דגן, פרידמן, רפאל ורוכסאר


אחת רוצה היסטוריה האחרות את מקומן הטבעי
שי ברק ,15/04/2017

הפיינל פור של בליגה הלאומית ייצא לדרך ביום שלישי, בהתמודדות על שני כרטיסים לליגת העל וצלחת אליפות אחת. אליצור רמלה, הפועל פ"ת ואס"א ירושלים בילו יותר שנים בליגת העל מהלאומית ורוצות לחזור למקומן הטבעי, הפועל גלבוע מעיינות תנסה לעשות היסטוריה. כל מה שצריך לדעת על הסדרות, הסגלים והמאצ'-אפים, בפריוויו. חג שמח.

אליצור רמלה (1) VS הפועל 'קרן' גלבוע מעיינות (4)
משחק 1: 18/4, 19:30- היכל הספורט העירוני ב'דוד רזיאל'

המשחקים הבאים:
הפועל גלבוע מעיינות – אליצור רמלה (24/4, 20:30, עין חרוד)
אליצור רמלה – הפועל גלבוע מעיינות (אם יהיה צורך - 27/4, 19:30)


אליצור רמלה – מרגישות את ליגת העל:
בעונה שעברה, קבוצת "הבת" של אליצור רמלה ("נוה דוד"), מצאה את עצמה לפתע כקבוצה המובילה לאחר התפרקותה של קבוצת הצמרת מליגת העל. קבוצת הלאומית של רמלה מגובה בקהל האוהדים מהליגה הראשונה הבינה, תוך כדי תנועה, שמצופה ממנה לעלות לליגה הראשונה. הן חיזקו את הסגל ככל שהתקדמה השנה, זכו בגביע האיגוד ואת הליגה הסדירה סיימו במקום השלישי, אך נכנעו בסדרה למכבי רעננה בדרך לאליפות. הקיץ האחרון היה סוער, נדמה היה שאפשר לעלות גם מהמקום השלישי כיוון שיש כוונה להגדיל את הליגה (רעננה עלתה מהמקום השני, אף שבתחילת העונה הוגדר שרק האלופה עולה), אבל מלחמות בירוקרטיה השאירו את רמלה בלאומית – העונה הן החליטו לא לקחת צ'אנס – חוזרים לליגה הראשונה עם צלחת אליפות.

למרות שדיי בהעפלה לגמר כדי לקבל כרטיס לליגה הראשונה, רמלה לא רצתה לקחת סיכונים ועשתה הכל לסיים במקום הראשון בליגה עם יתרון ביתיות גם בסדרה המכריעה. כדי להפוך למועמדת המובילה לעליה החתימו בקבוצה את המאמנת סיון בלליס שזכתה אשתקד באליפות כשעמדה על הקווים במעגן מיכאל. רבקה רוס, צורפה מליגת העל כדי לנהל את המשחק על הפרקט, יחד עם העוגנים אינה גורביץ ומעיין דגן שהמשיכו מהעונה שעברה צרפו את שרית עטיה מנשה המנוסה, שני אברהם חזרה הביתה, צליל וטורי בכרטיס כפול, יעל פלג וגם שני שמות גדולים ומפתיעים מהימים הגדולים של רמלה, אורנית שוורץ ואלונה מודלין חזרו מהפסקה בת מספר שנים. אחרי מספר משחקים שוורץ עזבה את הקבוצה, מודלין נפצעה בצורה שהשביתה אותה לרוב חלקי העונה והקבוצה נכנעה פעמיים וסיימה רק במקום השני בדרום. כדי לא לקחת סיכונים החזירו לקבוצה את מאיה איסרוב ב'החתמה של העונה'. עם איסרוב רמלה הפכה בלתי ניתנת לעצירה ולמעט הפסד בודד לירושלים ניצחה בכל משחקי הפלייאוף העליון זכתה בגביע האיגוד והיא במרחק שני ניצחונות מליגת העל.

