malatya oto kiralama malatya web tasarım parça eşya taşıma hacklink satın al sadrazam shell alfa shell şehirler arası nakliyat şehirler arası evden eve nakliyat oto ekspertiz büyü aşk büyüsü ayırma büyüsü büyü aşk büyüsü bağlama büyüsü metal galvanizli sac paslanmaz sac medyum tavsiyeleri medyum şikayetleri medyum yorumları medyum dolunay medyum aşk büyüsü paykasa metal hrp sac paslanmaz çelik web tasarım seo hazır web sitesi evcil hayvan taşıma da pa checker betmatik paykwik bozdurma astropay paykwik

לאהוב את אנה

שפובלוב סיימה עונה נהדרת כשחקנית חמישייה בראשלצ, עם דאבל בליגה הלאומית וגמר בנערות ממשיכה לליגת העל כגבוהה הישראלית הבכירה. בענף של גארדיות צומחת פה גבוהה עם פוטנציאל אדיר. אז למה היא לא בנבחרת? ראיון ענק ונוגע, על שנת הפריצה האישית, על עונה עם 3 תארים, על החברות לקבוצה והעתיד.


| שי ברק

 

לפני חודשיים, בשיאה של עונת הלאומית נאבקו הפועל ראשל"צ והפועל כפ"ס על הכרטיס לגמר הליגה הלאומית בדרך לליגת העל. כפ"ס הקשתה על ראשל"צ והשוותה את הסדרה ל1-1 בדרך למשחק מכריע. כבר אחרי רבע ראשון (25:6) היה ברור שראשל"צ בדרך לגמר. מול יהב יעקובוביץ, אחת השחקניות המובילות בלאומית עם עבר בליגת העל ומול רוני גולדין, שחקנית נבחרת העתודה, עמדה נערה אחת, אנה שפובלוב. 10 נקודות קלעה כבר ברבע הראשון, 16 נקודות קלעה במשחק כולו, וקבוצתה העפילה לגמר נגד הגליל, בדרך לזכיה בדאבל. שפובלוב הרשימה גם נגד גבוהות דומיננטיות עם עבר בליגת העל ובנבחרות כשעצרה אותן על שיא שלילי ובמחצית ממשחקי העונה קלעה מספר דו ספרתי של נקודות (שיאה העונתי עומד על 20 נקודות), בין היתר נגד מעגן מיכאל, כפ"ס, כאוכב וינגייט ועוד.

שפובלוב שהיתה העוגן בצבע של הפועל ראשון לציון, פיינליסטית בנערות א' וזוכה בדאבל בליגה לאומית לנשים והיתה צפויה להיות גם דומיננטית בנבחרת הנערות בקיץ הקרוב, אבל, עקב התנהלות לא נכונה של יותר מדי גורמים והחלטות שגויות שהתקבלו מצד כולם, נבחרת הנערות יוצאת לאליפות אירופה ללא, שחקנית הפנים, עמדה שהענף כ"כ צמא וזקוק לה, אך על כך בהמשך.

עבור שפובלוב זו היתה עונה של קפיצת מדרגה, אולי לא עונת שיא אבל בהחלט הפגינה בה דומיננטיות "אני ממש שמחה על השנה הזו. שיחקנו השנה כ-80 משחקים בקצב הגבוה, כבר קשה לזכור משחק כזה או אחר. היו לי העונה עליות ומורדות וגם כמה משחקים גרועים, אבל בסך הכל אני מרגישה שהיתה לי עונה טובה. עונה שחיזקה אותי מבחינה מנטאלית. אני מרגישה שעשיתי את שלי עבור הקבוצה וזו תחושה באמת טובה. שהצלחתי.

 

איך היה להתמודד עם שחקניות בוגרות ומנוסות מולך?

בהתחלה חששתי מהליגה הלאומית, מהגבוהות שיהיו יותר חזקות פיזית, יותר מנוסות, שיהיה לי קשה להתמודד. אבל הכל התחיל מההגנה, אם בהגנה הצלחתי לעצור שחקניות יריבות דומיננטיות אז השיפור בה משם.

 

הופתעתן מההצלחה העונה?

