Trust the process‏

-- בועז נוריאלי --

שלישי 06:00 בבוקר. נחיתה. קום רן נחתנו. אנחנו בישראל. 4 שעות שינה בטיסה זה מה שיש לך לפני הדרבי היום. מה אתה רציני, אני הולך לבית ספר היום? כן, אלה ההוראות מאמא.

מזוודות, חניון טווח ארוך ומגיעים הביתה. תחנונים עם הבטחות (בעיקר שלי) שהוא צריך להשלים חומר וללמוד למבחן בתנ"ך משאירים אותו בבית לעוד שעתיים שינה. אין מה לעשות היום דרבי.

אז נכון, זה לא הדרבי שגדלנו עליו, זה שיומיים לפני המשחק אני מוריד פרופיל ולא מדבר על נושאים שכוללים כדור, סל, קני בארלו וקווין מגי ויומיים אחריו ממציא איזה חיידק דמיוני שיושב איתי בבית, בחושך, לבד.

זה לא זה. ליגת קטסל ב' רעננה א' מרכז דרום השרון ימינה באלישמע נמשכת והמסע בעיצומו. השבוע שני משחקים ולמרבה הצער נגד שתיים מהקבוצות החזקות בליגה. הפעם זה דרבי יוקרתי שמפגיש את הילדים מהמגדלים במזרחי שמרכיבים את תאנה מול החבר'ה מהמערבי, אלה עם הקיה ספורטאז' שמרכיבים את רימון.

מגיעים למגרש. מזהה מרחוק את ההורים משנה שעברה, אלו שכל מפגש גורמים לי לאהוב את הכלבה שלי יותר. הנה צחי נכס צאן ברזל, הנה זה שהביא זמבורות לגמר, הנה ההוא שרץ שנה שעברה ביציע מצד לצד עם כיוון ההתקפה, הסתיר לנו וחילק הוראות לילדים, הנה זה שחגג עם הילדים בתוך המגרש, הנה השניים שבאו עם חולצות של פניני. כמה נוסטלגיה ומי הגאון שדאג לשיבוץ הקבוצות בליגות האזוריות.

מתחילים. אחרי שתי דקות מבינים שהילדים לא באו למשחק. כנראה משחק פתיחת העונה הקליל נגד אליצור מזיז לא עשה טוב. חמישית ראשונה אנחנו כבר במינוס 10 ומכאן זה רק הולך ומדרדר.

ההורים ביציע הסמוך כנראה עברו תדרוך מעמיק לפני המשחק אחרת אין לי הסבר להתנהגות המופתית ולדממת האלחוט הלא אופיינית. אני גם יודע מי העביר להם את המסר ומכאן אני קורא לאותו צדיק להפסיק. בגללך הטור התעכב ובגללך קיבלתי הערה מואדים. לא נורא, זה לא יחזיק מים עד הסיבוב הבא בו אנחנו מארחים.

מכיוון שעל הפרקט נגמר העניין וביציעים שקט כמו רבע אחרון במשחק של מכבי בנוקיה בלט בקולניותו המאמן של רימון. בחור נחמד סך הכל אבל מרגיש צורך לשתף את כל האולם במה שעובר עליו.

עקרונית אין לי בעיה עם זה אבל מה בוער לך דווקא בזריקות עונשין של הקבוצה היריבה, כשהאולם דומם והילד בדיוק מוציא אוויר לפני הזריקה לצעוק לסנטר שלך שהיתה עבירה מיותרת ושפעם הבאה רק ירים ידיים? מפריע, מיותר אבל זכותך. כנראה שאם אין עליך ביקורת אתה לא מוצלח במיוחד אז ראה זאת כביקורת בונה.

נגמר 30 - הרבה להם ואנחנו קופצים הלאה, שבוע קדימה והפעם מול א.ס. רמת השרון כוכבים, הקבוצה החזקה בליגה. לא מי שתרצה לפגוש אחרי הפוגרום שעברת כמה ימים לפני.

הפעם מגיעים בשקט, מצטנפים בפינת האולם ומשננים חזק את מה שלא הורג אותך מחשל אותך. הילדים מרמה"ש נראים בטוחים מאוד בעצמם ושלנו נראים כרגיל.

פתיחה חזקה שלנו משאירה את האורחים מאחור ואחרי חמישית אחת אנחנו ב 7+. חמישית שניה ושלישית המשחק מתאזן ועומד על הפרש מינימלי לטובתנו. לא יודע מה עבר על הילדים השבוע אבל מישהו כנראה הסביר להם שהכישלון מהדרבי הוא בסך הכל הזדמנות להתחיל שוב, הפעם בצורה חכמה יותר.

חמישית רביעית המאמן היריב שולף את הקלף המנצח שלו- מספר 2. האורחים בורחים לדו ספרתי ובסיום החמישית הרביעית אנחנו ב 17-. גם אז, למרות החגיגות בספסל האורח והדיכאון ביציע המקומי הילדים שלנו לא מוותרים.

לחמישית האחרונה הם עולים עם אותן אנרגיות של הפתיחה והפער הולך ומצטמק. סוף סוף הבינו אצלנו שאם לא נותנים לך להיכנס דרך הדלת סימן שאתה צריך להיכנס דרך החלון. 4 דקות לסיום אנחנו ב 12-, 2 דקות לסיום

אנחנו 6- ושריקת הסיום עוצרת את המשחק ב 43:40 לאורחים מרמת השרון ומשאירה את הילדים שלנו מאוכזבים מההפסד אבל מרגישים כמו אחרי ניצחון.

אז נכון, אנחנו לא הקבוצה הטובה ביותר, האתלטית ביותר או המוכשרת ביותר בעולם, אבל אנחנו מספיק אינטליגנטים כדי להסתגל לשינויים ולהמשיך להתקדם הלאה. נתראה אחרי הפגרה.