מאחורי הספסל: נכנסים לפעולה

- אלמלא סבב ההסלמה האחרון בדרום (זה לא באמת לינק לאנשהו, סתם קו תחתון) - היינו מדברים אתכם עכשיו על טבלת ליגה ישרה ומאוזנת, על חמש קבוצות ששיחקו חמישה מחזורים (ושעדיין לא קיימו את מחזורים 2-3) ועל קבוצה אחת בלתי מנוצחת. רק אחת. המשחק הדחוי בין אשקלון למוצקין קצת טלטל את הרצף (יערך רק בחודש הבא), אבל האמת שזו הצרה הקטנה. הגדולה יותר היא עזיבתו של כריס מקינט, הסקורר הבולט של אשקלון, שחתך חזרה לארצו בשל האירועים האחרונים. לא נעים בכלל. באשקלון ינסו לאתר למקניט מחליף בימים הקרובים וישחקו במחזור הקרוב עם זר אחד בלבד.

- ובכל זאת - יש לנו טבלה לדבר עליה, יש לנו מספרים להרחיב עליהם, ויש לנו מוליכה אחת לליגה - עירוני "יובלים" רעננה שמה, שניצלה את ההפסד האחרון של הפועל חיפה לאליצור יבנה כדי להתבסס במקום הראשון בטבלה. 32 נקודות היו לג'אמר גאלי השבוע, שבחמישה משחקנים העונה לא ירד אפילו פעם אחת מ- 20 נקודות בערב, ואתם יודעים מה - הוא אפילו לא היחיד בליגה שמחזיק בנתון הזה. הוא כן היחיד בליגה שעומד על מדד פלוס-מינוס אדיר של 18.2. קצת יותר מהקמע ווין לנגסטון (15) ורכז נבחרת העתודה גיל בני (14) שמרכיבים טריו המוביל חמישייה שמשחקת למעלה מ- 150 דקות משותפות. בינתיים זה עובד יופי.

- ואולם, כמו שאמרנו -גאלי לא לבד. ועוד איך לא לבד. רק לפני שבוע דיברנו על שיא הליגה (הצנוע, יש לומר) שהעמיד ג'אמר יאנג - 32 נקודות בערב, עד שהגיע סמואל יאנגר וקלע 38 בניצחון של הוד השרון על אשקלון. אם גאלי עוד גרד את ה- 20 במשחק פתיחת העונה, יאנגר לא ירד העונה מ- 25 נקודות בממוצע לערב. פעמיים הוא אפילו חצה את ה- 30 (ועשה זאת בשבוע אחד, כלומר - השבוע) והוא בסך הכל מוביל את הליגה במספר הזריקות הממוצע למשחק מהשדה - 23. רוצים לשמוע כמה זה מטורף? מאז שהתחילו לספור לנו סטטיסטקה בליגה הזו - לא היה אפילו שחקן אחד שזרק יותר מ- 20 זריקות בממוצע לערב אחד. גם גאלי, אגב, לא רחוק משם במיוחד.

- מי שבינתיים נותנת ספתח יפה לעונה ועושה את זה בשקט יחסי ומתחת לרדאר היא הפועל עפולה, שאמנם הפסידה לגליל במחזור הפתיחה, אך מאז ניצחה 3 פעמים בפער דו ספרתי בממוצע, ולא הייתה רחוקה מאחד רביעי, על רחובות. השבוע זה עוד בא לה בקלות יחסית על הוד השרון, כשצמד הזרים שלה -אטקינסירוט - סיימו עם דאבל-דאבל. עם זאת, הגדולה של עפולה מגיעה דווקא מכיוונם של הישראלים ה"משלימים" לכאורה. לפני שבוע היה זה מוריאל לוטאטי שסיים עם פלוס-מינוס נדיר של 21 בניצחון על מכבי חיפה, השבוע זה היה דולב דראפיץ שעלה מהספסל וקלע 20 נקודות. אף אחד לא דיבר באופן נחרץ על עפולה במונחי פלייאוף בקיץ, אבל עם איך שהדברים מתגלגלים עד כה - זה דווקא יכול להיות תרחיש לא מופרך בעליל.