במשחקים הראשונים היינו מופתעות שניצחנו אותן. שיחקנו מול שחקניות "עם שם" כאלה שהיה מצופה מהן לנצח אותנו, אבל בשלב דיי מוקדם של העונה הבנו שאנחנו יכולות לנצח כל קבוצה. שהליגה הלאומית היא לא של "כוכבות". היינו מלוכדות מאד. זו היתה אולי השנה שהיינו הכי מחוברות בה, שיחקנו השנה המון משחקים, כך שיצא שהיינו כמעט כל הזמן יחד וכשלא היינו יחד על המגרש, היינו יוצאות ומבלות ביחד. מבחינתי הבנות שבקבוצה הפכו להיות אחיות שלי השנה. אני חושבת שזה היה המפתח להצלחה אצלנו.

 

היו לא מעט רגעי שיא העונה, מה מבחינתך הוא ה-שיא?

אני חושבת שהמשחק האחרון של העונה. הזכיה באליפות הלאומית שהשלימה את הדאבל. היו לא מעט רגעים גדולים העונה מהזכייה באליפות התיכונים נגד אוסטרובסקי, דרך הזכיה בגביע האיגוד במעגן מיכאל עם כל מה שהוא סימל, אבל אני חושבת שהמשחק האחרון, מכריע, במצב של 1-1 וכשכל המשחק היה צמוד, הגיעה ההתעלות האמיתית. אני חושבת שכל אחת הוציאה מעצמה את המקסימום אחרי חודש קשה ועמוס. משחק שסיכם את העונה.

 

"החברות שלי לקבוצה הפכו להיות אחיות שלי השנה. אני חושבת שזה היה המפתח להצלחה אצלנו"

 

 

"התקדמתי לאט לאט, בצעדים קטנים, עד שהשנה הכל התפוצץ"

אנה שפובלוב (187, 18), מתגוררת בפ"ת ואת הקריירה התחילה במחלקה הצעירה בגני תקווה, אחרי שלא מצאה קבוצה ברמה בעיר הולדתה. אחרי שסיימה שם את הקט סל וגיל ילדות, האגודה עמדה בפני פירוק. "ידעתי שאין לי אופציות בגני תקווה ואז, במקרה ממש בסטריטבול שהשתתפתי בו הכרתי את זיו ארז והבנתי שיש לי אפשרות להצטרף להפועל ראשל"צ. זיו אמר שאם בגני תקווה יסכימו לשחרר אותי, אני יכולה לעבור", מספרת. "זו היתה הזדמנות מפתיעה ומרגשת. מבחינתי כשחקנית בילדות, הייתי רואה את ראשל"צ במשחקים מולנו כפסגה, קינאתי ברמת המקצוענות של השחקניות שהגיעו לשחק מולנו".

אולי מפתיע, אך לרמה ולשחקניות שבראשל"צ נחשפה עוד שנה לפני שהצטרפה, "למעשה את ניקול (מיכאליץ) ואופיר (אליהו) הכרתי עוד לפני שהצטרפתי לראשון. נפגשנו בסגל "אתנה" כשהייתי בת 13. אני זוכרת שהתרשמתי מהכושר שהגיעו איתו ובהמשך הפכנו לחברות. האמת שהיה לי מוזר לראות אותן שם כי תמיד אמרו לי שמראשון לא מגיעות שחקניות לאימוני 'אתנה' ".

בכיתה ט' הצטרפה להפועל ראשון לציון ועם המעבר לכיתה י' נפתחה בפניה האפשרות לעבור ללמוד ולשחק בגימנסיה הריאלית, "הייתי יכולה לבחור בין לעבור לבין להמשיך בתיכון שלי. ביקשתי לעבור ועברתי". המעבר גבה מחיר לא פשוט של נסיעות ארוכות, בתחבורה ציבורית, מדי בוקר. בפקקים שעל כביש גהה, אבל שפובלוב שלמה עם ההחלטה גם בראיה לאחור "זה יכול להיראות קשה כי נסיעות זה באמת מעייף, אבל למדתי לנצל את הזמן, ללמוד באוטובוס או בבית ספר לפני האימונים, זו היתה החלטה טובה".

 

השאלה המתבקשת היא – בוודאי נחשפת לדרך האימון של זיו ולצעקות במשחקים. למה להצטרף לקבוצה כזו?

