הזרה הכי ישראלית - אשלי האוטס מסכמת קריירה

אשלי האוטס סגרה מעגל. אחרי 4 עונות בישראל ואליפות אחת, היא חזרה לעונה אחת אחרונה בארץ – ובכדורסל בכלל, רגע לפני שהיא פורשת מכדורסל מקצועני ללימודי תואר שני בבוטניקה ולהשתלב בצוות המקצועי בכדורסל המכללות, הגיעה האוטס, הזרה הכי ישראלית שיש, לראיון סיכום ופרידה ויש לה הרבה מה להגיד על הליגה, הרמה והמצב של הישראליות.


| מאיר פרייליכמן

את העונה הראשונה של מכבי רעננה אפשר למעשה לחלק לשניים. לפני ואחרי הגעתה של אשלי האוטס (169, 29). נכון, יש הרבה מאד משתנים נוספים, כמו שהיא בעצמה תספר בהמשך, אבל הקבוצה שזו היתה עונתה הראשונה בליגה עם 8 שחקניות רוקיות בסגל, מאמן "רוקי" על הקווים וזרות ששתיים מהשלוש היו חסרות נסיון בליגה הישראלית (להוציא את קריזמה פן), אמנם ניצחו ניצחון גדול בפ"ת, אבל גם נקלעו לרצף הפסדים. האוטס התאימה כמו כפפה ליד, הזרה שכבר דוברת עברית ורואה בישראל כ בית השני שלה' הקבוצה צורפה במקום ביאס ומשם החל המפנה הגדול כולל 5 ניצחונות מ-9 משחקים עד ההעפלה לפלייאוף העליון. היא לא לוקחת את הקרדיט לעצמה ולשאלה האם היא הביאה את השינוי ענתה "ממש לא. השינוי נבע מכמה סיבות, משיטת ההכנה שלנו למשחקים, החילופים שרעננה עשו כשהביאו את ג'יידה, ואחרי החילופים גם קריזמה שיחקה שונה ועשתה התאמות. חלק גדול יש לישראליות שתוך כדי העונה עשו את ההתקדמות האישית וקפיצת המדרגה. אני לא אקח קרדיט על זה, אני חלק מהקבוצה וזו כל הקבוצה. המאמן, השחקניות, זה היה מאמץ קבוצתי ואני גאה בכולן מאד. הרבה אנשים לא ציפו מאיתנו לעשות את זה ואני פשוט שמחה שהייתי שם ויכולתי לעשות. זה פשוט מגניב".

האוטס אמנם כבר מכירה את מאבקי התחתית כששיחקה באליצור נתניה, אבל מאז הספיקה לשחק באליצור רמלה, לזכות באליפות עם אשדוד וגם לשחק שנתיים ביורוקאפ במדי קבוצתה הצרפתית. גם העונה היו לה ממספר קבוצות בישראל, אבל האוטס בחרה ברעננה קבוצה שלא הכירה יותר מדי, "לפני שהגעתי לא הכרתי את הקבוצה. הכרתי את הדר וליהי נגדן שיחקתי בעבר אבל, חוץ מהן האדם היחיד שהכרתי בקבוצה היה יוסי שי. אני לא ממש הבנתי את ממוצע הגילאים שאני הולכת לפגוש ועד כמה הקבוצה צעירה". אז למה דווקא רעננה? אני יודע שהיו לך אופציות שעל הנייר היו אטרקטיביות יותר אפילו בכסף יותר גדול. שמעתי על האגודה דברים טובים, הבנתי שזה מועדון מאד מסודר ומאורגן, גם מבחינה לוגיסטית ומערכתית וגם כספית. הם היו מאד כנים מולי מהרגע הראשון ובגלל שהן היו הפניה הראשונה אלי, החלטתי שהסיטואציה כולה היא הנכונה ביותר עבורי לבחור במכבי רעננה. זו לא היתה החלטה כ"כ קלה, אבל אני שמחה שזו הקבוצה שבחרתי לשחק בה העונה. אתה יודע, גיליתי שככל שאתה רודף אחרי הכסף הגדול יותר או האופציה האטרקטיבית