עוברים אל הקווים

הם היו כבר כמעט בכל המעמדים, ראו כמעט את הכל בליגה הזאת, אימנו חצי מהשחקנים שעברו בליגה וחוו אינספור חוויות. ביקשנו מכמה מהמאמנים הבולטים בליגה הלאומית לספר לנו את הסיפורים שלהם (לשאלות שלנו) מהעשור האחרון.

מה העונה הכי חזקה \ איכותית \ צמודה שהיתה לנו בלאומית?

רועי חגאי: העונה שהייתה הכי צמודה שאני זוכר הייתה העונה שנס ציונה עלתה ליגה בפעם הראשונה (12/13), אימנתי בהוד השרון והם עברו אותנו בסידרה מאוד מותחת וקשה.

אוהד יתום: העונה הכי צמודה, מענינת, מרתקת ושהכול היה פתוח שאני זוכר היא 09/10.

נתי כהן: עונת 12/13, העונה שנס ציונה עלתה ליגה לראשונה בגמר נגד מכבי הוד השרון ואחרי חצי גמר מדהים וסופר צמוד נגד ר"ג, עונה שנהריה בכלל הייתה פיבוריטית לעלייה.

דוד אלהרר: העונה שהכי זכורה לי עם הפועל עפולה, רמי הדר מאמן ראשי אני הייתי העוזר (13/14). היו הרבה קבוצות טובות ושחקנים טובים עם ניסיון ובעיקר סדרת הגמר מול נהריה שהיתה צמודה ומותחת ושלושה משחקים הסתיימו בפער של נקודה או שתיים לכל קבוצה למעט המשחק האחרון.

הוד בן הרצל: אני חושב שהיו כמה כאלה, יכול לזכור את עונת 09/10 שאומנם היה רק זר אחד, אבל הרבה ישראלים איכותיים.

אבנר יאור: עונת 17/18 הסתיימה כאשר קרית גת במקום ראשון במאזן 7-19 ואחריה הקבוצות במקומות 2,3,4,5 היו במאזן זהה 8-18. עונה צמודה.

רועי פרל: 18/19.

חנן הירשוביץ: לכל עונה בלאומית יש את האיכות שלה. תמיד מעניין בלאומית. עונה זכורה לי יותר מלפני שלוש שנים בערך כשנס ציונה עלו ליגה (16/17).

מה ההחתמה הכי טובה \ מעניינת שהייתה לך?

אוהד יתום: אוו היו מלא, כל כך הרבה שחקנים ששמחתי שהבאתי לקבוצות שלי ושיתפו איתי פעולה. אם צריך לבחור, זה כל שחקן שהיה בקבוצת האגדית של יקנעם / מגידו בעונת 09/10, כל אחד מהם יצר תלכיד, יחידה אחת, של אלופים ,שהביא אותנו לעלייה לליגת העל.

חנן הירשוביץ: הזר הכי מעניין שאמנתי ללא ספק ורנון טיל. יחיד ומיוחד, הרצון לנצח לפני הכל. אנחנו חברים טובים גם היום.

נתי כהן: בעונת 10/11 העונה הראשונה שלי באליצור יבנה, ההחתמה הכי מעניינת הייתה של אלעד הופמן, לקראת סוף הקיץ. אחרי שאייל שולמן כבר היה חתום אצלנו בא וביקש להשתחרר למכבי ראשון לציון מליגת העל כמובן שלא עמדנו בדרכו ובמקרה נוצרה סיטואציה עם אלעד הופמן שהיה פנוי, אותו לא הכרתי לעומק לפני כן וכיוון שהייתי בטורניר בחו"ל עם נבחרת הקדטים, סגרתי איתו בשיחת טלפון ומשם הכל היסטוריה.

דוד אלהרר: עומר טל. בעונה הראשונה שלי במגדל העמק ארבעה משחקים לסוף הסיבוב הראשון היינו מקום אחרון, ומאותו רגע לא הסתכלנו אחורה. פיספסנו פלייאוף במשחק האחרון לליגה עם הפסד לר"ג גבעתיים.

הוד בן הרצל: בעיני הישראלים שאימנתי בקבוצות השונות בליגה הלאומית והמשיכו משם לליגת העל והפכו ליגיטימים שם, הם הדבר החשוב.

אבנר יאור: החתמה מעניינת שגם הצליחה מאוד היתה של שגיב דוד ברעננה, חשבתי שהוא יכול להפוך לשחקן מוביל בליגה בעמדה 4/3, הוא לקח ההזדמנות בשתי ידיים והפך לישראלי הטוב בליגה בעונה שעברה בעמדה שלו.

רועי פרל: דארינגטון הובסון.

