רק תביאו תדרבי!

חיכינו חיכינו, והנה זה קורה. ואנחנו ממש לא מדברים על הליגה הלאומית, למרות שגם זה נחמד, אנחנו מדברים על הדרבי החיפאי. נכון, כולם היו מעדיפים לראות את זה בליגת העל עם רוממה מלאה, אבל זה כנראה יקח לנו עוד קצת זמן. אז בינתיים, אל תעשו שום תכניות ליום שלישי הכל ותתכוננו. כי איך אומרים ב-HOT? הנה הנה זה בא!

לכבוד המאורע, חשבנו להפגיש אוהדים משני הצדדים לשיחה פתוחה על ההתרגשות והציפיות לקראת המפגש הראשון. אבל אז הבנו שאף צד לא באמת מוכן להיפגש עם השני, אז הפגשנו את שני הצדדים עם רוממה וראיינו אותם כל צד בתורו.

(צילום ועריכה: לילך וייס. קריינות: אפרת פרייליכמן)

תכירו. מהצד האדום - תומר מרקוביץ ואדי מינץ. הראשון הגיע בכלל מהכדורגל, השני פה כבר 40 שנה, ושניהם חלק מהקבוצה מאז שהייתה בליגות הנמוכות. "באתי לארץ במאי 71 וישר נחתי אצל איזה קרוב משפחה בשדרות דגניה, 300 מטר מאיצטדיון קרית חיים. איזה ברירה הייתה לי?" מספר אדי על המפגש הראשון שלו עם הפועל חיפה. "רוממה הייתה יותר קטנה ויותר חשוכה, אבל הקהל היה מדהים והכדורסל היה מרגש ופעמיים בשבוע בנוהל ליגה ואירופה"

בעוד אדי ראה את התקופות היפות מהעשורים הקודמים של חיפה, אצל תומר הסיפור קצת אחר. "התחלתי מהכדורגל, סבא ואבא שלי לקחו אותי למשחק בקרית אליעזר בעונת האליפות והתאהבתי. באותה תקופה לא ידענו שיש כדורסל, אחרי הצבא כשהקבוצה כבר תפקדה כקבוצת אוהדים בליגה א' חבר מהיציע אמר בוא תראה יש כדורסל. באתי והתאהבתי מהשניה הראשונה ושנה אחרי זה רצו אותי בצוות והשאר היסטוריה."

ולצד הירוק. עומר אשל ויונת כהן הם ממקימי ארגון האוהדים של מכבי חיפה 'גרינגוס' ב-2011, ואיתם איתי שוורץ הצעיר שממש מחכה לראות דרבי. עומר אוהד כבר 30 שנה, "הגעתי עם חבר והשאר היסטוריה", ויונת ואיתי הצטרפו לקבוצה בלאומית. בעוד אצל יונת מדובר בעסק משפחתי - "הייתי מגיעה מגיל צעיר עם אח שלי הגדול וחברים שלו למשחקי כדורסל עוד כשהקבוצה הייתה בלאומית. לאט לאט הם הפסיקו לבוא אבל אני נשארתי, הכנסתי את אחי הצעיר לכדורסל וככה זה ממשיך.", איתי דווקא הלך נגד הזרם - "אבא אוהד הפועל. כשאני התחלתי להתעניין בכדורסל לפני 13 לא היתה קבוצה, התחלתי ללכת לבד למשחקים בלאומית."

לאדי ועומר, הותיקים שבחבורה, כבר יצא לראות דרבי בתקופות היפות של שתי הקבוצות בליגה הראשונה. ומהתיאורים שלהם, אנחנו יכולים רק לקנא. "הייתי בכמה דרבים שהיה מפוצץ ברוממה ברמה שאנשים היו עומדים על המדרגות והיה משהו היסטורי, זה היה לפני בערך 30 שנה" אומר עומר, וכשאדי מתאר דרבי מהעבר אפשר לראות את הצמרמורת עוברת בו כאילו הוא שם עכשיו. "אווירה מטורפת, מלא עד 0 מקום, רעש מחריש אוזניים. דרבי אחרון היה לפני 20 שנה כמעט, לדעתי דצמבר 2000 משהו כזה, הפסדנו."

