בונים עתיד: מיכאליץ וסלס
שי ברק ,04/03/2018

בפרויקט חדש, נלווה את שחקניות הדור הבא בכדורסל הנשים. השתיים שיפתחו אותו החזירו השנה לגימנסיה את תואר אלופת התיכונים, מובילות את קבוצת הנערות בראש הטבלה ואת קבוצת הנשים לצמרת הליגה הלאומית ולגמר גביע האיגוד. ניקול מיכאליץ וגאיה סלס מהפועל ראשון לציון, מדברות על מקצוענות ("צריך לדרוש מהשחקניות יותר"), הרמה באימונים, על העתיד שהן רואות לשחקנית הישראלית בליגת העל ("צריכות להוביל את הקבוצה, זרות הן רק חיזוק") ועל הנבחרת ("חייבת לרוץ ולשחק מהר"). ראיון בוגר במיוחד.

הן עדיין תלמידות תיכון, לפעמים קשה לזכור לאור כל מה שהספיקו לעשות בקריירה המאד קצרה שלהן, אבל בדצמבר האחרון גאיה סלס, תלמידת כיתה י"א, לקחה אחריות ובשלשה גדולה שתי דקות לסיום הביאה את אליפות התיכונים לגימנסיה (ובדרך סיימה כקלעית המובילה עם 12 נקודות). תלמידת כיתה י"ב, ניקול מיכאליץ, קלעית מחוננת הספיקה בינתיים בליגה הלאומית לנשים לקלוע 18 נקודות נגד הפועל גליל עליון שהוליכה את הטבלה ונגד אס"א ירושלים שאשתקד זכתה בכרטיס לליגת העל ו-12 נקודות במשחק הליגה נגד קבוצת הצמרת ממעגן מיכאל. בכולן שחקניות מנוסות ובכירות, את כולן היא ניצחה. כך אפשר להמשיך למחזור הפלייאוף החמישי בליגת הנערות, לפני שבועיים, גאיה סלס צלפה 25 נקודות מול מכבי רעננה והעלתה את ראשל"צ למקום הראשון בליגה. כמו שאמרנו, הן בכל מקום.

עונה נדירה עושות שחקניות מחלקת הנערות של הפועל ראשון לציון. אחרי שני הפסדים בגמר הצליחו להחזיר את אליפות התיכונים לגימנסיה הריאלית, בתצוגה אדירה ברבע הראשון, ואין סוף אופי ברבע האחרון כשידעו לעצור את המומנטום של אוסטרובסקי ברבע האחרון ולזכות בניצחון ענק. ניקול מיכאליץ (17, 171), שחקנית כיתה י"ב וקפטנית הקבוצה גאיה סלס (16, 177), הניפו ביחד את הצלחת והתואר הראשון השנה.

במקביל, הקבוצה משחקת בליגה הלאומית נשים. כשמולן שחקניות עם עבר בליגת העל ובנבחרות ישראל סיימו את הסיבוב הראשון במקום הראשון ונכון להיום הן עדיין נמצאות בפסגה, חולקות את המקום הראשון, בגביע האיגוד הן נמצאות 40 דקות מזכייה בגביע אחרי העפלה מרשימה לגמר ובנערות א' מוליכות את הטבלה.

מה שהתחיל כהפתעה גדולה, התברר משבוע לשבוע כמובן מאליו. הן פשוט טובות יותר, מכל קבוצה שמשחקת מולן, הן מגיעות להישגים בעומסים בלתי רגילים עם 5 משחקים בשבוע ויום אחרי יום, מתייחסות לכל משחק כגמר ולכל אימון, "אנחנו משחקות כ-80 משחקים בשנה", מספרת סלס. כשאני שואל איך אפשר לחיות בלו"ז מטורף כזה, עונה מיכאליץ, כאילו כמובן מאליו "אנחנו רגילות לזה כבר", וסלס מוסיפה " אנחנו מסתכלות על כל משחק בפני עצמו, כמו שכל אימון עומד בפני עצמו. מבחינתנו הכי חשוב להתאמן הכי חזק ואז הכי חשוב לנצח את המשחק הבא. אנחנו לא מסתכלות על הלוח כתקופה עמוסה, אלא מתקדמות מאימון למשחק וממשחק למשחק".

