תכירו: א.ס רמת השרון והפועל כאוכב

שתי הקבוצות זינקו בעונה שעברה ממשחקי תחתית למאבקי אמצע טבלה ואפילו צמרת, שתי קבוצות עם מחלקות נערות נהדרות שעושות את המעבר לבוגרות בסיוע שחקניות ותיקות ומנוסות. אחרי עונה מוצלחת אשתקד הן ינסו לעשות את העונה הקרובה בלתי נשכחת.


| שי ברק

 

א.ס 'קורקט תים' רמת השרון

תלבושת: שחור-לבן ; אולם: "קרית יערים" (500 מקומות), יצחק אלחמן 13, רמת השרון ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30 ; 
בעונה שעברה: מקום 8 (מתוך 14)

עזבו: נועה שמשי, סהר דגן, מאיה מדרי, לורן בניטה, דניאל קריינין
באו:  הדר לוי (עירוני נהריה), עידן שלוש (וינגייט), ירדן ברגר (לא שיחקה), עתליה כהן (נערות א')

1. אידיאולוגיה ואג'נדה: רמה"ש "גל", קבוצת הבת של המועדון הותיק מהליגה הבכירה היא למעשה ההזדמנות של שחקניות בוגרות המחלקה לעבור מגיל נערות להוביל בבוגרות. הקבוצה הבוגרת ששואפת לצמרת בנויה על בסיס שחקניות מובילות כך שלשחקניות שמבקשות להשתלב באגודה במקום לשבת על הספסל יש להן הזדמנות להתאמן בקבוצה הבכירה, אבל גם לצבור נסיון ודקות משחק בכדורסל בוגרות בלאומית. לאורך השנים הקבוצה , אותה מובילה מנהלת המחלקה הצעירה גלית מוסאי (שגידלה דורות של שחקניות לליגות הבכירות), עלתה וירדה ללאומית בהתאם לאיכות ובשלות השחקניות במחלקת הנערות.

לפני שנתיים חזרה הקבוצה ללאומית כדי לאפשר את הפלטפורמה לבנות המחלקה שזכו בגביע המדינה לנערות ב'. כשחזרה הקבוצה ללאומית היה שיתוף פעולה מלא בין הקבוצה בליגת העל ללאומית שבאחת התאמנו שחקניות פוטנציאליות (כולל בוגרות לצד הנערות) ובלאומית שיחקו. גם בעונה שעברה שחקניות כ-נועה שמשי עלו להתאמן עם הקבוצה בליגת העל. כדי להגשים את האידיאולוגיה בקבוצה הביאו מספר שחקניות באופי המתאים כדי לתמוך בצעירות (וקסלר ומיטל לוי כמאמנות כושר), הילה הניג (גם כמנטורית) ולי אורן עם אופיר אליהו ואחרות כבוגרות המחלקה. הקבוצה תנסה להמשיך להיאבק בחלק העליון של הטבלה אבל גם להוציא כמה שיותר שחקניות לליגת העל ולנבחרות כמו בשנתיים האחרונות ואף יותר.

אז למה לצפות השנה? קבוצה שתמשיך לתת עדיפות לצעירות בוגרות האגודה ולקדם צעירות שמצרפות חדשות (עידן שלוש) הצוות המנוסה (וקסלר, לוי , הניג) יתמכו ביעד וינסו לדחוף את הקבוצה עוד קצת גבוה יותר משנה שעברה.

2.  3 היתרונות:  (1) עומק וכישרון – רמת השרון היא אולי הקבוצה שבמובהק השילוב בין בוגרות לנערות נותן את העדיפות לדור הצעיר והבוגרות הן בגדר החיזוק. בעונה שעברה לצד וקסלר, דגן, מדרי והניג – הרשימו דווקא רוני קלינגר, אופיר אליהו ונועה שמשי שהיו העוגן בקבוצה ואחראיות ללא מעט מהניצחונות. השנה את דגן החליפה הדר לוי ובמקום מדרי מצטרפת עידן שלוש אך הרעיון נשאר דומה והעונה לצידן ישתלבו יותר אופק אפרגן ועתליה כהן  שצפויות גם הן להיות מהדומיננטיות בקבוצה. כך למעשה נוצר שילוב של 6 שחקניות מנוסות ועוד 4-5 צעירות במעמד שווה, קצב שווה וסגנון משחק שלא משתנה לכל משך הדקות.

