חולון, הרצליה, רמת השרון

אחרי ה"ביג-III" יש 3 קבוצות שכל אחת מהן יכולה להיות הרביעית בפיינל פור ולהיאבק על התארים. הן ככל הנראה ישלימו את תמונת הפלייאוף העליון, כשמי מהן שתסיים במקום הרביעי ותחזור למקומה בצמרת תגדיר את העונה כהצלחה ואלה שיישארו בחוץ יתקשו להסתיר את האכזבה. המאבק המסקרן ביותר של העונה צפוי ביניהן.


| שי ברק

 

אליצור חולון

סגל שחקניות: שני לוין, מיכל אור שחר, קורטני דאגלאס, עמית דלל, גל שקורי, אמילי ספקטור, ליה פרביס, קאריסמה פן, קאנישה בל, ג'סיקה ג'קסון.
מאמן: רועי אייזנברג

על הסגל: ממקומי עד חיזוק

שלוש שנים בפיינל פור ושני גמרים בגביע המדינה, "חולון של אייזנברג" היא שם טבעי למאבקי הצמרת. אמנם בכל אחת מהשנים הקבוצה הודחה בחצי הגמר ועדיין לא ניתן להתעלם מכך. מצד שני, כשלא מתעלמים מפתחים ציפיות והציפייה הטבעית מחולון להמשיך ולהיאבק על הפיינל פור, למרות התקציב הצנוע. חולון של השנה עלולה להתקשות להגיע לפיינל פור, היא קבוצה חדשה ב"לב" שלה. אם את השנתיים האחרונות הובילו הצמד שלום & פלג וחיברו את שאר שחקניות הסגל הישראליות לזרות המוכשרות שהגיעו, השנה הן לקחו איתן את הנסיון לצמרת מי לאשדוד ומי לרמלה.

בחולון השאירו את אמילי ספקטור, המתאזרחת שהיתה שחקנית שישית מהיעילות בליגה וכמעט שקיבלו סוף-סוף, אחרי שנים של ציפיה את קורטני דאגלאס, אזרחית חדשה של מדינת ישראל (רק שאז נפצעה ונעדרה מהמגרשים, אך הקאמבק קרוב מתמיד). מי שתיכנס למשבצת ה'ישראלית המובילה' היא רומי לוי הצעירה, שתקבל לראשונה הזדמנות משמעותית בליגת העל אחרי הקאמבק שביצעה לנבחרות הנערות ועתודה ואשתקד הוכתרה לחמישיית העונה בלאומית. ליה פרוויס, מתאזרחת אמריקאית ששיחקה במכביה ב-2017 תנסה להיות רכזת לגיטימית בליגה, ואולי אף רוקית השנה.

בגזרת הזרות קריסמה פן. קאנישה בל וג'סיקה ג'קסון הן הזרות שיתחילו את השנה. קריסמה פן היא סנטרית מנוסה בליגה שכיכבה בראשון לציון, רעננה, ואף שיחקה כמה משחקים בעונה שעברה ברמת חן ובדרום קוריאה.  קאנישה בל היא רוקית שתנסה להיות "סטיל", דהיינו, שחקנית אלמונית יחסית וזולה שתתן עונה שתקפיץ אותה ואת הקבוצה קדימה. מדובר בגארדית אתלטית עם יכולות טובות במגרש הפתוח. האם קנישה תצטרף לרשימה המכובדת של טנישה רייט, קמיקו וויליאמס וסניה צ'ונג שנתנו עונה רוקית טובה אצל אייזנברג? ג'סיקה ג'קסון היא הזרה השלישית. מדובר בפורוורדית גבוהה (1.88) ומגוונות, שכיכבה עונה שעברה בליגה היוונית. השנה, על הנייר, השמות של הזרות פחות 'נוצצים', אך יהיה מעניין לראות אם במהלך העונה ישלפו בחולון אס שישדרג את הקבוצה כמו בעונות קודמות (דוגמאת אדמאס והורנבאקל).

