8 נקודות. סיכום ביניים בליגת העל

בלי שנרגיש שני סיבובים מעונת הכדורסל הנוכחית מאחורינו ורגע לפני החלק האחרון והמסקרן ביותר ארבל שחם עם סיכום זמני לליגת העל שלנו. חולון, מכבי ת"א, ירושלים, מאבק הירידה, חוזה הקאט של גוני יזרעאלי ועוד.


| safsal

-- ארבל שחם --

מה כבר לא נאמר על הפועל חולון בראשותו של דן שמיר (או יותר נכון, גלן רייס ג'וניור). קבוצה רווית כישרון וכוכבים שבמרכזה עומד זר אכזר, לרוב כנגד היריבות אבל פעמים אחדות אכזר לצוות אימון, מחליט שהוא משחק 40 דקות ויהי מה, לא יורד להגנה או עושה ככל העולה ברוחו כמו לבעוט בכדור. כאן נכנס לתמונה דן שמיר, שעד השנה נחשב למאמן קשוח, אגרסיבי ועצבני, ומראה לכל הענף שהוא יודע לשלוט ולנווט את הספינה שלו להצלחה כבירה גם בתנאים כאלה.

חולוניה של השנה לוקחת אותי בפלשבק לעונת 13/14 ולכמעט אליפות של מכבי חיפה עם דונטה הגדול (בתפקיד רייס ג'וניור). דני פרנקו על הקווים (בתפקיד שמיר), עם כוכבים מנוסים כמו רנדל, אופאייבו, מורן רוט ודגן יבזורי בעונה הטובה בחייו (שבה אימלל את ירושלים עם תצוגות יחיד). הקבוצה הזו הגיעה מרחק סל מאליפות שניה ברצף לחיפה, ודונטה עד היום אומר שהיה בטוח שהם לקחו כבר את האליפות. באותה עונה דיברו בחיפה על חדר הלבשה מבריק, מגובש, מלוכד שבמרכזו עומד סמית'.

עונה לפני כן, בראד גרינברג על הקווים (מאמן העונה הנוכחית לטעמי) היה שם על דמות הבובה, לפי הסיפורים חיפה לקחה אליפות למרות הבעיות בחדר הלבשה ובזכות זה שהאליפות הוכרעה במשחק אחד בבית ברוממה. כרגע, שמיר שולט באופן מובהק בקבוצה וברייס אבל אי אפשר לדעת איך העונה תסתיים. מה שכן גביע בארון כבר יש להם, תחושה שלי זה לא יסתיים רק בתואר גביע העונה.


מכבי תל אביב לעומת חולון, מתמודדת עם עונה עגומה נוספת בעיקר לארון. הקבוצה שנחשבה בעבר לקבוצה של המדינה השנה מקבלת את החותמת הרשמית לכך שהיא כבר לא. אין בה עניין לציבור כשבמשחקי היורוליג הישראלים לא לוקחים חלק, אפילו אלו המתיימרים להיות ישראלים כמעט ולא רואים דקות. אבל כשהאליפות מוכרעת בפיינל פור, ולא בסדרה שבה הטובה באמת מנצחת הכל יכול להיות, אולי הפעם זה יעבוד לטובתה. בעונה גרועה שכזו הם יכולים להחזיר את האליפות אחרי 4 שנים שחונות, גם אם הם יאלצו לקרוא לעצמם "אליפות עם כוכבית"
.

הפועל ירושלים עוברת מסע העונה, מסע ארוך שמלווה בעליות וירידות. התחילו אותו עם מאמן זר ויסיימו אותו (כנראה) עם המאמן הלאומי, שלאחרונה מצליח לייצב את השורות וחילוף של שחקן יכול לשים את ירושלים חזרה על המדף. בהיבט של הקהל הם לגמרי שם, השבוע הכמות העצומה שהביאו למשחק ברוממה ריגשה אותי (גם כחיפאי מושבע).


לאחרונה, נשמעה ביקורת חריפה כנגד ההתנהלות של מכבי חיפה מול גוני יזרעאלי בכך ששחררו את השחקן בסעיף CUT שבעצם גמר לו את העונה חודש וחצי מוקדם מן הצפוי. כל ההאשמות להתנהלות צריכה להיות מופנית לגוני ולסוכנו רז גל שחתם על חוזה עם אופצייה כזו. מכבי חיפה התנהלה כעסק בסיטואציה הזו, ואין שום סיבה שיהיה לה ערך סנטימנטלי לשחקן שלא גדל אצלה והחתימה אותו מתוך ציפייה לקבל ממנו תועלת במהלך העונה, ומנהיגות. במקום לקבל את זה ראינו לא אחת שגוני עם התנועות ידיים המסורתיות מבטל שחקנים בקבוצה שלו ומוריד להם את הביטחון אחרי טעות, ועוד יותר לאור העובדה שהוא בעצמו לא נתן משחקים מושלמים. ההפך הוא הנכון.


ועוד בגזרת חיפה - המאבק השנה נגד הירידה מסתמן כמאבק רציני. אין את הקבוצה שמובהקת כחלשה מכולן. נהריה במומנטום הגרוע מכולם, חיפה גם לא מצליחה להיכנס למומנטום חיובי כבר תקופה, הרצליה ונס ציונה מוציאות במעט את ראשן מעל המים. רק לחשוב שהמאבק היה יכול להיות גדול יותר אם היו שתי יורדות. זה היה מגדיל את התחרותיות מחוץ לפלייאוף ומוסיף עניין רב לחלק התחתון של הטבלה, וגם אולי היה גורם לקבוצות לתכנן את העונה שלהן אחרת.


כמה קטנות לסיום. אנו חווים עונה שקטה יחסית בכל הנוגע לשיפוט. היה משחק עם טעויות מזכירות קריטיות והיה מאמן שהורחק ושומעים לא אחת את ההאשמות של מאמן מכבי תל אביב ושחקניו כנגד השופטים. אבל בסך הכל אנחנו רואים מגמת עלייה ברמת השיפוט בליגה, תוך כדי השתלבות שופטים חדשים והתפתחותם.


דבר שלא מובן לי בכלל הוא נושא השידורים בערוץ הספורט. כדורסל, הענף מספר 1 בישראל, מקבל חשיפה נמוכה ביחס לענף עם הרגל. כל משחק בליגת העל משודר 90 דקות מלאות ללא הפרעה ואילו בכדורסל אנחנו מקבלים "ערב הכדורסל של ישראל" עם שלושה או אף יותר משחקים על אותו מסך, עם קפיצות בין המגרשים וצפייה לא רצופה במשחק.


חבל מאוד שבמנהלת לא השכילו לשנות את השיטה ההזוייה של הפיינל פור והמשחק המכריע על התואר לסדרות הטוב מ-5 מרבע הגמר ועד התואר, תחשבו איך זה היה מקפיץ את העניין והתחרותיות בליגה.