ל.נשים: חיפה וירושלים מחפשות מקום בגמר

אחרי שנה נדירה מחוץ לפיינל פור ירושלים חוזרת ל"מקומה הטבעי" במאבקי האליפות ותפגוש את אלופת הליגה הסדירה מכבי חיפה, ששואפת להחזיר את ליגת העל לכרמל ולהפך. האם חיפה תמשיך במסורת השנים האחרונות שהמקום הראשון זוכה באליפות או שירושלים, לראשונה מאז 2010 תדיח את הראשונה בחצי גמר.


| שי ברק

מכבי חיפה (1) – אס"א ירושלים (4)

משחק 1: 13/5, 20:00 - אולם הספורט "מכבי" בביכורים 19
משחק 2: 16/5, 19:30 - "קוסל" ירושליים גבעת רם אוניברסיטה עברית
משחק 3 (אם יהיה צורך):  20/5, 20:00 , "ביכורים"

 

מכבי חיפה – מרגישות את ליגת העל:

בעונה שעברה החלה הנהלת מכבי חיפה להתעניין באפשרות לעלות לליגת העל. ההיסטוריה מוכיחה שכשמציבים את היעד מספיק מוקדם (והשנה הוא הוצב בקיץ), בד"כ זה מגיע עם תוצאות – מה שנקרא, מי שרוצה לעלות גם מצליחה. כדי לא להותיר ספק הקבוצה השאירה שלד שהמשיך לשנה נוספת וכולל את ספיר תירוש, ניר בהיר ושיר רביב ועשתה את החיזוק שעושה מי שרוצה לעלות ליגה. 4 שחקניות הגיעו מהקבוצה שסיימה אשתקד במקום השלישי בעונה הסידרה והפסידה בגמר הגביע (מעגן מיכאל): עמית גור ואלה יערי, שהוכיחו שמסוגלות להעלות קבוצה לליגת העל כשעשו את זה במעגן מיכאל, ודניאל חג'ג' ושי אלון, שעשו את זה ברעננה ובירושלים. סה"כ מתכון שלא יכול להיכשל.

לאורך זמן סגל קצר, מוכשר ככל שיהיה, לא מספיק – אז בקבוצה עשו מהלך מצוין כשאת עיקר הקיץ העבירו במאמצים כבירים להשאיר את נור כיוף, לה היו הצעות מליגת העל. יחד עם אבני סימיונוביץ שכבר לפני שנה סומנה כשחקנית הבאה של חיפה ועם רוני צביאלי הצעירה שהוקפצה הישר מנערות ב' לבוגרות, לחיפה היה ספסל צעיר, חמישייה מנוסה וסגל מאוזן עם שחקנית דומיננטית בכל עמדה.

חיפה הצליחה להשלים רצף של 21 ניצחונות ליגה (!), כלומר ההפסד הבודד הגיע במחזור הרביעי בגליל העליון בתום משחק צמוד (71:67). אז יצאה חיפה לרצף ניצחונות של 16 רצופים כולל כל קבוצות הצמרת (גם על הגליל בגומלין, 95:55), אבל התחושה היתה שמשהו חסר – והקבוצה התחזקה בתחילת אפריל בצירופה של אופיר לביא. עם אופיר לביא הקבוצה המשיכה ושמרה על הרצף המושלם עוד 5 ניצחונות רצופים ומקום ראשון במאזן 25-1. מחר, במשחק הראשון בחצי הגמר תחגוג חיפה חצי שנה ללא הפסד.

חיפה למעשה מגיעה במצב אידיאלי, עם יתרון הביתיות וכשהקבוצה רצה ומצליחה גם החיבור והאווירה הטובה בקבוצה בשיא. קשה לראות איך חיפה המשלבת העונה בין סגל רחב לשחקניות מנוסות בשלבי הכרעה והמוטיבציה של ההנהלה לעלות – תסיים בלי הצלחת והכרטיס לליגה הראשונה. כנראה שהיא לא ובשנה הבאה שוב תהיה נציגה מהכרמל.

 

נקודת העוצמה: 79.4 נק' בממוצע למשחק קלעה חיפה העונה, 3 נקודות יותר מהשניה אחריה (גליל עליון). מה מעניין בנתון הזה? הקלעית הבולטת בקבוצה רק עם 12.4 בממוצע, שי אלון. עוד 3 שחקניות מחזיקות בממוצע דו ספרתי עונתי – דניאל חג'ג' (12 נק' בממוצע), עמית גור (11.2) ואבני סימיונוביץ (10.4) ספיר תירוש על הקצה עם 9.5 נק' בממוצע. המפתח? ניהול המשחק הנהדר של דניאל חג'ג' שהופך את כולן לטובות יותר ומנצל עד המקסימום את היתרונות של הקבוצה.

