לי קפיטולניק - מסתערת על הליגה
לי קפיטולניק פותחת עונה עשירית באחת משתי הליגות הראשונות, השחקנית שהחלה בנערות מחוזית של גני תקווה הגיעה עד לפלייאוף על האליפות עם רמת חן ובשנתיים האחרונות מובילה את יבנה לצמרת הליגה הלאומית. אחת השחקניות הכי דומיננטיות בליגה, שאתם כנראה עדיין לא מכירים, מתכוננת לעונת שיא. ראיון מיוחד (צילום: לאון דוידוביץ)
| שי ברק
לי קפיטולניק רק בת 25 אבל כבר אחת השחקניות הכי ותיקות בליגה, ככה זה שכבר בגיל 16.5 היתה חלק מהקבוצה ההיסטורית של גני תקווה (אז בשמה מ.כ הבקעה) שהעפילה לליגת העל. משם המשיכה לרמת חן במסלול קידום מהיר שהחל בגמר גביע המדינה לנערות א' , דרך קבוצת הבת בלאומית ועד שנתיים בליגת העל. בעונה הקרובה תחל קפיטולניק עונה שניה באליצור יבנה, כשהיא אחת משלוש שחקניות בלבד שממשיכות בקבוצה "זו קבוצה דיי חדשה", היא מספרת, "יש חבלי לידה של תחילת עונה, אנחנו עוד צריכות להכיר אחת את השניה וללמוד לשחק ביחד, אבל אפשר לומר כבר עכשיו שיש אווירה טובה והתרגשות של תחילת עונה".
שנה שעברה בשלב הזה של העונה, הצוות המקצועי ביבנה הגדיר שרוצה להישאר בליגה. אני לא חושב שזה המצב העונה.
בסופו של דבר העונה שעברה נגמר בתחושה של פספוס כי היינו שוות יותר. אמנם לא הכרתי את הבנות ביבנה (למעט את רג'י שהיא נכס לכל קבוצה ואת בת אל שהכרתי עוד מאז שהייתי צעירה בליגה והיא הייתה שחקנית מובילה) אבל בטח שלא הייתי מגדירה כמטרה הישארות בליגה, אולי אני תמימה אבל תמיד שואפת הכי גבוה. בדיעבד היינו יכולות להיכנס אפילו לרביעייה. עשינו משחקים צמודים בטירוף שהוכרעו בנקודה ונתנו פייט לכל הקבוצות הגדולות כמו חיפה וגלבוע. היו הרבה סיבות שהקשו עלינו להגיע לפיינל פור כמו פציעות ושינויים בסגל, סיימתי את השנה בתחושה שאפשר היה לעשות יותר.
אז אחרי ששנה שעברה צדקת, מה התחושות לעונה שבפתח?
אני לא הייתי אחראית על הגדרת המטרות בשנה שעברה ככה שלא אזקוף לעצמי את זה. אני חושבת שהשנה ... אנחנו נתחרה על הפיינל פור. נראה שתהיה עונה מאתגרת השנה, אז קשה לי להגדיר את התחושות ביחס לליגה שמחכה לנו. תהיה תחרות קשה, על הכניסה לרביעייה כי יש הרבה מתמודדות, אבל אנחנו בשורה אחת איתן ויכולות לתת לכולן פייט. חוץ מגלבוע שבנו קבוצה עם סגל משוגע, שאר הקבוצות באותה רמה. אני רוצה להאמין שיש לנו מספיק נסיון ושהחיבור יהיה מספיק טוב כדי שניכנס לארבע, אבל זה לא יהיה קל. אני מאמינה שאפשר.
השנה הצטרפו אלינו הדר רפאל וגם מורן שטרית שהן באנקריות בליגה, כך שלמרות שאין את רג'י וזה אובדן ענק, החיבור עם הדר ומורן הוא מדהים. הן גם אחלה של בנות מבחינת אופי והן אינטליגנטיות במשחק שלהן. בנוסף, הסגל שנבנה הרבה יותר עמוק, שנה שעברה האימונים בסגל קצר, פגעו בנו ולא אפשרו לנו להגיע למשחקים בשיא היכולת. השנה יש קבוצה טובה וזה מרגיש שיש לנו הרבה כלים וכל משחק מישהי אחרת יכולה לבוא לידי ביטוי.
