מיטל: "מרוצה מהקבוצה שלנו, מאוכזב מהליגה"
שי ברק ,08/04/2017

אחרי שבנה וקידם שחקניות באקדמיה והעלה את נבחרת הנערות לדרג א' ואף נשאר איתן שם שנתיים, עבר העונה , לראשונה, לעמוד על הקווים של העולה החדשה זיכרון/מעגן מיכאל. רגע אחרי שהקבוצה הבטיחה את מקומה לשנה נוספת בליגה (אחרי שכבר הוספדה) ורגע לפני שנסע לחופשה בקיץ הפנוי הראשון שלו זה למעלה מחצי עשור, התפנה לסכם את העונה שהיתה ולנתח את הסיבות שהליגה והענף בירידה. ראיון נוקב אך מלא אופטימיות, בדיוק כמו המרואין

נמרוד מיטל (45), היה כמעט בכל התחנות בכדורסל הישראלי ובעיקר בזה בכדורסל הנשים. הוא התחיל מלמטה כעוזר מאמן בליגת העל, המשיך בצוות האימון של נבחרות ישראל השונות, שימש כמאמן כושר וכאיש סקאוט, עבר לאמן את נבחרת ישראל למכבייה ובהמשך אימן והוביל את העתודה ונבחרת הנערות כולל להישגים מדהימים כהעפלה לדרג א'. מיטל אימן בליגת הנערות במשך 4 שנים באקדמיה בוינגייט ובליגה הלאומית לנשים ואחרי 7 שנים בענף, העונה קיבל עליו, לראשונה, לעמוד על הקווים בליגת העל.

המשימה לא היתה קלה, בסגל צעיר ברובו ובתקציב מינימום שמנע כל אפשרות לשינויים במהלך העונה, הצליח לחבר קבוצה שנאבקה מול כל היריבות, השיגה 5 ניצחונות, כולל על קבוצות פיינל פור ונשארה בליגה במחזור סיום דרמטי.

רגע אחרי שהעונה הסתיימה ורגע לפני שעזב לחופשה בארה"ב התפנה לסכם עונת בכורה כמאמן ראשי בליגת העל "זו היתה עונה מאוד מאתגרת, עם הרבה דרמות שהסתיימה בצורה מתוקה, ממש על הבאזר, במשחק האחרון. ברמה האישית, מבחינתי, אני מחלק את התשובה לשתיים בפן של המקום שעבדתי, זכרון/מעגן, עם כל מה שמתלווה לזה, הייתי מאוד מרוצה. בפן של הליגה עצמה, יצאתי מאוד מאוכזב".

על האכזבות ויש למיטל הרבה מהן, הוא לא מפחד להרחיב, אבל לפני הכל התיישבנו לשמוע על העונה המאתגרת של זיכרון/מעגן מיכאל, עונה שנעה בין הפסדים גדולים לניצחונות מפתיעים והציבה בקדמת הבמה כמה משחקניות העתיד של הענף כשלא פחדה לתת לשחקניות בנות 18 לעלות בחמישייה ואת המפתחות להוביל את הקבוצה.


עונה ראשונה עבורך כמאמן ועבור ההנהלה וקבוצה שקיבלה את ההחלטה לעלות ליגה בשלב מאד מאוחר יחסית, איך נערכים לעונה כזו?
קיבלתי את האתגר זמן קצר לפני שיצאתי לאליפות אירופה עם נבחרת הנערות בקיץ שעבר. עוד לפני שטסתי, הספקתי להיפגש עם רוב השחקניות שהובילו את הקבוצה בלאומית כדי ללמוד על הרצונות שלהן. היה לי חשוב להשלים את הסגל הישראלי שיהיה עמוק ויאפשר אימונים ברמה גבוהה ועם החזרה מהקמפיין, השלמתי שיחות עם בנות שלא הספקתי קודם. לשלד המקומי החזרנו לקבוצה את יולי גרוסמן ועדן רוטברג שהחלו את הקריירה בזיכרון יעקב וצרפנו את ענבר זינגר. כמו כן, מיטל מלמד, שחקנית הנערות, הייתה חלק מאיתנו לאורך כל השנה.


