מאחורי הספסל: מונה קדימה, ואחורה

- עירוני רעננה כבר שרדה כמעט את כל המנחוסים. את הקבוצה האחרונה שהפסידה לה בבית ובחוץ, את המפגש עם המאמן-אקס, את השנה השלמה ללא הפסדי חוץ, ואפילו את כל השטויות שלנו על טבלאות מלך הסלים והסטטיסטיקות ואיחולי המזל-טוב. ובכל זאת, היא נפלה במקום אחד, על יום אחד. את הפסד הבית האחרון שלה בעונה הסדירה אשתקד רשמה ב- 16/1 לקריית אתא, את הפסד הבית הראשון (ובכלל) שלה בעונה הזו רשמה ב- 15/1 לגליל. ניסינו למצוא מכנים משותפים אבל לא איתרנו אפילו אחד כזה. לא בסגלים על הפרקט, לא בסטטיסטיקות ואפילו לא בשיבוצי השופטים. כמו בשנה שעברה: רעננה מפסידה בבית לגליל, רק שהפעם - זה עם קצת יותר כאב והרבה יותר גאווה.

- ובכל זאת, המבחן האמיתי של רעננה לא יהיה רצף הנצחונות שלה אלא היכולת לפתוח באחד נוסף כזה, ובליגה שמתחילה לקבל צורה זה לא יהיה קל מידי. ומצד שני - רעננה שומרת על הנוסחה שאבנר יאור אימץ לו ברחובות בשנים האחרונות: כשזה עובד לא נוגעים, ובזמן שקבוצות הליגה משחררות זרים על ימין ועל שמאל - רעננה נהנית מבחירות הקיץ שעשתה. קרוב ל- 20 זרים כבר הלכו העונה הביתה, רובם סתם כי לא התאימו, כמה מהם, כמו ג'יימי הול שנפרד מקריית אתא, בשל פציעה. חצי מהן עשו זאת אפילו (לפחות) פעמיים. רעננה ומכבי חיפה הן שתי הקבוצות היחידות בליגה שלא ביצעו שינויים במצבת הזרים שלהן. לגמרי ראוי להערכה.

- שלשה אחת בלבד מפרידה בין אוהד כהן, שמהרגע שהגיע להוד השרון הוביל לשינוי חיובי בקבוצה של נתי כהן, לבין שבירת שיא כל הזמנים של הליגה, עם כוכבית. במחזור האחרון קלע כהן את השלשה ה- 453 שלו בליגת המשנה, בעידן הסטטיסטיקה הרשמית, והשווה את מאזנו לזה של אילן ברקוביץ'. הכוכבית היא בעובדה שבעוד כהן משחק בליגה כמעט מהרגע בו החלה בה הסטטיסטיקה הרשמית, ברקוביץ' נהנה ממנה רק במשך 8 עונות. אוהד כהן עוד יוכל לבסס את מעמדו בצמרת הטבלה הזו אם יבחר לשחק בליגת המשנה גם בשנים הקרובות, אבל כשמאחוריו דולק נועם מטלון עם 423 שלשות עשוי להיות פה קרב צמוד ומעניין. השחקנים הפעילים בליגה הבאים בתור ברשימה הם איתן רוטנברג (311 שלשות), עידו סטולרו (294), גיא דותן (293) ולירן מורן (250). המכנה המשותף לכל השמות שעברו פה: כולם, מלבד מטלון, שיחקו בשלב כזה או אחר בהוד השרון. וואוו.

- גם ללא נאור שרון הצליחה הפועל חיפה לתת פייט נהדר לסגנית מוליכת הטבלה ממוצקין, כשג'אמר יאנג אפילו מפנק בטריפל-דאבל נדיר של 16 נקודות, 10 אסיסטים, 10 איבודים ולקינוח עוד 14 החטאות מהשדה. מוצקין אמנם לא נהנתה מערב קליעה טוב של נועם מטלון וגל טסלר, אבל קיבלה שיא קריירה מאופק בן-יעקב (15 נק') שרושם השנה קפיצת דרך משמעותית. גם בחיפה - 18 הנקודות של אופק אביטל הן לא הכי הרבה שקלע בקריירה, אבל הכי הרבה שהשיג העונה. שכנה נוספת, קריית אתא, שאיבדה כאמור את ג'יימי הול, יצאה מהמשחק עם כפר סבא בקלילות סך הכל, אבל מאבקי העליה שלה ספגו מכה לא פשוטה. רצף העונות בהן מאזן העונה הסדירה בין שתי הקבוצות עומד על 1-1, נשמר, אגב, לשנה נוספת. נראה לנו שזו החמישית ברציפות.

- הפעם האחרונה בה אלעד הופמן קלע 27 נקודות הייתה אי שם בעונת 15/16 כששיחק בהפועל באר שבע. מאז הספיק לעבור פציעה לא פשוטה, לעלות ליגה עם נס ציונה, לשחק בליגת העל, ולחזור ללאומית. יבנה, למרות פתיחת העונה הלא טובה, מצליחה למצוא את הדרך להתייצב ואולי התוספת של ברנדון אדוארדס תתברר בסופו של דבר כמה שהייתה צריכה. קבוצה אחרת שתצטרך למצוא לעצמה איש גדול אחר בצבע היא מכבי רחובות, שנפרדה השבוע מסטורם וורן. במשחק נגד אשקלון השבוע רק חמישה רחובותיים עלו על הלוח, כשאל המשוואה הצטרף השבוע תומר בר-אבן, שימלא את החלל שהותיר אבירם זליקוביץ' הפצוע. מהצד השני - חן כלפון, שכבר סידר לעצמו מקום קבוע בחמישייה, ורועי נציה, הראו השבוע איך זה יכול לעבוד גם קצת אחרת.

- הפועל ר"ג / גבעתיים לא מצליחה להתרומם, והמצב הצפוף במיוחד במקומות 7-13, שעשוי ללוות אותנו גם בשבועות הקרובים, מעמיד אותה, כמו גם את הפועל חיפה, רחובות ויבנה - קבוצות שסומנו ככאלו שיגיעו לפלייאוף בלי יותר מידי כאבי ראש, בסיטואציה לא פשוטה. מכבי חיפה ממשיכה לא לשמור על יציבות אבל גם ניצחון אחד בשבועיים זה קצב מספיק טוב כדי להתקרב לצמרת, אולם את הקרדיט של השבוע מקבלת, ללא ספק גליל עליון, שחזרה עם ניצחון גדול ברעננה והוכיחה כמו בשנה שעברה שכשלא סופרים אותה, היא יודעת מאיפה לבוא ולהפתיע. בינתיים היא קיבלה את גוני חזרה, ונהנתה משתי הופעות של איש אחד - ראשד מאדן על הפרקט, סיני ניר על התופים.