כלכלית, זה לא בהכרח עושה את הכל טוב יותר או עושה אותך מאושר יותר בסוף העונה. אני חושבת שהרבה אנשים חשבו שיהיה קשה לשחק בקבוצה שכמעט כולה שחקניות בנות 16-18 – אבל אני ממש לא מתחרטת על הבחירה, זו היתה הבחירה הכי נכונה שהייתי יכולה לעשות. התאכזבת בהתחלה ממבנה הקבוצה? בכלל לא. פשוט לא ידעתי מה מצפה לי בקבוצה ידעתי שהן נאבקות בחלק התחתון של הטבלה ורוצות להישאר בליגה, הייתי קצת מופתעת שכולן כ"כ צעירות - אבל ממש לא התאכזבתי. היתה סיטואציה בקבוצה והיינו צריכות להיאבק להישאר בליגה והיתה הרבה עבודה לעשות ובזה היה צריך להתמקד והגעתי מוכנה לזה. שמעתי מאנשים שהסתכלו מהצד דיבורים על כמה זה בטח מתסכל עבורי, 'איך היא משחקת עם תיכוניסטיות וצעירות' אבל עד כמה שאנשים חשבו שזה יכול להיות מתסכל, זו אחת החוויות הכי טובות וניסיון ענק שצברתי. אף פעם לא הייתי בסיטואציה כזו בעבר, שאני צריכה להביא את האישיות שלי כדי שהקבוצה תצליח. לדעתי, אני 'קיי-פי' (קריזמה פן, ש.ב.) וג'יידה (פיין) היינו שלוש הזרות הכי טובה לסיטואציה הזו, לסבלנות, לניסיון וזאת הסיבה לדעתי שכ"כ הצלחנו. שיחקנו יחד, היינו סבלניות – אבל באותה נשימה זו גם היתה עונה אדירה. באמת, עונה אדירה? או שאת סתם מנומסת עכשיו... באמת! אני אוהבת את החברות שלי לקבוצה, הן אמנם צעירות, אבל הן עובדות קשה, יש להן גישה חיובית, הן רוצות להקשיב וללמוד כדי להשתפר. אז אני לא אומרת את זה מנימוס, אני אומרת את זה כי ככה אני מרגישה, אני חושבת שמצאנו את השילוב הכי טוב שהיה טוב לכל אחת מאיתנו. בנתניה נאבקתי על ההישארות בליגה ובאשדוד זכיתי באליפות, הייתי בהרבה מקומות במהלך הקריירה אבל השנה הזו היתה מאד מעניינת ואני שמחה שהתאפשר לי להביא את הניסיון שלי, את הדברים שלמדתי בקריירה לעזור וללמד את הצעירות. והן ממש העריכו את זה, סיכום מושלם.
"לחזור לארבע זרות? זה יותר מדי לליגה. ראיתי הרבה חברות שלי כאן שובתות נלחמות על הליגה וצריך לומר את זה- הליגה היא הבית שלהן. אני רואה עליהן כמה הליגה יקרה להן"
איך היה להתאמן תחת לירון שרף? אני אוהבת את לירון. אדם נהדר ומאמן מצוין. הכרתי אדם מיוחד שהדבר שאני הכי מכבדת אצלו, שהוא לא פחד ללמוד והקשיב, עד כמה שהוא מאמן טוב ובן אדם טוב, אני הרגשתי ברת מזל להיות בקבוצה איתו כשאני משתפת אותו בניסיון שלי והוא תרם לי למשחק שלי, זה עבד לשני הכיוונים ואני חושבת שזה דבר נפלא, שככה זה צריך לעבוד בתוך מרקם קבוצתי וזה היה המפתח להצלחה שלנו. אני לא ידעתי עליו כלום בהתחלה על העבר שלו וההיסטוריה בענף, זו היתה העונה הראשונה שלו בליגה וכשהגעתי לראשונה היו לנו כמה משחקים קשים בפתיחה כמו אשדוד ורמת חן. זה לקח כמה שבועות עד שהגענו למשחקים נגד קבוצות בסדר גודל שלנו, ראשון, זיכרון, פתח