נקודת העוצמה: 70.0 נק' בממוצע למשחק קלעה רמלה בפלייאוף העליון, 5 נקודות יותר מהקבוצה המדורגת שניה (ויותר מכל אחת מקבוצות ליגת העל שדורגו 5-9). רוס (15.7 נק'), דגן (13.6 נק'), איסרוב (12.9 נק') וגם צליל וטורי הצעירה (10.3 נק') מעמידות חמישייה עם ממוצעים דו ספרתיים (החמישית גורביץ קלעה "רק" 9 נק' בממוצע). אם מחפשים את מי לעצור, קשה לבחור.
נקודת התורפה: 2 קבוצות ההגנה הטובות בליגה הן ירושלים והגלבוע, נגדן בפלייאוף העליון רמלה הצליחה רק פעם אחת להגיע ל-70 נקודות ובשאר המשחקים קלעה סביב 60 הנקודות וניצחה בהפרשים חד ספרתיים. מול קבוצות הגנה מובהקות מתקשה לשחק על נקודת העוצמה שלה.


הפועל גלבוע מעיינות – החלום ושיברו:
נציגת הצפון ברביעייה הראשונה עברה עונה מלאת תהפוכות. זו בסך הכל השנה השניה של המועדון בליגה הלאומית וכבר מרחק שני משחקים מעליה לליגה הראשונה, אך המשימה הפכה פתאום קשה במיוחד כשלפני שבועיים קפטנית הקבוצה, המנהיגה והשחקנית המובילה, ענבר לברון, שברה את היד וסיימה את העונה. בלעדיה, המשימה פתאום נראית בלתי אפשרית. כשמדברים על עונה מלאת תהפוכות המקום הרביעי הוא השורה האחרונה, אבל גם דוגמה טובה. שלושה משחקים לסוף העונה והגלבוע היתה בסיטואציה אפשרית למקום ראשון וסיכויים גבוהים למקום שני. עם ניצחונות כפולים על פ"ת ואליצור ת"א. אז נפצעה לברון והקבוצה איבדה את המקום השני ואפילו את השלישי עם הפסד מפתיע לחיפה. לא היה זה ההפסד המפתיע היחידי, כשגם הפסד הבית לכפ"ס ולירושלים לא נלקחו בחשבון והרחיקו את הקבוצה שסיימה את הבית הצפוני במקום הראשון ובמאזן מושלם מהצמרת הגבוהה. לא רק הפסדים סיבכו את הקבוצה, גם אבדן האולם הבייתי ומעבר לעין חרוד ב-מאני טיים, אולם שלא רגילה לשחק בו סיבך את ההכנות.

אך לצד הקשיים והעובדה שהקבוצה איבדה במהלך העונה גם את שיראל ברמן, הצליחה גלבוע מעיינות להתמודד מול כל קבוצות הליגה המנוסות בסגל שמחציתו נערות, כפירסטנברג, מלכין, טויטו ושמעוני שקיבלו הזדמנות ראשונה בצמרת הליגה הלאומית, את המשחק מרכזת נועה שבת כהן בת ה-20 וכל אלה נעזרו בניסיון של שני פרידמן וג'ניפר טודורוב שהגיעו ממעגן מיכאל ועלית כהן שחזרה אחרי עונה שלא שיחקה כדורסל וכמובן ענבר לברון. השדרוג המשמעותי ביכולת שהציגו שחקניות הקבוצה, פרידמן שחזרה להיות שחקנית מובילה (10.9 נק' בממוצע הקלעית המובילה בקבוצה), שבת כהן (9 נק') שהעלתה את מספר האסיסטים והפחיתה באיבודי הכדור ומלכין שבחלק השני של העונה הפכה לבורג מרכזי בהתקפה (7.3 נק' בממוצע בסיבוב הפלייאוף השני). הכל התאפשר בזכות הבניה וההמשכיות של מאמן הקבוצה יונתן אורן, שחיבר אוסף שחקניות, לקבוצה שהשלם בה גדול מסך החלקים.