איך היתה העבודה בקבוצה? עם כל המגבלות הידועות שיש בליגת העל נתנו לך את התנאים להוציא לפועל את ה'אני מאמין' שלך?
מבחינת האגודה יש לי רק מילים טובות על חברי ההנהלה בזכרון/מעגן, שהתנהלו באופן שונה מהמקובל ב בדרך כלל בליגת העל. אחרי שמינו אותי, נתנו לי שקט וחופש לעשות מה שאני מאמין, היו בעיקר עסוקים בלנסות ולמלא אחר הדרישות שלי ולדאוג שלבנות יהיה טוב. כל יחידת אימון שרציתי, קיבלתי. היינו הקבוצה שהתאמנה הכי הרבה בליגה. עם סגל של 13 בנות, מתוכן 10 ישראליות-צבריות, התחלנו להתאמן כבר בספטמבר ולאחר שאורלי זילברברג עזבה לחיפה, נשארנו עם 9 ישראליות ו-3 אמריקאיות עד סוף העונה. במשחקים, ההנהלה ישבה ביציע כדי לא להפעיל לחץ ולהפריע. הסתכלו תמיד על הכל בצד החיובי.

האמריקאיות קיבלו יחס נדיר, מהקיבוץ, מהשחקניות, הן ממש היו חלק מאיתנו. הם הצליחו להתחבר לקהילה, להיות חלק משמעותי מהפרויקט הזה, מעבר ללבוא ולהתאמן. שחר ורד-וילנצי'ק הייתה כמו אמא בשבילן.


איך היה לאמן סגל ישראלי עמוק שחלקו מנוסה וחלקו צעיר? סגל של 9 שחקניות שרוצות לפרוץ...
הבנות עשו עבודה נהדרת. כולן, למעט החיילות, עובדות או לומדות, לעיתים גם וגם. זו השקעה ברמה הגבוהה ביותר. חלקן לא קיבלו את ההזדמנות שרצו, אך המשיכו לעבוד כל הזמן. חלקן קיבלו ולא היו מרוצות מהיכולת שלהן. זה לא בא לידי ביטוי באימונים. הן היו מקצועניות לאורך כל הדרך. בגלל המחויבות הנוספות שלהן, עשינו אימוני בוקר מדורגים. 3 שחקניות התחילו אימון בוקר ב8 וממשיכות את היום שלהן (צבא, עבודה, לימודים). אחרי חצי שעה של עבודה, אני הייתי נותן להן משימות לעוד חצי שעה, ומתחיל לעבוד עם 3 בנות נוספות, בהמשך היו מגיעות האמריקאיות, כך עבדנו לאורך כל השנה, כל שבוע. השקעה של הבנות והרצינות שלהן פשוט ראוים להערכה.


למרות הכל, הקבוצה רוב העונה נאבקה בתחתית. מה היה חסר?
המעבר מליגה לאומית לליגת על הוא לא פשוט. העובדה שגם האמריקאיות לא שיחקו בעבר בארץ ושתיים מהן היו צעירות, יצרו חבלי לידה קשים. הליגה גם מאוד קצרה, כך קשה לייצר תהליכים משמעותיים. סיימנו את הסיבוב עם שני ניצחונות.

ההנהלה קיבלה החלטה עקרונית שלא נבצע שינויים בסגל, לא באמריקאיות ולא בישראליות. זו החלטה שמלמדת על אורך רוח, שפיות-כלכלית מצד אחד, אך מאוד מקשה מקצועית, מהצד השני.
זה חייב את כולם לבצע התאמות, וזה לא תמיד היה קל. מקצועית, הייתי צריך למצוא פתרונות בהרבה דברים, זה חייב אותי לעבוד הרבה עם הראש ולבצע התאמות מול קבוצות שלהן היתה האפשרות לבצע חילופים, זה הפך את המשימה לקשה יותר.