(2) קליעה מבחוץ – חופית וקסלר, הדר לוי וגם לי אורן ועידן שלוש הן קלעיות מוכחות מי ברמות הגבוהות ומי בנערות, אך כולן מגיעות עם רמת ביצוע גבוהה ובלי האפשרות להביא מהן עזרה. כשבצבע מחכות שחקניות שמסוגלות לייצר נקודות, קשה מאד לשמור על רמה"ש עם כזה מגוון של קליעה מכל הטווחים ובעיקר מעבר לקשת.

(3) רוני קלינגר – שחקנית חמישיית העונה שעברה בנערות א' ואחת מתגליות המרעננות שהיו בלאומית צפויה להביא את הנסיון מהעונה שעברה לסט היכולות שכבר מגיעה איתן ובעיקר ההגנה והעוצמה בצבע ולהפוך לאחת השחקניות המובילות ברמה"ש. לא ברור אם קלינגר היא יותר יתרון של רמה"ש או שרמה"ש בסגל הנוכחי היא יתרון של קלינגר אך כך או אחרת זו צריכה להיות העונה שלה, שנת פריצה בדרך לליגת העל (אם תבחר להמשיך וכולנו מקווים שכך יקרה).

3.  2 החסרונות: (1) היעדר יציבות – הדברים נכתבים כלקח מהעונה שעברה ובתקווה שהחיסרון יעלם והלקחים הופקו. בעונה שעברה ברמה"ש כמעט ולא נפלו משום יריבה לפחות לא במחצית הראשונה, אבל תנודות ביכולת תוך כדי משחק הביאה לאובדן של הרבה מאד נקודות. הן הובילו בהפרש דו ספרתי נגד הגליל, הקשנו מאד על חיפה, היו צמודות לגלבוע והובילו על וינגייט (ועוד...), אך המשחקים הסתיימו בסופו של דבר בהפסדים. העונה כשהקבוצה העלתה צעירות חדשות מהמחלקה ויחד עם רכש חסר נסיון יחסית (להוציא את הדר לוי), לא בטוח שהמשימה תהיה פשוטה יותר.

(2) בעיה בהובלת כדור – אמנם קשה לסמן או לזהות רכזות "קלאסיות" בכדורסל נשים ובלאומית בפרט, אך נדמה שדווקא ברמה"ש שבנויה היטב יכולה להיות העמדה הזו כחיסרון המרכזי. הדר לוי, לי אורן ומיטל לוי הן שחקניות מוכשרות שיכולות לעשות את העבודה אך כולן עדיפות בעמדות אחרות על המגרש. התוצאה היא אובדן של חלק מהיכולות שלהן ובעיה שעלולה להיווצר במיקסום היכולות של שחקניות אחרות בהיעדר רכזת שתדע להפוך אותן לטובות יותר. שמשי ושניצר שהיו אלה שהביאו את היתרונות מהמחלקה הצעירה לבוגרת, בשנתיים האחרונות, עזבו. ועד שבאגודה יכישרו את הבאה בתור יצטרכו למצוא פתרונות.

4. סיבה לליגת העל לקנא: הסגל העמוק, שחקניות בית שצומחות מהמחלקה הצעירה לקבוצה הבוגרת.

5. תוצאות האמת  - יעמדו בציפיות? הסגלים החזקים של יריבות הצמרת יקשו על פיינל פור, אבל יכולות לאיים עליו ולגעת. 5-8.

אופטימי: עידן שלוש מתפוצצצת בקאמבק, רוני קלינגר ועתליה כהן משתלטות על הקבוצה ומובילות אותה עם הרבה אנרגיות להיות כפ"ס מלפני 2-3 שנים, מאבקים על מקומות 4-5 וסיכוי מפתיע להתברג פנימה.