נקודת עוצמה: ההגנה. קבוצת ההגנה הטובה בליגה ספגה רק 52.7 נקודות בממוצע בשלב הפלייאוף. אבל זה יותר מכך, כדי להבין את העוצמה צריך להסתכל על המשחקים עצמם, את פ"ת ניצחה פעמיים למרות פיגור במחצית כשעצרה אותן על מחצית שלמה של 13 ו-19 נקודות בלבד. את ת"א הצליחה לעצור על מחצית של 18 נקודות ואלה רק חלק מהדוגמאות.
נקודת תורפה: ההתקפה. ההגנה החזקה לא הופכת למתפרצות או נקודות קלעת בצד השני ולגלבוע התקפה מוגבלת רק גליל עליון קלעה בפלייאוף פחות ממנה. ב-9 משחקים קלעה פחות מ-60 נקודות העונה והמאזן הוא 4 ניצחונות ו-5 הפסדים. נגד רמלה זה בטוח שלא יספיק.


היסטוריית מפגשים בין הקבוצות:
הקבוצות שיחקו במחוזות נפרדים ועל כן נפגשו העונה רק משלב הפלייאוף, אך גם נפגשו בחצי גמר גביע האיגוד כך שבסך הכל שיחקו 4 פעמים אחת נגד השניה ובכולן ניצחה רמלה (4-0). משחק הליגה הראשון התקיים בגלבוע ושם בתום 3 רבעים צמודים ויתרון 5 לגלבוע ברבע האחרון,ניצחה רמלה 60:52. הגומלין היה גם הוא צמוד והסתיים 70:64, כשחצי דקה לסיום ההפרש היה 4 בלבד. בגביע ניצחה רמלה בחוץ 51:48 ושמרה על היתרון הקטן כשניצחה את הגומלין בבית 72:64.


לקראת המשחק:
גלבוע מעיינות ללא ענבר לברון היא קבוצה אחרת. עדיין חזקה, מוכשרת ומסוכנת אבל אחרת. 2 המשחקים האחרונים של הליגה (אחד מהם נגד רמלה) הוכיחו שלעבור את מחזיקת הגביע יהיה קשה, אך לקבוצה היו שבועיים של הכנות כדי לבוא עם הפתעות. רמלה היא היריבה של עצמה. כשהיא טובה אין מי שיכולה לנצח אותה – 4 פעמים הוכיחה שיכולה לנצח את הגלבוע, השאלה אם תצליח לעשות את זה עוד פעמיים.

1. המפתח אצל רמלה- מאיה איסרוב ורבקה רוס (ומאיה איסרוב יותר מהכל). נגד הגלבוע קלעה איסרוב בכל 4 המפגשים מעל 20 נקודות (באחרון 30). במשחקי הבית אל איסרוב מצטרפת רוס שקלעה 17 ו-19 נקודות (שהובילו את רמלה לכיוון 70 נקודות, בעוד בחוץ קלעה 60 ומטה). השתיים האלה הן בורג התקפי שהוא יתרון מול כל יריבה, אבל לגלבוע, מסתבר, אין פתרונות וכל עוד הן ימשיכו להיות טובות לגלבוע כנראה לא יהיו פתרונות.

2. המפתח אצל הגלבוע- ה-אקס פקטור. בניצחונות בהן הקבוצה קלעה פחות מ-60 נקודות סיפקו בכל משחק שבת כהן וענבר לברון בין 23-25 נקודות יחד (מעט מעל לממוצע העונתי של השתיים), אבל המפתח היה השחקנית השלישית. מול פ"ת היו אלה המשחקים הטובים ביותר העונה של טודורוב, מועל הגליל בלטה פירסטנברג עם 11 נקודות ובניצחון האחרון על ת"א מלכין עם 12 נקודות אישיות. בהיעדרה של לברון הגלבוע חייבת צלע שלישית להתקפה עם מספר דו ספרתי של נקודות, כמובן שכל זה במקביל להגנה שתוריד את רמלה מתחת ל-50.