איך העונה שלך הולכת להיראות ברמה האישית?
אני מרגישה שמשנה לשנה אני לומדת איפה אני חזקה ומה היתרונות שלי ועובדת בקיץ על הדברים שאני מרגישה שצריכה לשפר. השנה, לדעתי, יש לנו יותר כלים התקפיים וזה מאפשר לכל אחת לבוא יותר לידי ביטוי, אז נראה שברמה האישית אני יכולה לעשות עונה התקפית טובה יותר. אבל כרכזת אני מרגיש טוב יותר בסגל הנוכחי, יש יותר אופציות מסירה ושחקניות שמבינות את המשחק אני יכולה לגרום להן להיראות טוב יותר והן ייגרמו לי להיראות טוב יותר.
עכשיו כשאת חוזרת לשחק בעמדה הטבעית שלך את מרגישה שיירד ממך הלחץ?
דווקא היו ויכוחים לאורך השנים האם אני יותר רכזת או יותר עמדה 2 אבל אני נהנת מהגיוון ויכולה לשחק באיזו עמדה שצריך אותי. אז כן בקבוצה יש פחות רכזות טבעיות וניהול המשחק יותר עלי אבל זה לא משהו מלחיץ אלא נחמד לי לשחק בעמדה הזו. אחרי שבשנים האחרונות יותר יצא לי לשחק ליד בנות כמו בת אל לזמי וחן סגל שהן רכזות קלאסיות, אז השנה אני חוזרת לעמדת הרכזת ואני מבינה שגם יכול להיות שזה יוביל לזה שאייצר פחות נקודות.
הדר באה כקלעית זה הגדרה והתפקיד , אם היא תעשה 30 נקודות כל משחק וזה יעזור לנו להגיע להישגים אני אהיה הראשונה שאפרגן לה. מאז ומתמיד כשחקנית הדבר שהיה הכי חשוב לי זה הגנה עצרתי שחקניות שהיו קולעות במספרים מאד גבוהים על נקודות בודדות. זה קלישאתי להגיד שיותר איכפת לי ממסירה, אבל אפשר לראות במשחק שלי אני באמת פחות מחפשת את הסל לעצמי ויותר רוצה שהוא פשוט יהיה בפנים ולא משנה מי תקלע אותו.
איך יבנה כאגודה?
הם אחלה אגודה, גם הם חדשים בכדורסל הנשים ועוד לומדים את התחום. ביבנה תחושה של בית, מאד איכפת להם ממך, מאד מתעניינים בך, יש מנהל קבוצה מקסים שמארח אותנו ודואג לנו. אני במיוחד נהנית להתאמן תחת אמיל (אליונסקי, ש.ב) שיש לי חיבור מאד טוב איתו. הוא ממש מקצוען, הוא ווינר ונלחם. אני מרגישה שאנחנו באותו ראש והוא גם נותן לי את הכלים והבמה – אז מה שחקנית צריכה יותר? זו אגודה מסודרת מבחינת תנאים , זו אגודה שמגיע לה להצליח.
("מעבר ליבנה מבחינתי היה הקרבה אבל הגעתי לנקודה שהבנתי שאם אני רוצה לשחק בקבוצות שמתחרות בחלק העליון של הטבלה אצטרך לעשות את ההקרבה הזאת")
" הרבה עבודה קשה ובעיקר לשחק, לשחק ולשחק. אז אתה פשוט נהיה טוב"
לי קפיטולניק (25, 1.59), גדלה בגני תקווה, מועצה מקומית שמונה כ-20,000 תושבים. רק כשהיתה בכיתה ו' פתחו ביישוב חוג כדורסל בנות. עד אותה עת שיחקה בעיקר כדורגל, "כשהייתי קטנה הייתי 'טום בוי', הייתי משחקת כדורגל עם הבנים, אני מגיעה מבית של כדורגל אבא וסבא שלי היו שחקני כדורגל ואימנו. אצלנו בבית יש כדורגל 24/7. היו לי בעיקר חברים בנים". אז, כשפתחו את קבוצת הכדורסל הצטרפה קפיטולניק "כל הבנות נרשמו אז נרשמתי גם, חשבתי שאולי ככה יהיו לי גם חברות ונדבקתי בג'וק. לא הגעתי לענף מאהבת הכדורסל".