- הרבה מאוד לחץ שחרר הניצחון הגדול של יבנה ברוממה. לחץ של היבנאים עצמם, לחץ שלנו פה במערכת, ולחץ של המהמהרים הכבדים ששלחו בקיץ את הסגלוביצ'ים לליגת העל, והאמת היא - שהפוטנציאל לגמרי קיים. זו הייתה הופעה ענקית של גל גילנסקי שעמד מרחק שני אסיסטים מהטריפל דאבל הראשון של העונה, ובעידן שאחרי ורנון טיל זה הולך להיות חתיכת אתגר עונתי. יבנה קיבלה מהמשולש הישראלי המוביל שלה 42 נקודות, וזה לבטח עוד יראה טוב יותר. הנפגעים העיקריים הם שחקני הבית, שבאופן טבעי רואים פחות פרקט, אבל ככה זה בעולם המטרות: האחת פוגעת באחרת. גם בצד החיפאי עמד נאור שרון על מרחק 2+2 מטריפל דאבל, אבל אנחנו בוחרים לקחת משם דווקא את המספר הבא: 10/10 של ג'אמר יאנג מהקו. תעירו את רומרו.

- ובצד השני של העיר: קצת שמחה. רחובות הובילה על מכבי חיפה במשך דקות ארוכות, אבל לא מנעה מהקבוצה של ברק פלג לנצח את הרבע האחרון 26-15 ולקחת את המשחק. המספר הנוסף: 28 נקודות לספסל של חיפה, רק 3 לזה של רחובות, וזה קרה הרבה "בזכות העובדה" שמהספסל הירוק עלה קרון דשילדס. ובינתיים מתפתחת לה מגמה: בשני הנצחונות של מכבי חיפה העונה סמי גיבנס עמד על ממוצעים של 28 נקודות ומדד משוקלל של 35. בהפסדים הנקודות צנחו ל- 16, והמדד רק ל- 15. כך או כך, למרות החששות, זו כרגע העונה הטובה ביותר של גיבנס בארץ, אבל למסקנות מגיעים בחודש מאי.

- כמעט ולא אמרנו כאן מילה על קריית אתא העונה, והאמת היא שגם לא מצאנו מה לכתוב הפעם, עד שהתבלט לו הנתון הבא: 3 נקודות בלבד לדנזל לוינגסטון בניצחון על אשקלון. זו הייתה הפעם השניה העונה בה לוינגסטון ירד אל כמות חד ספרתית של נקודות, אבל לפחות הפעם היה כאן פיצוי. ג'ימי הול סיים עם דאבל-דאבל מפלצתי של 31 נקודות ו- 21 כדורים חוזרים (אהבתם את ה"מפלצתי"?) והשווה את שיא המדד למשחק אחד שהעמיד ברנדון אדוארדס במשחק הפתיחה - 44. אתא, עם הפסד אחד, תפגוש במחזור הקרוב את רעננה, מוליכת הטבלה ונטולת ההפסדים. הנה גילינו לכם מה הולך להיות המשחק המרכזי בעוד כמה ימים.

- את הדרבי התורן של מחוז השרון, שהפגיש בין נתניה לכפר סבא, ניצחה הקבוצה של עידן פלדה, שאט אט מנסה לסלול את דרכה למעלה. נתון שיהיה מעניין לדבר עליו, אולי בשבוע הבא, הוא העובדה שיותר מידי קבוצות קולעות השנה מעט מידי שלשות. קחו לדוגמא את המשחק הזה, בו נתניה וכפר סבא יחד קלעו 12 שלשות בלבד. שתיהן נמצאות בתחתית טבלת קולעות השלשות בליגה, יחד עם גליל וקריית אתא. במספרים: לארבעתן פחות מ- 7 שלשות בממוצע למשחק. כפר סבא, על אף היכולת הלא משכנעת שהציגה עד כה העונה, מחזיקה גם בנתון המרתק הבא: היא נועלת את הליגה באחוזי הקליעה מחוץ לקשת - 25%, אבל ראשונה באחוזי הקליעה ל- 2: 55%. ויש לה גם את קלעי העונשין הטוב בליגה - עידן אלבר, שעומד על 22/23 (96%).

- ובכל זאת, יש קבוצה שדווקא כן הצליחה השבוע לקלוע כמות דו ספרתית של שלשות (יש שתיים, הראשונה היא מכבי רחובות), והיא גם עשתה זאת באחוזי ההצלחה הטובים העונה עד כה - מכבי קרית מוצקין, שפגעה ב- 13/25 וניצחה בביתה את גליל. בקלילות מפתיעה יש לציין, כשבשיא עמד הפער על לא פחות מ- 34 נקודות הפרש. מוצקין היא קבוצת שלשות, דיברנו על זה עוד בקיץ, אבל במשחק הזה היא חגגה גם בריבאונד (48-30 כולל 17 כדורים חוזרים בהתקפה) ואפילו עשתה זאת עם רוטציה רחבה, כשאף שחקן לא בילה יותר מ- 30 דקות על הפרקט. אלה, אגב, גם הממוצעים העונתיים. בליגה בה אין כמעט קבוצה בלי שחקן זר שמשחק למעלה מ- 32 דקות בממוצע לערב, זה בהחלט ראוי להערכה.