ההצלחה שלהם, השיעור שלנו

דני אבדיה וים מדר עשו הלילה היסטוריה, כשנבחרו בדראפט 2020 של הליגה הטובה בעולם. מי שעברו בליגות הנוער, ליגת העל לתיכונים והנבחרות, הגשימו את החלום האישי שלהם. כמו ישראלים טובים, כולנו רוצים להרגיש חלק מאותה הצלחה כי להצלחה אבות רבים...

מדובר כנראה באחד מלילות השיא של הכדורסל הישראלי, בלי שהכדורסל הישראלי שותף לו במלואו. לשלוש הפודיומים האחרונים של נבחרת העתודה שלנו כנראה שהכדורסל הישראלי שותף. לעליית הדרג של נבחרת הנוער לפני שנה וחצי כנראה שהכדורסל הישראלי שותף. ושוב, למרות שכולנו נורא שמחים וגאים, ההצלחה של אבדיה ומדר, היא ההצלחה של אבדיה ומדר. אולי של המועדונים שגידלו אותם (הרצליה, מכבי ת"א, מכבי בית דגן, הפועל ת"א) ושל הצוות שעטף אותם והכין עבורם תשתית מדהימה, גם להצלחה שלהם וגם למקסום האישי שלהם, לפחות נכון לימים אלו.

ואם כבר דיברנו על משהו שישראלים אוהבים לעשות, בואו נדבר על עוד דבר – ישראלים נורא אוהבים למנף. לקחת סיטואציה, לנסות לזקוף ממנה כמה שיותר לזכותך ולנסות להשיג יותר. למנף את שווי הדירה, למנף את היקף העסקה, למנף את הקידום בעבודה. אז גם כאן, אם לא נמנף את הלילה ההיסטורי הזה, הרי שנחטא למקצוע שלנו ולענף שאנחנו כל כך אוהבים.

הרי בואו נגיד את האמת. חווינו רגע שיא בכדורסל, בזמן שהוא כנראה באחד מרגעי השפל שלו בשנים האחרונות. כמובן שמשבר הקורונה מחזק כל תחושה ואולי גם מקצין אותה, אבל בואו נסתכל על המצב הקיים, תוך מענה על מספר שאלות:

האם מאמן כדורסל במחלקת נוער נחשב כמקצוע בישראל 2020? האם למאמן כדורסל במחלקת נוער, בשנת 2020, יש אופק להתקדמות?

במילה אחת – לא. בשתי מילים – ממש לא. מאמן כדורסל בשנת 2020 נחשב לתחביב, כהכנסה נוספת, כעבודה שנייה. ואני שואל – האם הורים היו מוכנים לקבל מצב שבו בבית הספר, המחנך של הילדים שלהם היה מורה כעבודה משנית? ממש לא. אז למה מאמן כדורסל? מאמן כדורסל הוא דמות משמעותית הרבה יותר עבור הילדים כיום, לטובה או לרעה.

מאמן כדורסל צריך, בשעה טובה ובמהרה בימינו, להפוך להיות מקצוע של ממש. 12 משכורות מלאות, הכרה בימי השתלמות כגמול ותשלום על כך, הכשרה מקצועית, אופק התקדמות, תנאים סוציאליים, משכורות בזמן, תשלום על שעות של הכנה לאימונים ומשחקים, שיחות ופגישות עם הורים – כל אלו הם חלק בלתי נפרד מעבודת המאמן במחלקת הנוער (ואני לא מדבר בכלל על ליגות בכירות יותר, שבהן נדרשת הכנה למשחקים, צילומי וידאו וסקאוטינג), ועל כן, הוא צריך להיות מתוגמל.

הרי מדובר בחשבון פשוט. אם התגמול יהיה מספיק, והשיקולים יהיו מקצועיים גרידא, הרי שה"מוצר" יהיה טוב יותר ואיכותי יותר. כך הילדים יוכלו להתקדם יותר, והם יקבלו אנשי מקצוע טובים ומסורים, שגם מתוגמלים על כך באופן הוגן.

משבר הקורונה הושיב מאות ואלפי מאמנים בבית, בחל"ת. במקום מתוקן, האחרונות שנסגרות והראשונות שנפתחות הן המסגרות של מחלקות הנוער, לרבות החוגים. למה? כי מחלקות הנוער מהוות קרקע פורייה להתפתח, לממש את עצמך, להרגיש, לשמוח, להתבאס, להיות שייך, להיות משמעותי. ובישראל, כמו בישראל, היחס למסגרות הללו הוא לא פחות ממבזה.

האם ילדים מוכשרים מקבלים את המעטפת הראויה עבורם כדי למקסם את עצמם?

אבהיר בצורה מאוד ברורה – אין לי ציפייה שכל אחד יקבל את התנאים שים מדר ודני אבדיה קיבלו. לא כל אחד הוא ים מדר ודני אבדיה, אבל אני כן רוצה, שואף ומצפה להגיע למצב שבו כל אחד מקבל את הכי טוב עבורו, כל אחד בדברים אותם הוא צריך לחזק. נכון, בודדים יצאו שחקנים, אבל מחלקות הנוער משמשות גם כמסגרת חינוכית וערכית, ועל-כן, הן צריכות לקבל את הכלים המתאימים לבני הנוער ולהעניק להם אותם.