 

מסימני העונה

יהפוך את העונה להצלחה – (1)  רומי לוי הופכת להיות הישראלית המובילה, תגלית עונה, שחקנית חמישייה דומיננטית בדרך לנבחרת הבוגרת. (2) חולון מצליחה לייצר רוטציה של 7-8 שחקניות קבועות, קצב גבוה חשיפה למקומיות והתחלה של שושלת חדשה. (3) חוזרות לפיינל פור, כשהפעם יהיה זה הישג גדול יותר ומגיעה למשחק חמישי על גמר.

יגדיר את העונה כאכזבה עד כישלון - (1) האחריות על כתפיה של רומי לוי גדולה מדי, עושה עונת בכורה אישית יעילה לקראת שנים באות טובות יותר. (2) אחרי שנים שהשיטה איפשרה לחולון לשרוד ברוטציה של 6, השנה העייפות תכריע והקבוצה תאבד ניצחונות בדקות הסיום. (3) הקבוצה לא מתחברת, המתאזרחות לא מספיקות, חולון מתדרדרת למשחק מכריע במחזור האחרון על כניסה לפלייאוף העליון.

איזה כיוון זה ילך? – חולון עדיין מוכשרת והיציבות בגזרת המאמן שווה נקודות, כמו גם המנהיגות המוכחת של פן. אבל מעבר לזה חולון יתקשו לשחזר את הישגי העונה הקודמת. קשה לראות איזה מסימני ההצלחה יתממשו. כולנו תקווה לראשון שבהם.

 

 

בנות הרצליה

סגל שחקניות: טיארה לוין, מאי דיין,  הדר חדד, שובל אור שלום, עדן כהן, אלה פינצי, ליעד אורבך, גימריס דיוויס, רבקה גארדנר, לקסי בראון.
מאמן: קורי קאר

 

על הסגל: ממקומי עד חיזוק

בעונה שעברה יצאה בנות הרצליה לדרך חדשה. "העידן שאחרי גלעד כץ", נפתח עם מאמן חדש שקיבל הזדמנות לראשונה כמאמן ראשי בבוגרות (ובוגרים) והוכיח את עצמו. קורי קאר הביא טירוף חדש להרצליה, התחבר לסגל הישראלי הצעיר, נתן את כולו וקיבל מהן בחזרה. הקבוצה חזרה לפלייאוף העליון, מצאה דרך ושיטה במחשבה שהשנה הזו הולכת להיות טובה יותר. יתממש? אחרי שבעונה שעברה נפרדו מליעד סואץ קרני והעבירו את שרביט ההנהגה לאופיר בנט ומרים חנון, השנה ייאלצו להסתדר ללא שתיהן. הראשונה נפצעה ותיעדר רוב העונה והשניה המשיכה הלאבה עברה לרמת השרון.

מי שחוזרת לקבוצה אחרי שנתיים מצוינות בחוץ היא מאי דיין שתאייש את עמדת הרכזת (העמדה הפגיעה אשתקד) ועליה האחריות לחבר ולנהיג את הסגל החדש. ליעד אורבך אמורה לחזור מהפציעה הארוכה ולהשתלב מחדש בקבוצה והציפיות מהדר חדד וטיארה לוין שימשיכו לעונה שניה, לעשות את קפיצת המדרגה ואחרי עונה טובה (לסירוגין) אשתקד להיות יציבות ולהוביל את הקבוצה. שובל  אור שלום, אלה פינצי ועדן כהן ינסו לפרוץהעונה, כאשר הצוות המקצועי בראשות קאר משקוע רבות בטיפוחן.