קבוצה שבנויה כולה על שחקניות נערות מוליכה את הליגה הלאומית נשים ובגמר גביע האיגוד, יש לכן הסבר לזה?
סלס: אני מניחה שזה בזכות האימונים, האינטנסיביות שאנחנו עובדות בה כבר כמה שנים והרצינות שזיו דורש מאיתנו. זו לא שיטת עבודה שנפוצה בכדורסל נשים בארץ, עם כמה שזה מצער. חוץ מאיתנו יש את רעננה ועכשיו גם גלבוע שמתפתחות ממש. מעבר לאלה, אין כיום מועדונים שיוצאת מהמחלקת נערות שלהן שחקניות.
מיכאליץ: הכל מתחיל בדרך שבה עובדים איתנו. הצורה שבה זיו מתייחס לכל פוזשן גם אם זה באימון, כל מהלך הוא מאד משמעותי, וככה זה נראה.


את רוב המשחקים אתן מסיימות בהפרשים דו ספרתיים, גם בלאומית נשים אבל בטח בנערות.
סלס: יש גם משחקים יותר צמודים ויש לנו גם הפסדים, אבל בסופו של דבר זו הרמה, בטח בליגת הנערות ואין לנו ברירה אלא לשחק בליגה הזו ולמצוא את הדרך להשתפר ולהתקדם
מיכאליץ: אנחנו מנסות לשחק ברמה אחידה את כל המשחק ולשפר את הרמה שלנו. לוקחות את המשחקים בצורה הכי רצינית שיש, בגלל זה אנחנו מסיימות את המשחקים בהפרשים גבוהים, אנחנו לא מרשות לעצמנו לא לתת 200 אחוז בכל רגע במשחק.


אולי מוקדם מדי לשאול אתכן, אבל מה זה אומר על המצב של הענף שתכף תהיו חלק ממנו.
סלס: אין מה לעשות שכדורסל נשים בארץ הוא לא ברמה הכי גבוהה. רואים גם בליגת העל שהזרות הן אלה שמגדירות את הרמה והן השחקניות הבולטות בכל קבוצה. השחקנית הישראלית שם כדי לתמוך מסביב, אולי חוץ משתיים-שלוש ישראליות שהן שחקניות משמעותיות בקבוצות שלהן.


מה זה אומר על העתיד שלכן, אחרי הכל גם אתן ישראליות?
סלס: נכון, ולכן אני מקווה שכשאגיע לליגת העל אצליח להיות שחקנית מרכזית בקבוצה שבה אשחק ומשם ארצה להתקדם לרמות הגבוהות יותר ובתקווה גם להגיע לאירופה.
מיכאליץ: ואני חושבת שבדרך שבה אנחנו עובדות ומתאמנות, אנחנו לא נקבל את הסיטואציה כמובן מאליו וננסה לשנות את המצב וצורת המשחק שפה. אנחנו מקוות לצמוח לאגודה שהשחקניות שגדלו בה ומובילות את הקבוצה הבוגרת והזרות הן שחקניות החיזוק. אנחנו עושות הכל להיות מספיק טובות שהקבוצה תתבסס על השחקניות שיהיו מסוגלות להוביל את הקבוצה




"אני חושבת שבדרך שבה אנחנו עובדות ומתאמנות, אנחנו ננסה לשנות את המצב בליגת העל שהישראליות מסייעות לזרות, אנחנו מקוות לצמוח לאגודה שהשחקניות שגדלו בה מובילות את הקבוצה הבוגרת והזרות הן החיזוק (ניקול מיכאליץ, צילום: ויטלי מיכאליץ)



"אנחנו קבוצה. פשוט ככה"
אי אפשר לנתק את העונה הזו מכל השנים האחרונות וההשקעה במחלקה. סלס ומיכאליץ יודעות לשים את האצבע שמעבר למאמן והשחקניות יש בראשל"צ נשמה שמגיעה מרמי סבג ורועי סבג. "רמי בא לכל משחק שלנו ועוזר לנו בהכל, ורועי גם הוא שאפילו שהוא עסוק ויש לו את העבודה שלו, הוא תמיד מתעניין, עוזר ושואל מה עוד אפשר לעשות", מספרת מיכאליץ. "הם תמיד פה עבורנו, זה פשוט מדהים, מהדברים הקטנים ועד הכי גדולים", מוסיפה סלס.