תקווה. עד אז שיחקנו הכי חזק וטוב שאנחנו יכולות אבל היינו מציאותיות וידענו שזו לא אותה רמה אז כדי להתכונן למשחק לא עשינו איזו הכנה מיוחדת באנו לעשות מה שאנחנו יודעות, ואני לא זוכרת לפני איזה משחק, נראה לי זיכרון נפגשתי עם לירון ואמרתי לו שאני יודעת שהיו לנו כמה משחקים קשים, אבל עכשיו היריבות יעשו כל מה שהן יכולות ללמוד אותנו הכי טוב כדי לנצח אותנו ולי חשוב להכיר אותן. לירון הכין אותנו בצורה הטובה ביותר שיש. פרקנו באימונים את המשחק של היריבה, עם יותר שעות וידיאו וסקאוטינג עבדנו טקטית על כל תרגיל וכל שחקנית שלהן. בסוף העונה הוא בא אלי ואמר לי שהוא מודה לי על אותה שיחה שהיתה מאירת עיניים, ועזרה לו בעונה הראשונה שלו בליגה - אחרי זה אני הערכתי אותו עוד הרבה יותר. אמרת קודם ששיחקתן הכי קשה שאתן יכולות נגד אשדוד, אבל יש כאלה שאומרים שויתרתם מהר מדי ובשלבים מוקדים שיתפתם את הספסל. זה לא קשה לשחקנית מקצוענית לעמוד בסיטואציות כאלה? מאד קשה, זו אחת הסיטואציות הכי קשות שחוויתי כשחקנית, אבל באותו הזמן אני חייבת לומר שלא ויתרנו בפלייאוף בשום שלב, למרות מה שאנשים אולי חושבים, שהורדנו הילוך אחרי שהשגנו את המטרה שלנו. במשחקי הפלייאוף היו לנו בעיות עם הויזות של האמריקאיות ואשרות העבודה, וזה קצת הרס את הסוף כשהן נאלצו לעזוב את ישראל לפני סוף העונה. אבל זו גם היתה הזדמנות מצוינת לשחקניות הצעירות בקבוצה לקבל דקות ולשחק. כבר בעונה הראשונה קיבלו צ'אנס לשחק נגד צ'לסי הופקינס ודניאל אדאמס ולצבור ניסיון. זה אף פעם לא כיף להיות מנוצחת ב-60 הפרש או 40 הפרש, אתה יודע, אני מרגישה שעשינו את הכי טוב שלנו בהתחשב בנסיבות וניסינו למצוא את החיובי שבסיטואציה, לחלק את הדקות, לקדם את השחקניות שפחות שיחקו ובשורה התחתונה עשינו את מה שהיינו צריכות לעשות ועמדנו במטרות שלנו, אנשים יזכרו אותנו על המאבקים והניצחונות על ראשל"צ, פ"ת וחולון ועל הניצחון הגדול בזיכרון וזה מה שחשוב בעצם. העונה האחרונה שלך ברעננה היתה הכי טובה מבחינתך? יש הרבה דרכים להסתכל על מה הכי טוב, סטטיסטית, נסיון, אישית... אני חושב שאחת הטובות, בהחלט. ידעתי שזו העונה האחרונה שלי ושמחתי להעביר אותה בישראל. מבחינה מנטאלית הייתי מוכנה להגיע לכאן לכל מה שיבוא, באתי בראש פתוח מתוך ידיעה שאפגוש את החברים שלי ואסיים כאן את הקריירה והאווירה בקבוצה ובאימונים היתה מצוינת ובשורה התחתונה אנחנו הצלחנו, עמדנו במטרות שלנו. הייתי צריכה 'קלוזר' וסיום חיובי לקריירה שלי כאן אחרי שנתיים שהייתי ברמלה ושוחררתי ושנה שעברה באשדוד התחלתי ושוחררתי ... מהעונה הזו אני יוצאת בתחושות האישיות הכי טובות שיכולות להיות, כשחקנית כדורסל מבחינה מנטאלית ואמוציונאלית זה היה לי חשוב לקבל את הקלוז'ר הזה לפני שממשיכה הלאה בחיים.