נקודת התורפה: משחק הפנים. במחזור ה-15 איבדה חיפה את שחקנית הפנים ניר בהיר ונשארה עם אלה יערי כגבוהה טבעית יחידה. השיטה השתנתה, סימיונוביץ הצליחה להיכנס לנעליה כשהקבוצה משחקת מהר וגם גור ותירוש הצליחו לתת את שלהן בצבע, אבל נגד יריבות הפיינל פור עם עדן פורת ומורן שטרית, הדר גוטין וג'ני קלכמן או מיתר אסולין ושני לוי – אפילו המוליכה תצטרך לחשוב על ביצוע התאמות.

 

אס"א ירושלים – בחזרה למקום הטבעי:

הנציגה היחידה בפיינל פור שלא מגיעה מאזור חיוג 04. עד העונה שעברה, אס"א ירושלים בשני העשורים האחרונים היתה בין ליגה העל לבין מאבקי האליפות והפיינל פור. בעונה שעברה הקבוצה, לראשונה, סיימה מחוץ למשחקי הגמר (דווקא אחרי עונה שהבטיחה בה את הכרטיס לליגת העל אך ויתרה על מקומה). השינויים שעשו בקבוצה הם רבים ובמרכזם – בועז טייב, המאמן האלמותי של הקבוצה, פינה את מקומו ובמקומו הגיע איציק באבאי. מקבוצת הנערות, שנה ראשונה בבוגרות – עונה לא פשוטה, הסתיימה עם הכרטיס לפיינל פור.

נכון, הקבוצה סיימה רק במקום החמישי בליגה למעשה, אבל בתוך הרביעייה שממשיכה למשחקי האליפות, ונכון שהקבוצה הפסידה לכל הקבוצות המדורגות מעליה, אבל הפיקה לקחים והשתפרה ככל שהתקדמה העונה ונדמה שמגיעה בכושר טוב לשלבי ההכרעה.

בסה"כ ירושלים נאלצה להסתדר עם סגל קצר רוב העונה. עם 6 שחקניות מובילות שנשארו אחרי שגלי בן מרדכי ואריאל ג'אקוור עזבו, לקבוצה כמעט ולא נשארו חילופים. הקבוצה השאירה את הגארדיות מהעונה שעברה, הדר רפאל, יולי גרוסמן ושחקנית הבית נטע רפאל ואת הפורוורדית גילי ליאור. החיזוק המרכזי הגיע מליגת העל, כהצטרפה לקבוצה עדן פורת, ומורן שטרית הצטרפה מאליצור ת"א כדי לחזור ולהיאבק בצמרת אחרי עונה "מבוזבזת" באמצע הטבלה. באבאי כמאמן הנערות נתן קרדיט דיי משמעותי לאור מור יוסף שנתנה עונת בכורה לא רעה בין כל "הכוכבות", וכך הרוטציה התרחבה מעט ונדמה שהקבוצה התאזנה באפריל, כשהצטרפה לסגל טל יעקב, שחזרה מאוסטרליה לנסות ולזכות באליפות (לפני שנתיים, כששיחקה בפ"ת, הודחה בחצי הגמר ע"י אותה ירושלים. סגירת מעגל?)

בחלוקת הסיכויים לאליפות בין הרביעייה, נדמה שירושלים מדורגת במקום הנמוך ביותר בין המהמרים, אך עדיין ולמרות הכל, את ירושלים הקבוצה עם המסורת הכי גדולה בין הקבוצות, מוקדם להספיד.

 

נקודת עוצמה: החמישייה הראשונה. קשה אולי להשוות את ירושלים ליריבות האחרות בפיינל פור, עם סגל יותר עמוק, אבל לירושלים יש את אחת הקלעיות הטובות ברביעיה (הדר רפאל 17.1, מדורגת חמישית בליגה), כשרק קרן נחמה מהגליל מדורגת לפניה בין קבוצות הצמרת. במקביל עדן פורת (14.8 נק') ומורן שטרית (13.3) הן הגבוהות הכי דומיננטיות בין הגבוהות של יריבות הפיינל פור וגם נטע רפאל (10.6) וטל יעקב (11.2) מחזיקות בממוצע דו ספרתי. אם הקבוצה תדע לזהות את המיס-מאצ'ים מול היריבה קשה יהיה לעצור אותן.

נקודת תורפה: רק ניצחון אחד על קבוצת צמרת. כדי לקחת אליפות צריכים לנצח את היריבות המדורגות לפני. אז נכון, ירושלים כבר ניצחה את הגלבוע ופעמיים היתה קרובה לניצחון על גליל ואפילו נגד חיפה לפרקים היתה שקולה, אך לא הוכיחה שמסוגלת לקחת סדרה נגד יריבה עדיפה ובמצב מנטאלי כזה, בשבוע אחד מכריע קשה לעשות התאמות.