תחת הדרכתו של קובי בן עטיה, קפיטולניק עם חברותיה לקבוצה כמיכל אסף, התחילו להתקדם והגיעו להישגים משמעותיים "היה לנו את קובי בן עטיה כמאמן שהכניס לנו את האהבה לכדורסל . אם יש בן אדם שאני יכולה להגיד שגרם לי להתאהב בכדורסל זה הוא. הוא היה מאמן צעיר אבל תמיד דחף אותנו להתאמן ולהיות כל היום במגרש".
מה יש בגני תקווה שהצמיח כל-כך הרבה שחקניות כדורסל לליגות הבכירות?
אני זוכרת שבתיכון הייתי עושה אימון נערות, נשארת להתאמן עם הנוער ואז אימון בוגרות. חיינו כדורסל. המון-המון ילדים שיחקו כדורסל. כמעט 30 בנות היו בכדורסל ביישוב של 4 כיתות בית ספר, זה כמעט כיתה שלמה של שחקניות כדורסל. בדור שלנו ממיכל אסף ועד עמית טולמן וצליל וטורי (כולן הגיעו לליגת העל) היינו משחקות המון, משלימות עשירייה בכל מקום שהיה צריך, נתנו לנו אולם ותמיד היה מאמן באיזור. הרבה עבודה קשה ובעיקר לשחק, לשחק ולשחק. אז אתה פשוט נהיה טוב.
ההצלחה של קפיטולניק בגני תקווה היתה מדהימה, דרך סגל קבוצת נערות מחוזית זומנה לסגל נבחרת הקדטיות והיתה ב-14 האחרונות, את קבוצת נערות א' ו-ב' העלתה כמעט במו ידיה (יחד עם אסף), ללאומית ועוד בהיותה נערה לצד אורלי גרוסמן וטלי קליין העפילה לליגה הלאומית ובתוך שנה הקבוצה עלתה לליגת העל. קפיטולניק היתה חלק משמעותי מהקבוצה. שנה אחר כך עברה לרמת חן ועם קבוצת הנערות שם העפילה לגמר גביע המדינה (הפעם האחרונה בה רמת חן הגיעה למעמד זה), שנה אחת אח"כ היא כבר היתה בליגת העל.
את חושבת שהגעת לשיא מוקדם מדי? העפלה לליגת העל בגיל 17 ועוד לפני גיל 20 להיות שחקנית בליגת העל?
אני לא חושבת שהגעתי לשיא שלי, עדיין. אמנם הגעתי להישגים בגיל נערות, אבל יש לי עוד שאיפות לקחת אליפויות בקבוצות בוגרות שאני מובילה בהן. לקחת תארים שאוכל להגיד 'וואלה, זה שלי. משהו שאני עשיתי', בבוגרות גני תקווה הייתי מהצעירות, אני מרגישה שהיה לי חלק בהישג, אבל זה לא משהו שאני יכולה לומר שזה בזכותי , לשם אני מכוונת ומקווה שייצא לי לחוות.
את חושבת שאם היית באגודה אחרת היית מגיעה יותר רחוק?
חד משמעית אם הייתי באגודה אחרת הייתי מגיעה רחוק יותר בכדורסל. האגודות המובילות הן הרבה יותר תחרותיות, הן קודם כל משחקות בליגה לאומית והמשחקים והיריבות חזקות יותר , יש תחרות על מקום בסגל ולעומת זאת במחוזית אפשר לקלוע בכל משחק 30 נקודות, חסר הגירוי לשאוף להשתפר. אני זוכרת שהגעתי פעם ראשונה לטרום קדטיות וקדטיות ונחשפתי בפעם הראשונה לדברים שהם ברמת מקצוענות שהיא מעבר למה שחוויתי. רק בכיתה י"ב פעם ראשונה התחרתי בליגה לאומית זה כן יוצר פער.