ואולי זו הסיבה להצלחה, אותו חזון לראות אותן ממשיכות ובונות את המחלקה, חלק מהזהות של הקבוצה הבוגרת. הן זכו בתארים בנערות ב' הגיעו לגמרים בכל שאר המסגרות אבל את ההיסטוריה נדמה שהתחילו לכתוב בעונה שעברה כשקבוצת שחקניות שהתבססה על בנות 15-17 העפילה בעונה שעברה לליגה הלאומית. בזמן שבמחלקות צעירות מנסים למצות את הפוטנציאל של השחקניות בכל שכבת גיל, זיו ארז החליט "להקפיץ כיתה" את השחקניות, ויתר על הנערות ב' (מה שלא מנע מהקבוצה לזכות בדאבל) והעלה את גאיה סלס (יחד עם דניאל קארש ואחרות) לקבוצת הנשים. הפרויקט הסתיים בשני גמרים במסגרת הנערות א', גמר התיכונים וכרטיס לליגה הלאומית. לא פחות מ-9 שחקניות מהמחלקה הצעירה נכללו בסגלי נבחרות ישראל לקדטיות (6 שחקניות) והנערות (3 שחקניות) בקיץ האחרון. נדמה שגם כל ההישגים האלה לא הצביעו על מה שהולכות השחקניות לעשות השנה בכדורסל הנשים.


נדמה שגדל דור מיוחד בראשון לציון, כשאני שם בצד את היכולות ההישגים והתוצאות, גדלות שחקניות עם אופי מיוחד, שעוד לא ראינו בכדורסל נשים
סלס: זה הכל מתחיל מזיו הוא מאמן מאד קשה, דורש ממך שיטה ואו שאתה עומד בזה או שלא. יש לא מעט שחקניות שנשרו בדרך, אבל אם את מצליחה לעמוד בדרישות שהוא מציב הוא ייקח אותך לצמרת, הכי רחוק שאפשר.
מיכאליץ: הוא דורש לתת את ה-200 אחוז תמיד. אין דבר כזה עייפות, או שאת נותנת את ה-200 אחוז או שלא. מיכאליץ: מי שפה עכשיו היא שם בשביל הקבוצה וכנראה שיש לה אופי חזק. אומרים עלינו שהכימיה שיש בינינו זה כיף לראות. שאנחנו מגבות אחת את השניה ומחפות אחת על השניה, זה המפתח.
סלס: אני לא חושבת שבגלל שאנחנו בגיל נערות אנחנו צריכות לקבל הנחות. אני אחווה משברים במהלך הקריירה, כמו שאני חווה עכשיו. אם אני רוצה להיות מקצוענית, צריך לדעת לצאת מהם. גם לי וגם בטח לניקול היו משברים עם עצמנו, אחרי גמרים שהפסדנו....
מיכאליץ: אבל היינו צריכות להוציא את עצמנו מזה ולהמשיך הלאה. יש לזיו משפט שהוא אומר לנו "מה שהיה מת", זה נשמע קר וקשוח, אבל זה עוזר לי להתרומם – ככה זה בספורט וחייבים להסתכל קדימה אל עבר המטרה הגדולה.


אז, איך זיו כמאמן?
סלס: זיו הוא אבא של כל אחת פה. גם מחוץ למגרש וגם בלימודים, אם יש למישהי בעיה עם אחד המורים אז הוא מתקשר ועוזר לנו. הוא ביחסים טובים איתם אז עוזר לנו. וגם מבחינת הכדורסל. אנשים מבחוץ לא באמת מבינים כמה אנחנו באמת נהנות פה, למרות כל הצעקות. מי שנשארה פה הצליחה לסבול את הצעקות ובמקום לשמוע צעקות שומעת את ההערות ומה צריכה לעשות כדי להשתפר.
מיכאליץ: זה באמת בכוונה של רק לשפר אותך. אפילו שזה יוצא בדרך של צעקה. הוא משקיע, תומך בלימודים ובכדורסל. הוא רואה קודם כל את העתיד, של השחקנית. מה היא צריכה לשפר במשחק שלה והוא נותן כל מה שהוא יכול.


