ארצית צפון: מצטייני העונה

מצטיין: טל פרסלני (הפועל עכו)

עברה שנה ומשהו…. בכל זאת השתנה. אחרי עוד סיבוב בלאומית טל פרסלני חזר לליגה השלישית במטרה להוביל את עכו לעליית ליגה. ההתחלה הייתה נהדרת, גם ההמשך, ולמעשה עד לרגע סיום משאל המאמנים, שקרה ממש בשבוע האחרון של עונת המשחקים, קשה היה להעלות על הדעת מועמדת לגיטימית גדולה יותר מעכו לעלייה ללאומית. את ההמשך אתם מכירים אז לא נרחיב.

לא הייתה לנו העונה סטטיסטיקה סדורה מעכו, לא רשמית ולא פחות רשמית, אבל מכל הדגימות הפיראטיות שעשינו התגלתה תמונה מאוד ברורה סביב זהות הקלעי המוביל של הקבוצה, שקטף, לא בכדי, את תואר ה- MVP של העונה ע"י מאמני הליגה. פרסלני הוא עוגן התקפי, שחקן עם יכולות התקפיות מגוונות שלא נס ליחן, ולמרות התעניינויות הרבות בקיץ שעבר מקבוצות בליגה הלאומית הוא העדיף ללכת עם עכו ולנסות להוביל אותה לליגת המשנה. הפעם לא הלך, כשנראה שהמנחוס הכפול של מקום ראשון + תואר ה- MVP שוב נתן את אותותיו, אבל בעכו, אנחנו בטוחים, לא יוותרו ויכוונו לאותו המקום גם בעונת המשחקים הבאה.

ארבעה ממאמני הליגה בחרו בפרסלני ל- MVP של העונה. שישה נוספים נתנו לו את קולם לחמישיית העונה.

משלימים חמישייה:

איתי קרביוב (א.ס. רמת השרון)

שלוש שנים ברציפות נבחר איתי קרביוב ל- MVP של הליגה (פעם אחת בדרום ופעמיים בצפון), שלוש שנים ברציפות הגיע עם קבוצתו לפלייאוף, ושלוש שנים ברציפות ראה קבוצה אחרת חוגגת עלייה ללאומית. הבחירות למצטייני העונה, כאמור, התבצעו עוד בסיום העונה הסדירה אבל גם אם תניחו לרגע בצד את כל הנאחסים וכל מה שאתם מדמיינים לחשוב עליו, ספק אם קרביוב היה בוחר להחליף את ההישג של השנה בזה של השנים האחרונות.

הפעם האחרונה בה קרביוב זכה באליפות הליגה הארצית הייתה בעונת 2013/14, כששיחק במדי קבוצה אחרת מאזור חיוג 09, עירוני רעננה. מאז ברמה האישית הוא אמנם ידע לא מעט עונות מוצלחות, אבל דווקא העונה בה הגיע אליה כאנדרדוג הייתה הטובה ביותר שלו בשנים האחרונות. קרביוב הוא באנקר, נותן תרומה התקפית קבועה ויציבה בכל משחק, מביא ערך מוסף כשהוא משחק בשתי עמדות הפנים, וגם בהגנה אף פעם לא קל מולו. תואר ה- MVP אולי "נלקח" ממנו, אבל ההופעות הגדולות בפלייאוף בתוספת לעליית הליגה הגדולה שווים את שניהם יחד.

תשעה ממאמני הליגה בחרו בקרביוב לחמישיית העונה, מאמן נוסף בחר בו לשחקן המצטיין של העונה.

אבי אליהו (הפועל כפר קאסם)

כמה שהתגעגענו לראות את אבי אליהו. בשנים האחרונות הרכז האנרגטי בחר לשחק בליגה א', לשלב עיסוקים אחרים במקביל ולבסס את מעמדו כקבלן עליות אולטימטיבי לליגה השלישית. לא כך היה עם כפר קאסם, שאשתקד הובלה ע"י אליהו לליגה השלישית, והצליחה - להפתעת רבים - לגרום לו להישאר לעונה נוספת גם בליגה הארצית. נציגת המגזר, שנתנה יופי של עונה, הרוויחה בגדול. וכך גם אנחנו.