(לי קפיטולניק בהעפלה לליגת העל עם מ.כ הבקעה, "חיינו כדורסל בגני תקווה, כל היום היינו במגרש...")
הגעת מוקדם מדי לרמת חן?
אחרי שעם קבוצת הבוגרות בגני תקוה העפלנו לליגת העל, הרגשתי שבשלב הזה אין לי מה לחפש בליגת העל, לא הרגיש נכון להיות בליגת העל בגיל 16. קובי בן עטיה שאימן אותי בגני תקווה הציע לי לעבור איתו לרמת חן, שהיתה מועדון מוביל, כזה ששואפים להגיע אליו. עשיתי שנתיים נערות לאומית עד גמר גביע המדינה ובוגרות לאומית. בשנה השניה ירדנו ליגה בלאומית וזאת היתה נקודה להחליט אם אני עולה לליגת העל או עוזבת. בשלב הזה אמנם עוד הייתי חיילת, אבל הרגיש לי נכון יותר, בשלב הזה, לנסות ולשחק בליגת העל מלעזוב את האגודה.
לא רצית לחזור לגני תקווה, שבאותה תקופה חזרה ללאומית והיתה קבוצת צמרת?
זה היה לי דיי מובן מאליו שהמשך המסלול שהייתי בו מוביל לליגת העל, לא חשבתי על אפשרויות אחרות. זה היה מבחינתי הכיוון הנכון וזו ההזדמנות מבחינתי. מאד נהנתי מעונת הבכורה שלי בליגת העל, הרגשתי חלק מהקבוצה, היה כיף היינו קבוצה מגובשת. גם אהבתי את הכדורסל המקצועי, אהבתי שזו הקריירה שלי, להתאמן הרבה וברצינות. היה לי ביטחון, הייתי בכושר טוב ועשיתי אימונים טובים, גם קיבלתי דקות פה ושם. באותה שנה אימן אותי עמי ברדה שכבר בחודש יוני התחיל לעבוד איתנו בכפר המכביה. כל בוקר ב-7 בבוקר לא משנה אם הייתי מגיעה לבד או היינו מגיעות 5 בנות, הוא התייחס בצורה שווה לכל השחקניות ולכן גם רציתי להמשיך לעוד שנה.
אולי עדיף היה לעבור לקבוצה יותר קטנה עם יותר סיכוי לדקות?
יכול להיות שכן, שבדיעבד זה מה שהיה צריך לעשות, אפילו סביר להניח. אבל בתום העונה הראשונה הרגשתי יותר בשלה וגם ראיתי שהצלחתי להתמודד באימונים לשמור על זרות ולעשות נקודות. היה לי טוב ברמת חן זה המקום הכי מקצועי שאפשר להגיע אליו, ואם כבר עושים – אז עושים. אולי הייתי צריכה לרדת לקבוצה קטנה יותר, אבל הדברים זרמו עם האינרציה. לא עצרתי בקיץ לחשוב אם זה הדבר הנכון או לא, זה היה המשך טבעי.
העונה השניה שברה אותך?
לא נשברתי, התפכחתי לגבי המצב בליגה. אם בשנה הראשונה שלי כשעליתי לליגת העל ידעתי שיהיה קשה ואצטרך להילחם על הדקות אבל הייתי מוכנה לכך מתוך ציפייה שהדברים ישתפרו בהמשך , אצטרך לעבוד קשה ולהוכיח את עצמי אבל יגיעו ההזדמנויות . אז בשנה גם כשהמשחקים הסתיימו ב-30 הפרש עליתי רק בדקות האחרונות. התחלתי לחשוב לאילו כיוונים אני יכולה להתפתח.