ולצעירים? נשאר רק לקוות שזה יקרה כבר. "דרבי בשביל זה חלום. אני רציתי הרבה זמן שיהיה דרבי אבל הפועל לא היו מספיק טובים ונתקעו בארצית. לא רציתי שהוא יהיה דווקא בלאומית ובנסיבות האלו שמשאירים אותם למרות שלא הגיע להם." אומר איתי, ויונת מוסיפה "כל דרבי שקיים, גם אם זה בקבוצות כדורסל אחרות, אין ספק שזה מעורר את העיר. לא משנה את מי אתה אוהד יש התרגשות מיוחדת. לגבי הדרבי השנה כמובן שקיוויתי שזה יהיה בליגה הבכירה ולא בלאומית, אבל אני מאמינה שנוכל להצליח פה למלא את רוממה ולזכות לראות פה כמויות של קהל שאולי חוץ ממשחק האליפות רוממה לא ראתה."

"להיות ילד שגדל בחיפה או בקריות ולהיות רגיל גם בכדורגל וכל פעם לראות אותם (מכבי חיפה) שמחים ואתה מבואס ואחר כך כשאתה גדל עדיין לראות אותם שמחים ברחובות ואתה עם הראש למטה, זה הדבר הכי מבאס בעולם. דרבי זה יום שאתה בקושי מסוגל לאכול, אתה מת כבר להגיע למרגש, אתה נמצא פה שעתיים שלוש קודם ואתה לא יכול לנשום. זה יהיה דרבי מיוחד כי זה פעם ראשונה בכדורסל בעידן הנוכחי של קבוצת האוהדים, ועבר דור. הפועל לא הייתה קיימת הרבה מאוד שנים, צריך להרגיל את האנשים מחדש שיש כזה דבר הפועל חיפה והיא קיימת ובעזרת השם תיהיה בליגת העל." מסכם תומר.

עומר קצת מצנן את ההתלהבות מהדרבי הקרוב. "זה מרגיש מוזר מאוד, לא טבעי. היו לנו מספיק משחקים גדולים פה עם המון קהל ויריבויות גדולות, אז אני לא מרגיש את הדרבי באמת. עוד לא מרגיש את הפועל כ-כח שצריך להתייחס אליו, הם בכל זאת לא היו בליגה הבכירה המון שנים. לא יכול להגיד שהתגעגענו בהתחשב בנסיבות שאנחנו ירדנו ליגה והם קפצו ליגה שלא הגיע להם"

הירוקים - עומר אשל, איתי שוורץ, יונת כהן

שתי הקבוצות חוו טראומה בסיום העונה שעברה. מכבי חיפה נאלצה לראות בטלוויזיה איך למרות ניצחון היא איבדה סיכוי לשרוד בליגת העל, הפועל הייתה תלויה רק בעצמה אבל עשתה הכל כשי להפסיד במשחק הגורלי. בשני הצדדים עדיין כואבים את אותם ימים, אבל כבר מסתכלים קדימה.

"אני לא אשכח את המשחק ירידה כל החיים שפשוט ישבנו כאן ופשוט שעה וחצי אחרי כולם בוכים ואי אפשר ללכת הביתה" מספרים תומר ואדי על משחק הירידה של הפועל. "אני לא רוצה לעבור מה שעברתי אפילו שזה נגמר בצורה שנמחה ונשארו, לא רוצה לעבור את זה שוב." מסכם תומר. אז האם הם אכן לא יצטרכו לעבור את זה שוב? "יש פה מאמן חדש ושחקנים כולם כמעט חדשים, קבוצה יותר צעירה אז אני מצפה שהם יבואו להוכיח. מקווה שפגענו עם הזרים השנה."

"זה עדיין כואב וזה הלם." אמר עומר על הירידה מליגת העל. "המשחק האחרון שכבר ידענו שיורדים זה היה מול חולון פה בבית. אני חושבת שעבור כולנו זה כבר היה השעה של אחרי האבל, כי היה לנו די טראגי לגלות בשניה האחרונה בגלבוע שלמרות הניצחון שאנחנו יורדים. אז פה במשחק האחרון ראינו באמת את האוהדים אלו שהגיעו ושיגיעו גם לליגה השניה." מוסיפה יונת. "אין ספק שתיהיה ירידה בכמויות, אבל אני מקווה שאם תיהיה פה הצלחה זה יתן פוש לקראת סוף העונה ובכלל אם יהיה משחקים מכריעים כן נוכל לראות אולם מלא."

אם נסתכל כרגע על הטבלה, נראה במקום הראשון את האדומים, ואת הירוקים אי שם במקום השמיני. אבל לכולם ברור שזה תוצאה (אולי זמנית, אולי לא) של השביתה והעובדה שעד היום שוחק רק מחזור אחד. כי אם נשפוט על פי הקיץ האחרון, הסגלים של הקבוצות ומשחקי ההכנה, די ברור מי שואפת לאן העונה.