זיו הוא מאמן שיש לו את העקרונות שלו. יש הרבה בנות שפרשו, אני מבינה שלא כל אחת יכולה להתמודד עם הדרך שלו. יש לו הרבה הערות ולפעמים חלק מהן הוא יכול להציג באופן פוגעני. החוכמה לקחת את הטוב ואת ההערות הנכונות מתוך מה שהוא אומר. האמת שאף פעם לא היתה לי בעיה עם זה. זה אולי מוזר, אבל ידעתי לשים את "הקיר" הזה ומתוך כל הצעקות לקחת רק את ההערות המקצועיות.

 

איך הוא השפיע עליך, כמאמן?

אני יכולה לומר שלמדתי ממנו הרבה. הוא בא בגישה שונה מכל מה שגדלתי עליו. הוא דורש ממך המון, רק כי רוצה שאת תשתפרי. גם כשהוא צועק, זה ממקום שאכפת לו, אני לא חושבת שיש מי שלא מרגישה את האכפתיות שלו כלפיה. את הניצחונות הוא לא רוצה עבורו, לא מעניין אותו להראות שהוא זכה בתואר, אלא בשבילנו, בשביל שתהיה לשחקנית עוד שורה בקורות חיים שהגיעה גם להישג הזה, הצלחתנו בשבילו לפני הכל.

 

ומה לגביע העומס? 3 מסגרות, לפעמים חמישה משחקים יום אחרי יום, שישה אימונים בשבוע, איך מתמודדים עם העייפות?

כן, יש את העייפות אחרי משחקים, אבל אין זמן להתעסק בה, כי מיד מגיע עוד משחק. ולכן אני חושבת שבחרתי את רגע השיא של משחק האליפות, תחושת השחרור אחרי הזכייה, כשאפשר להרגיש את העייפות משתחררת, אבל עייפות טובה – זו היתה תחושה מיוחדת.

 

כמה פציעות היו לך במהלך תקופת הנערות?

אני זוכרת בעיקר אחת לפני כמה עונות, כשבמהלך אימון נפלתי על שחקנית אחרת והרגל שלי התעקמה קשה ולא התאמנתי במשך כמעט שבועיים. מעבר לזה היו פציעות קטנות, אבל כאלה שלא הגבילו אותי.

 

אני לא שואל אותך כמומחית בתחום, אבל מתוך הנסיון והחוויה שלך, כשאת וחברות שלך סיימתן עונה אחרי עונה עם 80 משחקים פחות או יותר, ולא סבלת או סבלתן מפציעות קשות. כשמדברים על עומסים – אתן ידעתן לשמור על עצמכן גם בתקופות מטורפות.

זה נכון. כי אנחנו שומרות על עצמנו, עושות מתיחות בסוף כל משחק או אימון, מטפלות בגוף שלנו נכון, עושות אמבטיות קרח, שחרור על הגליל. הדריכו אותנו לשמור על עצמנו. אין לי הסבר פיזיולוגי אבל אני יודעת שלמרות העומס והעייפות לא הגענו למצב שקרסנו.

 

אז איך את מסכמת את כל תקופת הנערות?

זה מוזר שזה נגמר. אני בעיקר ממש זוכרת את "הלפני ואחרי" אני זוכרת את האימון הראשון שלי בראשל"צ הגעתי מפוחדת וחסרת ביטחון, למרות שכולן קיבלו אותי יפה, היה בי מן חשש ועכשיו אני מסיימת את התקופה ואני מרגישה כ"כ שונה, את השינוי מילדה קטנה שמגיעה למקום חדש , לשחקנית שבטוחה בעצמה, שזו התחלה של קריירה מקצוענית.

 

 

"את ניקול ואופיר הכרתי עוד לפני שהצטרפתי לראשון. נפגשנו בסגל "אתנה" כשהייתי בת 13. אני זוכרת שהתרשמתי מהכושר שהגיעו איתו ובהמשך הפכנו לחברות. האמת שהיה לי מוזר לראות אותן שם כי תמיד אמרו לי שמראשון לא מגיעות שחקניות "

 

שפובלוב תמיד היתה חלק מהסגל הבכיר של ראשל"צ כשכבר בגיל 15 שיחקה בקבוצת נערות א' לאומית לצד שיר לוי ושקד טייר. שפובלוב מעידה על עצמה שהגיעה לראשל"צ רזה מדי וחלשה גופנית, אבל את הפוטנציאל שבה ראו מיד, "זיו תמיד דחף אותי קדימה, להיות חלק משכבת הגיל הבוגרת יותר. כשהגעתי הרגשתי חלשה ביחס לאחרות. עבדתי, התחזקתי קצת, והתקדמתי לאט לאט בצעדים קטנים עד שהשנה הכל התפוצץ. השיפור הגיע בשנתיים האחרונות כשהתחלתי להתמודד מול שחקניות בוגרות מהליגה הארצית ובעיקר בשנה האחרונה אני מרגישה שהגיעה הפריצה כשהצלחתי להתמודד ולעצור שחקניות מובילות בליגה הלאומית. זה נתן לי את הביטחון שאני יכולה ומשהו השתחרר אצלי.".

