יומן פלייאוף: שיעור לדורות

לא היו לנו מספיק מספרים מהמשחק הראשון בחצי גמר הלאומית (אל תדאגו, זה יבוא בשבוע הבא), אז מצאנו את הזמן לדבר על השיעור שלמדה (ולימדה) מכבי רחובות, על ההכנות האחרונות לפלייאוף בליגה הארצית ועל משחק העונה האמיתי בליגת העל. (צילום: אלעד נבו, הפועל חיפה)


| אלירן כהן

 

ירידה לצורך פרופורציות

זו כנראה תהיה עונה שתזכר לדורות. גם מי שחשב בקיץ שמכבי רחובות נבנתה בצורה לא מאוזנת בעליל, לא באמת העלה על דעתו שקבוצת המיליונים הזו תסיים את העונה בליגה הארצית. מה שנראה בשנים האחרונות כמו פרויקט מיוחד שהולך וצובר תאוצה, נכנס לתאונה חזיתית וקיווה שיצא ממנה בשן ועין.

הרי מי כמו ברחובות זוכר עד כמה קשה העלייה מהליגה הארצית, ומי כמו ברחובות יודע עד כמה טיפה של מזל עדיפה על קילומטר של כשרון. לרחובות, בעונת העלייה מהליגה הארצית, היה משניהם. לרחובות, בעונת החזרה לארצית, היה רק את קילומטר הכשרון. אפילו את טיפת המזל שנחתה עליו לרגע אחד בריבאונד גדול, בהשראתו של ינעם אירם, בזבז ברנדון באומן באיבוד כדור סתמי. כמו שעלית ככה גם אתה יורד.

סדרות חצי גמר הפלייאוף בליגה הלאומית רק התחילו, בארצית זה יקרה רק בשבוע הבא (עוד נגיע לדבר על זה), והמונח "פייבוריטיות על הנייר", כאלו יש בכל אחת מהליגות האלו, מורגש בימים אלה יותר מתמיד. רחובות הוכיחה, בעל כרחה, שכסף לא מביא אליפות, שאפשר לבנות קבוצה בסכומים דמיוניים ולסיים בדיוק באותו המקום בו מסיימת בדרך כלל הקבוצה עם התקציב הכי נמוך בליגה.

מי אנחנו שנסביר איך לבנות קבוצה או נחלק טיפים למאמנים ואנשי מקצוע שיודעים "קצת" יותר מאיתנו איך לעשות את זה נכון, אבל אווירת ה"באנו לעבודה" שמאפייינת לפעמים קבוצות שבתחושתן גדולות על הליגה - היכתה כמו סופת טורנדו בקנזס.  כשברחובות יבנו את הסגל שלהם לעלייה בשנה הבאה, הם בוודאי לא יוותרו על כוכבים, וגם לא יוותרו על מאמן בעל שם ותקציב ראוי, תקציב לעלייה. אבל כל שחקן שילבש את המדים של הקבוצה וידרוך באולם "קציר" כבר ידע להסתכל על המראה ועל האמת שהיא מביאה איתה.

 

חצי ועוד חצי

אין לנו יותר מידי מספרים מעניינים לתת לכם ממשחק אחד בחצי גמר הלאומית, אבל בטיימינג מושלם גם הפלייאוף בארצית יוצא לדרך, וכאן - אוהו - אנחנו יכולים לחפור לכם שעות. 6 סדרות גמר פלייאוף נערכו בארצית עד היום, רק באחת מהן הצליחה הקבוצה שסיימה את העונה במקום הראשון בטבלה לעלות ליגה. גורל שתי הפיינליסטיות הלפני אחרונה (מכבי פתח תקווה) בדרום, היה מר - אליצור רמלה נשרה לליגה א' בשנה שעברה (ותחזור לשחק בארצית בעונה הבאה!), מכבי בת-ים ירדה לשם השנה. זה אולי לא יותר מסתם פרט טריוויה מעניין, אבל הוא שווה מעקב, כי איתנות פיננסית ויכולת לעמוד בתקציבים והוצאות הם משהו שקבוצה בליגה הלאומית צריכה לדעת לנהל נכון.