אתן בטח יודעות איך רואים את זיו מהצד, את הצעקות שלו תוך כדי משחק. זה לא משהו שקל לחוות אותו
מיכאליץ: זיו צועק כי איכפת לו. הוא רואה כל פוזשן כמשהו מאד משמעותי עבורנו. הוא לא צועק כי הוא כועס, הוא רוצה ללמד אותנו, להגיע אלינו שבאמת נלמד מהטעות ולא נחזור עליה. אני מקבלת את הדברים כביקורת. הוא לוקח ללב, כאילו כל אחת כמו הבת שלו.
סלס: אף אחד לא רואה את זיו באימונים ובכל המשחקים תוך כדי העונה. אם יש טעות שאני צריכה לשפר כדי להיות יותר טובה, עד שלא אפנים את זה לא אהיה באמת יותר טובה. זיו שם איתי דגש לאבד פחות כדורים, אני צריכה להפנים את זה כדי להשתפר, אם אמשיך בשיטה הנוכחית ואאבד את הכדורים, מה יהיה נגד שחקניות מליגת העל?


נראה שהשנה סגנון המשחק השתנה, יש הרבה יותר הנעת כדור ומשחק קבוצתי...
סלס: חייבת לומר שיש מהלכים במשחק שאני בהלם שאנחנו עשינו אותן. שיפרנו את המסירות והמשחק הקבוצתי שלנו השנה. בגלל שאנחנו מתאמנות הרבה ביחד וחברות אחת של השניה, אנחנו גם מרימות אחת את השניה וגם את הרמה אחת של השניה.
מיכאליץ: יש הנעת כדור, אנחנו יודעות מה החוזקות של כל אחת ויודעות איפה למצוא אותה ומייצרות אחת בשביל השניה.
סלס: השנה הצטרפו אלינו בין היתר גילי אייזנר, תמר ברגל, מאיה צימרינג ועדן ציפל, אבל הן לא שחקניות חדשות. כבר שנה שעברה האימונים היו משותפים , וגם אם לא שיחקנו ביחד, עבדנו על התיאום והשנה רואים את זה.


מה כל אחת מכן מביאה למשחק?
סלס: אצל ניקול זה מתחיל בהגנה. נעזוב את הקליעה- שהיא מדהימה, בהגנה לפעמים יש לה את החטיפות האלה שמגיעות בשבריר שנייה. במשחקים במהלך העונה בהפרשים גבוהים זה אולי נראה קל , אבל בגמרים ובמשחקים מכריעים יש לחטיפות שלה ערך מוסף מדהים, שמרים את האנרגיות בקבוצה מלבד הנקודות שזה עוזר לייצר.
מיכאליץ: לגאיה יש יכולות הגנתיות וטיימינג שיוצר לנו כ"כ הרבה אפשרויות גם בהתקפה, גם בזכות הבלוקים ש"דופקת" ועוצרת שחקניות פיזיות וחזקות. גם במסירות שלה יש טיימינג ותיאום, היא יודעת איך למצוא אותי בכל מקום. אבל אי אפשר לציין רק אותנו וחשוב לי להזכיר גם את גילי (אייזנר) שיודעת לייצר לי ולגאיה לשלשות.
סלס: ...ודניאל קארש שהשתפרה ממש במשחק שלה ובראיית משחק, כשחודרת לסל ומוציאה לנו החוצה לנקודות.
מיכאליץ: אנחנו קבוצה, פשוט ככה.


קבוצה זה טוב בגיל הזה, אבל בקרוב תסיימו גיל נערות ותמשיכו לבוגרות – אתן מספיק בשלות ברמה האינדיבידואלית לעשות את זה? כי ראינו הרבה שחקניות מקבוצות נערות שלא הסתדרו מחוץ ל"חממה".
מיכאליץ: אני מרגישה שקיבלתי בשנים האחרונות את כל הכלים להצליח. אני עדיין לא ניסיתי לשחק בלי החברות, אבל אני מאמינה שיהיה אפשרי. אין לי ספק שיהיה לי קשה בסוף השנה להיפרד מהקבוצה והבנות, אבל צריך להתקדם הלאה ולהמשיך לשלב הבא ואני מאמינה שאצליח לבטא את עצמי שם.
סלס: אני מקווה שזו שאלה שתהיה תיאורטית, כי יש לנו כוונה להמשיך הלאה ביחד גם לבוגרות ואני רואה באגודה שיש כוונה לשלב אותנו שם יחד. אז בזכות החזון של רועי סבג אנחנו לא נפרד ונמשיך כקבוצה.