רועי חגאי: ההחתמה שאני הכי זוכר שעשיתי היא של ערן אסנטי בקרית גת. ערן כבר פרש מהכדורסל והתחיל חיים בארצות הברית. לשמחתי ברגע שהוא קיבל את ההצעה ממני הוא החליט לחזור לארץ ולשחק בשבילי שוב.

עומר טל. שידוך מוצלח עם מגדל העמק (לימור מלינוף)

מי הזר הכי טוב \ מעניין שאימנת?

נתי כהן: צ'אד טימברלייק באליצור יבנה בעונת 10/11, הגענו באותה עונה לחצי גמר הפלייאוף בו הפסדנו לבקעה החזקה 2-1 אחרי סדרה קשוחה ואיכותית.

דוד אלהרר: אנדי אוגידה, פאוור פורוורד אתלט מאוד אינטילגנטי ואדם מאוד מיוחד שנכנס לכולם ללב באותה עונה.

הוד בן הרצל: בלי ספק אריק מקקולום

אבנר יאור: ג'ארמר גאלי הוא הזר הטוב ביותר שאימנתי בלאומית. כשראיתי אותו חשבתי שהוא שייך לרמות גבוהות יותר מהלאומית אצלנו, נהנתי מאוד לעבוד איתו בשנה שעברה ולראות אותו מצליח מאוד גם בליגת העל בעונה הזו.

חנן הירשוביץ: ללא ספק הכי טוב שאימנתי זה ג'פרסון. הגיע אלי אחרי שנחתך מקבוצה אחרת. אינטלגנטי, מבין את המשחק ברמה אחרת.
השנה אימנתי שני זרים מדהימים, גם מחוץ למגרש.

רועי פרל: דמיטריוס טרידוול.

רועי חגאי: נייט מילר. בכלל לדעתי הוא הזר הכי טוב שהיה בעשור האחרון בליגה השניה. אימנתי אותו בנהריה והוא היה חלק מאוד חשוב באליפות באותה עונה.

אוהד יתום: הזר הכי טוב שהחתמתי, ושהיה הכי יעיל ועזר הכי הרבה לקבוצה לנצח, היה רמון קלמנטה, בעונת 10/11 ביקנעם מגידו.

מה הפיספוס הכי גדול שהיה לך?

חנן הירשוביץ: אין לי מחשבות כאלו. הכל לטובה.

דוד אלהרר: הפסד בפלייאוף עם עפולה לנתניה סדרה מאוד צמודה שמנע מאיתנו להגיע לחצי הגמר (עונת 14/15).

הוד בן הרצל: פלייאוף 10/11 שפוספס עקב הפחתת נקודות בוועדת המשמעת.

אבנר יאור: ניצחון עם רחובות בעונת 17/18 במחזור האחרון של העונה והיינו מסיימים במקום הראשון בליגה, הפסדנו באותו משחק ונפלנו למקום רביעי. עבור המועדון וגם עבורי ברמה האישית זו היתה עונה נפלאה שמיצתה את יכולותינו מעל ומעבר, אך אני תמיד רוצה להיות ראשון וזה השאיר אצלי תחושת פיספוס שאולי יכולנו להשיג עוד...

רועי פרל: ההפסד בחצי הגמר ב-18/19.

רועי חגאי: ללא ספק הפיספוס הכי גדול היה בקרית גת. אין לי אפילו ספק קטן שאם לא היו בעיות של כסף ופציעות כל כך קריטיות הינו לוקחים את התואר באותה עונה.

אוהד יתום: הפיספוס הכי גדול היה בחצי גמר הפליאוף של עונת 10/11. היינו ביקנעם מגידו עם קבוצה שכולם שחקנים צעירים, רובם ישר אחרי הנוער (גם הזרים היו צעירים). היינו כמעט בלי תקציב, וסל של ירון להט מהפועל תל אביב, 2 שניות לסיום המשחק ממצב של שוויון, עצר לנו את האפשרות לעשות סנסציה, ולעלות לגמר. זה היה משחק ששלטנו בו, הובלנו כבר ב-16 הפרש,כבר הובלנו 0-1 בסדרה, אחרי שבמשחק הראשון הדהמנו וניצחנו בחוץ בהדר יוסף.