הרצליה תמיד ידעה להפתיע בגזרת הזרות. החשיבה מחוץ לקופסה של המנהל המקצועי לעיתים הפכה את הקבוצה למועמדת לאליפות (לפני 3 שנים) ולפעמים מנעה ממנה כניסה לפלייאוף העליון (לפני שנתיים). בשורה התחתונה, בגיזרת הזרות של המועדון תמיד מעניינת. השאלה היא, האם הציוות של הזרות יהיה נכון. שנה שעברה, למרות המספרים הטובים של קריסטל ברדפורד, הייתה חסרה כימיה בינה לבין הזרות האחרות, והקבוצה עשתה עונה בינונית.

השנה, גולת הכותרת היא  ההחתמה של לקסי בראון, הגארדית שכיכה במיניסוטה  לינקס ב-WNBA. לקסי קלעית שלשות מדופלמת וביתו של מלך ההטבעות לשעבר ב-NBA די בראון. מעניין לציין שלקסי בראון בוגרת מכללת דיוק המפוארת, שבה שיחקו בין היתר גם ג'סמין תומאס הזכורה לטוב. הציפיות לעונה טובה לעונה טובה התחזוu. גם עקב חזרתה של רבקה גארדנר, שלאחר שלוש שנים מוצלחות  בליגה הטורקית חזרה לארץ, והחתמתה של ג'אמריס דיוויס שאמורה להיות אמונה על מלאכת הריבאונד.

 

מסימני העונה

יהפוך את העונה להצלחה – (1)  חיבור של הזרות למאמן כך שהשמות שמופיעים בפריוויו יהיו רלוונטיים גם לפיינל פור. (2) קפיצת מדרגה של מאי דיין מרכזת טובה לאחת הרכזות המובילות בארץ וזימון לנבחרת הלאומית. (3) חזרה לפיינל פור וסדרה של 4 משחקים ומעלה.

יגדיר את העונה כאכזבה עד כישלון - (1) אחרי ההתלהבות הראשונית מרשימת הזרות מגיעה ההבנה שלליגה זה לא מספיק (או מתאים) עד 2020 תעלה למגרש שלישייה חדשה. (2) הרצליה שמתגאות בקידום שחקניות לא מצליחות לשלוח לנבחרת אף נציגה הרצליינית למרות הכישרונות הגדולים שבסגל (שחקניות בוגרות רעננה וראשל"צ. ששיחקו בנבחרות הצעירות) (3) מאבקים על כניסה לפלייאוף העליון. מקום שישי כבר לא יספק אף אחד.

איזה כיוון זה ילך? – הרצליה תהיה קרובה להצלחה אך תסתפק בהישג אחד מתוך ה-3 (כנראה השני).

 

 

רמת השרון

סגל השחקניות: מרים חנון, נור כיוף, שרה האטיס, יעל אהרונוב-שמואלי, עדן גיוסי, שהד עבוד, נועה שרביט, פיונדה פיצג'רלד, קאדיג'ה קייב, ג'ורדן הופר

מאמנת: נעמי קולודני

על הסגל: ממקומי עד חיזוק

מה לא ניסו ברמת השרון בשנים האחרונות? מאמנים מהמובילים בענף ועד צעירים עם מלא פוטנציאל. ישראליות מהמובילות בליגה ומתאזרחות מוכחות ועד שחקניות נבחרת צעירות. זרות כארווין ותומאס ועד שחקניות שפרצו פה בארץ, כמו הארדן. שום דבר לא הלך. בין מקום 5 למקום 9, הקבוצה היתה רחוקה מלהיאבק על התארים, היא כבר לא היתה חלק מ"קלאסיקו" (למרות שלנצח הקלאסיקו יהיה רמת-שרון נגד רמלה) ולא חלק מהמשחקים על התואר. האם השנה הכל עומד להשתנות? את רמה"ש עזבו 2 שחקניות נבחרת (נוף קדם ועדן רוטברג) ובמקומן הגיעו שחקניות שהן רגע לפני הפריצה הגדולה. שהד עבוד שחקנית הגנה יעילה, קלעית מוכשרת וקבוצתית, יחד עם מרים חנון גארדית ורסטלית ומוכשרת במיוחד וגם מנהיגה וסמל בפוטנציה.

