שדרות ורמה"ש על כל הקופה

מכבי שדרות רק עלתה מליגה א', וכבר מציבה מטרות גדולות לנגד עיניה עם סגל שרק לפני כמה חודשים חגג אליפות ומאמן שעלה כמה ליגות בחייו. א.ס. רמת השרון הגיעה בעונה שעברה עד לסגרת הגמר, אבל למרות יתרון הביתיות, הפסידה את העלייה לנתניה. שתיהן חשבו הקיץ רק על דבר אחד: הליגה הלאומית.


| אלירן כהן

א.ס. רמת השרון

פיינליסטית העונה שעברה, שסיימה את הליגה הסדירה במקום הראשון אך הרגישה איך החזרה לליגה הלאומית נשמטת מידיה, תנסה לשחזר השנה את ההעפלה לגמר ואולי להצליח לקחת את מה שלא הצליחה אשתקד. לשמחתה ייאמר שאין איזו "נתניה גדולה" בדרך שנחשבת לטובה יותר על הנייר, שלא לשמחתה ייאמר - התחרות השנה תהיה הרבה יותר קשה.

סגל הקבוצה מהעונה שעברה עבר שיפוץ וכלל מעט שינויים, אבל האיש על הקווים, גיא קנטור, נשאר לעונה נוספת. השינויים העיקריים היו בקו האחורי בו רמת השרון נפרדה מהמשולש אופיר פרחי, אדיר הרוש ולירז אריאלי אבל סך הכל שמרה על יציבות, גם במחיר סגל קצר מעט יותר. את מקומו של פרחי החליף עודד שעשוע שמגיע אחרי שנים ארוכות בלאומית, במקומם של הרוש ואריאלי הגיע אופק בוגדנובסקי אחרי שנתניים בנתניה, ויחד עם אסף סמואל ואורן מנסקי שנשארו לעונה נוספת, אנחנו מדברים על קו אחורי לא רע בכלל.

גם הקו הקדמי של רמת השרון עבר דלול יחסי. האיכות - נשארה, הכמות - קצת ירדה. ובכל זאת, אין הרבה קבוצות בליגה שנהנות משני שחקני פנים נהדרים ומגוונים כמו הפורוורד איתי קרביוב - ה- MVP של הליגה שלוש שנים ברציפות (פעם אחת בדרום, פעמיים בצפון), הסנטר מוטי מוסקוביץ', שרמה"ש הפכה כבר ביתו השני, והפורוורד בן שרוני שגדל במחלקת הנוער של המועדון וכמו השניים האחרונים שייך בכלל לליגה גבוהה יותר.

את הסגל יעבו בוגרי מחלקת הנוער של המועדון, שיקוו לקבל הזדמנות וקצת דקות משחק כדי לפרוץ הלאה. אם זה יגיע בתוספת לעלייה לליגה הלאומית, זה אפילו יהיה ממש אחלה.

סגל הקבוצה: איתי קרביוב, אסף סמואל, מוטי מוסקוביץ, אורן מנסקי, בן שרוני, אופק בוגנובסקי, עודד שעשוע, דוד לוי, אמרי אנגל, ים יהונתן, אוהד שגב, אלון גילאי דותן. מאמן: גיא קנטור.

שימו לב ל...
אחרי לא מעט שנים במהלכן שימש רועי ברקוביץ' כמנהל המקצועי של הקבוצה, בקיץ האחרון הוא בחר ללכת לאתגר הבא שלו ולהוביל את אליצור "איתו" אשקלון בליגה הלאומית, שעדיין לא ברור מתי תפתח. תחת ברקוביץ' הגיעה רמת השרון בעונת השיא שלה בעשור האחרון לרבע גמר הפלייאוף בליגה הלאומית, הישג שנחשב בזמנו למפתיע במיוחד נוכח הסגל שהעמידה. כדורסל הנשים הוא אמנם עדיין ענף הספורט הדומיננטי בעיר, אבל גם קבוצת הגברים של הענף וגם מחלקת הנוער שלה הסבו סך הכל, ולמרות הירידה לארצית, לא מעט אושר לחובבי הענף בעיר. רמה"ש בעידן שאחרי ברקוביץ' תנסה להגיע שוב לגבהים דומים.

מה יהיה?
על פניו, הסגל של רמת השרון השנה פחות טוב מזה שהיה לה בשנה שעברה, אבל כפי שאמרנו בפסקת הפתיחה - העובדה שהשינוי הזה מגיע לצד התפלגות נורמלית, תרתי משמע, בתקציבי קבוצות הליגה, יכולה להיות אפילו מעט מעודדת. הקו האחורי החדש עוד ילמד לעבוד יחד, הקו הקדמי שממשיך לעונה עונה כבר יודע לעבוד יחד, ועדיין אפשר לדבר על פלייאוף כעל מטרה ריאלית שיהיה חבל אם לא תושג. על המקום הראשון, כך נראה, ברמת השרון יעדיפו לוותר אם זה מבטיח את מה שזה הבטיח לשתי הקבוצות האחרונות שסיימו את העונה במקום השני.