"היתה לי קריירה מדהימה בישראל והרווחתי חברים ומשפחה לכל החיים" לראשונה הגיעה אשלי האוטס לישראל לפני 6 וחצי שנים, בעונת 2010-11 חתמה באליצור נתניה, התחנה הראשונה שלה באירופה אחרי שסיימה 4 שנים במכללת ג'ורג'יה ונבחרה בדראפט ע"י ניו-יורק שהעבירה אותה לעונה ראשונה ב-WNBA בוושינגטון מיסטיקס. אחרי אותה עונה בנתניה חתמה בליגה הצרפתית בקבוצת Union Saint-Amand Porte du Hainaut איתה הגיעה פעמיים לרבע גמר היורוקאפ. משם חזרה לישראל לנתניה, רמלה ואשדוד איתה זכתה באליפות המדינה ובעונה שאחרי עזבה את אשדוד וחתמה בליגה הספרדית.

איך רמת האימונים בישראל ביחס לאירופה? בצרפת כמעט כל יום שני אימונים ביום כשבבוקר יש אימוני יכולת אישית 1 על 1, זריקות ו2 על 2, ובערב זה היה אימון קבוצתי על תרגילים וטקטיקה, זה היה הרבה יותר קשה מאשר בישראל שכאן לרוב יש אימון אחד ביום וימי מנוחה. כשבאתי לכאן זה היה מוזר לי אבל בסוף היום, זה חוזר לזה שאנחנו מקצועניות ואנחנו צריכות להיות מוכנות לכל סיטואציה שיש, אימון טוב או רע, ימי מנוחה, הרצון להצליח צריך לבוא מאיתנו. אם אין מספיק אימונים אז הולכים לחדר כושר בבוקר או שאני יוצאת לריצות, אתה חייב להיות אחראי. אחרי ההצלחה בצרפת זו היתה טעות לחזור בפעם השניה לישראל? בכלל לא. היו לי שנתיים טובות בצרפת, הייתי בליגה מצוינת וקבוצה מצוינת, אבל כך עובד השוק שבין עונה לעונה חוזרים הביתה לחצי שנה ומחפשים מחדש הצעות. ישראל זה הבית השני שלי, יש לי חברים כאן שאקח להמשך החיים שלי ומוניטין כאן שילווה אותי כל הקריירה. אז כשאני בבית ומגיעה הצעה מקבוצה ישראלית ברור שאני אקח אותה, זה מקום נהדר לחזור אליו. גם אחרי שחזרתי לישראל עשיתי התקדמות אישית שיחקתי ברמלה ובאשדוד שהן קבוצות גדולות, שיחקתי בספרד וחוויתי גם את הליגה הזו, אבל בישראל יודעים מי אני כשחקנית וכבן אדם. כאן יודעים מי יקבלו כשיחתימו אותי ויש סוג של תעודת ביטוח כשמביאים אותי. אם אני מסכמת, היתה לי קריירה מדהימה כאן ובכל התחנות האחרות שהייתי בהן, לא הייתי משנה שום דבר. מה באמת קרה ברמלה ואשדוד מה לא עבד?  אני באמת שלא יודעת מה היו השיקולים שלהם. אני חושבת שזו היתה סיטואציה שפשוט לא עבדה בשבילי ובשבילם, הם רצו לשנות את הקבוצה וזה חלק מהכדורסל ומהביזנס כמו שלפעמים זה יכול לעבוד הכי טוב, לפעמים זה לא מצליח וכל אחד ממשיך בדרכו. כשמשהו לא עובד לא מנסים בכוח, מחפשים דרכים אחרות וזה בסדר. יצאת מהעונות האלה עם תחושות שליליות? לא. בעונה שלי באליצור רמלה רכשתי את החברים הכי טובים שיש לי וכשנסגרה שם הדלת נפתחה באשדוד איתם זכיתי באליפות וחזרתי לעונה נוספת אז בסך הכל גם מהתקופה הזו יצאו דברים טובים.

מה את חושבת על הרמה של הליגה השנה? חוץ משתיים או שלוש הקבוצות המובילות, שיש להן יום רע מפעם לפעם אבל לא לעיתים קרובות מדי, שאר הליגה פתוחה לחלוטין כשכל דבר יכול לקרות בערב נתון.