נתי כהן: בעונת 11/12 באליצור יבנה בנינו קבוצה נהדרת עם המשכיות, התחברנו יפה והגענו בכושר נהדר לסוף העונה. בדיוק כשהסתיים מועד העברות פנה אלינו הזר קייל וילסון שהיה איתנו שנה שנייה וביקש לעזוב כי החליט לפרוש מכדורסל ובעוד שבועיים נפתח קורס בפפסי שהוא רוצה להיות בו. לא הייתה לנו כמובן ברירה והוא עזב מיידית והשאיר אותנו בלי החלפה עם זר בודד. הצלחנו למרות זאת עם זר אחד לעבור את שלב רבע הגמר ונעצרנו בחצי גמר למכבי באר יעקב אחרי סדרה צמודה, תחושת פיספוס גדולה כי עם זר שני ושאר הצוות שהיה לנו והכושר בו היינו, הרגשנו שאנחנו יכולנו לעשות לפחות גמר פלייאוף ואולי יותר.

ירון להט מונע סנסציה מיקנעם מגידו

מה ההחלטה הכי טובה שלקחת?

אבנר יאור: בעונת 11/12 הגעתי לעפולה לקנדציה שלישית במועדון בתחילת דצמבר, הקבוצה היתה בתחתית, מצאתי חבורת שחקנים שאיבדו ביטחון אבל מלאי רצון להצליח. בקצה הספסל היה בחור בן 18 (לפני צבא) בשם עוז בלייזר, לא הכרתי אותו... אחרי 2 אימונים בלבד החלטתי להעלות אותו למחרת בחמישייה ומאז אותו משחק ועד סוף העונה שלאחר מכן (12/13) הוא פתח בחמישייה בכל המשחקים. התפתח, צבר ניסיון, שיפר בצורה יוצאת דופן את הקליעה (שלא היתה לו בכלל) ונהיה לשחקן המוביל בליגה, משם הדרך לליגת העל היתה סלולה עבורו ואני נהנה עד היום בכל פעם שאני רואה אותו משחק.

רועי חגאי: ההחלטה הכי טובה שלקחתי הייתה להישאר עד סוף העונה בקרית גת למרות הקשיים ולמרות שלא קיבלנו שכר. באותה תקופה היו לי הצעות לאמן בליגת העל אבל בחרתי להישאר כי לא רציתי לנטוש את הספינה ואת השחקנים שכל כך אהבתי.

אוהד יתום: ההחלטות הכי טובות שקיבלתי הן: 1 - לבחור את השחקנים עלפי האישיות והאופי הטוב שלהם. 2 - לבחור / להמר על שחקנים צעירים או שחקנים שלא ידועים, רעבים ונאמנים, לקדם אותם ולתת להם את הבמה והביטחון ולעזור להם למצות את הפוטנציאל שלהם. 3 - לשמור אמונים, לייצר המשכיות לכמה שנים ולא לעזוב אגודות שנתנו לי את הבמה ורצו אותי ( יקנעם/ מגידו, אליצור יבנה, אליצור רמלה) גם כשהייתה הצעה טובה יותר כלכלית ממועדון אחר.

נתי כהן: בעונת 2014-15 בקרית גת קיבלתי החלטה קשה ושהתבררה כטובה, להחליף זר טוב שתרם רבות ואף במשחקו האחרון קלע 28 נק' ו- 10 ריבאונד ובכל זאת ההחלטה הייתה להחליף אותו. העונה הסתיימה בעליית ליגה עם זר אחר אבל מתאים יותר לצרכי הקבוצה.

עוד החלטה קריטית וחשובה שלקחתי באותה עונה הייתה לחכות לרכז ליאור ליפשיץ, ששיחק שנים בליגת העל, כל הקייץ עד ממש הרגע האחרון. לקחתי הימור עם העמדה הכי חשובה ולא החתמתי מישהו אחר מתוך רצון ותקווה שבסוף זה יקרה ולבסוף זה אכן קרה וזו החלטה שהסתיימה בעליית ליגה.

חנן הירשוביץ: כל פעם כשאני חותם בקבוצה אני מרגיש שקיבלתי את ההחלטה הכי טובה שלי.

דוד אלהרר: להגיע למגדל העמק. למרות תקציב דל ביותר ולא הגיוני הצלחנו עם שחקנים אנונימיים להיות שנתיים רצוף מרחק נגיעה מהפלייאוף. האנשים והמנהלים שם מאוד מיוחדים ונותנים המון שקט לעבוד ולהצליח.

איזה משחק לא תשכח?

רועי חגאי: המשחק הכי מטורף שלדעתי היה אי פעם בליגה השנייה זה משחק הגמר מול נס ציונה שנגמר בניצחון שלהם על הוד השרון אחרי 4 הארכות (עונת 12/13, משחק מספר 3 בסדרה). אחד המשחקים הכי משוגעים שאני זוכר בכלל.

אוהד יתום: אני לא אשכח את משחק העלייה לליגת העל בעונת 09/10 עם יקנעם/ מגידו.

