ד"ש כפול מהפריפריה

תאמינו או לא, ההונדה של אדי מינץ שדרה עוד טיול לדרום, והפעם היא ראתה לא משחק אחד - אלא שניים! מה קרה בליגה הלאומית השבוע בין אשקלון לחיפה אתם בטח כבר יודעים, אבל מה קרה במשחק העונה (סוג של) בליגה א' דרום? תקראו ותגלו. (צילום: עינבר פחימה בן חמו מנהלת הקבוצה מבועים)


| אדי מינץ

 

חג פורים שמח חברים, והפעם פריפריה כפול לפנינו. גם אשקלון וגם יבנה. מה שנקרא פריפריה דה לוקס. כמו כל דבר בחיים גם הפריפריה של היום זאת לא הפריפריה של פעם. ככה זה כשכל טיל (המפעיל נרדם על המקלדת, הכלב אכל את שיעורי הבית) מגיע בכל ערב נתון גם לחולון (ולאף אחד לא באמת אכפת, מתרגלים). איפה הימים של הזעם הקדוש "מפקירים את הפריפריה?" שהרי היום הכל מופקר ללא הבדל דת, גזע ועיר.

קיצר למה אשקלון? כי במסגרת משימה לאומית הפועל חיפה נסעה ליום (לא) כיף וכולנו חזרנו משם צפונה עם הראש בין הידיים. למזלי עשיתי קיצור ובמקום להיות בדיכאון עד חיפה זה עבר לי כבר ביבנה. ומה שם? סוג של (עוד) משחק עונה בליגה א' דרום בין הרביעית, המארחת אליצור "יוחנן" יבנה לבין הסגנית (המקום שמוביל לפלייאוף הארצי) המתארחת הפועל מבועים. 

שמים וייז על שדרות בן גוריון 37 אשקלון, קצת תנועה באיילון ועוד קצת אחרי אשדוד ומגיעים. השמש זורחת, הנהגים סבבה. אין תלונות. אחלה אולם יש פה, אמנם כבר לא חדש אבל עדיין נראה טוב, עם 3,000 מקומות, סדר מופתי, יחס אדיב במיוחד, אבטחה, כרטיסים, נקי ומתוקתק.

עד הג'אמפ יחסי הכוחות שווים. מקום 6 מול מקום 8, העולה הישנה מול העולה החדשה. מאבק פלייאוף לגיטימי. אבל פה זה נגמר. חיפה פשוט לא הופיעה. אשקלון נתנה הצגה. בהגנה, בהתקפה, בקצב. נראה שהאורחים נשארו במלון. כגודל הציפיות כך גודל האכזבה. הקהלים בשני הצדדים אקטיביים, מעודדים ללא הפסקה, יופי של קומץ (לא באמת קומץ, הרוב המוחלט של הקהל אצל כ"א מהצדדים היה פעיל, מעודד ושר, מצב נדיר בליגה בה הקהל בדר"כ ישן 40 דק' ורק מוחא כפיים בסוף). כיף אמיתי. אוירה נהדרת.

הקהל האורח מאותגר ע"י קבוצתו שעושה הכל בכדי לדכא אותו (ללא הצלחה) והקהל המקומי מקפיד בעיקר לקלל. אבל (איך שהוא) עדיין בגבול הטעם הטוב. סה"כ חברה שמחים ויצירתיים. למרות 40 דקות של הקנטות לא נרשמו תקריות. ככה זה כשמתכוננים נכון. מקצוענים פה. גם מחצית מההרכב של מכבי אשדוד מליגת העל (משעמם שם באשדוד אז באים לבלות באשקלון) ישבה ביציע. היה כיף. נגמר 71:93 מקומי (אבל כבר מאמצע ראשון הרגיש הרבה יותר).

 

נכנסים להונדה, שמים וייז על שבזי 7 יבנה. יש לנו עוד משחק. ועוד איזה משחק. אמנם הרמה (יחסית ללאומית כמובן) לא משהו אבל היה קשוח, צמוד והפכפך. איפה פה הקרדיולוגית ביבנה? המארחים הצעירים, מודרכים ע"י קובי חסון, הקפטן המיתולוגי במיל' של רחובות מהלאומית, נותנים פייט מטורף. כל זה למרות שהמשחק לא קבע להם כלום. אבל כן. למבועים הוא קבע הכל. מפה לשם ויורדים למחצית עם 37:34 אורח.

חצי שני, קרב איתנים. שני הצדדים מטיחים שלשות אבל כלום לא נכנס והקרב מתנקז לצבע מה שמייצר הרבה עבודה לצוות השיפוט (שעשו אחלה עבודה). מי שהתחבר פחות היו הצופים (50 חברה קולניים) שהרבו בתלונות. וכך גם המאמנים. ליגה א' קלאסי. המתח בעיצומו, עונה שלמה מוטלת על הכף, באר טוביה (השלישית) נושפת בעורף. מה זה נושפת. מרגיש כאילו הם שם אישית, תלויים על הצוואר.

רוב הרבע האחרון מבועים החזיקה ביתרון קל של 3-5 נק' אבל דווקא לקראת סיומו, ודווקא לאחר הרחקה של שחקן מקומי, היבנאים עם שתים/שלוש עצירות בהגנה, חפירה בצבע והשחלת שלשה ופתאום, שתי דק' לסיום, יש לנו מהפך דרמטי עם 1+ מקומי. פסק זמן של יוסי בן אקן האורח ששולף (שוב) מהספסל את הצאצא. שלי. אור מינץ. משחקי מאני טיים מוכרעים בהגנה וזה האיש. ואני לגמרי אובייקטיבי. עוברת דקה ומבועים ב-1+ שברירי אבל המתח. אוי המתח. בלתי נסבל.

דווקא פה להפסיד פלייאוף ? דווקא פה ? אבל ההגנה עושה את העבודה ולא נותנת ליבנה לעשות סל. האורחים מחטיאים/מאבדים, מבועים רצה 8:0 בדקה האחרונה ונגמר. בסיום 78:69 לאורחים. שאת שאגות השמחה שלהם היה אפשר לשמוע עד עוטף עזה. עוד 3 מחזורים לתום העונה הסדירה. נעדכן. מתי שיתאפשר. או כשהבוסית תכריח אותנו. מה לעשות. זה רחוק. פריפריה. חוזרים לחיפה. עייפים אך רצוצים.