"מורשת סואץ" - טור פרידה מליעד

ליעד סואץ קרני היתה הרבה יותר משחקנית כדורסל מובילה, הרבה יותר מסמל, מקפטנית נבחרת ישראל, משחקנית שזכתה באליפויות וגביעים שהראשון שבהם ב-1999 והאחרון כעבור עשור וחצי ב-2014. ליעד סואץ היתה הרבה יותר מנציגה ישראלית בקבוצות אירופאיות בפולין ובצרפת והרבה יותר מה-4 אליפויות אירופה שלקחה בהן חלק עם הנבחרת הלאומית.

עבורי, ליעד סואץ-קרני היא קודם כל אותה שחקנית שהוכתרה לשחקנית השנה 2016 (בטקס שקיים ערוץ הספורט). בגיל 36, אחרי שהשיגה כבר הכל בקריירה היתה לשחקנית ודמות מופת בענף הכדורסל בולטת מעל כל השחקניות האחרות שזכו באותה עונה באליפות או בגביע.

ההיסטוריה לא תזכור את הקריירה של סואץ-קרני (רק) בתארים שזכתה בהם, אלא במורשת שהשאירה אחריה:

נדמה שגם בענף כדורסל הנשים עם מעט מאד חשיפה לציבור הרחב, ענף שכמעט ולא יודע לשמר את ההיסטוריה ואת דמויות המפתח לאורח השנים – אי אפשר יהיה למחוק את התרומה של סואץ-קרני. לאורך כל שנות הקריירה עיצבה את עולם כדורסל הנשים. היא לא עשתה זאת לבד, היא היתה חלק מאותו דור ייחודי שהתחנכה על ברכיו ולצידו – היא אחרונת השחקניות שאפשר לכנותן "אחת ה-שחקניות, אבל גם הרבה מעבר" ועל כך הענף חייב לה.

כבר בגיל 12 היתה חלק מסגל נבחרת הקדטיות וכשנסעה לשחק במכללות, היתה אחת השחקניות הבולטות בקבוצתה ובקונפרנס בכלל, היא שיחקה ביורוקאפ וביורוליג – ואחרי כל זה בשנת 2012, היתה חלק מליגת הקיץ שהוקמה בישראל (אז כמאמנת...). למרות כל התארים וכל ההישגים היא לא היתה לרגע "מעל הענף", סואץ-קרני היתה ה-ענף. ראשונה לשחק ברמות הכי גבוהות וראשונה להגיע ביום שאחרי לאימוני קבוצות ילדות, לבתי ספר, לטורנירי סטריט-בול, ליגת קיץ או לפעילויות קהילתיות בחנוכה. בכל מקום שהיתה יכולה לעזור ולהוסיף עוד משהו למען הענף היא היתה שם.

נדמה שאפילו במסיבת העיתונאים שנערכה אתמול, הצליחה סואץ-קרני, לשרת את הענף. התייצבו שם, כדי להיפרד שחקניות נבחרת גדולות כתמר מעוז, לימור מזרחי, שי דורון וכיבדו בנוכחותן אורלי גרוסמן, שרית ארבל ואחרות – זה היה מפגן של הערכה כלפי השחקנית הפורשת , אבל גם מפגן מרשים למען כדורסל הנשים. הדור הצעיר, שצפה בה נפרדת גם זכה להצצה קטנה ול'עוד סיפור אחד' על התקופה ההיא, על השחקניות ששיחקו לצידה (אורלי קסטן...) ועל כל אותה מסורת שהתחילה לפניה וסואץ-קרני, על כתפיה כמעט לבד הנחילה לדור הבא.

ליעד סואץ-קרני, שהודיעה אתמול על פרישה מהכדורסל, היא בשבילי יותר מהכל, כל אלה. היא זו שתתייצב מיד כשתתבקש לעזור בטורניר קטן כגדול, כשתתבקש להגיב ולהתראיין בכתבה על כל נושא שקשור לכדורסל הנשים (בעיקר ובמיוחד אם היא לא נושא הכתבה) ומעל הכל היא "השומרת" של הענף. שי דורון סיפרה במסיבת העיתונאים על התרומה שלה במאבקים למען השחקניות. כשהשחקניות הצעירות בשנת 2011 הרגישו מצוקה, שהזרות מונעות מהן את ההתקדמות, היא היתה מראשונות המאבק, התגייסה, יזמה, ערכה מפגשים עם כל מי שהיה צריך. היא לא היתה זקוקה למאבק הזה בשביל לקבל דקות משחק, היו לה בשפע והיא בכלל לקחה פסק זמן – אבל יש ענף לדאוג לו – יש שחקניות שזקוקות לה ולא חשוב מה יגידו מסביב, היא שם בשבילן.

שחקנים גדולים יודעים למנף הצלחה לכסף, להופיע בתקשורת ולגזור קופונים, אבל כשליעד סואץ-קרני הופיעה בתקשורת זה תמיד היה כדי לקדם משהו שגדול ממנה. היא לא הגיעה לאולפנים או לראיונות עם עיתונאים כדי לפאר את יכולותיה, אלא כדי לקרוא לקהל להגיע לעודד את הנבחרת, או את הקבוצה המקומית ששיחקה בה. היא גידלה שחקניות באבן יהודה כדי שישחקו לצידה ולא כדי שיעריצו אותה – סואץ-קרני ידעה לפתח את הענף שהיא חלק ממנו ולשמור עליו גם אם זה על חשבון האינטרסים שלה.

כששחקנים מגיעים לגיל שמתקרב לגיל פרישה הם יודעים לבחור בין עוד כמה שנים של כסף גדול לבין להיות חלק מקבוצה מובילה ולאסוף עוד כמה אליפויות (לפעמים גם וגם), ליעד סואץ-קרני בחרה ללכת לבנות הרצליה ולהישאר שם לצד שחקניות בנות 17-22, שילמדו ממנה עוד דבר עוד שניים לפני שהיא פורשת. בסגל הנבחרת שהתכנס החודש היו 4 שחקניות שהתחילו והתקדמו לצידה ורגע לפני שהיא נפרדת עוד היתה איתן לתת את הטיפים האחרונים ולהעביר את השרביט – היא לא רצתה את התהילה של 30 דקות עד הרגע האחרון, היא רצתה להיות שם ולראות שהענף נשאר בידיים טובות.

יש מעט שחקניות שכששואלים אותן כמו מי יירצו להיות יענו ליעד סואץ-קרני. זה נובע מסיבה יחידה - סואץ-קרני יש רק אחת. סט מושלם של תכונות על המגרש ומחוץ לו שאי אפשר לחקות, כנראה שיש שחקניות שאין להן תחליף על מגרשי הכדורסל, היא אחת כזו. וכל מי שזכה להזדמנות להיות בנוכחותה הרוויח.

אז גם באופן אישי, תודה לך ליעד – על כל העזרה בכל אותן מטרות שניסיתי לקדם ונרתמת אליהן מיד, תודה על הפרגון בכל הזדמנות ועל מי שאת. הענף ירוויח אותך ב-30 השנים הבאות רק מזוית אחרת.