אז אולי הקצב קצת ירד, אבל לקו האחורי של יעקב גולן שכלל לצידו של אליהו גם את דורי אסף, הרבה קבוצות בליגה הזו לא היו מוכנות. אליהו אולי לא סיים את העונה כקלעי הבולט של כפר קאסם (אין לנו סטטיסטיקה רשמית ונמשיך להתלונן על זה עד שהכתבות שלנו יופיעו ראשונות בגוגל בחיפוש אחר המילה "סטטיסטיקה"), אבל הוא היה כל השאר - המוביל, המנהיג, המסדר, המפרגן - על המגרש ומחוצה לו. כפר קאסם בהחלט יכולה לבנות על אליהו גם לשנים הבאות, אנחנו בהחלט רוצים לראות אותו שוב משחק ברמות הללו, ואפילו קצת גבוה יותר.

שבעה ממאמני הליגה בחרו באליהו לחמישיית העונה. שניים נוספים בחרו בו לשחקן המצטיין של העונה.

(צילום: פרטי)

עידו קוזיקרו (הפועל עכו)

התשוקה שלעולם אינה נגמרת. קוזיקרו בן ה-41 באמת שניסה להפסיק לשחק כדורסל אבל זה היה גדול עליו ומאז הוא רק ממשיך וממשיך, הן בליגה הארצית והן בליגת המכללות (הסטודנט הנצחי? בטח בנפשו). כיף לראות אותו משחק והוא לא חוסך את גופו גם כשהכדור מתגלגל בפרקט. אמנם כמות הדקות אינה כמו פעם, כך גם היכולת להשאר על הפרקט יותר מידי דקות, אבל התזזיתיות בספסל ומבטי ה"תכניס אותי" למאמן מרגשים ממש.

קוזיקרו היה במהלך העונה איש מטרה בצבע, בהתקפה ובהגנה גם יחד ותיאוריית "קיר בטון" עדיין איתנו (זה מר קיר בטון בשבילכם). סטטיסטיקה - אין, אבל לפחות במשחקי הפלייאוף ראינו את עידו במלוא הדרו, כשאת שלושת משחקיה של עכו סיים כקלעי המוביל של הקבוצה. זה לא עזר לקבוצה של שי מינסטר יותר מידי, אבל אלו הם חייו של שחקן בפלייאוף. פעם זה מצליח (מוצקין) ופעם קצת פחות. אין לנו ספק שנראה את עידו מכדרר פה גם בעונה הבאה, אם בעכו אם בקבוצה אחרת. לילד יש עוד לפחות 7-8 עונות לתת לנו בשקט.

שישה ממאמני הליגה בחרו בקוז'יקרו לחמישיית העונה.

ייבגני ליוטרין (הפועל מגדל העמק / יזרעאל)

איזו עונה עברה על מגדל העמק. היא לרגע לא סומנה כפייבוריטית (למרות שבפריוויו פתיחת העונה שלנו היא דווקא הייתה כזו), ותמיד הייתה את התחושה שהיא משתרכת "קצת מאחור". אבל גם בסגל לא נוצץ במיוחד אבל מחויב ולוחמני, עם מאמן צעיר שידע עליות ללאומית כשחקן ועוד ידע עליות כמאמן, היא הייתה שם עד הרגע האחרון ועמדה מרחק משחק אחד מחזרה לליגת המשנה אחרי עונה אחת. וכמו שלמדנו זה כלל לא קל.

