פלייאוף לאומית: קולות מהפריפריה

אז איפה היינו ומה עשינו?

העונה השלישית של אבישי גורדון על הקווים בהפועל גליל עליון המשיכה את גרף השיפור שהוא מציג, יחד עם הקבוצה, מעונה לעונה. בחודש ינואר הגליל הצהירה כוונות כשרשמה כמה וכמה נצחונות גדולים, כשהבולט שבכולם הוא עצירת הרצף האינסופי של רעננה. בתור הגראנד פינאלה של החודש החתימו בגליל את ג'ו לואל אצ'וויל, מהסנטרים הטובים בליגה, שחיזק את הקבוצה בדיוק במקום בו הייתה צריכה, ואת הסיבוב השני היא סיימה עם 2 הסדים בלבד, שהבטיחו לה את המקום השלישי ואת יתרון הביתיות ברבע גמר הפלייאוף.

אליצור איתו אשקלון, מאידך, פתחה את העונה עם מטרות צנועות בהרבה. היא לא הצליחה לייצר מומנטומים חיוביים לאורך הסיבוב הראשון (במהלכו העמידה רצפים של 4 ו-3 הפסדים) ונאלצה להיענות לבקשת שחרורו של הסקורר המוביל שלה, כריס מקנייט, שהתקשה להתמודד עם המצב הבטחוני בעיר. ולמרות זאת, דווקא מתוך המשבר הזה הצליחה הקבוצה לצמוח. היא שדרגה את מצבת הזרים שלה עם שתי החתמות גדולות - בילי מקשפרד וטיילר סמית', נתנה לצעירים שלה לפרוח והפקידה את העניינים בידיו הבטוחות של ניב ברקוביץ'. והתוצאה: 6 נצחונות רצופים בסיום העונה, כל הדרך אל הפלייאוף.

למה אנחנו הולכים לנצח את הסדרה הזאת?

לכידות של קבוצה היא דבר חשוב הרבה יותר מסך הכשרונות של השחקנים שלה. הגליל ניצחה משחקים רבים עם זר אחד בזכות תלכיד מעולה שיצר אבישי גורדון בקבוצה, ואז היה החשש לאור ההוספה של אצ'וויל שאולי זה דווקא יפגע בשתף של הקבוצה. אבל החודשיים האחרונים הוכיחו שאצ'וויל נכנס היטב לעניינים, כמכפיל כח רציני. גליל היא קבוצת ההגנה הטובה בליגה (סופגת פחות מ- 77 נק' בממוצע למשחק) וכמו שכבר למדנו לא מעט - זה בדיוק המפתח להגיע כמה שיותר רחוק.

אשקלון, מאידך, כבר עשתה את שלה העונה, והיא מגיעה לסדרת רבע הגמר רגועה ומשוחררת, כשברור לה שהלחץ כולו מוטל על כתפייה של היריבה. לאורך השנים הפרופיל הזה הגדיר בדיוק את הסינדרלה של הפלייאוף, וכמו שאתם לבטח זוכרים - תמיד יש אחת כזו. אשקלון מגיעה לפלייאוף עם רצף הנצחונות הגבוה בליגה, כשהיא מציגה כדורסל התקפי יעיל ומהיר, נהנית מתפוקה נהדרת של צמד הזרים שלה ולא מתביישת להביס קבוצות שמשמעותית נחשבות טובות ממנה. בחודש האחרון היא קלעה קרוב ל- 95 נקודות למשחק, ומול אחת ההתקפות הפחות מובילות בליגה (זו של גליל) בהחלט אפשר לדבר על הנתון הזה כמדד משמעותי ליכולת של הקבוצה מהמקום השישי לסיים כסינדרלה.

ראש בראש: ירידה לצורך עליה

לא מעט פיקנטריות יכולות הקבוצות, המועדונים והשחקנים שלהם לספק, אבל אנחנו בחרנו ללכת דווקא אל אחת מעניינת במיוחד - המצ'אפ בין שניים מהרכזים הבכירים בליגה: גוני יזרעאלי (35) וניב ברקוביץ' (33). בצעד די מפתיע בחרו הקיץ השניים (כמו לא מעט שחקנים אחרים) לוותר על מקום ברוטציה של קבוצה בליגת העל לטובת תפקיד מרכזי בליגת המשנה. שניהם נמצאים בשלהי הקריירה שלהם, שניהם חזרו למקום שבמידה מסוימת הקנה להם בעבר תחושה של בית (גוני שיחק בגלבוע גליל ושיתף פעולה עם אבישי גורדון, ברקוביץ' כדרר במדיה של אשקלון אחרת בליגת העל), שניהם ידעו שעל כתפיהם תונח לא מעט אחריות העונה ושניהם עמדו בה. רק אחד מהם יזכה לקחת את הקבוצה שלו לשלב הבא.

(צילום: גלעד חזון. איורים: pngtree)

טריוויה

- קרב רכזים על הפרקט הוא עניין אחד. קרב רכזים על הקווים הוא עניין אחר, וזה גם מה שמצפה לנו בין אבישי גורדון לאבי סוכר. שניהם נמצאים בתחילת דרכם כמאמנים בליגת המשנה, אולם בעוד שעבור גורדון תהיה זו הופעה שנייה בפלייאוף, עבור סוכר המאמן זו הופעת בכורה, כשבקדנציה הקודמת שלו בליגה אימן בעיקר קבוצות שנאלצו להתמודד נמוך יותר בטבלה.

- אז קצת ישבנו ופשפשנו ומצאנו את הנתון הבא. זו לא הפעם הראשונה בה גורדון וסוכר נפגשים ראש בראש בשלב רבע הגמר. הפעם הקודמת (והאחרונה בה השניים נפגשו כשחקנים) הייתה בעונת 2009/10 בליגת העל. גלבוע/גליל של אבישי גורדון פגשה את אליצור אשקלון של אבי סוכר. האדומים רשמו סוויפ של 3-0 שנגמר, כזכור, באליפות המדינה ההיסטורית. גורדון וסוכר מיעטו לשחק בסדרה הזו (22 דק' לגורדון, 29 לסוכר בשלושת המשחקים יחד) אבל 9 שנים אחריי - הם כבר יזכו לפחות ל- 40 דקות במשמרת מלאה מידי ערב.

- שלושה מאמנים בממוצע לעונה עברו באליצור "איתו" אשקלון בשנתיים האחרונות שלה בליגה הארצית. למרבה האבסורד, אף אחד מהם לא הצליח למלא שם יותר מכמה חודשים ברצף. למרבה האבסורד 2 - המאמן הראשון שפוטר מהקבוצה בעונה ראשונה, רועי בן יהושע, היה זה שמונה בעונה השנייה כדי להעלות אותה לליגה הלאומית. העונה באשקלון קיבל אבי סוכר את הקרדיט מהקיץ ועד הלום, והתוצאה הייתה בהתאם. מאמן אחד, אגב, זה מה שהיה לגליל ב- 3 השנים האחרונות. נו, אתם יודעים מי זה.