"המטרה הראשית כמובן לעלות ליגה." מצהירים חד משמעית בצד הירוק. "בנינו סגל די עמוק של 7 שחקנים שהם באמת טובים ללאומית, טובים, שהיו בליגת העל ונחשבים למובילים בלאומית." אבל יש גם קצת חששות. "רחובות נראים חזקים לא פחות מאיתנו, אולי יותר. בנו קבוצה בסדר, אבל למדנו בכדורסל שעל הנייר אנחנו יכולים לדבר וזה לא אומר כלום. הקבוצה הכי חזקה על הנייר זה לא בהכרח מי שתיקח, לא בליגה הראשונה ולא בשניה. נקווה שהכל יתחבר ושאנחנו ניתן את שלנו."

"אני רוצה עונה סבירה, לא רוצה להשלות את עצמי. התחלנו בהכנות הרבה אחרי כולם בגלל כל הסיפור עם בית הדין וקרית גת ואני חושב שלאור כל זה עונת הישארות רגועה תיהיה בסדר גמור מבחנתי, אלא אם כן נופתע ויהיה חיזוק רציני ונוכל להתחרות על הפליאוף, אבל כל השאר זה בונוס." אומר תומר מהצד האדום. " עונה של פליאוף תספק אותי מאוד ומה שהכי הכי יספק אותי, זה שיהיה כיף לראות את הכדורסל שלנו. שנה שעברה אי אפשר היה להנות פה. צריך רוח, לב, נשמה. הליגה תמיד הייתה שוויונית, וגם אם לא נהיה בכושר הכי טוב שלנו עכשיו, אנחנו יכולים להשתפר בהמשך בניגוד לשנים קודמות שפתחנו טוב מאוד והיינו נהדרים בסיבוב הראשון ושנתיים רצוף סיבוב שני מהגיהנום והינצלויות ברגע האחרון בין אם זה במגרש או פחות." מוסיף אדי.

ובקשה אחת אצל האדומים גם מהשחקנים. "שחקנים צריכים להבין שהם מגיעים למועדון איכותי בעל מסורת, עם קהל מדהים שדוחף עד השריקה האחרונה ואחרי, גם כשמפסידים וכמובן כשמנצחים. מקווה שהשחקנים שהגיעו לפה ואלו שיגיעו לפה שיבינו שהם לא מגיעים לעוד מועדון בליגה, אלא למועדון של ה-ליגה. אני רוצה שכל שחקן ישאיר את מה שיש לו על הפרקט. שילחם בשביל האוהדים המטורפים שמלווים אותם 5 שנים מבכל המתנ"סים שהסתובבנו בהם."

האדומים - אדי מינץ ותומר מרקוביץ

אם במקרה היינו צריכים עוד משהו שיחמם קצת את האווירה, קיבלנו בקיץ חציית כביש משניים שמאוד היו מזוהים עם הצד הירוק. עופר רחימי שניסה בשיניים להשאיר את מכבי חיפה בליגת העל, יאמן השנה את האדומי, וגם וויל גרייבס (שבינתיים כבר שוחרר מהפועל) היה אמור לשחק בצד האדום.

"יצא לי להכיר את עופר במסגרת האימונים פה ברוממה, פגשתי אותו והוא עשה עליי רושם של בן אדם שהוא קודם כל אישיות. היו פה המון מאמנים שברחו ולא לקחו אחריות, ועופר נראה לי שדווקא בגלל שנה שעברה שהוא התעקש ורצה עד שהוא הבין שהוא לא יכול, הוא הבן אדם המתאים במקום הנכון בזמן הנכון." אומר תומר, כשגם אדי מרוצה מהחיבור עם המאמן. "כעופר מקצוען אמיתי, איש מאוד חרוץ, עוזר מאמן בנבחרת. היה לנו קשר איתו כל השנים, כל הזמן על אותו פרקט, כל הזמן מדברים. הייתה לי את הרגשה שהוא יבוא אלינו כי היה קשר טוב מאוד איתו, גם אופי."

"מי אלה?" שואל עומר בחצי התרסה כלפי השניים שעזבו. "מחקנו אותם מהזיכרון, זה דבר שלא יעשה. אהבנו אותם מאוד אבל עד כאן." גם מבחינת יונת, הם שייכים לעבר "היה מאוד קשה לראות אותם באדום. איחלתי להם בהצלחה, אבל שהם יפסידו כל משחק."

ולסיכום: "דרבי זה דרבי, מי שנשאר בבית באירוע כזה שהוא פעם ראשונה אחרי כל כך הרבה שנים לא אוהב הפועל ולא אוהב כדורסל. כל אחד שקורא לעצמו אוהד חייב להיות כאן."

רחימי וגרייבס. חצו את הקווים