 

את יודעת לשים את האצבע מה השתנה?

קודם כל התחזקתי מבחינה פיזית, למרות שלא כ"כ רואים עלי. עבדתי קשה מהקיץ שעבר. אני חושבת שזה גם קשור לתקופה בגימנסיה, להפסד בגמר התיכונים בשנה שעברה וכשלא טסנו לאליפות הבינלאומית, אז השנה היה רצון מיוחד לסיים עם התואר ועם חוויה טובה, שלא נסיים את התקופה רק עם הפסדים בגמר.

אבל בעיקר נראה לי שזה תלוי יותר בגישה שהגעתי איתה, הבנתי שזו השנה האחרונה שלי בנערות ואם לא אעשה את קפיצת המדרגה עכשיו, יהיה לי קשה בהמשך. הפסקתי לפחד, ודרך הביטחון בהתמודדות עם שחקניות בוגרות וההצלחה בתחילת העונה.

 

וכשאת רואה את שחקניות ליגת העל ומכירה את היכולות שלך, את יכולה להסתדר גם עם שחקניות בליגת העל?

אני חושבת שכן. הישראליות לא כאלה שונות מאלה שיש בלאומית. מול הזרות אני אצטרך להמשיך ולהתחזק, ובאימונים של הקבוצה מול הזרות אנסה להתמודד וללמוד מהן. הייתי בכמה משחקים, בעיקר של ראשל"צ והסתכלתי על המשחק והשחקניות מזוית שונה. איך לשמור את השחקניות הגבוהות בליגה, איך ומה אני הייתי צריכה לעשות כדי לשמור עליהן. אם הייתי שם במקומה מה הייתי עושה, בהגנה או בהתקפה. אני אעבוד קשה כדי ללמוד את הליגה, לנצל את היתרונות שלי ואני בטוחה שאני אסתדר מולן.

 

מה את צריכה לשפר במשחק שלך?

את ההתקפה. הקליעה במיוחד, וגם את החדירות והכדרור. גם את הניתור הייתי רוצה לשפר, להיות מסוגלת לקחת יותר ריבאונדים.

 

איזו עמדה מתאימה לך?

אני חושבת שכרגע היתרון שלי יהיה בעמדה 4 בליגה. אני לא מפחדת להתמודד בצבע, גם לא מול זרות ולא ארצה לברוח החוצה לעמדת הגארד. אני אמשיך לבנות את עצמי להיות מסוגלת להתמודד גם בפוסט-אפ מול כל שחקנית עמדה 5, אני יודעת שבפיזיות אני עוד לא לגמרי שם, אבל עובדת על זה.

 

באיזו גישה את באה? של אנה הקטנה שהגיעה להפועל ראשל"צ לפני 5 שנים או של אנה מהשנה האחרונה?

אני לא יודעת כמה אשחק, כי זו החלטה של מאמן, אבל בכל דקה שאהיה על המגרש אני אתן הכל ואוכיח שאני צריכה להמשיך ולשחק. אני שואפת לשחק כמה שיותר וארצה לשחק כמה שיותר , אבל בשביל זה אני באמת צריכה לתת הכל באימונים – שאדע שמבחינת התצוגה והיכולת אני ראויה להיות על הפרקט.  אם ייתן לי דקה אני אעשה הכל בדקה הזו. אבל לא אסתפק בה ואראה בה כ"בונוס", אשאף ליותר.