חנן הירשוביץ: לא שוכח אף משחק. יש שניים שזכורים לי היטב: סדרת רבע גמר רמלה נגד הבקעה. הובלנו 1-0 בסדרה במשחק מס 2 אצלנו הובלנו 9 דקה לסוף והפסדנו. משחק נגד נס ציונה עם הודש בחצי הגמר הובלנו 2 ועשינו עבירה בסוף המגרש עם הבאזר. ניצחנו בהארכה.עד היום אתם מעלים את התמונה שלי עם המגבת על הראש מהמשחק הזה. (הערת המערכת: זה בסלאומית, לא אצלינו)

נתי כהן: בעונת 2014-15 משחק מספר 5 בגמר הפלייאוף נגד עירוני קרית אתא, במצב של 2-2 אחרי שקרית אתא חזרו מ- 2-0 לשיוויון. עשינו משחק הירואי בחוץ, ניצחנו ועלינו ליגה עם קרית גת הצנועה, עלייה היסטורית למועדון.

דוד אלהרר: המשחק נגד נתניה עם עפולה בפלייאוף (14/15), ניצחנו את הראשון בגן נר כי האולם בעפולה היה בשיפוצים ובמשחק בנתניה בקופסל. חברה וטרנים שעשו הכל בצד השני לא להפסיד את המשחק, גם דברים שהיום מרחיקים עליהם לכמה משחקים, כדור אחרון אצל שורטר לזריקת באזר שאם הכדור נכנס עלינו לחצי הגמר. זה היה משחק של מאבקים פיזיים שכבר לא רואים היום .

הוד בן הרצל: משחק בלתי נשכח... היו לא מעט, הניצחון על הפועל בהדר יוסף של יוטר ואוסברי...

אבנר יאור: בעונת 18/19 עם רעננה ניצחנו בקרית אתא לאחר שפיגרנו 20 הפרש במחצית... המשמעות המנטלית כנראה היתה גדולה מהניצחון עצמו כיוון שערב המשחק היינו במאזן 5-0 ללא הפסד... ולאחר מכן החבר'ה צברו הרבה כוחות ואמונה, המשיכו ולקחו את הקבוצה למאזן פתיחה 14-0 מרשים בכל קנה מידה... משחק שזכור היטב.

רועי פרל: הניצחון עם מגדל העמק בקריית גת בעונת 14/15.

לאיזה קבוצה שאימנת יש את הקהל הכי דוחף?

נתי כהן: בעונת 2014-15 בקרית גת יצרנו עם התקדמות העונה קהל שהלך איתנו בחוץ ובעיקר בבית, מילא את האולם (הקטן והחם) בקריית גת ונתן הרגשה מדהימה ודוחפת.

דוד אלהרר: ללא ספק להפועל חיפה קהל צבעוני מאוד ורועש שנותן אווירה מדהימה למשחק כדורסל.

הוד בן הרצל: הקהל של אשקלון.

חנן הירשוביץ: לכל קבוצה יש את הקהל שלה שדוחף אותה להצלחות. בלי קהל אין טעם לקבוצת כדורסל. בכל מקום שהגעתי הרגשתי חיבור ואהבה מהקהל.

אבנר יאור: מכבי רחובות זה מועדון שבמשך 3 השנים שהייתי בו, בנה את עצמו מכל הבחינות. אחד הדברים החזקים שהמועדון פיתח בשנים אלו היה הקשר עם הקהילה שרבים ממנה נהיו אוהדים מסורים של הקבוצה. כל שנה התווספו עוד ועוד ובעונה האחרונה שלי שם שבה הגענו עד לחצי גמר הפלייאוף היתה תחושה נהדרת במשחקים עם דחיפה גדולה מהיציע, גם מהמדיה החברתית, ממש חיבור טוב ואמיתי שיצר מחוייבות גדולה מצד השחקנים. לי היה נראה שהם ממש הרגישו את האהבה מהקהל.

רועי חגאי: אני חושב שלקראת סוף העונה בנהריה הקהל מאוד דחף אותנו והשיא היה במשחק הגמר מול עפולה שהגיעו לדחוק אותנו מעל 2,000 איש. מעבר לזה ראוי לציין את הקהלים של גבעתיים ושל הפועל חיפה שתמיד דוחפים את הקבוצות שלהם.

אוהד יתום: הקהל הכי גדול, חזק, ספורטיבי ותומך, היה בקבוצה שאימנתי במגידו, בקיבוץ משמר העמק, מה שניקרא בזמנו "המבצר ". האולם היה מפוצץ לדעתי ב-1500 אוהדים במשחקים הקובעים.

עוז בלייזר. עשה חיל בעפולה בדרך לליגת העל