ארצית צפון: בקצב מוגבר

לפעמים, זה מרגיש כאילו מה שקורה במחוז הצפוני של הליגה הארצית לקוח מאיזה סרט מלחמה. פרקים בהמשכים, ניתוק מוחלט ממה שקורה בחוץ (מישהו דיבר על משברים פיננסיים? עונת קורונה?) וכל מה שמחצית מקבוצות הליגה רוצות זה בסך הכל לעלות ללאומית. בקשה לגיטימית ככל שמנטרלים את העובדה שבמקרה האופטימי תעלה לשם רק קבוצה אחת בסיום העונה.

ובכל זאת, כמידי שנה - הטירוף נמשך. הפועל כפר סבא אמנם שוב בנתה את הקבוצה המגוונת והעמוקה בליגה, על הנייר, אבל מי שלא מוכן להמר נגדה שיזכור שגם בשנה שעברה הוא כנראה עשה את זה, והתוצאות היו אחרות. בכל אופן, גם העונה דרכה של כפר סבא לא תהיה קלה ואפשר למנות לפחות ארבע קבוצות שיעשו לה צרות. כמה צרות? מספיק שיש לך אופק בוגדנובסקי אחד בקבוצה היריבה כדי להכריע עונה שלמה, והרעננים שבכם זוכרים שהטענה הזאת מבוססת על סיפור אמיתי.

אז למה אנחנו עפים כל כך על כפר סבא? בעיקר כי היא עשתה את כל מה שהייתה צריכה לעשות בקיץ הזה (אגב, אפשר לומר שלא כמו רחובות בדרום) כדי לעמוד במשימה. קודם כל - היא שמרה על כל שחקני השלד שיכלה - איתי קרביוב, טמיר אריאלי, לירז אריאלי, יונתן לוי וכמובן הקפטן אדיר הרוש, והצטערה על מי שלא יכלה - יותם שירן. היא גם שמרה על הספסל שלה, והשאירה שם את הילדים שלה, והיא לא חשבה לרגע להזיז את המושכות מידיו של שחף תור, שכאמור - עמד במרחק שלשה שנקלעה לחובתו - מעליה לליגה הלאומית. ולכפר סבא - יש חמישיית ישראלים של ליגה לאומית. של קבוצה, בתוספת זרים יציבים, ששווה חצי גמר פלייאוף בליגה הלאומית.

אבל כאמור כפר סבא לא תנוח על זרי הדפנה של הצמרת. יהיה לה קשה. קודם כל יהיה לה קשה להתמיד בקצב ולנצח כל משחק כי בסיטואציה שנוצרה - כמעט שאין ברירה, אבל לא פחות חשוב - היא תצטרך להצליח לעמוד בהצלחה גם בקרבות הקשים נגד כל אלו שרוצות את הבכורה. הבכירה שבהן היא הפועל כפר קאסם, שהביאה בקיץ את אופיר פלצמן, המאמן שהעלה את חבל מודיעין ללאומית לפני שנתיים - להוביל את העניינים.

פלצמן בעיקר שמר על השלד שקיבל בירושה - אבי אליהו, דורי אסף, טל קרפלס, שמואל מלכוב - והוא דאג לחזק את הקבוצה במקומות שהייתה צריכה. עם ראש שכלל גם את נדב נאור, בן שוהם, ויבגני ליוטרין בצבע - העומק של כפר קאסם לא נופל בכהוא זה מזה של כפר סבא. ויש לו בספסל שמות נוספים שיכולים להסב בלגן לאחרות שאפילו לא הזכרנו.

קרפלס ומלכוב. ממשיכים בכפר קאסם

הפועל צפת של פופי חדד ביצעה לא מעט שינויים בסגל, אבל שמרה על העוגן שלה בצבע - ג'רמיין הול, עיבתה אותו עם אליאב אוחנון, ארגנה מחדש את הקו האחורי שלה עם רון סבג לצידו של אלון לוין, והלכה על קונספט מעניין כשהנחיתה בארץ חבורה ארוכה של מתאזרחים - עולים חדשים: חואן ברחל, שכבר שיחק שנתיים בישראל וסך הכל כבר יודע על מה מדברים פה, פקונדו גרוצקי וג'רמיין הורן. אם פגעה עם אחד מהם - את שלה היא עשתה.

הפועל נעם נפרדה מהאיחוד עם נצרת עילית, וגם ממאמנה זיו תבור, וחזרה להיות הפועל מגדל יזרעאל, או כל שם שלא תבחרו. אסף רוטנשטיין הגיע ממעלות והביא את הרביעייה המנצחת של עכו אשתקד - עידו קוז'יקרו, טל פרסלני, בר חג'בי, וקבלן העליות אופק בוגדנובסקי - כדי להצהיר שהמטרה השנה היא ללכת עד הסוף. יחד עם עזמי אבו אחמד ועומר אל על - שחוזר לעוד קדנציה במועדון, בהחלט מדברים כאן על עוד קבוצה שאי אפשר לומר שאין לה את כל מה שצריך כדי להדיח את כפר סבא מהפסגה - אם זו באמת תצליח לכבוש אותה.