תוסיף לזה את העובדה שבסופו של דבר לא היה לנו אולם בית והנורא מכל עוד היה לפנינו. המוות של אורן לינדר פשוט ריסק אותנו. האישיות הנדירה הזו, הרוח החיה מאחורי הקבוצה, פתאום איננה. אדם נדיר מיוחד שקורץ מחומר אחר ואני עוד הכרתי אותו תקופה קצרה מאוד. לשמוע את ההספדים, לשמוע דברים שעשה, לשמוע וללמוד על כמות האנשים שהוא נגע בהם, בתחנות השונות בחייו - פשוט אסון.

אני שמח שלמרות כל הקשיים, בסוף נשארנו בליגה.


היו לכם ניצחונות יפים על ראשל"צ והרצליה, אבל גם הרבה מאד הפסדים כשאת רוב העונה ביליתם במקום האחרון – הרגשת לחץ?
זה לא קל לנהל קבוצה שמפסידה את רוב המשחקים שלה. הבנות עשו הרבה פעילויות מחוץ למגרש, כדי לעזור אחת לשנייה ברמה המנטאלית. דידי שוסטר, מנהל הקבוצה עשה עבודה נהדרת, הוא היה האיש שמחבר בין השחקניות לבין ההנהלה וביני לבין ההנהלה, את כל זה הוא עשה בחצי משרה.

רוב האנשים שמעורבים בקבוצה הם מתנדבים, כך היה אורן לינדר ז"ל, כך צביקה גלידואני, פשוט פרויקט יוצא דופן. תבין, היינו הקבוצה עם התקציב הכי נמוך, עם הכי הרבה ישראליות בסגל. התבססנו על סגל של לאומית, עם תוספת של שחקניות צעירות מהאזור, התאמנו הכי הרבה. היינו הקבוצה שהיו לה הכי מעט פציעות (אין ספק שגם למזל יש חלק בזה, אך זו גם עבודה נהדרת של תומר יוסף הפיזיותרפיסט והמקצוענות של הבנות). עם כל הקשיים שעברנו ועם הטרגדיה הנוראית, לחשוב שהקבוצה מנוהלת על ידי אנשים שעושים את הכל בהתנדבות, זה משהו מיוחד.


מה אתה לוקח איתך מהשנה הזו הלאה לקריירה?
הרבה מאוד. מ-כיצד לבחור שחקניות אמריקאיות לקבוצה, ללהכין קבוצה עם המורכבות שהאמריקאיות מגיעות מאוחר, להבין כיצד שחקניות בוגרות יכולות או לא יכולות להסתגל לדברים חדשים. התאמות מקצועיות שעשיתי תוך כדי השנה שבכלל לא חשבתי שאצטרך לעשות וגם קיבלתי עוד ביטחון בדרך שאני מאמין בה ובחשיבות של להגיד הכל בצורה ישירה במסגרת המתאימה. למדתי להבין את הדינמיקה של עונה כל כך קצרה, קיבלתי חיזוק נהדר למנטרה שהישג לא יגדיר את השחקניות או אותי. יכולנו לרדת ליגה וזה לא היה עושה אותי או את השחקניות פחות טובות בעיני. תמיד אמרתי לבנות שמי שישפוט אותנו על הישג הם ההנהלה, התקשורת והאוהדים, אנחנו לא צריכים לשפוט את עצמינו לפי זה.