זה המקום להגיד שאגודות שלא מפתחות שחקנים אבל מוציאות בני אדם טובים שתורמים לצבא ולחברה – אינן נכשלות, להיפך. כל ילד הוא עולם ומחלקות הנוער מהוות תפקיד חברתי חשוב: להכשיר אנשים טובים, ראויים ומוכשרים לחברה, לא פחות מהשחקנים שיהיו שחקנים מקצועניים לבסוף. עם זאת, אני מאמין, שבני אדם טובים יותר, הם גם שחקנים טובים יותר. נקודה למחשבה.

ובפן המקצועי נטו, הילדים צריכים לקבל יותר מהאגודות ולא להסתמך רק על מאמנים אישיים וצוות עוטף בעשרות ומאות אלפי שקלים בשנה. ב- 2020 – תזונאי, מאמן כושר, יועץ מנטלי, יועץ חינוכי, מאמן פיתוח יכולות אישיות וגופניות – כל אלו מהווים את התשתית הראויה להתפתחות תקינה של ילד במחלקות הנוער. הגיע הזמן שתקציבים ראויים יופנו לצורך העניין וילדים יקבלו את הכי טוב עבורם כדי שיוכלו להתקדם.

ושוב אחזור למאמנים. מאמן שנאלץ לעבוד במספר עבודות ו/או לאמן מספר גדול של קבוצות כדי לסגור את החודש, לא יכול לתת לילד את המקסימום שהוא צריך. וגם אם כן, בימינו אלו, זה כנראה יגבה ממנו מחירים אחרים. מאמן צריך להיות שם עבור הילדים בכל רגע נתון, אבל לא להתבייש להיות מתוגמל על זה.

האם ילדים שמתחילים לשחק כדורסל ושואפים להגיע הכי רחוק – מקבלים את התנאים להתאמן בצורה ראויה? האם עצם זה שהם מסתכלים למעלה ורואים עשרות זרים ומתאזרחים בינוניים להחריד, מחדירה בהם תקווה או דווקא ייאוש?

באחד משידורי מכבי ת"א העונה, אמר אחד הפרשנים שמי שהביא את מקס היידיגר (אני באמת מקווה שאני מבטא את שמו כראוי, ואם לא, לא כזה רלוונטי, כמו השחקן עצמו) למכבי ת"א הוא פושע. קשה שלא להסכים איתו. במה המתאזרח הזה טוב יותר מדורי סהר או עידן אלבר, שני ילדים מוכשרים ואיכותיים, שגדלו מלמטה, במחלקות הנוער, והתייצבו כל קיץ כדי לייצג את הנבחרת? תנו לי לקצר לכם – בשום דבר. קבוצות ליגת העל מוצפות בזרים בינוניים להחריד ואת דעתי על שחקנים זרים ציינתי כבר במספר טורים אחרים. אקצר ואגיד – אם זר הוא לא משנה משחק ולא מביא משהו ייחודי ברמה המקצועית, האנושית והערכית – תביא ישראלי במקומו.

אבדיה ומדר מוכיחים שכשמישהו מקבל את המעטפת, היחס וההזדמנות – זה התוצר שמתקבל. ושוב, ספק אם יצמח לנו עוד כישרון כדני אבדיה. ים מדר הוא שחקן שרואים פעם ב- 30-40 שנה. אבל הם קיבלו הזדמנות. הם קיבלו את המעטפת (ועדיין נעזרו בהרבה מאוד אנשי מקצוע פרטיים, אגב). אם ישקיעו יותר בתוצר המקומי ופחות בתוצר המזדמן, אם יבינו את משמעות התהליך ויבינו שהאופי הוא הכישרון הכי חשוב (כי מבחינת האופי השחקנים הישראלים מיוחדים מאוד), אז ההצלחה של אבדיה ומדר תהיה באמת ההצלחה שלנו, של הכדורסל הישראלי. 

לשחק בנבחרת ישראל ולייצג את מדינת ישראל זו הרמה הגבוהה ביותר. כל אחד צריך לשאוף לשם – שחקן, מאמן, פיזיותרפיסט, סקאוטר. התגמול צריך להיות בהתאם, ההכרה בדרך ובמאמץ צריכים להיות בהתאם וכמובן – מי שמצליח בנבחרת, אין סיבה שלא יצליח בחייו הבוגרים.

כולנו מאחלים הצלחה לאבדיה ומדר, כל אחד בדרכו. לך תסביר לעולם למה שעות השינה הולכות להתהפך לנו. אולי פשוט נסביר שזו הציפייה שיום אחד נדע לייצר עוד כאלו, כשיטה, ופחות כאינטואיציה. כולנו מייחלים ליום שבו מאמן כדורסל יהיה מקצוע מכובד, ומחלקות הנוער יקבלו את התנאים האופטימליים כדי לזהות, לייצר, לפתח ולמקסם את בני הנוער, כל אחד לתחומו. כולנו מייחלים ליום בו ההצלחה תהיה של הכדורסל הישראלי, ולא רק של דני, ים, מכבי ת"א, הפועל ת"א, הרצליה ומכבי בית דגן.

שהביקורת היא לא כלפי מחלקות הנוער שעושות עבודה מדהימה עם מה שיש. המאמנים עצמם טובים וההון האנושי נהדר. המחלקות עושות המון בשביל הילדים ויש מחלקות שגם מציגות מעטפת ברמה גבוהה. חוסר ההבנה של התהליכים הנדרשים, חוסר ההבנה בצרכי הילד, חוסר ההשקעה לטווח ארוך, חוסר ההשקעה במעטפת כתנאי הכרחי - שם הבעיה.