זה דבר טוב? כי זה לא רק העונה, בשנים האחרונות יש תמיד 2-3 קבוצות מעל הליגה ויש את השאר. מהחוויות שיצא לי ללמוד ולהכיר באירופה ולראות כדורסל, בישראל מבחינת רמת הכדורסל כאן יש רמה תחרותית וטובה, אבל אי אפשר להשוות לליגות הגדולות במערב אירופה או לתורכיה ורוסיה. הליגה הישראלית היא טובה בסך הכל, זו גם סיבה שהייתי פה 5 שנים. אני חושבת שמבחינת סגנון הכדורסל אי אפשר להשוות את הליגה כאן למערב אירופה. מה הסיבה? הסיבה היא שישראל היא מקום מצוין לשחקניות אמריקאיות, יש 3 אמריקאיות בכל קבוצה מה שהופך את סגנון המשחק בישראל לכזה הקרוב לאמריקאי ולכדורסל המכללות ולא לאירופאי, שהוא מאד שונה. כשהקבוצה כולה מבוססת על האמריקאיות, שהרבה מהן רוקיות, אז המאמנים מתאימים את המשחק לזרות. ברור שיש פה גם שחקניות ישראליות טובות אבל...אני לא יודעת למה האמריקאיות הן שמכתיבות את השיטה בליגה. זה מה שמושך שחקניות אמריקאיות צעירות לכאן? זה הרבה יותר קל בישראל לבוגרות מכללות. אני יכולה להעיד שהסוכנים שלי אוהבים להחתים שחקניות צעירות בישראל ההתאקלמות פה קלה כתחנה ראשונה מעבר לים. לשחקנית רוקית בפולין או רוסיה ואפילו בתורכיה, אולי תהיה רמה גבוהה וניסיון גבוה אבל שם גם יש 10 ס"מ שלג, וצריך להסתדר ללא רכב ולחיות בסביבת אנשים שלא מדברים אנגלית וזה קשה. זו הסיבה שהסוכנים שלי ממליצים לשחקניות הצעירות לבחור בישראל זו הסתגלות קלה מעבר לים, גם מבחינת תרבותית, גם מבחינת השפה בישראל הרבה מאד אנשים מדברים אנגלית, גם המזג אוויר נוח – אנשים מרגישים פה בחופשה. ככה שחקניות זרות צעירות מרגישות כשהן באות לפה – שהן באות לחופשה? כן, סוג של חופשה. אבל כמובן שזה תלוי בקבוצה. אני הייתי באשדוד, שם חיים על חוף הים ויש הכי הרבה תחושה של חופש, אבל כשמתחילה העונה, האימונים והמשחקים יש לחץ תמידי להצליח ולנצח בכל משחק, אז התחושה היתה יותר מקצוענית ולחוצה. אחרי שאמרתי את זה, עדיין בעיניים של האמריקאיות ובהשוואה לליגות אחרות, זה כך. אני לא חושבת שזה דבר רע, זו סיטואציה שמביאה לפה הרבה שחקניות אמריקאיות טובות, שחקניות רוצות לבוא לשחק בישראל. מה יהיה העתיד של הענף? את היית פה 5 שנים בעשור האחרון, את רואה את הכיוון... אני רואה, עתיד ורוד בכל הנוגע לשחקניות הצעירות שיש בליגה. גם מבחינה תחרותית ש תחלופה בצמרת, אחרי הרבה עונות שרמלה שלטה, הגיעו השנים של אשדוד ועכשיו יש את רמת חן, זה טוב לראות גיוון שכזה. אני מקווה שהליגה הזו תמשיך להשתפר ולגדול ועבור החברות הישראליות שלי והאמריקאיות אני מקווה ומאמינה שתצליח - מתחיל פה שינוי וגדל דור חדש. אחד הנושאים שעלו השנה זה מספר הזרות בקבוצה, האם להשאיר את המצב כמו שהוא או להגדיל לארבע זרות, לאור כל מה שאמרת קודם וחווית, יש לך עמדה בנושא מה טוב יותר לליגה? אני חושבת ששלוש זרות, ואם אתה שואל אותי, עבור הליגה בישראל גם זה יותר מדי. אני הייתי פה כשהליגה הושבתה במאבקים של השחקניות וראיתי הרבה חברות שלי כאן נלחמות על הליגה וצריך לומר את זה- הליגה היא הבית שלהן ואנחנו רק באות לשחק כאן, לקבל הזדמנות לשחק. אני לא הייתי רוצה לראות פה 4 אמריקאיות כי אני לא רוצה שזה יפגע בישראליות, אני לא יודעת אם הליגה יכולה לשרוד עם 2 זרות, אבל אני רואה גם את הקיפוח בתנאים בין הזרות לישראליות ואני חושבת שכולם צריכים לרצות שזו תהיה קרקע אחידה ויציבה גם לישראליות. קשה לי לראות את החברות שלי צריכות להיאבק, להילחם ולשבות כי אין פה הזדמנות בשבילן. אני חושבת שלישראליות מגיעה הזדמנות בליגה ומקום עבודה לפני שמביאים זרות כי זה הבית שלהן ואתה יודע, אנחנו אולי גרות כאן חצי שנה ומצליחות כאן, אבל זה חשוב שגם הישראליות יצליחו. קשה לי להסביר אבל אני יודעת ורואה כמה הליגה הזו יקרה להן.

