אילת בשנים האחרונות, הכתה בתדהמה את עולם הכדורסל הישראלי וגם הביאה לזעזוע לא קטן בשורות הקבוצה הדרומית בליגה, שתמצא את עצמה פותחת את העונה הראשונה שלה בקדנציה הנוכחית בליגת העל בלי האיש שהכדורסל היה כל עולמו. סגל הקבוצה האילתית עבר בקיץ שינוי של ממש, שרון דרוקר חצי נאלץ חצי רצה להשלים בנייה מחודשת ונפרד לשלום מעמית שמחון, אפיק ניסים וניב ברקוביץ', אבל חוץ מעומק על הספסל - נראה שסך הכל יש לו את מה שהוא צריך.

אבי בן שימול ועידן זלמנסון ירדו יחדיו דרומה אחרי שהובילו את ראשון לציון בשנים האחרונות, יונתן שולדבראנד עשה נסיעה ארוכה אפילו יותר והגיע מנהריה, ודייויד כהן היהודי-אמריקאי, עשה בכלל את המסע לאילת במסע טרנס-אטלנטי. פרדריק בורדיון הוא הזר היחיד שנשאר מהעונה שעברה. לצידו אלייז'ה בראיינט ולנזל סמית' יובילו את הקו האחורי, כשמקדימה - שני זרים נוספים לצד זלי ושולדברנד - ג'יי.פי טוקטו ודוויין תומאס.

 

הפועל באר שבע/ בני שמעון

העולה החדשה מהלאומית פתחה בסערה את עונת המשחקים הבלתי רשמית עם הופעות מכובדות בגביע "ווינר" והופעה היסטורית בגמר. זה לא אומר הרבה על מה שיהיה בהמשך העונה, אך בהחלט מלמד על קבוצה נחושה ומעניינת שבנה רמי הדר, שמתבססת בעיקר על יכולות גבוהות של שחקניה הזרים ועוד קצת עזרה מכל השאר. הדר בנה סגל חדש כמעט מהיסוד, שלא השאיר הרבה מקום לכוכבי העונה שעברה בלאומית, למעט עמית גרשון שצפוי לקבל הרבה דקות, ואוהד כהן ובן אייזנהרט, שכנראה ישחקו מעט פחות.

את שתי ההחתמות הגדולות שלה הקיץ עשתה באר שבע ממש בשבועות האחרונים, כשצרפה את הרכז סמאג' כריסטון והסנטר ג'אקים דונלדסון. הראשון הגיע כמחליף ללוסיאנו פארודי האורגוואי, השני כנראה ימלא את מקומו של סטורם וורן. טיילור ברון וג'ורדן סווינג השלימו את מערך הזרים הדרומי, ולצידם הרוטציה הישראלית הצרה כוללת את חנן קולמן הותיק, וטראוויס ווריק שמגיע אחרי עונה טובה באשדוד.

 

מכבי אשדוד

הקבוצה של בראד גרינברג התחילה את הקיץ הרבה אחרי כולם, אבל מפה לשם הצליחה לגבש רוטציה מעניינת, שחלקה עוד מתאוששת מפציעות בימים אלה, שאולי לא תהיה ההפתעה הגדולה של הליגה כפי שהייתה אשתקד, אך בהחלט תוכל להילחם על מקום בפלייאוף כמו האחרות שלפנייה. אף אשדודי מהעונה שעברה לא נשאר לאחת נוספת, והסגל נבנה כולו מחדש.

גרינברג דאג להביא זרים שמכירים את הליגה מהשנתיים האחרונות - מארק טולפסון, לנדון מילבורן, וגם כאלה שמכירים אותו - פול סטול, עימו זכה באליפות עם מכבי חיפה, וליס שושי (סנטר נבחרת קוסובו אותה הוא מאמן), התחמש בשני ישראלים שמכירים לא רע את הליגה- אייזיק רוזפלט ותום מעיין, ודאג לגיבוי צעיר ומבטיח עם עידו פליישר, והאמריקאיים ספנסר וייס וג'ייק פמברטון, שעד כה עושה רושם מעניין.

 

בני הרצליה

הבשורות מבחינתה של הרצליה הם כנראה בחזרתו של כארם משעור, השחקן המצטיין בליגה לפני שנתיים והשחקן המבוזבז בליגה לפני שנה, הביתה. רוב הסגל של הרצליה נבנה עוד הרבה לפני שבכלל הגיע מאמן - גאשפר פוטוצ'ניק - אבל לאלדד אקוניס הסיפור הזה עבד פעם או פעמיים בעבר, ובכלל - איזה שחקנים היה מוצא כאן פוטוצ'ניק באמצע אוגוסט? כנראה שלא יותר מידי.

את הקו הישראלי של הרצליה, לצידו של משעור, יובילו ניצן חנוכי, שמגיע אחרי שנים ארוכות בראשל"צ, אור לאומי, שירצה לעלות עוד שלב בדרך למקומו כאחד הגארדים הישראלים המעניינים בליגה, וסם סינגר. ג'ף אדריאן הוא הזר היחיד ששרד לעונה נוספת, והרצליה, כמו כמה מקודמותיה, תרוץ העונה עם חמישה זרים, בהם הילטון ארמסטרונג הוותיק ומייקל דיקסון האמריקאי-גיאורגי, שיוביל את הקו האחורי של הקבוצה.

 

עירוני נהריה

עם סגל ישראלי לא מרשים מידי או עמוק במיוחד וארבעה זרים בלבד, כרגע לפחות, ינסה מיקי גורקה, להוביל עידן חדש בנהריה ולהגיע עם הקבוצה אל חוף מבטחים, אחרי שאת העונה שעברה לא הייתה רחוקה מלסיים בליגה השנייה. אריק אלפסי ושי סגלוביץ', צוות האימון של השנים האחרונות, עזב, ואיתו גם חמשת הזרים ויונתן שולדבנרנד, מה ששלח את גורקה, שסיים את העונה שעברה כעוזר מאמן בהפועל ירושלים, להתחיל לחפש פתרונות.

יפתח זיו, נשאר לעונה נוספת יחד עם איגור נסטרנקו, ושניהם יובילו את הקו הישראלי של הקבוצה, כשעל הספסל תחכה שלישייה ששיחקה אשתקד בליגת המשנה - הפורווד אור סולומון והגארדים ניב משגב ורום גפן. בגזרת הסרים ביצעה נהריה את אחת ההחתמות המסקרנות בליגה כשצרפה את מייק הנרי ששיחק בעונה שעברה בממפיס גרילזרס, והוסיפה לו את ג'סטין אדוארדס בקו האחורי. בצבע נאנה פולאנד הצעיר וטרי אלן יקוו להיות דומיננטיים מספיק כדי למנוע את הצורך בחיזוק נוסף, שיכול מאוד להיות שלא מן הנמנע שיגיע בדמותו של זר חמישי. כבר מכירים את המטריה.