תכירו: הפועל גליל עליון ובני יהודה

הפועל גליל עליון

תלבושת: אדום-לבן ; אולם: " הר וגיא" (400 מקומות), קיבוץ דפנה ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 18:30 ; 
בעונה שעברה:  מקום 3 בליגה הסדירה. הגיעו לגמר על האליפות.

עזבו: רבקה רוס, קרן נחמה, שני לוי, אמה רוזנסטון, חן צלציון, צליל וטורי.
באו:  שני פרידמן (אשדוד-על), יעל גלילי (רמלה-על), שיר רביב (מכבי חיפה), יפית כהן (תל כביר), קרן פיבניק (גלבוע-מעיינות), נועה רודה (לא שיחקה), אור דוידי (נערות א')

1. אידיאולוגיה ואג'נדה:  לגליל יש אידיאולוגיה ברורה קודם כל מקומיות, קודם כל החיבור לקהילה. גם הסיבות הגיוניות. מהמרכז כמעט בלתי אפשרי להביא שחקניות וכשהקהל המקומי לא מגיע ואין הזדהות, אין מוטיבציה להשקיע. כך כבר מספר פעמים התפרקה האגודה והוקמה מחדש  מלמטה. הפעם האחרונה היתה בשנת 2004 כשהדור של לברון, מייברג, רודה , נופר לוי ואחרות צמחו מהמחלקה הצעירה כל הדרך ללאומית ועד ליגת העל. כשהן עזבו הקהל הפסיק לבוא, הקבוצה ירדה לחלק התחתון בלאומית והצמיחה המחודשת חוזרת עם השקעה חדשה בנערות ודור חדש שצמח בצפון מניצן עמר, דרך נוי לפושניאנסקי ודנה ביתן ועד אור דוידי ואחרות. בעקבות כך גם האג'נדה השתנתה.

בשנתיים האחרונות היא היתה "הצלחות מביאות קהל תחילה". המשימה הושלמה. כעת במקום שחקניות שמביאות חשיפה גבוהה הביאו שחקניות שיתחברו לקהילה (שיר רביב, קרן פיבניק שיתחברו למקום) עם רכש מדויק מהמרכז כדי לתת במה לצעירות המחלקה מתוך כוונה להתחיל ולבנות סגל מקומי יציב לטובת "גליל עליון- הדור הבא". לכן הביאו מאמן/מנהל מקצועי חדש וחיבור מחודש בין הקבוצה הצעירה לבוגרת, זו הגליל 2019-20.

אז למה לצפות השנה? בלאגן מעניין ואטרקטיבי. אחרי ההיררכיה הברורה של גליל עליון בשנתיים האחרונות, אין כמעט "כוכבות", אבל יש "מובילות" מצוינות. יש גם מאמן חדש שלא מכיר את הליגה, אבל עם רצון עז ללמוד. יש צעירות חסרות נסיון, אבל כאלה שהיו אנדרייטד בשנים האחרונות ועכשיו יקבלו את ההזדמנות. יש ואין בערבוביה. מזל שאת הליגה משחקים עד מאי.

2.  3 היתרונות: (1) חזרתה של נועה רודה – היא אולי לא "השם הכי גדול" שהצטרף לקבוצה ואולי לא החיזוק שובר השוויון, אבל רודה היא קודם כל גבוהה מהסוג שנדיר למצוא בלאומית ומשלימה מצוינת למיתר אסולין, כך שלגליל יהיה צמד פנים שלפחות הגנתית צפוי לעשות חיים קשים ליריבות. אך מעבר לכך חזרתה הביתה מהווה את יישום האג'נדה שהקבוצה הציבה לעצמה, החיבור לקהילה, האופי הגלילי, והרצון שאת הקבוצה יובילו שחקניות שגדלו בה. רודה שהיתה שם בכל רגע היסטורי של הגליל בעשור האחרון תחזור כמנטורית לדור הבא.

(2) שילובה של ניצן עמר – אם כבר קידום האג'נדה ושחקניות בית שחוזרות הביתה כנועה רודה, אז ניצן עמר היא המשלימה לתהליך. אמנם עמר תשחק בכרטיס כפול גם במדי פ"ת, אבל השחקנית הצעירה (בת 18), מגיעה כשחקנית נבחרת, ככזו שחווה את הליגה הראשונה העונה וגם כזו שהגיע עם הגליל להישגים כגמר גביע. כל אלה הופכים אותה גם בגיל צעיר כדוגמה ומודל לדור הצעיר של האגודה ובוודאי מחוברת לקהל ולקהילה שרוצים לראות אותה מובילה את הקבוצה לצמרת, כמקומית המובילה.