3. ראש בראש. אינה גורביץ Vs. ג'ניפר טודורוב. אחרי הרבה מילים על הגארדיות צריך מילה גם על עמדת הפנים שיכולה לעשות את השינוי. כך במשחק הגביע כשגלבוע כבר התקרבה לרמלה היתה שם גורביץ עם משחק שיא של 24 נקודות ששמרה על היתרון הרמלאי. לטודורוב אין עבר מפואר כמו לגורביץ, אך היא מספיק מנוסה וחתומה על שתי אליפויות במעגן מיכאל, כדי להביא למאני טיים את האקסטרה.

מדובר בשתי קבוצות נהדרות, אחת עם שחקניות בעלות עבר עשיר בליגת העל (רוס ואיסרוב היו רק לפני שנה שחקניות חמישייה משמעותיות) והשניה עם סגל צעיר ומוכשר (גם הוא בעל עבר בליגת העל), אבל בשתיהן המפתח עובר אצל מנהלת המשחק והפציעה של לברון והפרישה של ברמן השאירו את שבת כהן לבד במערכה. נועה שמעוני מראה ניצוצות של שחקנית עתיד, אבל את הכרטיס לליגת העל כנראה ייקחו שחקניות ההווה. הגלבוע אולי תפתיע במשחק אחד אבל תתקשה לנפץ לרמלה את חלום החזרה לליגת העל.







הפועל פתח תקווה 'רוני' (2) VS אס"א ירושלים (3)
משחק 1: 18/4, 19:30- אולם "סטלמך"

המשחקים הבאים:
אס"א ירושלים – הפועל פתח תקווה (24/4, 20:00, "קוסל")
הפועל פתח תקווה – אס"א ירושלים (אם יהיה צורך - 27/4, 20:30)


הפועל פתח תקווה – גלגל ההצלה:
בעונה שעברה חגגה קבוצת הבת את העלייה לליגה הלאומית. הן כנראה הרגישו את העומד להגיע ובנו קבוצה עם זאבי, קליין וגם ניצן קוך, מאיה מדרי והילה חדד כדי להבטיח את ההעפלה. ההחלטה התבררה כמשתלמת, כשהקבוצה בליגת העל הסתבכו במאבקי התחתית. כדי לא לקחת סיכון בנו באגודה סגל לאומית עמוק עם כמה מהשחקניות הגדולות של הלאומית (טלי בן ישי, הדר רפאל, שרון זאבי) וחיזקו עם שמות גדולים מהליגה הראשונה, טל יעקב ושיר לוי, בכרטיס כפול. כדי לא לקחת סיכונים חיברו לקבוצה את שירה שכט שחזרה מפרישה ולירון שיפטר שיחד עם הילה הוניג יצרה קו פנים עמוק. גם מאיה מדרי המשיכה מהארצית כדי לעבות את הרוטציה לגארדיות ואת כולן חזר לאמן גיל סלע מאמן מוכח ומנוסה בליגה. לא פלא, אם כך שבמשחקי ההכנה הפנימיים הביסה קבוצת הלאומית את שחקניות ליגת העל. בהמשך אמנם קבוצת ליגת העל התחזקה, חילופי הזרות והחתמתו של אלי רבי כמאמן הובילו את הקבוצה לחצי גמר גביע המדינה ואף למשחק הכרעה שיכול להשאיר את הקבוצה בליגה, אך בסיום סיימה במקום האחרון ואחרי שנתיים של ירידות אין לה אפשרות להישאר.