פסימי: השחקניות הצעירות נותנות מה שמצופה מהן אך חוסר היציבות שוב מכריע את הקבוצה שמסיימת באמצע הטבלה ותחושת החמצה של יותר מדי "טעויות לא מחויבות" שהשאירו את הנקודות אצל היריבה . מקום 8-9.

 

 

הפועל כאוכב

תלבושת: ורוד-לבן ; אולם: ביה"ס כאוכב (350 מקומות), כאוכב ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:00 ; 
בעונה שעברה:  מקום 6 (מתוך 14) 

עזבו: עלית כהן
באו: פריאל חטיב (לא שיחקה), רג'י גליידה (נפצעה – ותחמיץ את העונה)

1. אידיאולוגיה ואג'נדה: הפועל כאוכב (שהתחילה כאעבלין, עד האיחוד שהעביר את המחלקה הותיקה לכאוכב), היא הקבוצה המובילה של המגזר בעשור וחצי האחרונים. נג'מי, מאמן הקבוצה, מאמן בשנים האחרונות את "נבחרת המגזר" ומנסה לגדל שחקניות בפריפרייה להיות למובילות. הקבוצה באופן מסורתי (גם ובעיקר בגלל הקושי הגיאוגרפי) נאבקה בחצי התחתון של הטבלה כשהתקשתה להביא רכש משמעותי מבחוץ. לפני שנתיים השתנתה המגמה. דור מוכשר באופן מיוחד צמח במחלקה הצעירה ובקבוצה הצליחו להביא רכש נוצץ, את בר גילינסקי. שלצידה שנה אחת הדר לוי ושנה שניה עלית כהן, נתנו לקבוצה את הדחיפה לצמרת.

הבסיס ו-80% מהקבוצה עדיין מקומיות (חלקן בוגרות חלקן נערות) וחיזוק נקודתי כדי לתת לשחקניות המקומיות את הכלים להתמודד ברמות הגבוהות ולא רק "להשתתף" בליגה. כאוכב היא אולי הדוגמה המובהקת ביותר לאג'נדה התומכת באידיאולוגיה (ולהפך). עם התקציב שיש לקבוצה קיימת אפשרות להחתים גם 4-5 שחקניות ולהיאבק בחלק העליון שנה אחרי שנה, אבל מה בין זה לבין השאיפה לקדם ולגדל את השחקניות המקומיות ולהעפיל לליגת העל בזכותן? השנה השאיפה לתואר היתה קרובה מתמיד בחודש יולי והתנפצה בספטמבר. רג'י גליידה שהצטרפה לצד גילינסקי היו צריכות להוביל את הקבוצה לאליפות אבל פציעה שינתה את הכל.

אז למה לצפות השנה? קבוצה אטרקטיבית, לוחמת, מנוסה יותר. שעושה כמעט את כל מה שעשתה הקבוצה לפני שנה. רק שהליגה התחזקה וכאוכב רצתה אבל... כך שנראה בעיקר את המקומיות מנסות לשבור עוד שיא. ואם יבואו לראות אותן יותר, נראה חלק מהן גם בליגת העל בעוד שנה או שנתיים.

2.  3 היתרונות:  (1) בר גילינסקי – גילינסקי, בגיל 27, היא הישראלית הטובה בליגה. היא גם מהטובות בענף. לא יהיה נועז מדי להמר שאם תשאלו 10 קבוצות בליגת העל אם היו רוצים לראותה בקבוצתן תקבלו (לפחות) 10 תשובות חיוביות (התשובה ה-11 תבחן את מקומה בנבחרת הלאומית). גילינסקי קיבלה החלטה, מתמידה בה אבל לא מתעצלת. 3 פעמים בשבוע לכאוכב, כושר גופני מרשים, מובילה את הליגה בנקודות ודיי בקלות, מנטורית לשחקניות צעירות – כל המכלול לשחקנית 187 ס"מ. עשה בשנים האחרונות את השינוי בכאוכב בין מועמדת לירידה למועמדת לתארים.