רק שבבוגרות יש גם את השחקניות הזרות...
סלס: זה משהו שצריך יהיה לעבור ולהסתגל אליו, אין ספק.
מיכאליץ: זה דבר שנבנה, האימונים עם הזרות ייצרו את החיבור בינינו, אני רואה איך סידני קולסון על המגרש מחפשת את לוקאס (עדי לוקס), על השלשה כי היא יודעת שהיא תקלע. כשיש את היכולת והאמונה בעצמך החיבור עם הקבוצה הוא דבר שאמנם קשה לעשות אבל אפשרי ואני מאמינה שקיבלנו את הכלים לעשות את זה.




"זיו הוא אולי לא מאמן קל, אבל לא חושבת שבגלל שאנחנו בגיל נערות אנחנו צריכות לקבל הנחות. בכל שלב בקריירה יהיו משברים ואם אני רוצה להיות מקצוענית, צריך לדעת לצאת מהם" (גאיה סלס, צילום: ויטלי מיכאליץ)



"רק אם ידרשו יותר מהשחקנית הישראלית - נעלה דרג"
אז איך היה בנבחרת?
סלס: מצד אחד כיף. מצד שני מאכזב מאד. הייתי בקדטיות ואחרי שפתחנו עם שני הפסדים אז כבר הסתיימה לנו האליפות. מבחינתנו הבנות המטרה היתה לעלות דרג, ואחרי שני משחקים איבדנו את הסיכוי.
מיכאליץ: אני שיחקתי פחות בנבחרת, זו היתה סיטואציה שהיתה לי לא פשוטה. רוב המשחקים ישבתי על הספסל, אבל כשעליתי , זו היתה בתחושה של לעשות הכל לעזור לנבחרת לנצח. החוויה של להיות בנבחרת היתה מטלטלת. מצד אחד גאווה מצד שני להתמודד עם להיות על הספסל.


זו גאווה מבחינתכן ללבוש מדים לאומיים?
סלס: הנבחרת הראשונה שלי היתה באנדר 14 (U-14) ואז כשלבשתי לראשונה את המדים של הנבחרת והשמיעו את ההמנון היתה אחת החוויות היותר מרגשות שחוויתי ובאמת כל פעם זה מרגש. אבל אז מתחיל המשחק ואת עושה הכל כדי לנצח, כי זו המטרה במשחק עצמו ומשחקי נבחרת לא שונים מכל משחק אחר. את רוצה לנצח עבור הנבחרת, אבל גם כי בסופו של דבר בכדורסל המטרה לנצח.


לדעתכן, זיו ארז יכול להיות מאמן נבחרת או שהוא לא מאמן לכל אחת?
ביחד: לדעתנו, בהחלט כן.
סלס: השיטה של המשחק, הריצה וההגנה שלא יעשו עלינו סל קל, זו שיטת אימון שלדעתי תעשה טוב לנבחרת.
מיכאליץ: מי שתגיע לנבחרת , יודעת כמה חשובה עבורה הנבחרת וחשובה ההצלחה וזה לא משנה מי המאמן. ואני חושבת שהשיטה שלו היא שיטה שיכולה להיות טובה לנבחרת והשחקניות שירצו להיות שחקניות נבחרת יצטרכו ללמוד לקבל אותה. היא לא כ"כ מורכבת .
סלס: כמו שאנחנו התאמנו את עצמנו לשיטה של מאמני הנבחרת, כל אחת יכולה.


הדרישות שלו לא גבוהות מדי?
סלס: זו לדעתי בעיה בכדורסל הישראלי, לא מספיק דורשים פה מהשחקניות רמת מקצוענות שדורשים במקומות אחרים. ואולי אם יתחילו לדרוש מאיתנו יותר גם יגיעו הצלחות ונעלה דרג.


