צילום: מנהלת הליגה



גם בישראל משחקים כדורסל
אלירן כהן ,13/06/2017

עמית זילברבוש (דה-באזר) ואלירן כהן עם הרשמים שלהם מערב חצאי גמר הפיינל-פור, שאולי ניסה להבטיח גמר קלאסי אבל התקשה אל מול איתני הטבע. או כוחות הליגה.

- ב-NBA מביאים לפעמים את סנטנה שינגן את ההמנון בחשמלית שלו. בגירסא הישראלית זה חייב להיות 'קצת יותר "יום זיכרוני" וקבלנו את גרסת המפוחית. צחוק בצד, היה יפה ומרגש. עכשיו רק צריך לפני הגמר לבקש מאוהדי ירושלים להתאמן על התיאום כי כשהם רצים עם "ארץ ציון וירושלים" הם מסיימים את ההמנון 20 שניות לפני הנגנית.

- אבל חוץ מזה, כל שאר הדברים עבדו בתיאום מושלם עבור ירושלים. והתודות לראשון שלא הפריעו יותר מדי. אמנם השופטים עם כמה שריקות מוזרות לתומאס הקשו עליה את ההתמודדות בצבע. עדיין, עם השליטה המוחלטת של ירושלים מתחת לסל, ההחלטה של ברנר לשחק "סמול בול" היתה קצת תמוהה, במיוחד שזלמנסון נתן משחק יציב ולא רע. ראשון עוד הובילה 32:25 איפשהו ברבע השני אבל כשהתפוגג העשן מהרבע השלישי גילינו שריצת 43:21 גמרה את המשחק.

אם במשך העונה היה זה ג'ראלס שלקח אותה לגבהים באירופה, בארץ אלה הם בעיקר- דייסון וקינזי שנותנים את הטון. ועוד אחד שכנראה כבר לעולם לא יצליח לשנות את הבאז השלילי סביבו ב"מאני טיים" אבל כדאי לשים לב שגם במשחק 5 נגד נהריה וגם היום הוא היה שם בגדול עבור הקבוצה שלו עם ניהול משחק (7 אסיסטים) והרבה חוכמה – יותם הלפרין.

- שני ישראלים בכירים בכל צד כל אחד והצרות שלו. שון דאוסון רק לפני שנה במפגן שלשות הביא לראשון אליפות. קיץ אחרי הוא כבר פינטז על ה-NBA. אבל כמו איקרוס שניסה להתקרב לשמש מהר מדי, הוא מצא את עצמו בעונה חלשה, אם באשמת הפציעות או באשמת חוסר המוכנות. עכשיו הוא כבר אומר משפטים כמו "אין לי מה להוכיח" שנאמרים בדר"כ ע"י אנשים שיש הם הכל מה להוכיח.

ובצד השני אבירם זליקוביץ', נכנס 44 שניות לסיום בפלוס 18 לתת כבוד לדייסון. נראה לי היה עדיף להישאר בהרצליה, לא?

- ואי אפשר שלא להזכיר קצת לאומית וארצית. בטור סיכום העונה, צוין שאחרי שאלופת הלאומית ושתי אלופות הארצית לקחו את התואר ללא יתרון ביתיות, מכבי תל אביב הייתה צריכה לחשוש מהבחירה של חולון לשחק בנוקיהו. אולי אפילו יותר מאשר מהיכולת המזעזעת שהציגה.

- לאחרונה התעוררו תהיות לגבי סיבות הצלחת המאמנים בחיפה בשנים האחרונות. בהתחלה היה נראה שפרנקו הוציא שם זהב. אבל אז כשרמי הדר עשה בערך אותם ניסים ואז נכשל מיד אחרי שעזב, ורחימי הצליח במקומו פתאום היה קשה להבין אם אלה המאמנים או שבכלל השיטה. אז קודם כל, לא שאכפת לו ממה שנגיד, אבל ג'ף רוזן צריך לקבל הרבה מחמאות. האיש כנראה יודע מה הוא עושה.

אבל הקבוצה של של רחימי היא אכן, כמו שאומרים, קבוצה מאומנת. זה בדברים הקטנים – ביצוע מושלם של two for one בסוף מחצית, עבירות זמן ובמקום ושמירה על הכדור. היא מזכירה לי באיזשהו מקום (עם אלף אלפי הבדלות) את סן אנטוניו. קבוצה שלא תעשה הרבה שטויות, לא תנצח את עצמה, אלא אתה תצטרך לתת את ה-A game שלך כדי לנצח אותה.

- ואם בשנים האחרונות חיפה התמחתה בבניית הפרשים יפים במשחקים מכריעים נגד מכבי ואז למסמס אותם, השנה, כשההפרש עלה לדו ספרתי, כבר לא היתה תחושה באוויר שמשהו יכול להשתבש. זה היה כמובן חלקית בגלל שמכבי הנוכחית כל כך לא מאיימת. אבל גם בגלל שיש לחיפה מוביל כדור כמו גרגורי וארגס הממושמע והקשוח. ויש לה עוד מוביל כדור אחד, זה שכולם מדברים עליו, כולל מכבי וירושלים לעונה הבאה.

- 4:40 לסוף הרבע השלישי ג'ון דיברתולומאו היה ללא נקודה במשחק והיה נדמה שכל הדיבורים מסביב התגנבו קצת לראש. זה היה הזמן בערך שסמסתי לחבר שההחלטה של שיבק לשים עליו את ראד הארוך והאתלטי, היתה מעניינת ומועילה. עד הסיום ג'וני סיים עם 19 נק' ולא נתן למכבי שביב של תקווה. ועוד יותר מרשים מזה, הוא היה חצי שעה אחר כך בחדר העיתנואים, כשידע לנטרל כאילו הוא עם נסיון של 20 שנה בעניין, את השאלות לגבי ההתעניינות מכיוון מכבי וירושלים.

- עכשיו, כשברור שחיפה היא הסינדרלה, באה מהמקום השמיני כדי לטוס עד הגמר, משחקת כדורסל שמח וסוחף, כשכל אוהד ניטראלי כנראה בעדה, תבוא כנראה ירושלים ותיקח את האליפות שהיא כל כך רוצה? כי הרי ידוע, שבספורט אין מגיע.






כתבות אחרונות באתר
Print






© כל הזכויות שמורות
cker();