תכירו: אס"א ירושלים ואליצור יבנה

אס"א ירושלים

תלבושת: אדום-לבן ; אולם: מרכז "קוסל" (400 מקומות) האוניברסיטה העברית-גבעת רם, ירושלים ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 19:30 
בעונה שעברה: מקום 5 בליגה, הפסד 2-1 בחצי גמר על האליפות.

עזבו: הדר רפאל, מורן שטרית, טל יעקב, יולי גרוסמן, נטע רפאל.
באו:  דבי בלייברג (נתניה), קרן בויס (גלבוע מעיינות),  לירז קניג ומורן שחם (כפ"ס), מוריה חסון ( לא שיחקה), רינת בן יעקב (אל' ת"א), טליה פרידמן, רואן מחאג'נה (נערות א')

1. אידיאולוגיה ואג'נדה:  20 שנה כמעט לאס"א ירושלים היתה אידיאולוגיה ברורה ורוח ייחודית של המועדון. הרוח של בועז טייב. זו היתה אגודה קטנה וצנועה (כמה אס"א עוד פעילות בספורט?) קבוצה של האוניברסיטה שמתפעלת מחלקת נערות נהדרת שהוציאה כמה מהכוכבות הגדולות ביותר של בכדורסל. במקביל אס"א תמיד היתה בין קבוצת ליגת על לגיטימית לקבוצת צמרת בלאומית שנאבקה על העליה. זו היתה קבוצה עם רוח מיוחדת למצוינות (רבות השחקניות בה הן סטודנטיות שלומדות ב'עברית').

בשנתיים האחרונות משבר מסוים הוביל את ירושלים מחוץ ל-4 הראשונות בלאומית, המחלקה הצעירה בירידה והצעירות מתקשות להוביל את הקבוצה. נטע רפאל היתה היוצאת דופן בשנים האחרונות, אך גם היא עזבה השנה. רגע לפני שהתחושה ש"מסתיים עידן" השתלטה על ירושלים כולה, אוהד גל, בתום קיץ קשה מאד הצליח להפיח רוח חיים מחודשת. עם שילוב של 5 צעירות מהמחלקה, שתי שחקניות שחוזרות לירושלים (מוריה חסון וטליה פרידמן), סטודנטיות וחיזוק נקודתי של שחקניות שיעשו את האחרות לטובות יותר. האם התחושה המוכרת מפעם מספיק טובה כדי לחזור כבר השנה למאבקי האליפות?

אז למה לצפות השנה? לירושלים חדשה. לא לפייבוריטית ברורה שרק מחכים שתגיע לחצי הגמר. אלא לקבוצה שמתחילה מחדש מצוות האימון ועד קצה הספסל. משחקניות מובילות ומנהיגות חדשות ועד נערות שיקבלו השנה הזדמנות אמיתית ראשונה. לא ברור איך זה יתבטא בניצחונות אבל התחושה שנראה את ירושלים במקום שאנחנו רגילים לה.

2.  3 היתרונות:  (1) ההגנה –בהיעדר סקורריות פנויות בשוק, בירושלים בנו קבוצה חזקה, לוחמת וקשוחה שתעשה חיים קשים ליריבות. קרן בויס סגנית שחקנית ההגנה של העונה הקודמת, עם לירז קניג הקשוחה שהצטרפה לקדנציה שניה בירושלים וביחד עם גילי ליאור, מוריה חסון וכל שאר הסגל ובשילוב המגרש הבייתי במיוחד "קוסל", ליריבות יהיה קשה לייצר נקודות מול הקבוצה הקשוחה בליגה.

(2) קבוצה של פורוורדיות – רבות בפריוויו הזה נכתב על "סייז", אז אמנם לירושלים אין אולי שחקניות פנים קלאסיות (גילי ליאור בשנים האחרונות מבצעת את התפקיד בהצלחה יחסית), אבל לירושלים יש את עדן פורת המצוינת שמנצלת את הגובה שלה ליכולות ורסטיליות ולייצר נקודות גם כגארדית וגם בצבע (178 ס"מ) , עם טליה פרידמן הצעירה המוכשרת (180 ס"מ) ומשלימות לירז קניג, עומר אמסלם ומורן שחם (כולן 176 ס"מ לערך) בירושלים יהיה מבנה ייחודי של הרכבים שליריבות לא יהיה קל מולן משני צידי המגרש.