יש יותר ביטחון לקראת הקיץ הקרוב?
מיכאליץ: יש יותר ביטחון, אני מרגישה שהמשחק יהיה בסגנון שלנו.
סלס: אני חושבת שהבעיה היתה ששיחקנו נורא לאט. נבחרת ישראל אמורה לרוץ, לשחק יותר מהר מכולן ולא היה את זה בקיץ. התקופה בנבחרת פגעה לא היתה באינטנסיביות שהיינו רגילות אליה וגם מבחינת סגנון המשחק שהיה יותר איטי ועומד, אבל זה מה שאמרתי קודם, שחקנית נבחרת צריכה לדעת להתאים את עצמה לשיטה, וכשחזרנו לאגודה חזרנו להתאמן באינטנסיביות רבה יותר כמו ושהיינו רגילות.


עולים דרג?
נקווה.




"יש מהלכים במשחק שאני בהלם שאנחנו עשינו אותן. מסירות, מהלכים קבוצתיים. בגלל שאנחנו מתאמנות הרבה ביחד וחברות אחת של השניה, אנחנו גם מרימות אחת את השניה וגם את הרמה אחת של השניה" (סלס, בתמונה: הגימנסיה חוגגות אליפות)



"מקווה שהזכיה באליפות, תחילתה של מסורת"
ניקול מיכאליץ, עברה את כל הקריירה אצל זיו ארז, היא החלה לשחק בכיתה ה' במכבי ראשון לציון. את הגימנסיה הכירה דרך אחותה שהתאמנה (ועדין מתאמנת) בהתעמלות אומנותית ולכדורסל נחשפה כשהגיעה לאימון נסיון עם חברה. אחרי 7 שנים בהתעמלות קרקע פגשה שם את זיו ארז שאמר לה לבוא לנסות ולהתאמן "אני זוכרת אפילו את היום, האימון הראשון שלי היה ביום שלישי. מאז אני בכדורסל".

גאיה סלס, שאת הקריירה התחילה בחוג בנס ציונה, אמנם לא התחילה אצל זיו ארז, אבל היא הפועל ראשון לציון מאז האימון הראשון ועד היום. עוד לפני האיחוד, הצטרפה להפועל ראשל"צ לקבוצת הקט-סל והתאמנה אצל שירה העליון ומשה רוזנברג. "סבתא שלי לקחה אותי לשיעור נסיון. תמיד אהבתי ספורט, הייתי בכדורגל, כדוריד וכדור עף, התעמלות אומנותית, הייתי שנה בכל דבר ולא התחברתי, זה היה משעמם. בכיתה ד' חברה שלי עברה להפועל ראשל"צ ואמרה לי שזה הרבה יותר טוב וכדאי לי לנסות. בכיתה ה' הגעתי לאימון עם שירה העליון וממש אהבתי את המשחק. עם האיחוד בין מכבי והפועל, עברה סלס ללמוד ב"דורות" והמשיכה לגימנסיה, כך שמאז כיתה ח' היא וניקול מיכאליץ התחברו לראשונה.

את הכדורסל הן מתארות כדבר המשמעותי ביותר בחייהן, "הוא בראש סדר העדיפויות כרגע, אפילו מעל הלימודים והמורים יודעים את זה" אומרת סלס, ומיכאליץ מסבירה " המורים עוזרים, מתחשבים ומשלימים לנו מלא. כשיש לנו לו"ז צפוף אז באים לקראתנו עם מועדי המבחנים ומאפשרים מועדי ב'"


אם דיברנו כבר על הגימנסיה, בואו נחזור רגע לאליפות התיכונים, אחד מרגעי השיא שלכן העונה ואולי בכלל
סלס: אחרי שנה שעברה שהפסדנו בגמר, זה היה כמו גאולה. אני חושבת שזה תוצאה של תהליך התבגרות והתחברות, לפני שנתיים לא היינו מספיק מחוברות והפסדנו ובשנה שעברה החל התהליך שהבשיל השנה.
מיכאליץ: היינו פשוט ביחד, אחת בשביל השניה. למשל, ברגע שאני יצאתי בסוף המשחק בחמש עבירות , עם כל הבאסה שבשנה האחרונה שלי לא אסיים על הפרקט, ראיתי את האמונה אצל כל הבנות מאלה שהיו על המגרש ועד אלה שהיו לידי על הספסל, כולנו האמנו שזה אפשרי.
סלס: בשנה שעברה גם אני יצאתי בחמש עבירות כבר ברבע השלישי , אבל בניגוד לשנה שעברה , ראו שבאיזשהו שלב במשחק הורדנו את הראש וראו שאנחנו כבר לא מאמינות שמסוגלות לחזור. אבל השנה פשוט לא הורדנו את הראש, גם כשהמומנטום עבר אליהן והן הרגישו את הניצחון בידיים שלהן, למרות שאנחנו הובלנו – אנחנו לא נשברנו והצלחנו לנצח.