נור כיוף ועדן גיוסי הן שתי נערות בנות 18, אחת מוליכת כדור והשניה סנטרית, שתיהן על סף נבחרת הנערות ושתיהן כבר עם נסיון בליגה הבוגרת, לאומית. השיחה ה'פיקנטית' על המגזר מהן מגיעות, מחמיצה את האמירה האמיתית – רביעייה מוכשרת שיכולה להוביל את רמה"ש רחוק יותר מכל שנה אחרת. כשלצד כולן ממשיכה הסמל הגדול של רמת השרון, יעל אהרונוב, ואת הסגל משלימות שרה האטיס ונועה שרביט , שחקניות פנים ישראליות שכמעט ואין בארץ (בטח לא בסייז של האטיס). רמת השרון תהנה השנה מסגל עמוק שכל אחת בו יכולה להתפתח להפתעת העונה.

גם הזרות נבחרו על בסיס אותו DNA וטביעת אצבע של נעמי קולודני מורגשת. פיונדה פיצג'רלד רכזת מהירה וחכמה,קאדיג'ה קייב, שבעונה שעברה היית מהשחקניות היעליות בליגה וג'ורדן הופר בעלת יד הזהב. הופר וקייב סייעו רבות לחולון ופתח תקוה (בהתאמה), לעשות עונות טובות מאוד, והתקווה היא שהן יובילו את רמת שרון לפיינל פור.  יש לציין שהופר היא אחת השחקניות המעניינות בליגה, שנה שעברה  היא סיפקה לצד תצוגות קליעה מרשימה  גם כמה משחקי נפל. השאלה אם השנה היא תוכל להשפיע גם בהגנה ובריבאונד, בצורה עקבית. למעשה, רמת העקביות של הופר תהיה מהגורמים המכריעים להצלחת רמת שרון. קייב היא סנטרית שמאלית ופיזית, שמפתיעה בניידות הרבה שלה. השאלה היא האם תוכל לשחזר את העונה הנהדרת שלה מאשתקד, כאשר השנה כבר מכירים אותה ומתכוניים אליה.

 

מסימני העונה

יהפוך את העונה להצלחה – (1)  רמת השרון חוזרת להיות מותג. מעבר למיקום או תואר המועדון שוב הופך ל"שם נרדף" לליגת הנשים, השחקניות הן מותג. ומקרינים על כולם  - פני רמה"ש כפני הליגה. (2) מרים חנון ממשת את הפוטנציאל שזוהה אצלה בגיל 17 ומובילה את הקבוצה כשחקנית העונה. (3) חוזרות לפיינל פור ועל גלי ההתלהבות חוזרת גם לבמה המרכזית. שני גמרים.

יגדיר את העונה כאכזבה עד כישלון - (1) למרות השינויים רמת השרון ממשיכה להיות "עוד קבוצה" בליגת העל. במקום להקרין אור על הליגה, הליגה מקרינה אפרוריות על רמה"ש, עוד עונה כמו בחמש השנים האחרונות. (2) בסגל העמוס כישרונות של רמה"ש גם חנון לא מצליחה לבלוט ולמצות את הפוטנציאל, יעילה אך ב-60% מיצוי. (3) כמו בשנים האחרונות מדברים על פיינל פור ומסיימים הרחק הרחק מאחור בין 6 ל-7, אפילו בלי היכולת להסביר למה.

איזה כיוון זה ילך? – היעדים הפעם נבנה עפ"י ה-DNA הרמת-שרוני, מאמנת שיכולה להתאים לשיטה והמערכת, שחקניות מוכשרות אבל לא 'כוכבות', דגש על חיבור לקהילה (צירופה של מנהלת קבוצה נהדרת) ופחות כסף על הסגל. במקום לחץ ההצלחה, דרך שיכולה לשם שינוי ב'הפוך על הפוך' להחזיר את רמה"ש לצמרת. 2.5 סימני הצלחה (כנראה שגמר הוא יעד רחוק מדי).