על המעבר בין קבוצה לקבוצה
ספסל ,30/11/2017

לעבור למקום חדש, קבוצה חדשה, זה לא קל. בעיקר לא בגיל הנוער, שצריך להסתגל לסביבה חדשה. איך עוזרים לילד להשתלב בהצלחה? צופית תדמור, שעוסקת בפסיכולוגיית ספורט וליווי קבוצות, בסדרת כתבות שיתנו לכם טיפים מחוץ למגרש.

-- צופית תדמור --

ברצוני לשתף אתכם בבעיה שהוצגה בפני על ידי זוג הורים ממרכז הארץ, אשר היו מוטרדים לגבי בנם, שחקן כדורסל בן 15. הם סיפרו כי בנם מוכשר מאוד ובכל מקום אליו הגיע היה מסומן כהבטחה. קבוצות רבות רצו כי ישתלב בקבוצתם והשנה, החליט הנער בשיתוף הוריו כי יעבור לקבוצה טובה יותר אשר נמצאת מחוץ לאזור מגוריהם.

מהרגע שהחליף קבוצה, הוריו הבחינו כי הוא אינו משחק כפי ששיחק בעבר: הוא נראה חסר ביטחון, מעדיף למסור מאשר לקחת על עצמו, שקט יותר על המגרש, שפת הגוף שלו כבויה ובסיום כל משחק, גם כשקבוצתו מנצחת, הוא חוזר הביתה ומסתגר בחדרו.

כשהוריו שאלו אותו איך הוא מרגיש בקבוצתו החדשה, הוא ציין רק דברים חיוביים – שהמאמן והשחקנים בסדר גמור, שרמת הכדורסל מאתגרת אותו. אולם להם נדמה כי אותה תשוקה והנאה אשר אפיינה אותו בכל שנותיו כששיחק כדורסל- מתמוגגת ומתמעטת. הוריו תהו בפני האם זה היה צעד חכם לעבור קבוצה או שאולי עדיף היה אם נשאר בקבוצה ובסביבה המוכרת לו. חשוב לציין כי הנער מצדו, אינו מעוניין לחזור לקבוצה הקודמת אך הוא גם בתחושות מעורבות ביחס להישארותו בקבוצה הנוכחית.

הקשבתי להם. הם נראו לי מעט עצובים מכך שהילד שלהם בתקופה לא הכי טובה עם עצמו, הם נראו חוששים ומודאגים מהאפשרות שילדם אולי ירצה לפרוש מהכדורסל שכל כך אהב, הם נראו לי מופתעים ואפילו מאוכזבים מכך שילדם אינו משחק כפי שציפו שישחק. מגוון תחושות ומחשבות אשר העלו שאלות שאין באמת תשובה חד משמעית עליהן.

בחייו של שחקן כדורסל ישנן תקופות מעבר מרובות הדורשות הסתגלות מהירה: הסתגלות למאמנים חדשים, לקבוצות חדשות. שחקנים (והוריהם) מוצאים עצמם מופתעים ומאוכזבים מיכולותם. תחושות אלה מאופיינות בעיקר במעברים שבהם ההבדלים המקצועיים משמעותיים, כגון: מעבר בין קבוצת נוער לבוגרים, ובמעברים בין ליגות שונות. אותם שחקנים חשים כי עליהם להוכיח את עצמם מחדש ולרכוש הערכה ומעמד מצד המאמן והשחקנים בקבוצה. זהו תהליך מורכב הדורש השקעה, התמדה והרבה מאוד סבלנות.

לעתים נדמה שהמעבר לא צולח טוב או נמשך זמן רב מהמצופה. מדוע? סיבה אחת היא כי ישנם אנשים החווים מעברים בצורה קשה יותר, כשלוקח להם זמן רב יותר להסתגל, ליצור חברויות ולהרגיש תחושת שייכות ונוחות. אם זוהי הסיבה, כדאי לתת לזמן לעשות את שלו ולרוב זה יסתדר מעצמו.

סיבה נוספת, אשר דורשת יותר יוזמה ומעורבות, נעוצה בקושי ההתמודדות של השחקן לעבור ממצב של "ראש לשועלים" (מוערך ומוביל) למצב חדש "זנב לאריות" (חש כי יש טובים ממנו ומעמדו עדיין אינו ידוע). אני ממליצה לשוחח עם המאמן ולשתף אותו בתחושות שהנער חווה. עדיף שאת השיחה ייזום הנער בעצמו ואם הוא מתקשה בכך, שיעשו זאת הוריו, בהסכמתו.

מעבר לשיתוף בתחושות, יש לחשוב יחד על דרכים אשר יקלו את תהליך הקליטה ויחזקו את תחושת השייכות. החברות והמסוגלות האישית שכה חשובות לכל נער מתבגר, ובטח גם לנער המשחק ספורט קבוצתי כ-כדורסל. פעולות כגון- בקשה של המאמן משחקן או שניים בקבוצה לקחת את הנער "תחת חסותם", להחמיא לנער בזמן האימונים ולתת לו הרגשה שהוא מוערך ורצוי, ליזום שיחה אישית איתו ועוד.

כאן זוהי גם הזדמנות שלכם ההורים לבדוק את מידת המעורבות שלכם בליווי ילידכם: האם הוא חושש לאכזב אתכם? כמה לחץ מופעל עליו והאם יש לו את הכלים להתמודד?

במידה ואתם חשים כי ילדיכם מתקשה להתמודד עם המצב, כדאי לפנות לאיש/אשת מקצוע בתחום פסיכולוגית הספורט על מנת לחזק וללוות את הנער באופן נקודתי בתהליך הקליטה. בהצלחה!!!


צופית תדמור

מטפלת משפחתית וזוגית ובעלת תואר שני במגמת פסיכולוגיה חברתית. עוסקת בפסיכולוגיית ספורט ומלווה קבוצות, מאמנים וספורטאים בגלאי נוער ובוגרים מכל הענפים ובכל הרמות.

www.mentali.co.il







כתבות אחרונות באתר
Print






© כל הזכויות שמורות
cker();