התלוננו לא אחת שסדרות של הטוב משלושה משחקים הן בעייתיות למדי ועלולות לשבש את התוצאה הסופית. ייתכן שהעובדה ש- 5 מ- 6 האלופות בעידן הפלייאוף אכן לא היו אלופות העונה הסדירה נותנת אסמכתא של ממש לטענה הזו, אבל אי אפשר באמת לדעת עד כמה התוצאה הסופית הייתה שונה יותר בסדרות של חמישה משחקים. מחפשי הטריוויות ישמחו נניח לגלות שבשנתיים האחרונות דווקא הקבוצות שסיימו במקום השני (בשני המחוזות) היו אלו שחגגו עלייה. אבל התחושה הכללית היא, ואנחנו לא מהמרים, ששתי אלופות העונה הסדירה - עכו וחבל מודיעין, היו טובות מהממוצע של השנים האחרונות כדי לא ליפול בסטטיסטיקה הזו.

תחתית הטבלה, בשני המחוזות, גם השנה, מאולכסת מידי בקבוצות שרק עלו מליגה א'. בדרום מכבים רעות אמנם ניצלה מירידה ממשית, אבל תיאבק במבחנים נגד עצמה מודיעין ומבועים בזמן שאליצור / פ"ת סיימה את העונה במקום האחרון. את כבודן של העולות הצילו כפר קאסם וחדרה בצפון, אבל גם לביאליק לא הולך להיות קל במבחני ההישרדות נגד אליצור פ"ת / סטלמך וקריית טבעון, וכרמיאל - כמו שזה נראה הפעם - כבר לא תחזור לארצית דרך איבוד מקומן של האחרות. אנחנו רוצים לפרגן לקבוצות מליגה א' אבל כשיותר מידי פעמים אותן הקבוצות נמצאות על אותו המסלול של ירידה ועליה - אולי צריכים לרגע לעצור ולחשוב אם מה שעושים הוא מה שנכון לעשות.

 

משחק של עונה

לאורך 28 מחזורי ליגה עמדה עירוני נהריה בכל אותם המאפיינים, הסטיגמות ודפוסי הפעולה של קבוצה שגורלה לירידת ליגה לכאורה נחרץ. כשהפער עומד על שתי נקודות בזמן שבקופה יש עוד חמישה, כשלוח המשחקים שלה קל יותר משמעותית מזה של הרצליה, ושסגל השחקנים שלה הוא טוב, מספיק טוב כדי להלחם כל עוד אפשר, עדיין אין מקום לצאת בהצהרות, אבל מה שנראה ונשמע כמו ברווז לא יהפוך ביום בהיר לברבור תכול עיניים.

בזמן שהתחתית מורידה להבות והצמרת - כלומר מקומה של מכבי ת"א בראש הטבלה, סך הכל על מי מנוחות, מתרכזים כרגע המאבקים בליגה הראשונה בשני איזורים מרכזיים: סדר הקבוצות שיסיימו במקומות 2-3-4 עדיין רחוק מלהקבע, ועל 4 הכרטיסים האחרים בפלייאוף עדיין יש מספיק מתמודדות. נס ציונה במידה מסוימת כבר שם. ראשל"צ וב"ש עוד זקוקות לשני נצחונות אבל גורלן לגמרי בידיהן, וכרגע עיקר המאבקים, לכל הפחות אלו של המחזור הקרוב - יהיו של הפועל תל אביב ונגדה. תנו לנו לנחש שהרבה מהדברים לא יוכרעו כאן בשבועות הקרובים.

אבל עם כל הכבוד לאירועי הטבלה, ואולי גם להיילייטס האדיר שסיפק כריס דאו (אל תגידו שלא ראיתם), סיפור השבוע היה דווקא המעבר של איגור קולשוב להפועל חולון, ובמבט של שבועיים אחורה - גם הקאמבק של דריל מונרו לעיר היין. אל מול השעמום הרב שמביא איתו הסיבוב השלישי, מעצם היותו סיבוב שלישי, לפחות ההחתמות וההעברות עושות לנו קצת טוב בלב.