(3) מוטבציה ורעננות – 3 החתמות משמעותיות קרו הקיץ שיכולות להפוך את כל העונה של ירושלים לאחרת. אוהד גל המאמן שהגיע לכדורסל הנשים לפני שנה, חתם בקבוצה. שנה אחרי שירד ללאומית עם בני יהודה מגיע לירושלים עם הרבה מוטיבציה להוכיח ולהשאיר את העונה ההיא מאחור עם מאבקי צמרת ותארים. דבי בלייברג, אחרי מספר שנים בהן הובילה קבוצות אמצע טבלה ומטה מגיעה לקבוצה שלא יודעת מה יש מתחת למקום חמישי ותרצה להוכיח שמספיק טובה כדי להעלות את הקבוצה עוד מקום או שתיים למעלה ש"יש לה את זה" גם ברמות הגבוהות. עדן פורת, העונה כ'ירושלמית'. מי שככל הנראה תהיה הקפטנית של הקבוצה ותוביל את הקבוצה. פורת כבר הובילה קבוצות להישגים היסטוריים (נערות זיכרון?) וכעת ההמפתחות שוב בידיים שלה.

3.  2 החסרונות: (1) מעט מובילות כדור – דבי בלייברג תקבל את המושכות להוביל את הקבוצה הגבוהה והמוכשרת בשנתה הראשונה כרכזת מובילה לקבוצת צמרת עם שאיפות לתואר , מי שצפויה לעזור לה היא מוריה חסון שחוזרת מפציעה ארוכה שהשביתה אותה ותהיה חייבת להתאקלם ולהשתלב מהר. שתיהן לא מנוסות בתפקיד והקבוצות היריבות ימהרו לבחור ללחוץ את ירושלים. זה אתגר צפוי אך עדיין קשה ולאס"א חייבות להיות פתרונות להגנה של היריבות.

(2) אין "כוכבת" – פורת היא אחת השחקניות המובילות לגילה ובכלל בענף. בשיאה זומנה לנבחרת ישראל הבוגרת ועוד קודם העלתה את נבחרת הנערות דרג והובילה בליגת העל את ראשל"צ להישגים יפים. לירז קניג מגיעה גם היא עם עבר עשיר בליגת העל ובקבוצות צמרת בלאומית, אך הן (יחד עם בלייברג ובויס ואחרות), הן לא שחקניות ש"לוקחות כדור ועושות נקודות" ,הן שחקניות של שיטה, של קבוצה וכדורסל כמו שנכון לשחק אותו. זה נפלא כל עוד זה מסתדר. אבל אם ירושלים תתקע, צריכה להיות מי שתיקח את האחריות על עצמה, ערב פתיחת העונה מוקדם לדעת אם תהיה כזו ומי.

4. סיבה לליגת העל לקנא: כמות הקהל. "קוסל" ידוע ביכולת שלו לספק אווירה בליגת העל. כדורסל אטרקטיבי בבירה. וכמובן עדן פורת, שחקנית חמישייה בליגת העל וסגל הנבחרת הבוגרת עושה מה שחברותיה עושות כל שנה ומבינה שליגת העל "קטנה עליה" ויש עולם גדול ועדיף בחוץ. ירושלים היא קריאת ההשכמה לליגת העל שחייבת כבר להשתנות.

5. תוצאות האמת  - יעמדו בציפיות? עם כ"כ מעט ציפיות קשה לאכזב ובכל זאת התחושה שבירושלים יכולים לפחות לשמור על המקום מהשנתיים האחרונות ואולי יותר. 4-7.

אופטימי: התגייסות מלאה של הציבור הירושלמי, הצעירות, המצטרפות החדשות לעיר ולקבוצה (למעשה 70% מהסגל ובעיקר המובילות – למעט קניג – מתגורר בירושלים) מחזירות עטרה ליושנה גם בעידן שאחרי המנהיגות הותיקה. מקום רביעי וניצחון מפתיע בחצי הגמר, ללא יתרון ביתיות.

