זהירות, פוסט עצוב

הכתוב הינו טור דעה

כואב הלב לראות את שחקני נבחרת העתודה ולדעת שמה שמחכה להם בעוד חודשיים זו ליגה "ישראלית" עם 5 זרים בכל קבוצה + מתאזרחים + חוקי מס שמפלים לטובה החתמת שחקנים זרים + קבוצות שרק חושבות על ניצחון.

כואב הלב לראות חבורה כל כך מוכשרת, מחוייבת, שרוצחת קבוצות בהגנה וחוגגת עליהן בהתקפה, ולדעת שבשנה הבאה היא תחגוג מקסימום על ספסלי הליגה ה"ישראלית", בזמן שחבורה של אמריקאים שאין לי מושג איך קוראים להם מעבירה עונה או שתיים על הפרקט ואז מוחלפת בחבורה אחרת של אמריקאים שאין לי מושג איך קוראים להם.

אני רואה את דני אבדיה, 2.05 מ' של כישרון טהור שלא נראה כאן מאז עודד קטש, סטופר הגנתי, קילר התקפי, ניהול משחק חכם, אופי, מחוייבות, באמת כל החבילה, ואני תוהה - מה יש לכם מכבי ת"א שאתם לא נותנים לו את המפתחות? מה אני צריך את הווילביקין העאלק-וירטואוז הזה שלכם אם גם ככה אתם לא מגיעים לפיינל פור? תנו לאבדיה 30 דקות על הפרקט, כולל ביורוליג, ותנו ליהנות משחקן ישראלי של פעם בדור.

אני רואה את ים מדר, גארד אתלט ברמה שלא היתה פה כבר שנים, פאקינג אייברסון יהודי קטן, דופק בלוקים לסנטרים, מריץ את הקבוצה, מנוע טורבו מטורף בהגנה ובהתקפה ואני לא מבין - למה הוא לא הרכז הפותח של הפועל ת"א? איזו הטבת מס יותר חשובה מליהנות מכשרון ישראלי כזה גם בליגה שלנו?

אני פונה לבעלי הקבוצות, למאמנים, לעיתונאי התקשורת ולכל מי שקשור לכדורסל הישראלי: בשביל לראות אמריקאים משחקים כדורסל, יש לנו את ה-NBA, ותאמינו לי, הם עושים את זה יותר טוב. הרבה יותר טוב. מה שיש בארץ נראה כמו ליגת פיתוח סוג ז'. במקרה הטוב. אתם קוראים לה ליגת WINNER, אבל אתם לוזרים, לוזרים שמפסידים אותי ואת הילדים שלי, שלא בא לנו אפילו לפתוח טלוויזיה בשביל הפח זבל האמריקאי-וואנאבי שאתם קוראים לו ליגה. שלא לדבר על לבוא פיזית למשחק.

רוצים להרוויח אותי בחזרה בליגה הישראלית? תחזירו אותה להיות ליגה ישראלית: 2 זרים מקסימום בכל קבוצה. כמו שהיה כשהיינו ילדים. כל השאר ישראלים. צברים. שגדלו פה, ששיחקו באולמות הקטסל שהילדים שלי משחקים בהם היום. שחקנים שאפשר להעריץ באמת, להזדהות איתם. אני רוצה שהילדים שלי יוכלו לבוא למשחקים ולהגיד "כשאהיה גדול, אני רוצה להיות כמו דני אבדיה" (זה לא יקרה, אבא שלהם 1.70 מ', אבל למה להרוס להם את החלום).

אז בינתיים, הילדים חזק ב-NBA, יודעים בעל פה את השמות של כל השחקנים, כולל שחקני ספסל, כולל שחקנים עם שמות מוזרים כמו ספנסר דינווידי. ופעם בשנה, כשיש איזה טורניר לנבחרת ישראל, אנחנו חוזרים לכמה שבועות להיות אוהדים של כדורסל ישראלי. אנחנו צורחים מול הטלוויזיה, מעריצים את המוכשרים האלה, ומפנטזים על מציאות שבה נוכל לראות אותם כאן אצלנו, בליגה ה"ישראלית" שלנו.

אבל על מי אני עובד? הסיכוי שבעלים של קבוצות "ישראליות" יחליטו יום אחד להקים קבוצות על טהרת השחקן הישראלי, נמוכים יותר מהסיכוי שלי להיבחר בדראפט הבא לפני אבדיה. לא משנה. אתם תמשיכו לחגוג על הטבות המס שלכם ולשחק בנדמה לי עם רכבת של שחקנים זרים אנונימיים (נשמע כמו קבוצת תמיכה לנפגעי הכדורסל הישראלי), ואני פשוט אחכה שנה-שנתיים שאבדיה יגיע ל-NBA, ואז אוכל ליהנות סופסוף משחקן ישראלי שמקבל דקות משחק.

ושחקני נבחרת העתודה, אם אתם קוראים את זה, סחטיין ענק. עשיתם הערב אבא ושני ילדים מאוד מאושרים. מאחל לכם שתקחו את הגביע, ואח"כ תקחו את ההצעה הראשונה שאתם מקבלים מחו"ל, ותברחו מפה. אם אתם בקטע של לשחק כדורסל, אין לכם מה לחפש בישראל.