טובים השניים

עם מאזן של שמונה נצחונות וארבעה הפסדים, מוביל זיו תבור (42) מהקווים את הפועל מעלות לסיבוב ראשון מוצלח במיוחד ולמקום השלישי במחוז הצפוני של הליגה הארצית. עם מאזן של תשעה נצחונות ושני הפסדים מוביל סטנלי ברנדי (49) מהפרקט את אליצור יבנה לצמרת המחוז הדרומי של הליגה. רגע לפני שהעונה יצאה לדרך הפגשנו את שניהם לראיון משותף, זכר לשנתיים הבלתי נשכחות שלהם בהפועל נצרת עילית בליגה הלאומית לפני עשור. הראיון, במקור, אמור היה לעלות לאוויר בשבוע הראשון של עונת המשחקים, אבל סדרה של תקלות טכניות דחו שוב ושוב את המאורע. לומר את האמת? הטיימינג הוא הדבר האחרון שבאמת מעניין כאן.

"את העונה הראשונה בכלל לא התחלנו ביחד", הקדים תבור רק כדי להקל עבורכם את המסע במכונת הזמן, "הקבוצה התחילה עם זר אחר (קירבי למונס, אם אתם כ"כ סקרנים. חפשו ביורובאסקט איפה הוא היום). בזמנו, שיחק זר אחד בלאומית, במחזור השני אם אני לא טועה החליט משה גרשון, המאמן, להחליף את הזר. כששמענו שסטנלי בדרך כולם הרימו גבה. מה פתאום משה מביא זר בן 38? מהר מאוד הבנו שכנראה משה גרשון יותר חכם מכולנו, סטנלי בדרך שלו ובשקט שלו נקלט מהר מאוד והקבוצה כאילו התחברה בבת אחת והרבה בזכותו. מעבר לניסיון היה ברור שמדובר בשחקן שאתה יודע שבכל משחק יתן 20 נק ו- 15 ריבאונדים, וכשיש לך נקודת פתיחה כזאת הכל הופך להיות יותר קל. סיימנו את העונה הסדירה בצמרת, ומקבוצה שכולם הימרו שתרד ליגה הפכנו להפתעת העונה". "האמת? זו הייתה חוויה גדולה לשחק עם זיו", נזכר ברנדי. "זיו הוא מקצוען אמיתי, מהיג ותחרותי, מכונת נקודות. מהרגע שהוא התחיל לזוז אף אחד לא היה יכול לעצור אותו. הוא תמיד בא לעבוד קשה, וזה דבק בי. הוא היה הרבה יותר קולני ממני למרות שבאתי עם הרבה יותר שנות ניסיון. לקחתי את מוסר העבודה שלו, ויחד עם הניסיון שבאתי איתו זה השתלם ונבחרתי ל- MVP של הליגה בסוף אותה העונה".

לפני 3 שנים, אחרי ארבע עונות בהן לא ראה פרקט, זכה סטנלי ברנדי, ששיחק בארץ כבר למעלה מעשר שנים ברציפות (כזר) ונישא לישראלית, את האזרחות המיוחלת. אילן פרג', מאמן הפועל לוד, זיהה את הפוטנציאל ולא היסס לרגע. הוא צירף לקבוצה את ברנדי וסיים את העונה במקום הרביעי בטבלה, הרבה יותר ממה שהאמין אפילו בעצמו. "למען האמת, אני אף פעם לא פרשתי", סיפר ברנדי. "העובדה שישבתי בחוץ ארבע שנים הייתה בעיקר עניין פולטי סביב הגיל שלי. מאמנים רבים בליגה הלאומית הלכו עם השמועות ולא עם הביצועים שהראתי, והעדיפו, כמובן, לא להחתים שחקן זר בגיל 43. זו הייתה תקופה מאוד קשה בשבילי כי נאלצתי לשבת בחוץ בלי שום סיבה מוצדקת. היה לי עוד המון לתת אבל הקריירה שלי הוקפאה רק בגלל הגיל. עכשיו, עם זאת, הרבה מאמנים נדהמים ממה שאני מסוגל לעשות בגיל 50. זה אף פעם לא עניין של גיל, זו התפוקה שאתה מביא איתך".