 

"רציתי לתרום לנבחרת, הייתי מוכנה להתנצל. אמרו שמאוחר מדי"

עד פה הכל נשמע ורוד, שחקנית פנים גבוהה בעונת פריצה מגיעה לקיץ עם הרבה ביטחון. בלא מעט מדינות אירופאיות ראינו שלקחו שחקניות כאלה גם לנבחרת העתודה. אבל את שפובלוב אנחנו לא נראה השנה עוזרת לנבחרות ישראל למקסם את היכולות שיש בענף. הסיבות, לצערנו, לא היו מקצועיות או קשורות ליכולת שהפגינה. 

כאמור, בגיל 13 היתה ,כצעירה, חלק מסגל "אתנה ג'וניור" ששיחקה בטורניר המסורתי עד גיל 14. בשנה שאחרי היתה חלק מהסגל הרחב אך בסופו של דבר נשארה מחוץ ל-12 וכך גם בשנה הראשונה בקדטיות. את השנה שאחרי החמיצה בגלל בעיה רפואית ובשנה שעברה צורפה לנבחרת הנערות " זו היתה חוויה מרגשת, להיות חלק ממשהו גדול, אחרי כמה שנים שלא הייתי חלק מהנבחרות, אין ספק ששמחתי לחזור להיות חלק, למרות שבפועל כמעט ולא שיחקתי באליפות.", סיפרה. ולמרות ששיחקה רק 11 דקות בממוצע, למאמן הנבחרת, אלי רבי, היה חשוב לכלול אותה בסגל. "כשעשינו את שיחות הסיכום עם המאמן הוא הסביר לי שלמעשה זו היתה אמורה להיות שנת הכנה עבורי להכיר את האליפות והנבחרות, לחוות את הטורניר וכדי שאגיע לשנה הזו מוכנה יותר, הסביר לי שאני זקוקה עוד להתחזק."

 

אז למעשה אפשר לומר שהעבודה הקשה שעשית השנה ושאת תוצאותיה ראו בליגה הלאומית התחילה מאותה ההערה של מאמן נבחרת הנערות בקיץ?

יכול להיות שכן, אין ספק שלקחתי את הדברים לתשומת ליבי ועבדתי כדי להתחזק גם בשביל עצמי ולהצליח בליגה וגם לקראת הקיץ הבא בנבחרת. כי מבחינתי זו היתה שאיפה וזו עדיין שאיפה לעזור לנבחרת לאומית להעפיל לדרג א'.

 

" ורציתי לבוא עם הרבה מוטיבציה להצליח. אבל הסיפור הזה שבר אותי, הבנתי שיכול להיות שאין עתיד בענף הזה, שכמה שאת מוכנה להתקדם ולהקריב מעצמך בענף שגם ככה קשה לצמוח בו, מישהו בא ושם לך מקל בגלגל "

 

אז מה קרה השנה. אחרי שנים שבהן התקיים הסגל האולימפי במסגרות ומבנים שונים, השנה הפך להיות "מסגרת חובה" שנתית שתהווה את הבסיס לעבודה בנבחרות בקיץ. נקבע שמי שמזומנת ולא לוקחת חלק באימונים לא תכלל בסגלי הנבחרות הצעירות. שפובלוב זומנה מספר פעמים, אך היה באפשרותה להגיע רק לאימונים האחרונים, דבר שכאמור היה בניגוד לנהלים שנקבעו בתחילת השנה.

כשמדברים איתה על החלק הזה של העונה, דמעות מציפות את עיניה. אחרי שלפני שנתיים היתה חלק מהסגל האולימפי, בהקרבה גדולה של כל המשפחה "הגעתי כמעט לכל האימונים, זו היתה שנה קשה מאד כשבימי שישי אחרי הלימודים, כשאין עוד תחבורה ציבורית הייתי צריכה לבקש מאבא שלי שייצא מוקדם מהעבודה ויחכה לי באולם, חצי ישן, עד סוף האימון ויחזיר אותי הביתה". אך למרות זאת, דווקא אז, לזימונים הראשונים לנבחרת הנערות כלל לא נכללה, עד שמאמן הנבחרת, אלי רבי, התרשם מהשחקנית ומהפוטנציאל שבה והיא זומנה לבקשתו והתייצבה מיד. שפובלוב מיד הוכיחה נאמנות לענף, לסגל ולנבחרת.