אז השנה האופי ניצח?
מיכאליץ: הבגרות. למדנו לא להוריד את הראש, אנחנו משחקות עד הסוף ויודעות לתקן. אני חושבת שלמדנו פחות להתרגש כשלא הולך, לדעת להאט ולסדר את המשחק גם כשהן מובילות, לשמור על הכדור וכשאנחנו בפיגור לקבל החלטות נכונות.
סלס: מנטאלית נראה לי שהתבגרנו. אנחנו עדיין ילדות אבל במחשבה התבגרנו. לדעתי, ראו את זה ברבע הרביעי, למרות שאיבדנו את ההפרש מהרבע הראשון, ידענו לעשות את הפעולות שינצחו את המשחק ולנצח אותו גם כשהיה מומנטום שלהן.


ירד הלחץ בעקבות הזכיה?
סלס: אין ספק, עכשיו אנחנו מקוות להתחיל מסורת
מיכאליץ: אני מאמינה ששנה הבאה הן שוב ייקחו את האליפות , לצערי אני כבר לא אהיה איתן.


רוב הקבוצות מתסכלות קודם כל על התארים בנערות, כתקופה שלא תחזור ורוצים למקסם אותה, אצלכם נראה שהמשכתן הלאה
סלס: שכבת ה-י"ב הצליחה בשנתה האחרונה לזכות באליפות התיכונים, שזה תואר חשוב לכל תלמידה, ואם נסיים עם תואר בנשים במקום בליגת נערות, אני בטוחה שהן לא יתבאסו על זה. לי יש עוד שנה בנערות ועוד הזדמנות לאסוף תארים אבל זו לא המטרה היחידה.
מיכאליץ: תואר בליגה הלאומית, הוא משמעותי במיוחד, כי יש בו משהו שאומר שהצלחת להתמודד בליגה השניה לנשים מול שחקניות בכירות כאלה שהיו בנבחרות וברמות הגבוהות ואנחנו התמודדנו איתן.
סלס: באמת אבל שכל משחק הוא לעצמו וכל תואר חשוב .


התמודדתן ברצף של 5 משחקים בחמישה ימים, מה עוד לא עשיתן? שני משחקים ביום?
גם את זה כבר עשינו את זה. בעונה שעברה היה לנו בגני תקווה משחק ארצית נשים ונערות א' באותו יום.


מה הלאה? תוכניות לעתיד
מיכאליץ: לשחק בליגת העל ומשם להמשיך לרמות היותר גבוהות באירופה.
סלס: כרגע עם הרמה של ליגת העל, אני מקווה שאהיה מספיק טובה כדי להמשיך ולעבור לשחק באירופה ואת הקריירה לסיים שוב בראשל"צ. אנחנו מאמינות שאם תהיה הסיטואציה זיו יבוא איתנו ויעזור לנו למצוא קבוצה באירופה, הוא מעודד אותנו להגיע לרמות האלה . כל אימון מסתכם בזה שהוא אומר שרואה אותנו משחקות מעבר לים.


אתן מרגישות חלק מהמחלקה הפועל ראשון? שיש המשכיות?
סלס: לגמרי, אנחנו עוברות את כל הדרך והמסלול כדי להגיע לקבוצה הבוגרת. אבל נדמה לי שהתחלנו לראות ולהרגיש את השייכות בשנתיים האחרונות כשראינו את מיקה יקיר, הדר חדד ודניאל קארש שהצטרפו לקבוצה הבוגרת, והפכו לחלק בלתי נפרד זה התחיל להרגיש שלנו. רועי סבג הצליח להגשים את החזון ולחבר את המחלקה הצעירה לקבוצה הבוגרת.












כתבות אחרונות באתר
Print






© כל הזכויות שמורות
cker();