תבור, מנגד, לא הפסיק לכדרר על הפרקט עד לעונה האחרונה, לפני שקיבל החלטה (זמנית, בדיעבד אנחנו גם יכולים להגיד שהיא בהחלט זמנית) - להניח בצד את הנעליים ולעבור ממשבצת של מאמן-שחקן למאמן. "נלך קצת אחורה", הוא מספר, "גם השנה כשישבנו לגבי העונה הקרובה הוחלט שאמשיך כמאמן שחקן גם בליגה הארצית. הוכחתי בשנים האחרונות שאני עושה את זה מצויין וגם בביאליק לפני 5 שנים עלינו מארצית ללאומית כשהייתי מאמן-שחקן. בפתיחת העונה זזתי רק לכיוון הקו כי הבנתי שיש לנו רכזים טובים שאני יכול לתת להם את המפתחות לקבוצה, במידה ויהיה צורך אם זה בגלל פציעות או מבחינה מקצועית אחזור לתפקיד של מאמן שחקן". אז מבחינה מקצועית תבור דווקא הרגיש בנוח עם הקבוצה הנהדרת שבנה, אבל סדרת פציעות לקראת סוף הסיבוב הביאו אותו להחליט לחזור שוב לפרקט. זיהינו קצת חלודה, אבל שבועיים מאתמול גם היא תעלם כלא הייתה.

"המעבר ממאמן-שחקן למאמן לא היה קל". העיד תבור, "אני עדיין רעב לכדור ולמשחק, גם היום, בגיל 42. הכדורסל והמשחק בשבילי הם דרך חיים, ובאימונים הראשונים היה לי מאוד קשה לא לרוץ עם השחקנים. מצד שני - אני נהנה מאוד. ברור שכמאמן במשרה מלאה אתה רואה ויכול לתקן הרבה דברים שמתפספסים כשאתה מאמן-שחקן, ויש לנו קבוצה מאוד כשרונית שצריכה שמישהו יעמוד ויכוון אותה מהצד כדי שתמצה את מלוא הפוטנציאל שלה". את ברנדי, אגב, קריירת אימון לא לגמרי מעניינת. "זה לא משהו שיש לי תשוקה אליו", הוא מספר, "אבל אם תהיה הזדמנות לעשות את זה, אני בהחלט אלך על האתגר".

ואיך זה להיות מאמן-שחקן? ניסינו לקבל קצת מושג מתבור: "האתגרים בתפקיד הזה הם עצומים. במיוחד כשאתה שחקן שגם מוביל בקבוצה ומשחק 30-35 דקות. יש שני דברים שהם המפתח מבחינתי להצלחה בסיטואציה הזו. הראשון הוא הכנה של הקבוצה בצורה הכי טובה שאפשר, והשני - בחירת שחקנים שידעו להתמודד עם הסיטואציה הזו. זה לא קל, ויש שחקנים שלא החתמתי בשנים האחרונות כשהבנתי לאחר שיחות איתם שהם לא יצליחו להתמודד עם מצב כזה שמצד אחד אני המאמן שלהם שייתן להם בראש כשצריך ומצד שני חבר שלהם לקבוצה ולמשחק. אני חייב לשים לב ולחשוב על מליון דברים תוך כדי משחק כמו חילופים, בעיית עבירות ותרגילים, ובו בזמן לתפקד כשחקן שצריך לתרום משמעותית מבחינה מקצועית. הסוד הוא הכנה מקסימלית מראש והבנה שאי אפשר להשאיר שום לדבר ליד המקרה".

ברנדי ותבור במדי הפועל נצרת עלית מודל 2008 (צילום: פרטי)

בחזרה לברנדי. עונת הבכורה של הסנטר, שזכה לכינוי "שן זהב" בישראל הייתה אי שם בתחילת שנות ה- 2,000, במדי הפועל חיפה בליגת העל. מפה לשם הוא עבר ליריבה העירונית, המשיך לאשקלון ובשנים שלאחר מכן מצא לו בית בליגה הלאומית, בין השאר בראש העין, נצרת עילית והוד השרון. שום דבר מפתיע עד עכשיו, למעט פרט אחד. את קריירת הכדורסל שלו הוא החל הרבה הרבה לפני הביקור הראשון בישראל. בואו נגיד שאת קריירת המכללות שלו הוא החל בשנת 1,986, הרבה לפני שחלקנו בכלל נולדנו. הוא הספיק לקחת חלק ב- 16 משחקים בליגה הטובה בעולם במדי הניו-ג'רזי נטס, ובין לבין שיחק גם בטורקיה, צרפת ודרום אמריקה.