בפלייאוף הן העלו הילוך, ניצחו את כל משחקי הבית העליון (למעט רמלה וגלבוע). מכאן שמבין 3 החברות לפיינל פור קיבלה פתח תקווה את היריבה הנוחה ביותר מבחינתה. לקבוצה הכחולה לקח זמן להתחבר אבל את הסיבוב הראשון סיימה במקום הראשון (תודות גם להגרלה שקבעה שכולן יגיעו להתארח בפ"ת). בהמשך התקשתה לשמור עליו אחרי הפסדים לרמלה והגלבוע אך למשחק המכריע של הפלייאוף הגיעה כשעדיין מסוגלת להשיג את המקום הראשון, אך למרות הסגנות לקבוצה עדיין יתרון ביתיות על הכרטיס לליגה הראשונה – המטרה האמיתית של הסגל שהתגבש.

נקודת עוצמה: "כוכבת" בכל עמדה. טל יעקב היא הגארדית עם היכולות האישיות הטובות בליגה. מי שתנסה לעצור אותה אולי תצליח אבל המחיר שישלמו עליו הן משלשות של רפאל ובן ישי (וגם שיר לוי). לצאת לגארדיות זה לא הפתרון האידיאלי כשבעמדה מספר 4 יש את זאבי שמפעילה את שכט והוניג בצבע, מה שהופך את פ"ת לקבוצה מסוכנות שקשה לעצור.
נקודות תורפה: "כוכבת" בכל עמדה. קבוצה מאוזנת בנויה גם על עבודה שחורה, הגנתית והתקפית ובהפסדים של פ"ת העונה לא היתה מי שתעשה את זה. יותר מדי שחקניות שהתרגלו לכמות נקודות מסוימת מתקשות לוותר על הזריקות והמשחק הקבוצתי של פ"ת נתקע ביותר מדי משחקים. כשכולן חושבות התקפה הירידה להגנה איטית, הרבה אנרגיות מתבזבזות לריק וזו אחת הסיבות שבכל ההפסדים פ"ת עוד הובילה במחצית וגם בניצחון על ירושלים הובילו ברבע השלישי ב-11 הפרש לפני שנזקקו להארכות. הן האויבות הגדולות של עצמן.


אס"א ירושלים – שייכות לליגה הראשונה:
קשה לזכור מתי אס"א ירושלים לא התמודדה בפיינל פור בליגה הלאומית. ב-15 השנים האחרונות זה קרה רק בשנים שהיו בליגת העל. העונה אס"א ירושלים ניסתה לאתגר את עצמה עוד יותר. הקבוצה שויתרה על מקומה בליגת העל, למרות שסיימה אשתקד שישית בליגה, החלה לבנות את עצמה ללאומית רק במהלך חודש אוגוסט. בועז טייב שמכיר את הליגה היטב היה ממוקד בבחירת השחקניות ולאלואיזה כץ שהמשיכה עם ירושלים עונה שניה, החתים תחילה את דניאל חג'ג' ושי אלון שהעלו את רעננה לליגת העל ואת רותם רוכסאר שסייעה למעגן מיכאל לזכות באליפות. בהמשך חזרה לקבוצה גם אורית פרחי מעונת הדאבל ובכרטיס כפול הגיעה גילי ליאור מהפתעות העונה האחרונה. כך נבנה סגל קצר, אך מאד מנוסה שמביא איתו קבלות והחיבור של נטע רפאל, דור העתיד של האגודה, יצר כבר רוטציה עמוקה יותר שאפשרה לירושלים ללכת עד הסוף.

לאס"א היתה הגרלה לא קלה בשלב הראשון כשאת רוב המשחקים נגד יריבות הצמרת שובצה לשחק בחוץ, כמו רמלה, אליצור ת"א ואפילו בני יהודה, אך על הבית ידעה לשמור (כולל ניצחון על פ"ת) ובמחזור הסיום גברה על בני יהודה והתברגה לשמונה הראשונות. בשלב הפלייאוף כבר ניצחה גם את רמלה, הגלבוע (פעמיים) ואליצור ת"א (פעמיים) בדרך להיות אחת משתי הקבוצות היחידות שניצחו לפחות פעם אחת כל יריבה העונה. מצד שני חוסר היציבות הוביל להפסדי בית מיותרים לחיפה והגליל שסיימו במקום 7-8. ירושלים היתה קצרה, הפציעה של גילי ליאור שהשביתה אותה לתקופה ארוכה או הפציעה של שי אלון לתקופה קצרה, הן פריבילגיות שלא יכולות להיות לירושלים של העונה והן שילמו את המחיר.