אחרי השנה הזו ידעתי שאני לא רוצה עוד עונה בליגת העל וכן רציתי להחזיר לעצמי את הכיף מהכדורסל. באותה שנה זה הגיע למצב שאבדה לי ההנאה מהכדורסל . התחלתי לחשוב בשביל מה מקריבה כ"כ הרבה מהחיים ועושה כ"כ הרבה ויתורים אם בסופו של דבר אתה הולך לאימון כי זה חובה ולא כי מחכה לו. התכלית של זה היא לא קיימת, מבחינתי בכל אופן. החלטתי לחזור ללאומית כשהשיקול היה להמשיך להנות מכדורסל, ברמה תחרותית אבל בלי הקרבה של החיים האישיים.
את עוד שואפת לחזור לליגת העל או להפוך להיות "טלי בן ישי" של הכדורסל והלאומית?
להיות טלי בן ישי – זה מושלם. בעיקר בגלל המקום שאני נמצאת בו מבחינת הקריירה השניה שלי ולא רואה סיבה לא לשחק בליגה הלאומית. מבחינתי להמשיך להשתפר כל עונה, אני מרגישה שעדיין צעירה, רק בת 25 ושעוד יש לי הרבה מה ללמוד, איך להשתפר ולאן להתפתח, ואני באמת רואה את עצמי עוד שנים קדימה בליגה הזו. יש לי עוד הרבה שאיפות בפן האישי ובפן הקבוצתי. לגבי חזרה לליגת העל אני לא יודעת, אני רוצה להיות איפה שטוב לי, אולי נעלה ליגה עם יבנה ואז הדברים ישמעו אחרת.
("אהבתי את הכדורסל המקצועי, אהבתי שזו הקריירה שלי, להתאמן הרבה וברצינות")
" אני מרגישה שאני נמצאת היום במקום מצוין מבחינתי, אני נהנית מכל העולמות"
כשקפיטולניק מדברת על "קריירה הנוספת", היא מתכוונת להיותה דאטה-אנליסט המתעסקת בכלכלה, לאחר שסיימה תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת תל אביב. תחילת תקופה לימודיה היתה בשנה השניה שלה ברמת חן, זה היה שלב בחיים בו עצרה לחשוב על הקריירה "עצרתי לעשות חושבים – הלכתי על התרחיש הכי טוב שיכול להיות, אני עושה עונה אישית מאד טובה ומגיעה לשחק בקבוצות גדולות בליגה ולהיות שחקנית דומיננטית, ואשחק אפילו עד גיל 33-34 ואז מה? מה עם המקצוע שלמדתי, אתחיל לעבוד בגיל 35 ובלי נסיון? העניין הוא שגם כדורסל נשים בישראל, הענף לא משגשג, אני לא יכולה רק לשחק ולחיות מהכדורסל ואין תהילה מספקת, השכר הוא לא כזה שיבטיח לי שקט ולראייה שחקניות עושות עוד דברים, מלימודים ואימון ועד עבודה נוספת. אז חשבתי האם זה מצדיק את הויתור שאני עושה על הקריירה בתחום שלמדתי".
אז השלב הבא היה לשים את הכדורסל בצד?
לפני שעברתי ליבנה קיבלתי הצעה מבני יהודה להצטרף לליגת העל. זה היה בדיוק לפני שקיבלתי את העבודה. מאד התלבטתי. מצד אחד מאז שאני קטנה החלום שלי להיות שחקנית כדורסל, השקעתי את כל החיים בזה בצורה הכי מקצועית שיש, הייתי שנתיים ברמת חן בליגת העל, זה משהו שהיה ושרציתי. אבל מאחר ובני יהודה עשו שני אימונים ביום זה דרש ממני לדחות את הצעת העבודה, סרבתי. בלאומית הבנתי שיש את האפשרות גם לעבוד בתחום שלמדתי במשרה מלאה ולהתפרנס כמו שצריך וגם לשחק כדורסל ברמה גבוהה. לשחק בליגה שהיא על טהרת הישראליות ולבוא לידי ביטוי.
כשעברת ללאומית שיחקת בעיקר בקבוצות שהסתבכו בתחתית, אחרי ההחלטה לעזוב את ליגת העל והיעדר ההצלחה בלאומית עברה לה בראש המחשבה לפרוש?