"לומר את האמת? לא ציפיתי שהקריירה שלי בישראל תהיה כל כך ארוכה", מתוודה ברנדי, "רציתי לנסות להשתפר כאן ואחרי כמה שנים לחזור שוב לאירופה, אבל ברגע שהגעתי, זה הרגיש לי כמו סיטואציה מושלמת. מילטון ואגנר, חבר טוב שלי ששיחק בישראל, העלה בפניי את האפשרו לבוא לכאן, הוא סיפר לי שישראל היא מקום נהדר ושם הכישורים שלי אוכל לעשות כאן הרבה דברים גדולים. פניתי לסוכן שלו, נתן אמיר, ומשם הכל היסטוריה. החיים בישראל נהדרים. בכל דבר, כמובן, יש יתרונות וחסרונות, אבל אני מעדיף תמיד להסתכל על הטוב ויש ממנו הרבה".

מה הרגשת ברגע שקיבלת את האזרחות, לפני כשנתיים וחצי?

"זה היה רגע מאוד מרגש והיסטורי מבחינתי", אומר ברנדי, "ההכרה בי כאזרח ישראלי קודם כל פתחה בפניי את האפשרות לחזור לשחק, מה שלא יכולתי לעשות בארבע השנים שקדמו לכך. האמת, לא היה לי מושג איך הגוף שלי יגיב אחרי שלא שיחקתי כל כך הרבה שנים קודם לחזרה שלי למגרשים, אבל זה הרגיש מצוין. היה לי כל כך הרבה אדרנלין, קיבלתי אנרגיות חדשות וזה הרגיש טוב לעשות את מה שאני כל כך אוהב לעשות".

אחרי שבשנתיים האחרונות עם לוד ורמלה היית קרוב ללכת עד הסוף. אם אתה לוקח השנה את האליפות עם יבנה, יש סיכוי שנראה אותך חוזר ללאומית? אולי אפילו לליגת העל?

"אני לא באמת יכול להגיד מה יהיה הלאה אם ניקח את האליפות, לא כל הדברים תלויים בי. אני יודע שבשנים האחרונות יכולתי לשחק בכל ליגה, אבל זה נמנע ממני מסיבות פוליטיות, הרבה אנשים לא באמת האמינו שאני מסוגל".

תדחוף את הילדים שלך להיות שחקני כדורסל, כמוך?

"האמת - שלא. אני לא אדחוף אותם לעשות שום דבר שאין להם תשוקה אליו, אבל הכדורסל הוא חלק מה- DNA שלהם, ואם הם יבחרו לשחק אני אהיה עבורם עמוד שדרה ענקי ואדחוף אותם לעבר החלום שלהם. זה יהיה מאוד נחמד אם הם יבחרו להמשיך את המורשת שלי".

זיו תבור במדי קרית ביאליק

זיו תבור החל את דרכו כשחקן במכבי קריית ביאליק, במדיה סגר מעגל לפני חמש שנים והעלה אותה מהארצית ללאומית. לפני השנתיים הנהדרות בנצרת עילית הוא עבר בעפולה, הפועל תל אביב, כפר סבא וכרמיאל והיה לאחד השחקנים הישראלים הבודדים בליגה הלאומית שסיים שני משחקים עם למעלה מ- 40 נקודות ומספר דו ספרתי של שלשות. לפרויקט במעלות הוא הצטרף לפני שנתיים, ומשם, נראה שגם הוא הרגיש שמצא לו בית חם לשנים הקרובות.

"נפגשתי במעלות עם צוות שיחסית היה חסר ניסיון בניהול קבוצת כדורסל בראשות איריס וקנין שהייתה שחקנית כדורסל בעברה וחיידק הכדורסל זורם חזק מאוד בעורקיה. איריס היא אשת עסקים מצליחה מאוד ומביאה את כל הניסיון הזה מעולם העסקים לכדורסל - תחרותית מאוד ורעבה להצלחות. איריס קיבלה פניה מראש העיר, שהוא האוהד מס 1 של הקבוצה ותומך מאוד נלהב לפני 3 שנים לבוא לקחת את הקבוצה תחת ניהולה במטרה אחת: להעלות את הפועל מעלות לליגה ארצית ולנסות לקדם את הכדורסל בעיר. בשנה שעברה נפגשנו והוצבה מטרה אחת ברורה: לעלות ליגה".