בהתנצלות ובענווה שמאפיינת אותה ועל ערכיה חונכה, הודיעה, לאחר שזומנה מספר פעמים, שהשנה שלא יכולה להגיע במהלך העונה לאימונים ותשמח לתרום למדינה, לנבחרת ולכל פרויקט שתתבקש בעתיד, אך ציינה שבמועדים בהם מתקיימים האימונים, לא מסוגלת להגיע. דברים דומים עולים גם מגורמים באגודה, שסיפרו שבלית ברירה ולא מתוך בחירה נאלצה שלא להשתתף באותם אימוני סגל אולימפי. כשהיא בשנתה האחרונה ללימודים במסלול של 5 יחידות מתמטיקה ו-5 יחידות פיזיקה, זומנה פעם נוספת לסגל האולימפי.

שישי היה היום החופשי היחיד שמוקדש ללימודים מבחינתה, אך היתה מוכנה להקריבו רק שלא היו פתרונות לוגיסטיים לשלב בין השניים ובהמלצת יועצת בית הספר, נאמר לה כי עליה להשקיע זמן רב יותר בלימודים ומצנעת הפרט אין להרחיב. כדי להגיע לאימונים בצהריי שישי, נדרש ממנה להפסיד את השיעור האחרון, להקריב את הצלחתה בלימודים ולנסוע בשני אוטובוסים או למצוא טרמפ. שפובלוב ניסתה בכל זאת לחפש מוצא אך בין חברותיה אך כל שניסתה ופתרון לא נמצא ואביה שעזר בשנה שלפני, לא יכול היה להפסיד עוד עבודה כדי להסיע אותה. 

"אני בת 17 בלי רכב משלי, לא היתה לי האפשרות – ולא מצאו לי פתרונות. כשפניתי נאמר לי שאני ילדה טובה וחכמה ואמצא את הדרך להגיע. מבחינת לוח הזמנים לא היתה לי האפשרות להגיע".

 

אומרים שזיו, המאמן שלך, ניסה למנוע ממך להצטרף לאימונים ולמעשה זו החלטה שלו?

ממש לא. אני לא יודעת בכלל מאיפה באו כל הדיבורים האלה על כך שזיו אסר עלי להגיע לאימוני הסגל האולימפי או הנבחרת. זה ממש לא ככה. אני לא הרגשתי שהוא נגד הנבחרות כמו שמספרים, איך שנגמרה העונה הוא נתן לנו את ברכת הדרך וההצלחה בנבחרות – הוא שחרר אותנו. גם תוך כדי העונה, אני יודעת שהוא עבד בתיאום עם טל נתן והאגף המקצועי שנגיע לאימוני הסגל. עובדה שבשנה שעברה אני הייתי בסגל האולימפי וגם השנה היו שחקניות שהלכו.

 

זה לא סוד שזיו לא בעד המסגרת הזו, הוא התבטא נגדה לא פעם. באמת לא הרגשת את זה?

ברור שידענו שלזיו יש דעות שונות על שיטת אימונים והעבודה במסגרות מחוץ לקבוצה, אבל הוא אף פעם לא ניסה להסית אותנו נגד הנבחרות או איים שלא נלך. לא פעם הוא אמר לנו שימי שישי הם ימים חופשיים שלנו ואנחנו יכולות לעשות בהם מה שאנחנו רוצות, לנוח, לבוא לזרוק או ללכת לסגל האולימפי.

היה לו חשוב שנגיע במוצאי שבוע מוכנות לאימון הבא.

 

"מבחינתי זו היתה שאיפה וזו עדיין שאיפה לעזור לנבחרת לאומית להעפיל לדרג א'"

 

כשרועי לזר מונה למאמן נבחרת הנערות הוא שוחח פעם נוספת עם זיו ארז. כפי שעולה מגורמים רשמיים המעורים בעניין, מאמן הנבחרת הסביר את נחיצותה וחיוניותה של השחקנית לנבחרת. בעקבות זאת הגיע זיו ארז לדבר עם שפובלוב, "הוא אמר לי שיש בקשה שאגיע לסגל האולימפי, לפחות לשניים-שלושה המפגשים שעוד נותרו. שזה חשוב גם לנבחרת. זיו אמר לי שלא אתן לכעס להשפיע עלי ושזה חשוב, אני הסכמתי. ההורים שלי היו מוכנים לעשות את הויתורים שלהם כדי לעזור, להתגייס. הייתי מוכנה להתנצל", סיפרה בכנות.