(2) המשכיות – לצד גילינסקי שממשיכה עונה שלישית ופריאל חטיב המנוסה, שחוזרת הביתה אחרי שנת הפסקה, הסגל המקומי נשאר וממשיך. פיירוז חאג' תמשיך להראות שמקומה בטופ של הענף, אסיל עודה תמשיך להראות שהיא שחקנית מובילה ללאומית, ליאן עודה בשנת פריצה הולכת להיות הדבר הגדול הבא בכאוכב, ולצידן חטיב ואחרות – הקבוצה מכירה אחת את השניה, משחקות יחד (ועם אותו המאמן) כבר 3 שנים, כ"כ נדיר שמסקרן לראות כמה טוב זה יהיה.

(3) היא סלאח – סלאח היתה צפויה לפרוש בקיץ האחרון, וכמה נפלא שלא פרשה. בכאוכב, כמו בכל הענף מבינים שהעתיד לא בכדורסל ומי שיכולה לצאת ללימודים ולרכוש מקצוע זה עדיף על עוד מחזור כדורסל. אבל סלאח, משחקניות ההגנה הטובות בליגה, גארדית מוכשרת עם קליעה טובה דחתה את הלימודים בשנה ותישאר לעזור לקבוצה להישאר בצמרת הגבוהה של הליגה.

3.  2 החסרונות: (1) פציעתה של גליידה – חייבים לדבר על מי שאינה. הרבה ציפיות היו בהבאתה של גליידה (במיוחד לקבוצה שעושה מדי קיץ רכש אחד או שניים), החתמתה היתה הופכת את כאוכב למועמדת לאליפות. צמד פורוורדיות של גילינסקי וגליידה עם צעירות מוכשרות (פיינל פור בנערות) וסגל עמוק ומהיר היה משחק על כל היתרונות של הקבוצה שאין בשום מקום אחר. אבל גליידה נפצעה, השחקנית היחידה שהצטרפה היא חטיב והשאלה איך ואם בכלל יצליחו בכאוכב לסגור את הפער.

(2) היעדר קילר אינסטינקט – מאפיין של הרבה קבוצות מהפריפרייה ומאפיין במיוחד את הקבוצה הסימפטית מכאוכב. הן אולי לא מאמינות ואולי נחמדות מדי, אבל בקבוצה חסר הטירוף לניצחון. הן עושות הכל נכון ושנה אחרי שנה מצמצמות את כמות הטעויות (שעולות בהפסדים צמודים, כמו בשנה שעברה בירושלים), אבל אם בכאוכב היה קצת יותר "רוע" חיובי הן יכולות להגיע רחוק יותר.  אם יקבלו החלטה שיותר לא מסיימים עם "הפסד מכובד", הקבוצה תסיים לפחות מקום אחד גבוה יותר.

4. סיבה לליגת העל לקנא: בר גילינסקי (הקבוצות יתרצו למה לא, אבל ברור שכולן רוצות). פיירוז חאג' (השחקנית הכי טובה שלא מכירים שם).

5. תוצאות האמת  - יעמדו בציפיות? לא ברור מה הציפיות לאור השינוי בסגל. מצפים להמשיך לראות אותן כגורם משמעותי בליגה, כנראה יתמידו. מיקום צפוי? מקום משמעותי כלשהו.

אופטימי: ליאן עודה יוצרת טריו שאף אחד לא ראה אותו מגיע חאג'-עודה-סלאח שמשגע את הליגה כל הדרך למקום החמישי, הכי קרוב שהגיעו עד היום.
פסימי: ללא שינוי משמעותי בסגל היריבות הפיקו לקחים, יודעים להתמודד עם היתרונות והחסרונות של כאוכב שלא מצליחה לשחזר את היכולת והאנרגיות משנה שעברה. הגרלה קשה בגביע, לוח משחקים קשה בתחילת העונה ובקבוצה מרימים ידיים מוקדם לכיוון מקום 10 ומאכזב.