על שיתוף הפעולה עם וקנין, הוסיף: "אישה כיושבת ראש הוא דבר מאוד יוצא דופן ובטח בענף הכדורסל. היא משמשת כאמא לשחקנים וכל בקשה/בעיה קטנה כגדולה שהם מפנים אליה היא פותרת. גם השנה המשיך ראש העיר שלמה בוחבוט לתמוך בקבוצה והצלחנו לבנות סגל איכותי במטרה להתמודד בצמרת הליגה ולהיכנס לפלייאוף העליון.הפרוייקט הזה בהפועל מעלות הוא לטווח ארוך ואם זה תלוי באיריס היא תעשה כל שביכולתה כדי שבשלב מסויים הקבוצה תנסה להעפיל גם לליגה לאומית".

עד כמה אתה חי את מה שקורה בליגות הגבוהות יותר? בלאומית? בליגת העל?

"זו העבודה שלי, אז כמובן שאני עוקב ורואה מה שעובר בליגות האחרות. אני מאוד אוהב את מה שקורה בליגה לאומית שהפכה להיות מאוד מסוקרת תקשורתית, דבר שלא היה בתקופתי. הליגה הלאומית הפכה לקרש קפיצה לצעירים לליגת העל בזכות הסיקור ודקות המשחק המשמעותיות לצד שני זרים".

בדקות האחרונות, בחרנו להשאיר את זיו וסטנלי לשיחה קצרה לבד. אף אחד מהשניים אמנם לא חושב על פרק ב' בקריירה ככתב "ספסל" (למרות, שכמובן, לא היינו מתנגדים לדחוף אותם לשם), אבל שניהם ידעו לשאול האחד את השני בדיוק את מה שכל אחד מכם היה רוצה, אבל לא היה מעז.

זיו: סטנלי, אתה עוד רגע בן 50. איך מנהלים שגרה יומיומית של שחקן כדורסל בגיל כזה?" 

"האמת היא שאני לא עושה שום דבר מיוחד מלבד השגרה. אני חושב שהתברכתי ביכולת שלי על הפרקט, אבל אני בסך הכל בחור רגיל שמתנהל כרגיל. אני אוהב להירגע, לרוץ אחרי הילדים שלי ולשחק איתם. הם נותנים לי אושר שמחזיק אותי בכושר".

סטנלי: זיו, ואיפה אתה רואה את עצמך בעוד 5 שנים?

"אני מקווה לאמן באחת משתי הליגות הראשונות. ובשביל הנשמה להמשיך לשחק ולרוץ פעם פעמיים בשבוע. עברתי בהרבה תחנות במהלך הקריירה, ב- 6 מההזדמנויות גם עליתי ליגה ואלה למעשה היו המקומות שהכי נהנתי בהם. החיבור הקבוצתי הוא שהפך את העונות האלה לבלתי נשכחות".

זיו: סטנלי, עם היד על הלב, עכשיו כשאתה שחקן ישראלי - כמה זרים לדעתך צריכים לשחק בקבוצות בליגה שלנו?"

"רק כדי להיות מדויק - אני עדיין לא שחקן ישראלי, רק אמריקאי עם אזרחות ישראלית. אני חושב שהשחקנים הזרים שמגיעים לכאן עושים את הכדורסל הרבה יותר מהנה וסחיר. אפשר רק לנסות לדמיין איך הוא היה נראה בלעדיהם, כולנו יודעים שזו האמת."

סטנלי: ואתה זיו, מה דעתך על הדרך בה השחקן הישראלי גדל היום לעומת הימים שלך?

"השחקן הישראלי היום לדעתי שם דגש גדול מדי על אתלטיות ושליטה בכדור ולא מספיק על קליעה. כבר אין לנו היום קלעים כמו שהיו בזמני. השחקן הצעיר היום חשוף לכל כך הרבה פיתויים שבמקום להיות במגרש הוא בבית מול המחשב או עם החברים. אני רואה המון שחקנים שמדברים על זה שהם רוצים לשחק ברמות הגבוהות אבל לא מבינים את רמת ההשקעה שנדרשת לשם כך".