בין כל השחקנים שבאו "לתת עבודה" בקבוצה המאוחדת של העמק ייבגני ליוטרין עמד גדול מעל כולם, בעיקר בזכות מבחן אחד - היציבות. זו לא ליגה של גבוהים (בכלל, יש לנו בארץ ליגה כזו?) אבל ליוטרין ידע תמיד לנצל את הכוח והדומיננטיות שלו בצבע כדי לא למנוע מהיריבות להפוך את היתרון שלו לחסרון. בכל השנים האחרונות שלו בארצית התמודד הסנטר בצמרת הליגה, ונטל חלק בשלושה משחקי גמר. לפני שנתיים זה נגמר בניצחון עם מוצקין, השנה זה היה הכי קרוב לשם. מגדל צריכה לשמור אותו לעונה הבאה כדי לפתוח אותה מעמדת זינוק גבוהה. ללאומית היא עוד תשוב.

ארבעה קולות לחמישיית העונה היו לליוטרין במשאל מאמני הליגה שלנו.

מאמן העונה: גיא קנטור (א.ס. רמת השרון)

כבר כתבנו (פעמיים) שהמשאל שלנו נערך לפני שמשחקי הפלייאוף החלו. ראינו לנכון להדגיש את העובדה הזו שוב כי ביחס לעונה הסדירה של רמת השרון, יש משהו מפתיע ולא ברור מאליו בבחירה בגיא קנטור למאמן העונה, סוג של נבואה שהגשימה את עצמה תקראו לזה. רמת השרון - קבוצה טובה סך הכל, עשתה פלייאוף די בשיניים (בין השאר בשל לא מעט פציעות), לא "הרשימה" כמו אשתקד, אבל לצד כל אלה הצליחה להפתיע, לעלות ליגה, ואפילו לעשות את כל זה בדרך הקשה.

ובכל זאת, הקרדיט לקנטור ניתן קודם כל על העונה הסדירה עצמה. על הביטחון שנסך בשחקניו, בעיקר הצעירים המקומיים, על הכלים שהביא לקבוצה להתמודד עם משבר העונה שעברה, ועל ההעפלה לפלייאוף - מהמקום הרביעי, בתום קרב לא קל נגד צפת שנמשך כמעט עד למחזורי הסיום של העונה. ברמת השרון האמינו בקנטור אחרי ירידת הליגה והמשיכו להאמין בו גם אחרי שניסיון העליה אשתקד לא צלח - ובפלייאוף האחרון הוא כבר פרע את כל השטרות בכפולות. מהמקום הרביעי ללא יתרון הביתיות הוא שלח את עכו החזקה הביתה והשאיר את מגדל העמק לעונה נוספת בארצית. בשתי הסדרות הוא חזר מפיגור 1-0 בדרך לנצחונות והצליח להעמיד את הקבוצה שלו מוכנה למשחק הבא, פיזית ומנטאלית. בלאומית מתגעגעים.

השחקן הצעיר של העונה: יהונתן ים (א.ס. רמת השרון)

לאורך כל הדרך, ברמת השרון הצהירו שעליית ליגה תהיה השנה בעיקר בונוס ושהמטרה העיקרית היא לשלב את שחקני ובוגרי קבוצת הנוער (שאגב, רשמה גם היא הישג יפה בליגת העל) בסגל הקבוצה. היעדרותם של עודד שעשוע (מחלה) ואסף סמואל (פציעה) לאורך לא מעט משחקים בעונה אולי אפילו נתנה לזה צ'אנס לקרות, ואת התוצרת הסופית היא קיבלה בריבית דריבית, בדמותו של יהונתן ים שהשתלט על עמדת הרכז והיה אחד ממצטייני העונה.

עוד בשנה שעברה קיבל ים הזדמנויות להשתלב בסגל הקבוצה. העונה, בין מצורך, בין מאילוץ, התפקיד שקיבל כבר היה משמעותי פי כמה. הרכז הצעיר קיבל את הקרדיט מקנטור, שמצידו - נתן לו את כל הביטחון שרק אפשר, הפגין לאורך העונה כולה יכולת קבלת החלטות טובה וקליעה נהדרת, וגם היה חתום על הקאמבק הגדול במשחק השלישי בגמר הפלייאוף נגד מגדל העמק. ל"מחפשי התגליות" בליגה הלאומית - שימו עין על הילד בשנה הבאה.