(3) יעל גלילי – השחקנית אולי הכי אנדרייטד בליגה. זיכרון קצר יזכיר לנו שלפני כשנה זומנה יעל גלילי לסגל נבחרת ישראל הבוגרת. גלילי קלעית מצוינת, אבל גם הרבה יותר מכך. גלילי שהעפילה עם נבחרת הנערות לדרג א', שיחקה 3 שנים בליגת העל ובשיא קיבלה זימון לנבחרת הבוגרת "נשכחה" ברגע שקיבלה החלטה לעבור לשחק בלאומית. לגלילי השנה ההזדמנות להוכיח שהיא שחקנית עם יותר יכולות מאשר מייחסים לה, בגליל יודעים לתת את המקום ואם גלילי תיקח זו יכול להיות המפנה בקריירה שלה ושל הקבוצה.

3.  2 החסרונות: (1) עומס בשחקניות "חוץ" – שני פרידמן חזרה לליגת העל אחרי שנתיים דומיננטיות בלאומית, יפית כהן תפסה את מקומה כאחת הסקורריות המובילות בליגה (מקום שני בעונה שעברה), יעל גלילי כבר הזכרנו קודם, גם את ניצן עמר ויחד איתן גם שיר רביב שמגיעה מחיפה והצעירות דוידי ופיבניק. עומס וכישרון מרשים, בטח לקבוצה שמתקשה להחתים שחקניות מבחוץ, אבל עומס שגם יכול לפגוע בקלעיות ובביטחון שלהן. כשבסופו של דבר קבוצה קולעת מספר מוגבל של נקודות, הדרך שבה הכל יתחלק יכול להפוך מחיסרון ליתרון , אבל גם להפך.

(2) מאמן חדש שנה שלישית ברציפות – על פניו ההחתמה של שי זרצקי היא בדיוק מה שהיו צריכים בגליל. מאמן שמגיע עם ניסיון בגילאים צעירים (מחלקות נוער ותיכונים) ועד בוגרים (עוזר מאמן בחיפה), מאמן עם מוטיבציה שמגיע מהבנים לנסות ולהזניק את כדורסל הנשים והנערות בגליל. חיבור שיכול לעשות פלאים. אבל לפני שנתיים הציפייה היתה לעשות את המסלול עם זיו ברתנא ובשנה שעברה החליפו מאמן באמצע העונה וניסו גם את מארק בריסקר. חוסר היציבות בעמדה הזו גורמת למערכת להסתגל מחדש לשינויים, ההתאקלמות בענף הנשים מעכבת את התהליך וכניסה מהירה ולמידה יסודית של הליגה הכרחית במיוחד השנה , בלוח המשחקים הקשה.

4. סיבה לליגת העל לקנא: בליגת העל תמיד מזהים באיחור את מה שפספסו. יעל גלילי היא שחקנית דרג א' ועל סף נבחרת ישראל מוצאת את עצמה בלאומית, שני פרידמן עם 6 שנות נסיון בליגת העל יכולה לתרום לכל קבוצה בליגה שהיא לא אשדוד. ומאמן שאולי עוד יגיע לאמן את נבחרת הנערות?

5. תוצאות האמת  - יעמדו בציפיות?  הציפיות להמשיך בחלק העליון וב-1-4 למרות השינויים.

אופטימי: קבוצה קטנה שבנויה על אידיאולוגיה יותר מאשר על שמות גדולים. החסרונות מובהקים במיוחד אחרי השנה שעברה, אז גליל חוזרת שנה שלישית ברציפות לגמר, הפעם על תקן "הפתעה".

פסימי: אידיאולוגיה מעל הכל, גם כשהתמונה משתנה, כשקבוצות מתחזקות ובונות קדימה, בגליל יישמרו על הציביון המקומי אבל מסתבר שזה פשוט לא מספיק וגם הרכש מבחוץ מתקשה לעזור, מה שלא הספיק לכאוכב לפני שנה לא יספיק גם הפעם גליל עליון מוצאת עצמה במקום טוב סביב השישי.