(צילום: לואיס קוריאל)

"בשיטה הנוכחית שחקניות לא יכולות להתמיד בכדורסל מקצועני. כמה זמן שחקנית צעירה תשחק בליגה קצרה עם משכורת לא הולמת? איך היא תתקדם אם הליגה קצרה? יש פה כדור שלג שמכשיל את האפשרות של שחקניות להתקדם ומנציח אמירות כמו: "אין פה שחקניות ""





"אין בענף רצון אמיתי לקדם את השחקניות הישראליות"
מיטל אולי חדש בתפקיד מאמן ראשי בליגת העל, אבל הספיק לחוות מספר שנים בליגת העל אם כעוזר מאמן ואם במסגרת תפקידיו האחרים אותם מילא, אך מהשנה הזו יוצא עם לא מעט תובנות גם על עצמו אבל גם על הענף ואחרי כל הדברים החיובים שיש למיטל לספר על הליגה יש לו גם הרבה אכזבה ממה שחווה בהיבט המאקרו שנקרא 'ליגת העל לנשים' "יש הרבה דברים שאני חושב שאפשר לעשות אחרת. חשבתי את זה גם לפני שמוניתי למאמן ראשי. קיבלתי לזה חיזוקים השנה", אמר מיטל. " תבין, לדעתי, כדורסל נשים צריך להיות ענף מוביל בארץ. עם כל המגבלות שיש, אפשר לדעתי להשיג הרבה יותר. נראה לי שאין התכנסות מתאימה של כל הגורמים כדי שיהיה פה משהו אחר. צריך להמשיך להילחם על עוד תקציבים, אבל במקביל, חייבים לדעתי לשנות הרבה דברים. יש פה המון ניגוד אינטרסים, מקבלי ההחלטות במנהלת הליגה, בועדת נשים, מתקבלות על ידי אותם אנשים. זה לא הגיוני. הפוליטיקה פוגעת בקידום של הענף".


למה אתה מתכוון?
בשורה התחתונה, אין פה רצון אמיתי לקדם את השחקניות הישראליות, לא נראה שנעשה מספיק כדי לקדם את הליגה עצמה. כנראה שהתרגלנו לבינוניות, שהמוצר הקיים הוא נוח להרבה אנשים. מה המטרה של הליגה? לקדם את הענף? לקדם את השחקניות הישראליות? לפעמים זה נראה שמטרה היא להעביר עונה, ואם אפשר, אז כמה שיותר מהר.


צריך ליגה יותר ארוכה?
לא רק. לדעתי, 12 קבוצות זה מספר המינימום של קבוצות שצריך שתהיינה בליגה. צריכה להיות תכנית אב ממשלתית כדי שזה יקרה. לא יכול להיות שאין כדורסל בצפון (למעט זכרון/מעגן מיכאל) ואין כדורסל בדרום (למעט אשדוד). אם אצלנו בקבוצה הצליחו להעביר עונה בתקציב מינימום, יש עוד מקומות שיכולים. צריך לדאוג שזה יקרה, גם אם זה אומר לשחק עם סלים לא הרצפה. תסתכל מה קורה ביורוקאפ, בהרבה קבוצות אין סלים מהרצפה. מי שתלך ליורוליג והלוואי שילכו, שהו ידאגו לסלים מהרצפה!


12 קבוצות יספיקו לשחק ליגה של 5 חודשים?
נראה שהמטרה היחידה היא לסיים את העונה כמה שיותר מהר. כמעט כל הקבוצות סבלו מכך שיש שני משחקים בשבוע. לרוב הקבוצות אין סגל מתאים לזה. העומס הזה הוא לא מתאים במצב הנוכחי. ברגע שהמטרה היא לחסוך כסף, המטרה מקדשת את האמצעים. כדור השלג שלנו, ממשיך. כשיש שני משחקים בשבוע, אתה מנסה לשמור על הסגל בריא, אז עצמת האימונים בהכרח יורדת. כשיש שני משחקים בשבוע, הליגה מתקצרת, השחקנית הישראלית שלנו ממשיכה להיפגע.

אם מקבלי ההחלטות היו אנשים ללא אינטרס, הם לא היו קובעים את לוח המשחקים בהתאם לשיקול כלכלי ואז, במקום להחתים שחקנית אמריקאית ב-5000 דולר לחודש, היו מחתימים שחקנים ב-4000 דולר לחודש, כדי שתהיה ליגה ארוכה יותר.


