החמישייה הסוגרת: סאגה-סאגה

(1) לא הרבה פגרות אמצע-עונה משאירות חותם, אולם מזו האחרונה נזכור שני אירועים משמעותיים שבצורה כזו או אחרת ילוו אותנו כפי הנראה גם בשבועות הקרובים: סאגת רפי מנקו וסערת ועדת שרעבי. אפשר למלא טורים שלמים שיעסקו בדיון מיהו ישראלי ולמי מגיעות זכויות-חובות של שחקן ישראלי, ומדוע, ואפשר פשוט לנסות לחזור לשחק עם שלושה זרים ולראות מה קורה. הרי בלאו הכי דברים משתנים פה כל הזמן ובלאו הכי נציגותינו באירופה יעמידו סגל מעט שונה לליגה המקבילה בה ישחקו, אז למה לא ללכת על פיילוט של שנה ולבדוק מה קורה? הרמה תרד? אולי, דרישות השכר יעלו? גם כן אולי, אבל אחרי שנה נוכל לדון בסוגיה הזו בצורה מעט יותר כנה, ועוד קצת, ועוד קצת. ואולי בכלל כל הרעיון הוא לייצר עוד קצת חומר לעיתונות, כי אם לא יהיה על מה לדבר ובמה להתעסק, נמצא את עצמנו משתעממים. וזה הכי גרוע שאפשר לבקש.

(2) בצעד די מפתיע, בעיקר באופן בוא הוא נעשה, בחרה הפועל תל אביב להפרד מרפי מנקו. זה לא עזר לה, כמובן, במשחק האחרון נגד הפועל ירושלים (42-4 לספסל של ירושלים במשחק הזה), אבל בעיקר יצר לה נזק תדמיתי שיקח קצת זמן לתקן. מזכיר במשהו את מה שקבוצה אחרת עשתה בשנה שעברה לשחקן אחר, וכרגע היא בליגה הלאומית. מצידו של מנקו, יש לומר, ההתעקשות מיותרת. קבוצות רבות בליגה היו שמחות ליהנות משירותיו ואף להעריך אותם, וכל יום שעובר בסיטואציה הזו רק הופך את העניין לנושא לדיון בו כולם מתעלמים מהעיקר. בליגה של שלושה זרים כנראה שכל זה לא היה קורה. כשמחצית מהליגה מחזיקה במאזן זהה לשלה, או גרוע יותר, הפועל ת"א בהחלט יכולה לשמור על אופטימיות בכל מה שקשור לפלייאוף ומיקומים, אבל קודם כל היא תצטרך לטפל בשאריות שהתפזרו מהסיפור האחרון.

(3) אחרי צביקה שרף ונבן ספאחיה, מאמן נוסף, מיקי גורקה, פינה השבוע את מקומו, וכבר הספיק למצוא לעצמו ג'וב חדש. נהריה הייתה נואשת לשינוי, אולי לא בהכרח על הקווים, אבל שרשרת ההפסדים שספגה בליגה, ובפרט התבוסה האחרונה, לא הותירה לה ברירה. נכון, במשחק בו שני הזרים המובילים קולעים יחדיו 4/26 מהשדה אין הרבה מה לעשות, אולם די היה לה להסתכל על באר שבע, שמחזיקה בסגל קצר לא פחות, הגיעה למשחק ללא שחקן חמישייה ואיבדה אחד נוסף אחרי כמה דקות, כדי להרגיש שאפשר אחרת. האם רפי מנקו היה פותר חלק מהבעיות הללו? בוודאי, אבל בתצורת הליגה הנוכחית, כשלצרף שחקן ישראלי זה לא מהלך פשוט במיוחד, כנראה שהמוצא היחידי יהיה לעבור לשחק עם חמישה זרים. אם אריק אלפסי לוקח את האופציה הזו בחשבון, מוטב לנהריה אם זה יגיע כבר בסיבוב הראשון ולא בעוד שלושה חודשים.

(4) שבוע שהתחיל בניצחון ענק וחד משמעי על הפועל גלבוע / גליל והמשיך בהפסד למכבי תל אביב ובתחושת פספוס לא קטנה, לא יכול להיחשב לשבוע רע מבחינתה של בני הרצליה, שיכולה להניח בצד את המצב בטבלה נוכח היכולת הטובה שמציגה בשבועות האחרונים. הרצליה אמנם עדיין לא נפרדה מהמנהג המסקרן להפסיד משחקים ברבע האחרון, אולם נגד גלבוע/גליל היא ידעה פשוט להימנע מהאופציה הזו מראש, וסיימה את הרבע הראשון בפלוס 20 מבטיח, והיא אפילו עשתה את כל זה בלי ג'ף אדריאן. גלבוע / גליל אמנם קצת איבדה גובה בשבועות האחרונים עם שני הפסדים בשלושה משחקים, אבל כשבצמרת בסך הכל העניינים עדיין קרובים וצמודים, לא קרה שום דבר נורא.

(5) זה לא היה הניצחון הראשון בהיסטוריה שלה על מכבי תל אביב, אבל אולי זו אחת הסיבות בגללן הוא הנחיל לנס ציונה תחושה טובה כל-כך. לנצח את מכבי ת"א זה אולי קצת יותר מאתגר. דקוואן קוק המשיך להציג את כושר הקליעה הנדיר שלו מהתקופה האחרונה (21/35 ל- 3 בארבעת המשחקים האחרונים) וגם התכבד לקלוע את שלשת הניצחון. נס ציונה, בניגוד לדעה הרווחת, מצליחה להוציא מעצמה יותר דווקא מהרגע בו חזרה לשחק עם ארבעה זרים, בלי שטיקים ובלי רוטציות. הצמודה שלה, מכבי ראשל"צ, פתחה את השבוע עם הפסד לחולון (עם שני זרים) וסגרה אותו עם ניצחון בבאר שבע (עם שלושה זרים) - אבל גם היא, כמו נס ציונה, נזכרה להניע קצת מאוחר. אוטוטו, כשיתחיל הסיבוב השני, העייפות תתחיל לדבר ושיעורי הבית של הסקאוטרים יעלו מדרגה, יגיע השלב בו המיני-מומנטומים האלה יעברו למבחן המציאות.