מאחורי הספסל: 1 על 3

- ובכן, איך דוחסים לטור אחד שלושה מחזורים ועוד יוצאים מזה לא חופרים? שאלה מעולה, אבל בזמן כתיבת שורות אלו - תשובה עדיין אין. כנראה שנדלג על כמה משחקים, או שכמה נתונים סטטיסטיים מעניינים יחלפו לנגד עיניניו, אבל מה שבטוח הוא שקיים גם הסיכוי שנתאהב ברעיון. וזה בכלל יהיה נפלא.

- מכבי הוד השרון כבר סופרת שישה הפסדים רצופים, אבל זה לא מפריע לה לשלוח לליגה את ה- MVP הסטטיסטי שלה עד כה (כלומר, מוביל טבלת המדד המשוקלל), קווינטרל תומאס. זה גם לא הפריע לה, שלא לומר - דווקא דחף אותה, להחליף זר אחר ולסדר לנו כמה מילים לספר על המחליף והמוחלף. אז הנה הם, או הנה הוא: פול דילייני, שאמנם עומד עד כה על ממוצע סביר של 17.5 נקודות למשחק, אבל חתום גם על שיא ליגה שספק אם יישבר בעתיד הנראה לעין: 48 נקודות במשחק פלייאוף. הוא עשה זאת כששיחק במדי הבקעה בשלב חצי הגמר נגד יבנה והוביל אותה לליגת העל, אי שם בעונת 10/11. במשחק ההוא הוא אפילו הספיק למסור 7 אסיסטים.

- אבל בואו נחזור רגע למציאות, ובמציאות חצי ליגה מחזיקה במאזן שלילי, כולל 3 קבוצות שאפילו לא חשבו על האפשרות להיות שם בקיץ: מכבי רחובות, אליצור יבנה והפועל ר"ג/גבעתיים (ואפילו יש כאן ייצוג לכל המרכזים, ללא קיפוח). רחובות הייתה הראשונה לעשות את השינוי בעמדת המאמן, כשמינתה את מיקי גורקה במקומו של רועי חגאי, אבל גם זה לא הביא לה יותר מאשר ניצחון אחד בשלושה משחקים על נועלת הטבלה מאשקלון. יבנה עוד הצליחה לרשום רצף יפה של שלושה נצחונות לפני שנכנעה למוצקין במחזור האחרון, וגם ר"ג/גבעתיים, שרשמה ניצחון יפה על רחובות, אי שם במחזור הקודם שלא סיכמנו לכם אותו ברוב חוצפתנו, קיבלה בראש מחיפה והפסידה גם לנתניה. ככה לא בדיוק עולים ליגה, ומי שנשארה לה בודדה בצמרת היא עירוני יובלים רעננה, שכבר סופרת 22.

- והנה משהו נחמד שמצאנו עבורכם: מידי פעם, יוצא לו, למרכוס רלפורד, לקלוע פחות מ- 10 נקודות במשחק. לא בגלל פציעה או איזה קטע, סתם כי לא נכנס. אנחנו לא רוצים לצאת נביאים ואחר כך לחפש תירוצים (ועיינו ערך הפסקה האחרונה, אבל רגע, תשארו איתנו) אבל במעט ההזדמנויות בהם קלע בחד-ספרתי בשנתיים שלו בליגה, רלפורד הספיק לעשות את זה מול מי שבדיעבד יתגלה שתעלה ליגה: 9 נק' נגד נס ציונה לפני שנתיים, 8 נק' נגד ב"ש לפני שנה. לא רוצים להתנבא על שום דבר, אבל גם נגד ר"ג / גבעתיים היו לו 8. מבטיחים להשאר במעקב ולהשאיר אתכם מעורבים בהתפתחויות. נגד קריית אתא השבוע הוא קלע 30 (לא שיא קריירה בארץ, כמובן), אבל זה שוב לא הספיק מול העוד-קצת-מזל של קריית אתא, שבינתיים שומר אותה במקום השני בטבלה. כמעט לצד השכנה ממערב. מודה שפתחתי גוגל-מפס בשביל לוודא.

רפלורד. מכתיר אלופות באמצע העונה? (גלעד חזון)

- ובהחלט אפשר להגיד כמה מילים גם על השכנה ממערב, מכבי קרית מוצקין, ששומרת על מאזן הבית המושלם שלה (במוצ"ש משחק השלמה באשקלון) ובעיקר שומרת על הקצב. בפעם היחידה בה קלעה מתחת ל- 80 נקודות, בתחילת נובמבר נגד רעננה, היא הפסידה (אבל זו רעננה) והפעם הקודמת בה הפסידה הייתה באולם ישורון בו עלתה לליגה הלאומית, על חודו של סל. נסבל בהחלט. מוצקין לא מציגה את ההתקפה הטובה בליגה (רק רביעית, 86 נק' למשחק. ולעזאזל ההגנות בליגה הזאת), אבל היא קולעת קרוב ל- 10 שלשות ב- 39% (ראשונה בליגה), וגם מוסרת הכי הרבה אסיסטים (21). זה מספיק טוב בשביל מבוא למקום שני בליגה הזו. ויש עוד קסם: השבוע נגד יבנה - 5 שחקנים בדאבל-פיגרס, השבוע נגד הפועל חיפה - 7 שחקנים בדאבל פיגרס. ולא שהזרים של מוצקין לא איכותיים מספיק כדי לדעת לתת יותר. הם הרי כבר נתנו יותר.