הטענה היא שבליגה ארוכה יותר לא יבואו השחקניות הבכירות מה-WNBA...
התרגלנו לטוב, לשחקניות WNBA מהשורה הראשונה ובסכומים גבוהים מאוד. אפשר להביא שחקניות לא מW- ובסכומים שיאפשרו לקיים ליגה ארוכה יותר.

המצב הנוכחי לא בריא. ברגע שיש 3 אמריקאיות המאמן שבוי של השחקניות הזרות, הוא תלוי בהן. מאמן חייב שתהיה לו אופציה כלומר שתהיה לפחות זרה אחת על הספסל, כולם ירוויחו מזה. הרמה באימונים תעלה, האפשריות שיש למאמנים תעלה. מבחינתי, שתהיינה על המגרש 2 שחקניות אמריקאיות ואחת על הספסל, אך אני יודע שאני בעמדת מיעוט. למעשה, אני בעד 4 שחקניות זרות, כששתיים על המגרש ושתיים על הספסל כך, יש מענה לכולם, גם לאלה שמשחקים באירופה. אני בכלל חושב שנכון להביא בין 2-3 שחקניות אמריקאיות ואחת או שתיים מאירופה. אבל בשביל זה, צריך לשנות את נושא המיסוי גם לשחקניות מאירופה. אפשר להביא שחקניות זולות יחסית, ואז כולם מרוויחים. במצב הזה, הרמה באימונים תעלה, השחקניות הישראליות תקבלנה יותר דקות, למאמנים תהיינה הרבה יותר אפשרויות.
בפועל ברור לי שלא ילכו עם זה. מוזר, בוכים על כסף ורוצים להעלות את כמות הזרות ל-4.


דיברת קודם על משך הליגה – הטיעונים הם שבגלל הזרות היא חייבת להיות קצרה יותר...
יש בעיה עם מועד פתיחת הליגה והמשך שלה - עד לזמן מאוד מאוחר, לא היה ברור מתי נפתחת הליגה. בגלל קמפיין הנבחרת, היו קולות שרצו שהליגה תתחיל בדצמבר. זה אומר שהנבחרת לא חשובה, זה אומר לשים רגל לקבוצות שרוצות לשחק באירופה - זה לקצר את זמן הליגה, שגם כך היא קצרה מדי.

בליגה קצרה משלמים פחות משכורות למאמנים ולשחקניות וזה מגביל את מי שיכול לאמן בליגה. בשיטה כזו שחקניות לא יכולות להתמיד בכדורסל מקצועני. כמה זמן שחקנית צעירה תשחק בליגה קצרה עם משכורת לא הולמת? כמה אורך רוח יהיה לשחקנית כזו להישאר בליגה? איך שחקנית צריכה להתקיים? מליגה קצרה ובמשכורת לא ראויה? איך היא תתקדם אם הליגה קצרה, וזה בהנחה שהיא רואה מגרש. מי ידאג לה אחרי שנגמרת העונה? אתה מבין שיש פה כדור שלג שמכשיל את האפשרות של שחקניות להתקדם. כדור שלג שעוזר להנציח אמירות כמו: "אין פה שחקניות".


אז איך מתכוננים לפתיחת העונה. גם טורניר הכנה לעונה בוטל...?
אני שמעתי שמועה, שיש קבוצות שהן נגד טורניר הכנה, כיוון שלאשדוד יש בונוס אם הן זוכות בטורניר. אז, כדי למנוע מאשדוד להגדיל את התקציב, מעדיפים שלא יהיה טורניר. אני לא יודע אם זה נכון, וזה לא באמת משנה בעיני. בשורה התחתונה, זה לא רציני לא לקיים טורניר הכנה לעונה.

זה גם קשור במועד ההגעה של הזרות. שחקניות אמריקאיות מגיעות לארץ בין שבועיים לשלושה לפני הליגה. איך אפשר להכין כך קבוצה כמו שצריך? מבחינתי, שיביאו שחקניות בפחות כסף, אך יותר מוקדם. חודש צריך להיות המינימום של הכנה (6 שבועות מקובל כזמן אידיאלי). זו צריכה להיות החלטה עקרונית. בפועל, כדור השלג גדל, האמריקאיות באות מאוחר, אז רוב האימונים צריכים להיות טקטיים בעיקרם.