נקודת עוצמה: אופי במשחקים צמודים בעדיפות למשחקי חוץ. למרות שלירושלים מאזן חיובי בפלייאוף של 9 ניצחונות ורק חמישה הפסדים, יחס הסלים שלה הוא הנמוך בליגה. ממוצע 1.4 בהפרש בין הנקודות שקלעה וספגה. כל משחקיה בפלייאוף הסתיימו בהפרשים חד ספרתיים למעט ההפסד לגליל ב-10 נקודות (49:39). הניצחון הגדול ביותר היה על רמלה (58:49) וחיפה (60:51) ב-9 הפרש. כך שירושלים לא נופלות מכל יריבה אחרת. העובדה שיחס הסלים שלה בבית שלילי ומאזן הניצחונות-הפסדים בחוץ טוב יותר מאשר בבית מקטין את חשיבות יתרון הביתיות בסדרה.
נקודות תורפה: פ"ת. הפועל פתח תקווה היא נקודת התורפה של ירושלים כשמצליחה לבטל את נקודות העוצמה. פעמיים המשחקים בין השתיים הגיעו להארכות ודווקא במשחק צמוד הצליחה ירושלים להפסיד פעמיים תוך כדי שסופגת מעל 70 נקודות ומתקשה לעצור את שחקניות המפתח אצל היריבה. האם דווקא המקום השלישי ימנע מירושלים את ההעפלה לליגת העל?


היסטוריית מפגשים בין הקבוצות:
3 פעמים נפגשו הקבוצות ביניהן, דרמה גדולה היתה בכל אחד מהמשחקים. המפגש הראשון היה כבר במחזור השני של העונה. במשחק שהיה ברובו בהפרש דו ספרתי לזכות ירושלים חזרה פ"ת עד 58:54 דקה וחצי לסיום לפני שירושלים ניצחה 65:54. המשחק השני היה דרמטי עוד יותר כשהקבוצות התקשו להכריע את זהות המנצחת ב-40 דקות והמשחק הלך להארכה בו ניצחה פ"ת 75:71. המשחק השלישי, דרמטי מכולם הוכרע ב-2 הארכות(!), שוב פ"ת היתה זו שוב פ"ת שהכריעה 87:81.


לקראת המשחק:
הפועל פ"ת מגיעה למשחק עם הביטחון של שני הניצחונות האחרונים על ירושלים כולל בחוץ ועם יתרון הביתיות. נדמה שגם העובדה שהדר רפאל שהיתה חלק מהצוות המקצועי בליגת העל, שיר לוי ששיחקה במסגרת הכרטיס הכפול וגיל סלע המנהל המקצועי יהיו על המגרש וירצו לתקן את 'ירידת הליגה' של הקבוצה הבכירה יוסיפו מוטיבציה למטרה הברורה.

אס"א ירושלים, מנגד, מגיעה עם פציעה קשה של נטע רפאל שמעמידה את סיכוייה לשחק בספק גדול (ר' חסרונה של גילי ליאור וההפסדים לגליל ולחיפה בעקבותיו). אך יש לזכור שירושלים ויתרה הקיץ על המקום בליגת העל לא מחפשת לחזור לליגה הראשונה ולכן, לכאורה, יש להן פחות סיבות להילחם על ההעפלה לגמר, אבל ירושלים של העונה היא קבוצה שלא נתנו לה הרבה סיכוי גם להגיע לפיינל פור ושלב אחרי שלב מגדילה את ההפתעה ממנה, אחרי שהגיעה עד גמר גביע האיגוד והפסידה לרמלה היא תסתער על התואר השני של העונה ותנסה להשיג אותו. בסגלים האלה ובסיטואציה הנוכחית פ"ת יכולה לחייך אחרי ש"החמיצה" הזדמנות לסדרה מול הגלבוע שחסרה את לברון.