כמה שאלות קצת יותר אישיות לסיום, זה חסר לך שזכית רק באליפות אחת? ההישגים הקטנים והיעדים שהגשמתי עם הקבוצות שלי היו גדולים לא פחות מלזכות בתואר, כמו למשל בנתניה ששרדנו בליגה. באשדוד זכיתי באליפות אחת, ככה שצלחת יש לי, זה לא שאגיד שיש לי מספיק, כי מי לא ירצה לזכות באליפויות. חזרתי לרעננה וכאן העפלנו לפלייאוף העליון נגד כל הציפיות, אז אני חושבת שהניצחונות הקטנים האלה הם משמעותיים באותה מידה, מקביל לאליפות בקבוצה גדולה, זה היה מיוחד עבורנו וענק עבורנו כשעשינו משהו שאף אחד לא חשב שנעשה.

איך את מסכמת את כל הקריירה שלך בישראל? זו כנראה החוויה והנסיון המקצועי הכי טובים שהייתי יכולה לקוות ולייחל להם. כמו שאמרתי לך, יש לי פה משפחה, חברים, זיכרונות, חיים. וזה מאד-מאד עצוב לעזוב ולדעת שהחלק הזה בחיים שלי הסתיים. אבל מצד שני, אני זכיתי ובורכתי בהזדמנות שניתנה לי להיות כאן ולחוות את הכל. הייתי כאן בהצלחות גדולות וגם בנפילות, המסע זה הסיפור. אז אני שמחה שהיו לי את השנים שלי כאן, לא הייתי משנה שום דבר בקריירה שלי כאן. שום חוויה שהיתה לי כאן שמחה או עצובה, טובה או רעה. הסיכום יותר טוב מרע? יותר טוב. כי יש את החיים מסביב לכדורסל שהם הנקודה החשובה הסביבה והחברות לקבוצה שהרווחתי וחלקתי איתן את החיים שלי אז בכמה מילים קשה לסיים את התקופה. כאן היו החיים שלי וכולם יהיו פה מאד מיוחדים עבורי. אולי לא אחזור לפה לשחק, אבל אחזור לבקר ואני תמיד יודעת שיהיה לי איפה להיות וחברים ומשפחה שמחכים לי. לסיום, בעתיד כשתשתלבי בצוות המקצועי במכללות תמליצי לשחקניות שיתייעצו איתך להגיע לישראל? כן. אני חושבת שאמליץ להגיע כדי לזכות בהזדמנות. לא יודעת לכמה שנים, הרבה פעמים השחקנית בוחרת להישאר ולהמשיך כי טוב לה. על רעננה יש לי רק מילים טובות מועדון מסודר, עם אנשים נהדרים שדואג לכל הצרכים שלנו. לירון נותן את הביטחון לשחקניות. אז אמליץ להן להגיע לרעננה שהוא מועדון טוב למרות שכעיר היא לא הכי אטרקטיבית, אין פה ים או הרבה מקומות לבלות, אבל זה קרוב להרצליה ונתניה שיש שם ים. גם אני אולי הייתי רוצה לחוות עוד ליגות במדינות אחרות, אבל אני כבר לא בשיאי, אני מתקרבת לגיל 30, היו לי את השנים שלי והעונה הזו היתה אחת היותר טובות שלי, אבל אני כבר לא אהיה בת 24-25 יותר, אז אני מודה על מה שהיה לי בקריירה ושמחה שעוד יצא לי לחוות ולשחק עונה כמו שהיתה לי ברעננה.