עכשיו זה רשמי: רמלה חזרה

לפני שנתיים היא חזרה לליגת העל, והערב היא השלימה זכיה בדאבל ונראה שהנה ימי הזוהר של אליצור רמלה שוב כאן. בשיחזור כמעט מדוייק של המשחק הקודם, גם הערב קיבלנו סיום דרמטי בסופו סל ניצחון של מי אם לא טיפאני מיטצ'ל קבע 81:80 ואליפות בשחור צהוב. (צילום: גלעד חזון)


| לילך וייס

 

האימפריה חזרה. ככה הצהירו האוהדים של רמלה לא מעט מאז הקבוצה חזרה לחיינו, והנה הערב זה קיבל אישור סופי. בעונה השניה שלה בליגת העל, רמלה רושמת דאבל מתוק מאוד עם ניצחון על שתי היריבות העיקריות שלה - רמת חן ואשדוד. מדובר בדאבל ראשון לקבוצה מהשפלה מאז עונת 10/11 - שגם אז היא ניצחה בגמר הפלייאוף את אשדוד (3-0) ובגביע את רמת חן. היסטוריה לעולם חוזרת. המשחק הערב היה שיחזור כמעט מדוייק של המפגש השני. גם הערב קיבלנו סיום סופר דרמטי, ושוב ידה על רמלה על העליונה. ועכשיו היא גם קיבלה צלחת לקינוח.

אשדוד חזרה הערב עם הביתה כשהיא מקווה לא לתת לרמלה לגזור רשתות אצלה בבית, ובפתיחה נראה היה שהיא בהחלט בעניינים. קצב רצחני קיבלנו ברבע הראשון כשגם צ'לסי הופקינס וגם טיפאני מיטצ'ל פתחו כמו שצריך את המשחק והובילו את ההתקפות משני הצדדים. ברבע השני הופקינס קצת יצאה מאיפוס ואיבדה גם כמה כדורים (לא לדאוג, היא בכל זאת תסיים את העונה עם עוד טריפל דאבל), ובדיוק כמו שקרה לאשדוד בשני המשחקים הקודמים - גם הפעם היא נתקעה ורמלה ברחה. מי שממש לא נתקעה היא מיטצ'ל (MVP כבר אמרנו?), שחגגה בצבע ולא נתנה לאשדוד סיכוי לעצור אותה. 7/10 ל-2 ו-24 נקודות היו לה ואנחנו רק במחצית הראשונה.

ואם עקבתם אחרי הסדרה עד כה, אתם בטח יודעים מה מגיע ברבע השלישי - קאמבק של אשדוד. והפעם אפשר לסכם אותו ב-3 מילים: אדאמס מחוץ לקשת. בעבר אמרו על אדאמס שהיא זורקת מבחוץ במקום לחדור פנימה כשהיא מתעייפת, השנה היא עושה את שני הדברים לא רע, ובעיקר בשלבים האחרונים של העונה שיפרה את האחוזים מבחוץ (11 כאלו בבית העליון, 10 בפלייאוף). אז אשדוד כאמור הצליחה לחזור למשחק, כשהיא מנצלת את נשק השלשות של רמלה כנגדה ומציגה גם הגנה טובה. כנראה נזכרו שם בהפסקה שיש צלחת על הפרק.

ברבע האחרון קיבלנו משחק חפירות בין שתי קבוצות שאף אחת לא רוצה לוותר. ואחרי כמה דקות מותחות של חילופי יתרון, הכדור האחרון הלך לאחת והיחידה - טיפאני מיטצ'ל. כמו שהיא חתומה על סל ניצחון, היא חתומה על כל האליפות הזאת של רמלה. מאז שהגיעה לארץ היא הציגה רמה אחת מעל הליגה, רשמה הערב שיא אישי בנקודות, ואולי בכלל העזיבה של אלישה גריי הייתה לטובה... 

נ.ב. קטן ברשותכם. אנחנו יודעים כמה הקהל של רמלה מחובר לקבוצה, וכמה מגיע לו לחגוג יחד עם השחקניות. כולם רוצים להיות חלק, לגיטימי לחלוטין. אבל בכל זאת צריך שיהיה קצת סדר וטקס מכובד. כמו שבגביע המדינה לגברים ובאליפות הגברים יש חבל שמונע מאנשים להתקרב ומאפשר רק לצלמים ועיתונאים גישה כך שלא יפריעו לטקס, אין סיבה שלא יהיה בנשים.

כל הזמן אנחנו שומעים תלונות על המחסור בסיקור ספורט נשים, אז למה צלמים של המערכות הגדולות צריכים לריב על תמונה עם האחיין של ההוא שרוצה תמונה בפלאפון למזכרת? אחרי ההנפה, יאללה תפתחו את השערים תנו לכולם להיכנס. אבל קודם כל, בואו נעשה קצת כבוד לשחקניות. תנו להן את 5 הדקות האלו בלי שכל מיני עסקנים ואנשים לא קשורים או קשורים בעקיפין ישלחו להם ידיים לצלחת. זאת הצלחת שלהן, בדיוק כמו שהגיע היה שלהן.

המספר הנוסף: זאת הפעם הרביעית העונה שאשדוד קולעת 10 שלשות במשחק. אבל זאת הפעם הראשונה שמשחק כזה נגמר בהפסד. ככה זה שמתחילים לשחק רק ברבע השלישי.

קלעיות:

לאשדוד: דניאל אדאמס 34 (9 רב'), צ'לסי הופקינס 20 (17 רב', 11 אס'), שי דורון 10 (6 אס'), אנט סנואו 6, אריאלה רוזנטל 4, ירדן גוט 3, אלכס גיטצ'נקו 2, שני פרידמן 1.

לרמלה: טיפאני מיטצ'ל 31 (8 רב', 6 אס'), ג'יימי נארד 20 (12 רב'), אליסון הייטאוור 17, אלכס כהן 9, דניאל רבר וסהר דגן 2 כ"א. כן שיחקו דניאל דיאנמט, שירן צעירי.