פסימי: עדיין מאחים את השברים, את הפצעים, מחליפים דורות, סגנון, אווירה. הצעירות עוד לא מספיק מנוסות, הסגל לא מספיק מגובש ועד שמתחבר הכל מאוחר מדי. שנה הבאה יהיה טוב יותר, זמנית - מקום 7, קצת מתחת לנוכחי.

אליצור יבנה

תלבושת: סגול-לבן ; אולם: היכל הספורט ע"ש רלף קליין (1000 מקומות), רח' הדוגית 22, יבנה ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30 ; 
בעונה שעברה: מקום 7, חצי גמר גביע האיגוד.

עזבו:  בת אל לזמי, נופר לוי, רג'י גליידה, אלכס  גיטצ'נקו, טל ברזל, ענבר אנוליק
באו:  הדר רפאל ומורן שטרית (ירושלים), מאיה מדרי (רמה"ש), ולדה אברמוב (רמה"ש-על), יעל שטיינברג (אל' ת"א), ליאור שטיינברג (לא שיחקה), שני עטר (כ.כפול - מכבי אשדוד), אופק טלקר, גומא סרור (נערות א')

1. אידיאולוגיה ואג'נדה: יש? יבנה היא קבוצה חדשה. אמנם כבר לא "עולה חדשה" כשהיא שנה שניה בליגה וגם מחלקה צעירה ומתפתחת קיימת מספר שנים, אבל ביבנה עוד לא ממש החליטו מה הן רוצות להיות. שנתיים לקח להן לעלות לליגה הלאומית ובדרך ניסו לבנות על בסיס מקומי, רק כדי שהשנה תישאר בקבוצה שחקנית אחת בלבד בוגרת המחלקה (ועוד כמה עולות חדשות מהנערות). גם קבוצת הנערות ממשיכה לשחק בליגה המחוזית. כשהקבוצה החלה להיאבק על הלאומית עוד היו אפילו דיבורים להעמיד תקציב לליגת העל כדי לרוץ קדימה.

בינתיים, אמנם אי אפשר לזלזל בשחקניות שחתמו בקבוצה, אך מדובר בשלד של 4 שחקניות מנוסות עם לא מעט הימורים ומסוגלות להפתיע, אך לא מבטיחים את ליגת העל. אליצור יבנה היא קבוצה של אנשים מסורים אך כאלה שעוד מחפשים את הדרך ואת האידיאולוגיה. בינתיים כאג'נדה הן רוצות להיות הכי טובות שיכולות. זו יותר קלישאה משאיפה, אבל אולי התוצאות יעשו בשבילן את העבודה ויעזרו ליבנה להחליט מה היא תהיה כשתהיה גדולה.

אז למה לצפות השנה? מועדון נחוש ורעב להצלחות. לקבוצה שמגיעה למוכנה (אולי מדי) לכל משחק והעונה גם ללא תמימות של עולה חדשה, אלא לקבוצה קשוחה ואגרסיבית שלא תתפשר על מקום מחוץ לפיינל פור. יבנה תהיה האויב של עצמה ורק אם תדע לאזן את המוטיבציה עם ריכוז ומיקוד במטרה יכולות להשיג את התוצאות, אחרת משבר יגיע מוקדם.

2.  3 היתרונות:  (1) הדר רפאל ומורן שטרית  – השילוב בין שתי השחקניות המובילות של הקבוצה מגיע כבר לתחנה הרביעית שלהן יחד. אחרי שהתחילו ברעננה עברו באליצור ת"א ובירושלים. בכל ההזדמנויות הקבוצה הגיעה לחצאי הגמר על האליפות, אך בכל השנים יחד עדיין חסר להן התואר. בליגה שאין בה הרבה רכזות והרבה שחקניות פנים, מובילת כדור כרפאל ופורוורדית כשטרית הן יתרונות משמעותיים וכשהן מכירות אחת את השניה היטב זה נשק מצוין. אבל כדי להצליח צריך לחבר גם את כל היתר יחד.