בקבוצות ה"לבל השני" שהוא הרבה יותר מ"לבל שני" כי יותר מסביר להניח שתהיה לו השפעה על זהות האלופה, תמצאו קודם כל את בית"ר כפר יונה של אילן ברקוביץ' שימשיך גם השנה כמאמן-שחקן. על הפרקט יחכו לו אופיר הובר, אור זינדרמן, סרגיי אולישנצקי, דור וכנר וניר כהן - חבורה מסוכנת מאוד שבעונה שעברה, בהרכב דומה, הצליחה לכבוש את המקום השלישי בטבלה, בליגה המשוגעת שהייתה. למעשה, כפר יונה הצליחה לשמור על כל הסגל שלה מהעונה שעברה, ואפילו להתחזק. נדיר מאוד במחוזותינו.

ותשימו לב גם לקריית ביאליק, שהחזיקה אשתקד סגל קצר וחסר ניסיון ולא הצליחה לנצח אף משחק, אבל עברה מתיחת פנים. גם על הקווים - עם החתמתו של ניב רבי, וגם על הפרקט - עם צירופם של אילן נניקשווילי, אבי פוגל ורז ניסים כהן - שאולי לא בא ליידי ביטוי מספיק אשתקד בלאומית, אבל בארצית, אתם יודעים, הוא חתיכת הצגה. והוא הולך לתת הצגה שיכולה להעיף את ביאליק גבוה משדמיינתם, אם לא עקבתם אחרי המחוז הדרומי בשנים האחרונות.

ניסים כהן. חוזר לארצית (גלעד חזון)

אם חיפשתם את הפרויקט המעניין של המחוז - תמצאו אותו בעמק חפר. הקבוצה של יהוא אורלנד ורמון וולפסון נבנתה על בסיס שחקני קבוצת הנוער-על המוכשרת מאוד שלה, עם חיזוק בדמותם של דזי בארמור, שעצם השארתו מהווה הישג לשני הצדדים, מתן מרציאנו ודוד סבטייב. גם מכבי חדרה, עם זיו תבור על הקווים, תנסה להפתיע עם קבוצה צעירה ונמרצת - אך די אלמונית עם לא מעט מיוצאי מחלקות הנוער של מכבי חיפה ומוצקין. שמות כמו לירן מרקדו, תומר שניג, עידן אלון ועומד וותד כנראה יזכירו לכם משהו, ונקווה כמובן שבקיץ הבא נזכיר לכם יותר.

גבעת שמואל של אריאל פשין הייתה הפעם זו ששילמה את מחיר היותה "גבולית" והוסטה שוב למחוז הצפוני. השלד? בערך אותו הדבר, רק בלי חן שרעבי שהלך לנסות את מזלו ברמלה. יונתן אלפסי, ויטלי פליגל, הראל קרני, ערן שטייניץ ועוז וטורי ירצו לשמור על הקבוצה במקום בטוח בטבלה. לא הרחק משם - גיאוגרפית ואידיאולוגית - תנסה העולה החדשה משומרון, אותה מאמן דן ג'יי הוותיק, להשתלב היטב בעונת הבכורה שלה בליגה. נציגת המגזר הדתי וההתיישבות לבטח תרוויח לעצמה לא מעט פוקוס אם תעלה על מסלול הניצחונות. ג'ונתן בייז וצאלי נויימן ינסו לגרום לזה לקרות.

התחתית, כפי הנראה, תהיה נחלתן של שלוש מהקבוצות הצפוניות יותר בליגה. הפועל מעלות, שכבר הייתה על סף פירוק ושרדה בנס, תעמיד סגל מקומי ומאוד צעיר עם יוסי אבוחצירה על הקווים. גלבוע מעיינות ברוש, קבוצת הבת של גלבוע גליל אותה יאמן מאורו ספאק, תתבסס כמובן על לא מעט שחקני בית וצעירים מהסביבה כמו טל יזרעאלי ורם זקס ותקווה לפתוח את העונה מספיק טוב כדי לברוח מהתחתית המאתגרת ואולי שוב לנסות להיות אחת ההפתעות של העונה. ובכרמיאל יקוו שהדם החדש שזורם בקבוצה עם החלפת ההנהלה והאיחוד בין שלוש המועדונים בעיר למועדון אחד - יעשה את שלו. יואב הרשקוביץ' המקומי יניח הרבה על כתפיו של ניר נצר, ואנחנו נקווה שיהיו רבים וטובים שיצטרפו אליו.

הפוטנציאל בתחתית קיים, אולם הוא גם מלא בסימני שאלה. אנחנו לא נופתע אם גלבוע, ביאליק או מעלות יצליחו עם איזו תנועה חדה לזעזע מעט את הטבלה, או אם אחת הגדולות תפשל, או לא תצליח לשמור על הקצב. זה קשה, בטח בליגה כמו זו, בטח כשאף אחד לא באמת יודע לאן דברים יתפתחו, ובעיקר - בגלל שבהרבה מאוד מקרים קורה ההפך הגמור ממה שאנחנו מנסים להעריך.

נצר. ישאיר את כרמיאל בליגה?