בלי זרות אין טעם לטורניר הכנה?
לא, וזה קשור לנקודה הבאה שמפריעה לי - מדוע לא לחייב כל קבוצה שיהיו בסגל שלה 9 שחקניות ישראליות (בהנחה שיש 3 אמריקאיות). יש הרגל להביא בנים לאימוני בנות, פעמיים בשבוע. זה הרבה יותר זול מלהביא שחקניות. זה אבסורד. אני לא אשכח, שבשנה שעברה, שלא אימנתי, באתי לאחד המשחקים, אני רואה על לוח התוצאות שם של שחקנית שבכלל לא חלק מהקבוצה. היא רשומה, כדי שתהיינה מספיק שחקניות והקבוצה לא תקבל קנס. לא משנה מי הקבוצה. אבל זה לא ייתכן. תבין, שבחלק מהמקומות, כשהבנים לא מגיעים, אז אין 10 בנות באימון. אתה מבין שכדור השלג הזה לא יכול לעצור, אם לא יבוא שינוי משמעותי!


מתאזרחות זה הפתרון להרחבת הסגל?
כל יהודייה שרוצה לעלות לארץ, זה מבורך. בפועל, אף אחת לא נשארת פה. אז אנו מקדמים אותן, דואגים להם לדרכון ששווה הרבה כסף, כיוון שהן בוסמניות באירופה וכל זה על חשבון השחקניות שלנו כשבדרך אנחנו משקרים לעצמנו שזה בגלל שאין שחקניות מקומיות. רוב המתאזרחות לא מספיק טובות כדי לשחק באירופה, למעט אלישיה קלארק וטיה פרסלי. אלה שעל הגבול כדניאל דיאמנט תמיד יעדיפו לשחק פה. אני בעד כל מי שרוצה לשחק פה, אבל לא על חשבון שחקניות מקומיות. צריך לחשוב על פתרון יצירתי, כמו שיש חוק רוסי, שיהיה חוק שמתייחס למתאזרחות.




(צילום: לואיס קוריאל)

"קיבלתי חיזוק נהדר למנטרה שהישג לא יגדיר את השחקניות או אותי. יכולנו לרדת ליגה וזה לא היה עושה אותי או את השחקניות פחות טובות בעיני"




כל הבעיות האלה הן הסיבה שלא מגיע קהל?
המצב הקיים אבסורדי. לא יכול להיות שכמות הקהל כל כך נמוכה. אנחנו היינו הקבוצה עם הכי הרבה קהל ולא שיחקנו איפה שאנחנו אמורים לשחק. קשה לי להבין, איך באגודות עם מחלקות נערות גדולות כרמת השרון, ראשל"צ, רעננה אין יותר קהל. תבין, אני בטוח שזה לא קל, אני ביחסים מעולים עם רועי לזר המאמן של ראשון לציון וביחסים טובים מאוד עם רועי סבג. אותו הדבר נכון לגבי אורנה, רחל וגלית מרמת השרון ויוני ולירון מרעננה. אני לא בא אליהם בטענות, אני בטוח שעושים דברים כדי שזה יהיה שונה. בשורה התחתונה, מה שעושים נכון לעכשיו, לא מספיק.