בני יהודה ת"א

תלבושת:  כתום-לבן ; אולם:  "בית דני" (1,000 מקומות), סמטת כביר 4, תל אביב ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 18:30 ; 
בעונה שעברה: ליגת העל- מקום 10 (אחרון) 

עזבו: נועה גנור, נועה זליבנסקי, נועה שרביט, מאי מלכין, שובל אור שלום, אלי סילפן, ריילי, קופר, גודווין.
באו:  טל יעקב, מאיה איסרוב, עינב אסולין (לא שיחקו), ירדן עיבל ובר אביטל (באר טוביה), מיקה יקיר, שחר ברנר (הפועל ראשל"צ- על), נור כיוף (כ.כפול עם רמה"ש, עונה שעברה:חיפה), ענבל מיכל (אל' ת"א), דניאל קריינין (א.ס רמה"ש), אנה ינובסקי.

1. אידיאולוגיה ואג'נדה: בבני יהודה התחילו את הקריירה (או פרצו) לא מעט שחקניות שהפכו מובילות בענף, משירה העליון וטלי בן ישי ומאמנים כאלי רבי. בשיאה בני יהודה היתה קבוצה מובילה בליגת העל, סגנית אלופה ומחזיקת גביע וזה כבר עשור מאז הודיעו על פירוק הקבוצה המובילה בליגת העל. בעשור הזה הפכה הקבוצה לדומיננטית בלאומית, זכתה בגביע והתמודדה בצמרת עד שחזרה לליגת העל ובה שיחקה בשנתיים האחרונות. האידיאולוגיה של בני יהודה, קשורה לאופי הספורט של שנות ה-80-90 במאה הקודמת. כמו בכדורגל מדובר בשכונה בדרום ת"א (שכונת התקווה) קבוצה שהתמודדה ושרדה אחרי מכבי והפועל ת"א, בעקבות הנשמה והרוח המיוחדת, החיבור לקהילה והכישרונות שצמחו בה.

אך בעשור וחצי האחרונים הקהל התרחק, הקבוצה בעיקר התבססה על רכש ולצד הצלחות בשנות ה-2000 הגיעו הקשיים עד לפירוק. לכן ובשנים הקרובות בקבוצה ינסו להחיות מחדש את הרוח, דרך חיבור מחודש לבתי הספר, אך עד שהפירות יבשילו, במועדון מנסים לבנות משהו שונה והולכים עם אג'נדה של חזרה לרמות הגבוהות בזכות שחקניות צעירות שהן רגע לפני פריצה, אבל כישרון גדול, שגם אם לא גדלו במועדון, יהפכו להיות מזוהות איתו בשנים הקרובות. עם סגל חדש ברובו צעיר יחסית גילאי 20-24 (טל יעקב, בר אביטל, מיקה יקיר, ענבל מיכל, אנה ינובסקי, נור כיוף...), טרם פריצה גדולה ואם יצליחו לחבר אותו לקבוצת צמרת כולן יזכרו אותן ככתומות שהחזירו את השכונה לימיה הגדולים.

אז למה לצפות השנה? קבוצה שייקח לה זמן להתחבר אבל תהיה חזק במאבק בצמרת הגבוהה עד השלבים האחרונים של העונה. שחקניות שיהיה קל לבקר בתחילת העונה, אבל בחצי השני יהיה קשה לעצור. בני יהודה של השנים הגדולות ו"בית דני" עם יותר קהל מכל משחק שהתקיים בו בשנתיים האחרונות בליגה הראשונה.

2.  3 היתרונות:  (1) טלי נוי – יש הרבה מאמנים מובילים ומנוסים בליגה הלאומית, אבל בטלי נוי יש משהו שהופך את הקבוצה למזוהה איתה ולהפך. נוי חוזרת ללאומית אחרי הפסקה במהלכה אימנה בליגת העל (רמה"ש) ובנבחרות ישראל (נערות) ואיתה מביאה את הייחודיות שהובילה לאליפות היסטורית לגני תקווה ואליפות שניה למעגן מיכאל. נוי חיברה מנהיגות לשחקניות שהן רגע לפני פריצה ויצרה גדול מסך חלקיו. עכשיו תנסה לעשות את זה פעם שלישית גם בבני יהודה.