 

היסטוריית מפגשים בין הקבוצות:

הקבוצות נפגשו העונה פעמיים בליגה (ללא מפגשי גביע). בסיבוב הראשון אירחה ירושלים את חיפה ורדפה אחריה מהרגע הראשון כשבמחצית כבר היה יתרון דו ספרתי ובסיום 76:59. דניאל חג'ג' הרשימה אז עם 23 נקודות, תירוש וכיוף 13 כ"א. בירושלים מורן שטרית ונטע רפאל בלטו עם 18 כ"א.

בגומלין בחיפה המשחק כבר היה שונה לחלוטין, כשבחיפה שיחקה אופיר לביא ובירושלים טל יעקב. אחרי שלושה רבעים צמודים (58:52 לחיפה) הגיעה ריצה ברבע האחרון 23-7 וניצחון של חיפה 59:81. שוב היתה זו חג'ג' שירושלים לא הצליחו לעצור, הפעם עם 29 נקודות ולצידה שי אלון עם 16 נק'. בירושלים לצד עדן פורת עם 15 נק', היתה טל יעקב שקלעה 14 נק' משלה והדר רפאל שהוסיפה 12 נק' (סה"כ 41 מ-59).

 

מפתחות לקראת המשחק:

1. המפתח בחיפה - דניאל חג'ג' ואבני סימיונוביץ. שני המשחקים בין הקבוצות הראו שירושלים לא מסוגלת לעצור את חג'ג' וזו, שלפני שנתיים העלתה את האדומות ליגה, מנצחת אותן פעם אחר פעם. חג'ג'. מתוך 8 המשחקים האחרונים בליגה חג'ג' קלעה 6 פעמים מספר נקודות חד ספרתי וחיפה לא הרשימה עם ניצחונות קשים בבאר טוביה, בגלבוע ומול רמה"ש. מי שהפגינה כושר טוב היא סימיונוביץ שהפכה להיות דומיננטית ואחרי חודש נפלא בפברואר עם ממוצע 16.25 נקודות, את מרץ-אפריל סיימה עם 13 נקודות בממוצע ולחיפה יש שחקנית שמסוגלת לכווץ את ההגנה ולשחרר את הקלעיות לשלשות או לעשות את הנקודות בעצמה. גם אם היא "רק" בת 18.

2. המפתח בירושלים - השילוב בין הדר רפאל ופורת-שטרית. 18 נק' של שטרית בראשון ו-15 נק' של פורת בשני מראים שלחיפה קשה להתמודד עם הדומיננטיות של הגבוהות בצבע. אבל בשני המפגשים ירושלים לא הצליחה להגיע ל-60 נקודות קבוצתיות כשהקלעית המובילה של הקבוצה, הדר רפאל, נעצרה פעמיים ע"י הגנת הירוקות. התעלות של יעקב או נטע רפאל לא תספיק אם ירושלים רוצות לנצח את הסידרה והן זקוקות להביא את הטריו- רפאל-פורת-שטרית למיקסום היכולות כדי לעבור הלאה.

3. ראש בראש. טל יעקב Vs אופיר לביא. כן, השאלה המעניינת היא דווקא השחקניות שלא שיחקו בקבוצה כל העונה והגיעו באפריל, כשהשאלה היא אם התועלת תעלה על הנזק או להפך. בעוד בירושלים הגעתה של טל יעקב לא פגעה בשחקניות שהיה נדמה ש"על חשבונן" באה, אלא הורידה כ-2 נקודות בממוצע מהקלעיות המובילות, בחיפה מאז הצטרפה לביא פורחת אמנם שי אלון ודניאל חג'ג' שומרת על יציבות של הסיבוב השני, אך כל היתר תורמות פחות. איזו קבוצה קיבלה החלטה נכונה יותר (אם בכלל) והאם המרקם העדין בקבוצות יישרוד את השינויים של החודש האחרון במאני טיים – זו השאלה שמעניין יהיה לבדוק.

 

מה יהיה? הכל תלוי במשחק הראשון. התחושה היא שהקבוצה שתנצח את המפגש הראשון תקח את הגמר. המרקם הקבוצתי העדין, המנטאליות של הקבוצות והלחץ שמגיעות איתו יקשו עליהן להתאושש בגומלין ולכן למשחק הראשון חשיבות של ממש. מי שאמורה להיות הפייבוריטית היא כמובן חיפה, ולא רק בגלל המקום הראשון, הנסיון והעומק – פשוט כי זה המועדון שרוצה לעלות ליגה וכמו שפתחנו גם נסיים, מי שרוצה, בד"כ מצליח. כך זה עובד בלאומית נשים.