יומן פלייאוף: שריקת הפתיחה

בליגת העל יחסי הכוחות תופסים כיוונים ברורים, הלאומית מכילה יותר מאוכזבות מאשר הייתה יכולה, וגם קרבות הפלייאוף בארצת עדיין פתוחים. לקראת הכניסה לחודשי ההכרעה וכשנראה שכל משחק קובע גורלות - סיכום שבועי של מה שקורה בשלושת הליגות הבכירות. (צילום: מנהלת ליגת העל)


| אלירן כהן

(הרצליה ונהריה. ראש בראש עד הסוף)

 

מגדילים פערים

הסיבוב השלישי בליגת העל עדיין לא כאן, אבל התחושה היא שאנחנו הולכים לפתוח אותו עם מגמות יחסית ברורות. הרביעייה הראשונה (מת"א, חולון, ירושלים ואילת) תשמור על מקומה עד לסיום העונה. נהריה והרצליה ילחמו נגד הירידה לליגה השנייה ממש עד הבאזר, אבל כל השאר - אם לא ירשמו אירועים חריגים מהממוצע - יאבקו בעיקר על הכניסה לפלייאוף ועל מאבקי המיקומים שם.

מצד אחד, כשפערי הרמות בין הרביעייה הראשונה לכל השאר ניכרים כל-כך, המחשבה על הפתעה בפלייאוף נשמעת קצת רחוקה מכפי שהתרגלנו לחשוב עליה. מצד שני - בדיוק בשבוע בו דירקטריון מנהלת הליגה מתכנס ומחליט להתחיל לדבר על סדרות במקום על פיינל פור - מה לנו כי נלין על קצת ספורטיביות. רק שהאקשן ישמר עד הסוף.

ובזמן שהרצליה ונהריה לא מצליחות לנצח כבר תקופה (הרצליה עם 10 הפסדים רצופים, נהריה עם 7 הפסדים ב- 8 המשחקים האחרונים), מכבי אשדוד - שסומנה בסוף הקיץ כמועמדת בולטת לירידת ליגה - ממשיכה לעשות שינויים ומנחיתה את נמרוד לוי, שאמור לתת לה עוד קצת אוויר במאבקי התחתית. תיאורטית, לכולן עוד יש סיכוי. מעשית, נהריה מינוס זר יכולה לצרף אחד אחרון והיא - די בצדק - לא ממהרת לעשות את זה, והרצליה נמנעת משינויים כדי לא להגיע לסיטואציה דומה. מעשית, העונה של 8 האחרונות תקבע לפי מספר הנצחונות הכפולים שהשיגו על יריבותיהן, והבתים הפנימיים שיווצרו שם. וכאן לתיאוריות יש פחות סיכוי לעבוד.

 

ממפח אל הפחת

ובינתיים בלאומית - כל אחת ומפחי הנפש שלה. מכבי רחובות הפסידה השבוע לאליצור יבנה בקרב בין שתי המאכזבות, ונתקעה במקום ה- 13 שמוביל לליגה הארצית. גם הפועל ר"ג/גבעתיים, שרצתה "לפחות חצי גמר", לא נמצאת הרבה מעליה (כלומר - מקום אחד), ואפילו קריית אתא (9 הפסדים ב- 11 משחקים) - מאבדת גובה. התחושה שבחודש ספטמבר איש בעולם לא היה מצליח לנחש איך תראה טבלת הליגה הלאומית בחודש אפריל - מקבלת משנה תוקף משבוע לשבוע.

ויש גם מפחי נפש מעודדים קצת יותר. כמו למשל זה של מכבי חיפה, שהפסדיה למוצקין בקרב על המקום השני (לפחות במאבק הישיר מולה) או כמו זה של עירוני רעננה, שאחרי למעלה משנה רשמה הפסד ליגה בחוץ. זה לא ימנע ממנה לסיים את העונה במקום הראשון בטבלה.

יום אחד עוד נחזור לטורי הסטטיסטיקה שלנו בלאומית (כן, גם לנו הם חסרים), אבל כהקדמה אליהם נגיד שלא זכורה לנו הפעם האחרונה בה הפער בין יתרון ביתיות בפלייאוף לבין מקום בליגה הארצית עמד על 5 נקודות. זה רק אומר שעוד יש לרחובות סיכוי, מחד, אולם מאידך - סיכוי שלא מומש במשך חמישה חודשים לא בטוח שימומש בחודש שנותר עם משוקלות של 200 טון על הגב. מי שהצליחה לעשות את השינויים וההתאמות שלה היא הפועל חיפה, שעם אלעד חסין עשתה 2/2 ושוב חזרה להביט בלבן של העיניים של הפלייאוף, עם חיוך.

 

קרבות צפופים

אל מירוץ הפלייאוף במחוז הצפוני של הליגה הארצית נרשמו בקיץ שש קבוצות. אחת מהן, מכבי חדרה, פתחה רע את העונה - ונותרה בחוץ. כל השאר ממשיכות להילחם. בדרום, לעומת זאת, רבו סימני השאלה על סימני הקריאה. אבל אם פיינליסטית הצפון - א.ס. רמת השרון - עוד נאבקת מול הסיכויים לחזור לשם, זו של הדרום - הפועל חבל מודיעין, כבר הבטיחה השבוע את המקום הראשון ואת יתרון הביתיות, מה שלא לגמרי עזר לה בשנה שעברה, בפרט, ולא ממש עזר אי פעם לקבוצה במחוז הדרומי של הליגה, בכלל.

לצד כל ה"ברורות מאליהן", שתי קבוצות הגיעו אל הרביעיות הראשונות בדרכים קצת יותר מסקרנות. הפועל כפר קאסם (אותה מאמן יעקב גולן), העולה החדשה בצפון, שדי קרובה להבטיח את מקומה בפלייאוף ומציגה בשבועות האחרונים כדורסל נהדר, ועירוני ר"ג (אוהד יתום), שהצטרפה הקיץ לפרויקט "שחקן אמיתי", ועם אחד הסגלים הצעירים בליגה נמצאת במקום שמוביל לפלייאוף. וקטנה אחת למחשבה: 6 קבוצות העפילו אשתקד מליגה א' לליגה הארצית. 2 מהן ישתלבו כפי הנראה בפלייאוף, כל השאר נלחמות על חייהן בליגה. גם בשנה שעברה היה לנו תרחיש כמעט זהה. נכון שישראלים ימצאו תמיד סיבה להתלונן, אבל.... אולי... 6 עולות זה קצת יותר מידי?