1. המפתח של פתח תקווה- לעצור את שי אלון ואלואיזה כץ, לשחק על הגארדיות. במשחק שהפסידה פ"ת קיבלה רק 15 נקודות מטל יעקב בעוד טלי בן ישי, הדר רפאל ושיר לוי יחד קלעו 21 נקודות. בניצחונות יעקב המשיכה להיות הקלעית המובילה אבל חברותיה גם תרמו 41 ו-43 נקודות יחד. הגנתית אלון וכץ בניצחון קלעו 37 נקודות. בהפסדים ירדו ל-27 ו-22 נקודות, כשגם 18 נקודות של חג'ג' בשני המשחקים האלה לא עזרו כך שהן המפתח גם אם האחרות בולטות על חשבונן.

2. המפתח אצל ירושלים- לעצור את טל יעקב. זו לכאורה נשמעת משימה קשה, אבל גלבוע, למשל, בשני המשחקים יחד ספגו מיעקב 12 נקודות. גם רמלה כשניצחה את פ"ת עצרה את השחקנית על פחות מ-18 נקודות למשחק ואפילו אליצור ת"א החמישית. רק ירושלים ספגה ממנה בין 18 ל-27 נקודות, מספרים שלא יכולה להרשות לעצמה לספוג אם רוצה לנצח. התקפית ירושלים צריכה לקוות שליאור ורפאל יהיו כשירות וכושר קליעה טוב כדי לאיים מבחוץ ולפתוח את ההגנה הפתח תקוואית.

3. ראש בראש. רותם רוכסאר Vs. שירה שכט. שתיים שלא מדברים עליהן מספיק ואולי צריך. רוכסאר בירושלים, כמו בשנים הארוכות שלה במעגן מיכאל, היא השחקנית שעושה את העבודה השחורה. לוחמת הגנתית, סוגרת לריבאונד שחקניות גדולות וחזקות ממנה. היא גם לוקחת את הזריקות שנותנים לה (6.5 נק' בממוצע) רק הקבוצה לא מפעילה אותה מספיק. שכט מהצד השני קולעת יותר ובאחוזים גבוהים (7.6 נק' בממוצע) אבל גם אותה כמו את רוכסאר כמעט שלא מחפשים כאופציה התקפית. הקבוצות מתכוננות ל"כוכבות" אם ההכנה כוללת הפתעות הן חייבות לבוא מהשתיים ואם פ"ת לא רוצה להיות תלויה ביום קליעה היא חייבת לבצע התאמות מול ההגנה של רוכסאר.

מדובר בשתי קבוצות שרק בעונה שעברה שיחקו בליגת העל ויש להן מסורת לאומית ארוכה, אחת נגד השניה. כשהפועל פ"ת העפילה לליגת העל היא עשתה את זה בניצחון 2-0 על אותה אס"א ירושלים. כשטלי בן ישי עברה לירושלים היא העלתה אותן לליגה הראשונה וכעת היא חוזרת (וגם שרון זאבי) עם פ"ת, שוב, לאולם ב"קוסל" שם אולי תקבע במשחק מס' 2 העולה. על פניו פ"ת נבנתה לעליה ועם יתרון הביתיות היא גם פייבוריטית אבל ירושלים הראתה שבסגל מלא מסוגלת לנצח כל קבוצה. סדרה של 50-50 הופכת להיות ביתרון של פ"ת להעפיל לחצי הגמר בגלל פציעתה של נטע רפאל.














כתבות אחרונות באתר
Print






© כל הזכויות שמורות
cker();