(2) לי קפיטולניק  – העונה הראשונה של יבנה כללה הרבה אי יציבות כששחקנית רכש מובילה עזבה אחרי חודש, שחקנית צעירה בכרטיס כפול עזבה קצת אחרי, טל ברזל סיימה את העונה בפציעה כעבור מספר חודשים. מי שהיתה שם כאי של יציבות בעונה הטובה ביותר בקריירה שלה היא לי קפיטולניק. קפיטולניק עשתה ביבנה קפיצת מדרגה כשהובילה קבוצה למאבקי צמרת ולהישגים. צברה ביטחון והוכיחה שמקומה בין השחקניות המובילות בליגה. השנה כשלצידה צוות שאמור להשלים אותה בצורה אידיאלית יותר, קפיטולניק יכולה להפוך ל"כוכבת" שתוביל את יבנה לצמרת.

(3) "רלף קליין" – מגרשה של יבנה הוא אחד הבייתיים בליגה. אולם חדש שהקבוצה חנכה בשנה שעברה וכמעט כל יריבה שהגיעה התקשתה לפני שהפסידה או זכתה בניצחון דחוק (כולל יריבות כחיפה והגלבוע). כעת וכשהסגל השתנה כמעט כולו, צריכות השחקניות החדשות להתרגל לבית ולשמור עליו כ"מבצר". גם שעת המשחקים המאוחרת יחסית מקשה על הבאת הקהל – אך אפשר לסמוך על המערכת שתדע לעשות את הדברים נכון כדי שגם השנה היריבות שיגיעו ליבנה ישאירו את הנקודות אצל המארחת.

3.  2 החסרונות: (1) היעדר ספסל מנוסה – מלבד מאיה מדרי הנהדרת שתהווה שחקנית חשובה בקבוצה, יתר השחקניות שמשלימות הסגל הן חסרות נסיון ממש במאבקי צמרת בליגה הלאומית. בין אם גדלה במח' הנערות בראשל"צ או שיחקה בעונה שעברה באליצור ת"א, השחקניות שיעלו לשחק צריכות ללמוד מהר איך להשתלב ברוטציה ולא להוריד את קצב המשחק ביחס לחמישייה. יבנה תתקל בקבוצות עמוקות כמו גליל, כפ"ס, בני יהודה והגלבוע ואם רוצה לחלוף על פני אחת מהן חייבת להישאר קרובה 40 דקות. התרומה מהספסל תהיה קריטית.

(2) חוסר הנסיון של הגבוהות (למעט שטרית) – ולדה אברמוב (1.92 ס"מ) ושני עטר (1.87 ס"מ) הן בסייז שאין כמעט בכדורסל הישראלי ולא רק בלאומית. אלא שאברמוב כבר מספר שנים מתקשה לפרוץ ולקבל את ההזדמנות בליגה הראשונה ונדמה כי גם בנבחרת פספסו אותה (בינתיים) ועטר שבכרטיס כפול עם אשדוד מגיעה שנה ראשונה לכדורסל מקצועני אחרי שגדלה בדנמרק. אז ליבנה יש גובה שאין כמותו, אבל השתיים עוד לא הביאו את הסייז לידי ביטוי ולמרות הדומיננטיות שלהן יבנה צפויה לשלם "שכר לימוד" העונה בצבע.

4. סיבה לליגת העל לקנא: בקבוצה משחקות 4 שחקניות שליגת העל "ויתרה" עליהן כשלא נתנה להן הזדמנות אמיתית (אברמוב, רפאל, קפיטולניק וגם שטרית במובן מסוים). יהיה קשה לליגה הראשונה להודות על בסגלים שישחקו בה השנה, כל אחת מהן היתה יכולה לתרום ביותר מקבוצה אחת (בוודאי כאלה שאין להן אפילו 10 בסגל).

5. תוצאות האמת  - יעמדו בציפיות?לפחות יעמדו בציפיות, כנראה יפתיעו לטובה. 3-6, על הפיינל פור.

אופטימי: מאז 2006 לא היתה כזו הפתעה והצלחה לא צפויה. אז ללא תקציב ופרסום אך עם כמה דמויות איכותיות בעברן הצליחו גי"ל לקבל 7 מנדטים, שווה ערך לגמר על אליפות המדינה ואולי גם גביע.
פסימי: מאז 2006 כל קבוצה שהימרו עליה כהפתעת הבחירות הבאה לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה (גי"ל בשנים שאחרי, יחד...). גם יבנה ינסו להיות ההפתעה אבל יישארו במקום ובמאבק על מקומות 6-7.