 

מכבי שדרות

מכבי שדרות חוזרת, והיא כאן לא בדיוק כדי להשאר, אלא כדי לקפוץ בתוך שנה או שנתיים גבוה יותר, לליגה השנייה. אחרי שתי עליות ליגה רצופות, או אם אתם רוצים במספרים מדויקים יותר - 39 נצחונות מול הפסד ליגה בודד, מגיעה הקבוצה של ישראל ברוך למבחן האמיתי שלה - לליגה בה אפשר להפסיד, מותר להפסיד, ואפילו רצוי להפסיד - לפני שמגיעים לשלבי ההכרעה.

קיץ מאתגר במעט עבר על שדרות, שניסתה להעמיד סגל אטרקטיבי מאוד כדי לרוץ חזק בצמרת, אך נאלצה "להסתפק" בחמישייה מעולה אך בגיבוי קצר מהספסל. כשחלון ההעברות יפתח מחדש ינסו בקבוצה להמשיך את מירוץ החימוש במטרה להגיע לשלבים המכריעים של העונה מעמדה גבוהה.

מסגל הקבוצה בעונה שעברה, שמנה בין השאר שמות שכבר נתקלתם בהם כמו גרי גנדל, מתן מרציאנו, גיא שינדלר ואפילו דראגן קליקוביץ' - כמעט ולא נשאר אף שחקן. שי גויטע הצעיר הוא היחיד שהמשיך לעונה נוספת, וברוך צפוי לתת לו לא מעט קרדיט גם העונה. את הרכש הגדולה שלה ביצעה שדרות מהשכנה מצפון, אליצור אשקלון, שהעפילה אשתקד ללאומית כשממנה הגיעו לא פחות מחמישה שחקנים: יונתן שטרקמן, אסף אוחנה, תומר פיסצקי, רגב זנזורי ודקל נעים.

חלק מהם היו משמעותיים יותר, חלק - קצת פחות, אבל כולם יקוו לשחזר את ההצלחה מהעונה החולפת ולרשום שידור חוזר. גם מהמחוז הצפוני של הליגה הגיעו שני שמות מעניינים - הרכז אופיר פרחי שהגיע אשתקד עם רמת השרון לגמר הפלייאוף, והסנטר ג'רמיין הול, שהגיע לחצי הגמר עם עכו והיה לשחקן הפנים הטוב בליגה. מי שעוד צפוי לקבל את הקרדיט הוא הקלעי אמיתי לוי, שמבין כל הגארדים הנהדרים של שדרות יקווה לפלס לו דקות משחק ולהפוך לאחד האסים של ברוך מהספסל.

סגל הקבוצה: תומר פיסצקי, אופיר פרחי, ג'רמיין הול, אסף אוחנה, יונתן שטרקמן, דקל נעים, אמיתי לוי, רגב זנזורי, שי גויטע, טוני ג'ינו, מיכאל דזן. מאמן: ישראל ברוך.

שימו לב...
אם תשאלו את ישראל ברוך כמה עליות ליגה הוא רשם כמאמן לאורך השנים, סיכוי לא רע שהוא יתבלבל איפשהו בספירה. זה נכון שהוא צריך קצת יותר משתי ידיים כדי להגיע אל כולן (במחי יד אנחנו יכולים לדבר על 6 עליות ליגה עם הפועל ב"ש ועוד 4 עם שדרות), אבל תמיד יש עוד איזו קבוצת נוער שנשכחה או איזה מועדון שכבר היה ואיננו שברוך סחב אותו ליגה או שתיים רחוק יותר. "מר כדורסל" של הנגב הצטרף לפרויקט שנבנה בשדרות במטרה לשים את העיר על מפת הכדורסל ועד כה הולך לו לא רע. העונה הזו בהחלט יכולה להיות מקפצה אמיתית לקראת ההמשך.

מה יהיה?
אם יש משהו שבולט בחסרונו בסגל של שדרות זה מחליף משמעותי או תוספת כוח לג'רמיין הול בצבע. נכון, בליגה בה גבוהים רבים הם כאלה ששיאם מאחוריהם כמו ארז מרקוביץ', סטנלי ברנדי וישראל שיינפלד - הנוכחות של הול ה"צעיר" שווה לא מעט, אבל תלות בשחקן אחד היא אף פעם לא דבר טוב. אנחנו מהמרים על פלייאוף, ומשם - כמו שאמרנו בפסקה הראשונה.