(צילום: שחר ברגר, א.ס. רמה"ש)

מצטיין הפלייאוף: איתי קרביוב

לכתוב יותר ממה שכתבנו כמה פסקאות למעלה כבר אי אפשר. אם לא מצטיין העונה- גם מצטיין הפלייאוף תופס. לפעמים זה שווה אפילו יותר.

היו קרובים:

רועי נברו (הפועל עכו) - עכו אמנם סיימה את העונה מוקדם משחשבה ובטח שלא כפי שציפתה, אבל היא לפחות הרוויחה שחקן שאם תשכיל לשמור בשורותיה גם בשנים הבאות תזכה באמת לקצור את הפירות. נברו קיבל את ההחלטה הנכונה מבחינתו אשתקד כשבחר לרדת לארצית כדי לקבל דקות משחק (ועל הדרך להשאיר את נצרת עילית בליגה), בקיץ הוא כבר השתדרג לקבוצה עם יומרות לעלייה והוכיח שהוא יכול להיות משמעותי גם ברמות הללו. אנחנו נקווה שימשיך להתמיד.

אופק בוגדנובסקי (א.ס. רמה"ש) - גמר שלישי ברציפות לבוגדנובסקי, עליית ליגה שנייה ברציפות, טייטל "שר ההגנה" שלא חולק השנה מטעמים תקציביים (אם כי מעניין איך זה היה נגמר בקרב עם דן שפי) ומקום בנבחרת מצטייני העונה של "ספסל". לא לשווא נשאר בנתניה שנתיים ברצף, לא לשווא היה שחקן הרכש היחיד שהצטרף הקיץ לרמת השרון. בוגדנובסקי הצליח למצב את עצמו בליגה כשחקן לקבוצות שמכוונות גבוה, הן בזכות היכולות הטובות שהוא מביא משני צידי המגרש והן בזכות הקרמה הטובה. מעניין אם בקיץ יבחר לעשות סיבוב נוסף בלאומית או להשתקע עם תואר "הקבלן".

שמואל מלכוב (הפועל כפר קאסם) - עוד עונה נהדרת לקלעי הנהדר, שגדל בלוד, והוכיח שוב כמה משמעותי הוא יכול להיות בליגה הזו וכמה מבוזבז הכשרון שלו, שראוי בהחלט לצ'אנס נוסף בליגה הלאומית. לא מעט מנצחונותיה העונה השיגה כפר קאסם בזכות היד הנהדרת של מלכוב, שזכה בלא מעט פרגונים מחבריו וסימן וי ליד עוד עונה אישית גדולה, שהסתיימה בהדחה כואבת בחצי גמר הפלייאוף.

לירז אריאלי (מ.ס. צפת) - צפת אמנם פספסה את ההעפלה לפלייאוף במחזורי הנעילה של העונה (רוצים לדמיין איך הכל היה נגמר אם בכל זאת היא הייתה שם במקום רמת השרון?) אבל שם אחד היא בכל זאת שלחה לנו לרשימת מצטייני העונה. בעונתו השנייה בליגה, אחרי שנים יפות בלאומית, הפך אריאלי להרבה יותר משחקן מפתח. הבחירה שלו בצפת (על חשבון רמת השרון, במדיה שיחק אשתקד) אולי לא הביאה לו אליפות, אבל כן הביאה לו לא מעט משחקים בהם קלע בדו-ספרתי והוביל את צפת ביותר מקטגוריה אחת - מספרים שהפכו אותו לשם מעניין שיצוף הקיץ בבורסת השמות. וכן, אנחנו מחכים (גם לו) שוב בלאומית.