- וזה לא מובן מאליו. עדיין 2018, וכבר לא פחות מ- 10 קבוצות החליפו לפחות זר אחד העונה. רעננה, אתא, מכבי חיפה ונתניה בינתיים נמנעות, אבל השמועות חזקות מידי בעיקר עבור אחת מהן. בשנים האחרונות התרגלנו לראות כאן זרים חזקים וחילופים מינימאליים, והשנה יש תחושה שרמת הזרים ירדה ורמת הישראלים עלתה, שזה אגב - מצוין. ובכל זאת, מבט על רשימת 20 הקלעים המובילים בליגה מגלה שרק שניים שרדו את השבועות האחרונים: נאור שרון (18.4) ויונתן מור (16.8). שרון גם נמצא בין חברי רשימת 20 השחקנים היעילים בליגה, כשהישראלי הנוסף היחיד שהשתחל לתוך הרשימה הוא ווילי וורקמן. את סשן הפסקאות הישראלי שלנו נרחיב באחד השבועות הקרובים.

- הפועל גליל עליון סוחבת איתה כמה וכמה פציעות בשבועות האחרונים, אבל זו של גוני יזרעאלי, שסובל מזיהום במרפק ויעדר במהלך השבועות הקרובים, היא המשמעותית מכולן. בתצורתה הנוכחית גליל הצליחה לנצח את הוד השרון, אבל כמה הפסדים מהשבועות האחרונים עלולים להקשות עליה להתמודד בצמרת העונה, ועוד יהיו שם מאבקים קשוחים. אלא שלפחות ע"פ המספרים, הבעיה של גליל היא לא המאזנים או התפוקה של השחקנים הישראלים, אלא מה שאולי נקרא - "תסמונת מאדן". אין עוררין על כך שמאדן הוא אחד הזרים האיכותיים בליגה, אבל יש עוררין על כך שכשחקן אחד מוביל את הקבוצה גם בדקות, גם בזריקות, גם בנקודות, גם באיבודים וגם כמעט בריבאונדים - זה לא בהכרח טוב. הדומיננטיות של מאדן חשובה, הריכוזיות שלו עלולה להיות מוקש, במיוחד כשעדיין לא ברורה תרומתו של ארון פולר שהצטרף בחודש האחרון. נקודה למחשבה.

- אחת ממגבלות האתר, והזמן שלנו, היא עמוד A4 ששוב שברנו. אז שמרנו קצת דברים לשבוע הבא. בינהם על ההתעוררות של מכבי חיפה, השיאים החדשים של רעננה (שברה בשבוע האחרון שני מנחוסים אחרי שגם רשמה ניצחון חמישי בחמישה משחקים בכפר בלום בחמש השנים שלה בלאומית בסיבוב הנוכחי וגם הצליחה לחזור מפיגור בעפולה ולהמנע מהפסד חוץ באולם בו החלה ברצף ה- 22-0 המשוגע שלה), על הדה-ז'וו שכמעט קרה להפועל חיפה, ועל כל מה שקורה בתחתית. אבל בכל זאת - נשארנו עם חוב קטן מהפעם הקודמת שבא לנו להציף שוב.

- סמי יאגר, שכיכב אצלנו בפעם האחרונה כשכבר עשה את דרכו אל מחוץ למכבי הוד השרון, כבר כמעט והשלים רצף של ארבעה מלכי סלים של הסיבוב הראשון שלא גמרו פה את העונה, אחרי רודני אלכסנדר, דייויד הווארטס ורוברט גלן. אלא, שעל הטוויסט בעלילה לא לגמרי חשבנו. איגר אמנם שוחרר מהוד השרון, אבל מצא לו בית בעפולה, ואיים לשבור לנו את הלב. כאן נכנסים לפעולה צמד הג'מארים (וקטע שיש לנו כאלה שלושה השנה) - יאנג וגאלי, שסוגרים על יאגר (24.6 נק' למשחק) מלמעלה (יאנג, 24.8) ומלמטה (גאלי, 24.2). ובכן, כמו שכבר כתבנו כמה פסקאות למעלה יותר, אנחנו לא באמת רוצים שמרכוס רלפורד יתנבא, ואנחנו גם לא רוצים לעשות את זה בעצמנו. האמת היא, שאנחנו גם לא רוצים שאף אחד מהשלושה יעזוב אותנו לפני חודש אפריל, אבל תקחו אוויר ותהיו רגועים: כבר עמלנו כמה וכמה שעות כדי למצוא קייס לכל תרחיש אפשרי שיהיה. תזכירו לנו לדבר על זה כשהסיבוב הראשון יסתיים.