(2) כוח אש בלתי נגמר – המעבר של מאיה איסרוב לרמלה לפני שנתיים הבטיחה להן את החזרה לליגת העל עם 12.7 נק' בממוצע. בר אביטל סיימה את העונה הקודמת עם 14.3 נק' בממוצע, ירדן עיבל שלפני הפציעה קלעה 13.7, וטל יעקב עם 15.9 נק'. מיקה יקיר היא 'פיור' קלעית שתקבל השנה את ההזדמנות להזכיר זאת אחרי שנתיים בליגת העל וגם נור כיוף, הצעירה בקבוצה, הולכת ומשתפרת מעונה לעונה ותנסה להביא את הכושר מליגת העל לביצוע בלאומית. אם כולן יגיעו בכושר הזה, יהיה קשה להבין איך עוצרים את הכתומות.

(3) קבוצה חדשה-חיבור ישן – למרות שהקבוצה נבנתה כולה מחדש, בין כל שחקנית כמעט אפשר למצוא חיבור לשחקנית אחרת. מאיה איסרוב וירדן עיבל שיתפו פעולה יחד בעבר (הפעם האחרונה בחיפה), גם בר אביטל שיחקה עם השתיים. אביטל ועיבל שיחקו יחד גם בבאר טוביה. באר טוביה היא הגורם המחבר בין עיבל לאסולין ששיחקה עם ענבל מיכל. טל יעקב ומיקה יקיר גדלו יחד בראשל"צ ועוד ועוד... לבנות שיטה ייקח זמן. החיבור הקבוצתי Built-In.

3.  2 החסרונות: (1) המובילות מגיעות אחרי שנת הפסקה – למרות שלפני שנתיים מאיה איסרוב עוד היתה שחקנית ליגת על (פ"ת) בעונה שעברה לקחה הפסקה מכדורסל. גם עינב אסולין נעדרה בעונה שעברה מהמגרשים. ירדן עיבל אמנם פתחה את העונה אך בתוך חודש נפצעה ולא שיחקה וטל יעקב אמנם סיימה (היטב) את העונה הקודמת בירושלים. אך הגיעה בחודש מרץ ולמעשה שיחקה חודש וחצי בלבד. בליגה כ"כ צמודה וקשה ועם רצף משחקים קשה בפתיחה, אין את ה"זכות" להיכנס לכושר במהלך העונה – השאלה איך העובדה הזו תבוא לידי ביטוי על הפרקט.

(2) היעדר שחקניות פנים– לבני יהודה יש שחקניות גבוהות (ענבל מיכל ואנה ינובסקי מעל 1.80, עינב אוסלין 1.76) אבל הן בעלות אופי וסגנון משחק של גארדיות, לצד מובילות כדור וקלעיות מצטיינות חשוב לבני יהודה למצוא את הדרך גם לעשות נקודות מתחת לסל ובעיקר לסגור שחקניות פנים יריבות ופה האתגר האמיתי והפער בין קבוצת צמרת למועמדת בכירה לאליפות.

4. סיבה לליגת העל לקנא: בכל סיטואציה אחרת טלי נוי היתה צריכה לעמוד על הקווים בליגה הראשונה (כנראה ששנה הבאה זה יקרה). בליגת העל יזהו בבני יהודה העונה הרבה כישרונות. אולי לא יקנאו אבל לא יפסיקו להתעניין ומעל חצי סגל צפוי לקבל הצעות בקיץ הבא.

5. תוצאות האמת  - יעמדו בציפיות? למרות מה שאומרים, קשה לראות איך 1-4 לא ברור מאליו.

אופטימי: שחקניות משום מה לא סימנו עדיין כ"כוכבות" למרות כל מה שעשו בליגה  מתפוצצות השנה עד השלב שבו כולם תמימי דעים ואומרים "נו ברור, איך אפשר לא לנצח עם סגל שכזה?" מסיימות עם תואר אחד לפחות.

פסימי: קבוצה שרוב המובילות בה לא בכושר ולא מכירות את הלאומית שהשתנתה, מנצחות את רוב היריבות חוץ מאלה על מאבקי הצמרת. הקבוצה נכנסת לפיינל פור אבל מודחת בחצי הגמר ולא עוברת סיבוב גביע שני.