חלפו כמה שבועות עד שהגיע רועי סבג והודיע לה שאין לה אישור להצטרף בשלב זה. כשאמרו לי שהוא לא מאשר, שהתשובה היתה "מאוחר מדי" נשברתי". ניסיתי שוב במספר דרכים ולא היה עם מי לדבר".

 

למה העיניים שלך מתמלאות דמעות כשאת מדברת על זה?

כי זה כואב, זה פצע שמלווה אותי כל העונה. בסופו של דבר אולי פעלתי לא נכון, אבל גם הייתי מוכנה להסביר מאיפה הדברים הגיעו, יותר מזה הייתי מוכנה להתנצל! הכל כדי לתרום לנבחרת, לנסות להילחם עם החברות ועבור המדינה, לעשות הכל לעזור לנבחרת לעלות לדרג א'. באתי עם כוונות טובות אבל לא היה מי שרוצה להקשיב. אתה לא מבין כמה זה היה קשה עבורי.

 

כמה היית רוצה להיות בנבחרת הזו השנה?

אם לא היה את כל הסיפור הזה, האמת שממש רציתי. בשנה שעברה הייתי מהצעירות בנבחרת והשנה, זה הגיל ורציתי לבוא עם הרבה מוטיבציה להצליח. אבל הסיפור הזה שבר אותי, הבנתי שיכול להיות שאין עתיד בענף הזה, שכמה שאת מוכנה להתקדם ולהקריב מעצמך בענף שגם ככה קשה לצמוח בו, מישהו יבוא וישים לך מקל בגלגל, אחרי כל המאמצים.

 

לאן את רוצה להגיע?

עם המצב הנוכחי אני לא יודעת. הסיטואציה הנוכחית פגעה לי באפשרויות. בשלב הזה אני לא מוכרת כ"ספורטאית מצטיינת" או "פעילה" ואתגייס לצבא גיוס כללי, מה שפגע בי גם באפשרויות הגיוס. עבור הכדורסל ויתרתי על כל הזימונים שקיבלתי מהצבא, כי הייתי כולי במחשבה לקריירה מקצוענית. עכשיו אני לא יודעת מה לעשות ובוחנת את האפשרויות.

 

ובעולם אידיאלי מה השאיפות שלך?

להצליח בארץ. לשחק טוב בליגת העל, שיכירו אותי בליגה הישראלית, שיהיו אנשים שיראו אותי משחקת, להתפרנס מהכדורסל כמקצוע , להיות חלק משמעותי מנבחרת ישראל הבוגרת ומשם אולי אפילו לחו"ל.

 

את מחכה להתחיל את ליגת העל?

מאד. אני ממש רוצה את זה, אבל לא יודעת כמה יעזור לי להתחיל את העונה אם כנראה נגזר שאפרוש באמצע.

 

משהו לסיום?

אני לא יודעת איפה אני אהיה היום בעוד שנה. גם ככה מדובר בענף שקשה מאד להתקיים ממנו ולהפוך אותו למקצוע, אבל אני רוצה לנסות. הייתי מוכנה לשים את הכל מאחור למען הנבחרת, אני עדיין מעוניינת בכך , כדי לחזור לנבחרת ולהמשיך ולשחק כדורסל. אני מקווה שגם בצד השני יראו את הדברים כך ויעזרו לי להישאר בענף, אני מבינה שגם להם זה חשוב.

 

"שחקנית מוכשרת בעלת פוטנציאל גדול" – תגובת האגף המקצועי:

מהאגף המקצועי נשים נמסר בתגובה: "אנה שחקנית מוכשרת ובעלת פוטנציאל גדול והאגף המקצועי רואה בה חלק בלתי נפרד מפעילויות האיגוד והנבחרות בעתיד. השנה לא השתתפה בפעילות הסגל האולימפי למרות שזומנה. הסגל הוא חלק מפעילות שנתית ובסיומו ממשיכות השחקניות לנבחרות הקדטיות והנערות. האגף המקצועי לנשים מאחל בהצלחה לכל נבחרות ישראל נשים וגברים באליפויות אירופה וגם לאנה במשחקי ליגת העל בעונה הקרובה. מנצל את ההזמנות לברך את נבחרת העתודה גברים על ההישג הגדול.

אל אל ישראל.

 

 

mersin escort mersin escort mersin escort mersin escort mersin escort mersin escort mersin escort kayseri escort konya escort konya escort malatya escort malatya escort erotik film film izle komedi film izle