בשנה הבאה, הליגה הלאומית, הופכת להיות אטרקטיבית, ליגה אחת של 12 או 14 קבוצות. אתה חושב שזה יהיה נכון להפוך אותה לליגה מקצוענית שניה?
אני יודע שהליגה הלאומית יקרה לליבך אבל אין לנו מספיק שחקניות לשתי ליגות, האנשים שיושבים במנהלת וגם חברים בועדת נשים קיבלו החלטה שתפגע בליגת העל ע"י הקטנת הליגה הלאומית והגדלת האטרקטיביות שלה. צריך לקבל החלטה מה רוצים. בפועל, זה נראה שמקבלים החלטה לא להחליט, אחרת אי אפשר להבין את המצב הקיים. כדור השלג, ילך ויגדל. הליגה הלאומית לא דומה לליגת העל, לא מכינה לליגת העל. בחלק המקומות, מדובר על שני אימונים בשבוע ומשחק. יש אגודות מאוד רציניות בליגה הלאומית, אני לא מזלזל, יש לי חברים מאמנים בליגה הזו. עדיין, אין מקום לשתי ליגות מקצועניות בארץ. תדבר עם השחקניות שהיו אצלי השנה, שבאו מהלאומית. זה לא דומה.


אז מה הפתרון?
להתחיל לעבוד בצורה מסודרת ותקינה, 'הפרדה בין הגופים' ועם שקיפות. כל גוף שיש לו תחום אחריות, מנותק מהגוף השני. מועצת ההימורים מתקצבת את הליגה השנייה. זה הגיוני לכדורסל בנים. יש הבדלים בין כדורסל בנים לכדורסל בנות. אי אפשר לעצום עיניים. התקצוב צריך להיות זהה, החלוקה צריכה להיות שונה.

לדעתי, צריך שמנהלת הליגה תהיה מורכבת מאנשי מקצוע ניטרליים, עם קומישינר ניטרלי. בפועל, יו"ר קבוצה יפעל באופן טבעי לאינטרס של הקבוצה שלו, ופחות לטובת האינטרס של הליגה.

תאר לך, איזה ענף מדהים יהיה פה, עם ליגה של 12 קבוצות, שבכל קבוצה 8-9 ישראליות, שנמשכת לאורך זמן, כמו שליגה צריכה להימשך, שמהווה מקור פרנסה לכל מי שקשור לקבוצה. לדעתי, זה הרבה יותר מבר ביצוע זה לא חלום. זה משהו שיכול להפוך למציאות, זה רק עניין של החלטה


כל אלה גורמים לך לרצות להתרחק מהענף או להישאר ולהילחם?
זו שאלה טובה עם תשובה מורכבת. לפעמים אני בתחושה, שכיוון שהתרגלנו למצב הכיוון, זה די נוח לגרום להרגשת ייאוש, גם לשחקניות, גם למאמנים, ואז, המצב יישאר כמו שהוא. כלומר, קל להתייאש. אני באופי שלי לא אחד שמוותר בקלות, אבל לא לעולם חוסן. אני לא חושב שאני מתאים לעבוד בכל מקום ובכל תנאי כך, שסביר להניח שתהיה מתישהו הפסקה או עזיבה. לחיים יש את הדינמיקה שלהם והפסקתי לחשוב כל כך קדימה. זה משהו חדש באג'נדה שלי, להסתכל כל עונה בפני עצמה.


איך מסיימים את הראיון בצורה אופטימית?
בקלות. תראה כמה בנות, למרות הקשיים, עשו קפיצת מדרגה השנה, כשכמובן זה לא תירוץ להמשיך את המצב כמו שהוא!!! טל לב, נועה זליבנסקי, אופיר לביא, עדן רוטברג, נוף קדם, שיר תירוש ובנות שהראו שהן בהחלט מתאימות לליגה כמו יערה יצחקי, עמית טולמן, מורן ספיר, שירלי שבתאי, עמית גור, הדר חדד, נגה פלג ואני מתנצל אם שכחתי מישהי. הבאות בתור לדעתי הן, דור סער, שלי סירקיס וליעד אורבך.

יש עוד הרבה שחקניות מוכשרות שיכולות לעשות דברים נפלאים בליגה. לטובתן ולטובת כולנו, בואו ונדאג שיהיה להן סיבות טובות להגיע לליגת העל.




* מנהלת ליגת אתנה ווינר לנשים בכדורסל ביקשה שלא להגיב לדברים














כתבות אחרונות באתר
Print






© כל הזכויות שמורות
cker();