מעולם לא היו לי מחשבות לפרוש מכדורסל, הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. הכדורסל נתן לי המון , עיצב את מי שאני, תרם לי בחיים האישיים ואני לא רואה שום סיבה לעזוב, גם כשקשה זה עדיין לא משהו שאני יכולה לוותר עליו. להפך, אני מקווה שאוכל להמשיך ולשחק כמו טלי קליין ואורלי גרוסמן שהיו בגיל של ההורים שלי או כמו חנה הללי שמשחקת איתי השנה ביבנה, הלוואי שגם אני אוכל לשחק עוד כ"כ הרבה שנים.
מה היא הליגה הלאומית בשבילך?
כדורסל ישראלי ואהבה. זה מקום של "לבוא לידי ביטוי". כיף טהור. התשוקה והאהבה לכדורסל חזרו אלי כשירדתי שוב ללאומית. הרבה מהשחקניות הטובות בארץ נמצאות בליגה הלאומית. אם זו בר גילינסקי וטלי בן ישי או עד השנה דניאל חג'ג', הן שחקניות ברמה הכי גבוהה של הכדורסל הישראלי. הן הגיעו ללאומית כדי להנות מכדורסל. מצד אחד יש בליגה הלאומית ישראליות ברמות הכי גבוהות, שחקניות ותיקות ומנוסות ומצד שני הליגה היא במה לצעירות ומקום להשתפשף לפני עלייה לליגת על .
מרגישה שפיספסו אותך בענף? שלא אומרים שהחתמה שלך הופכת קבוצה לפייבוריטית.
אם אני מרגישה שהתפספסתי? אני חושבת שמי ששיחקתי אצלו מכיר אותי ויודע מה אני מביאה לקבוצה וזה מה שחשוב לי. שכשאני מגיעה לקבוצה אז המאמן סומך עלי נותן לי את הבמה והמפתחות, אני בטוחה שהמאמנים יגידו לך את אותו דבר שיש לו שחקנית שנלחמת ותתן הכל ולא תשים את עצמה לפני הקבוצה.
בליגה כמו שלנו אין סטטיסטיקה מסודרת, אז הדברים שאני עושה כמו אסיסטים יותר נבלעים. בסוף העונה יש חמישיית קלעיות ורואים את מי שעשתה מעל 15 נקודות בממוצע. אותי זה קצת מבאס, כי זה יפה ששחקנית קולעת 20 נקודות וזה מוערך, אבל יש בקבוצה גם שחקנית שעוצרת את הקלעית של היריבה ועושה עבודה "שחורה" ובליגה שאין בה חשיפה יותר קשה לפרוץ על זה ככה. אני יכולה לתת לך דוגמאות שעצרתי שחקניות מובילות מתחת לממוצע שלהן וזה המשחקים שהיינו צמודות בהם מול חיפה וגלבוע וניצחנו את בירושלים בגביע, ההגנה ייצרה נקודות בדרך של מתפרצות ולשחק מהר ולתסכל את היריבה. אז אולי בגלל זה אין ההכרה הזו.
זו הסיבה שעדיין לא עברת לשחק באחת מקבוצות הצמרת בליגה?
אני אגיד לך את האמת. אחת הסיבות שלא עשיתי את קפיצת המדרגה לקבל את ההצעות מהקבוצות הגדולות זה באיזשהו אופן בגללי. כן הגיעו הצעות מקבוצות גדולות כמו גליל וירושלים אבל דחיתי אותן בגלל המקום שהייתי בו בחיים, הצעות שכללו נסיעות ארוכות והשקעה מבחינת השעות על הכביש. אני מודעת לזה שזה עצר אותי.
גם המעבר ליבנה מבחינתי היה הקרבה מבחינת המרחק אבל הגעתי לנקודה שהבנתי שאם אני רוצה לשחק בקבוצות שמתחרות בחלק העליון של הטבלה ולא להמשיך בקבוצות שמתמודדות בתחתית אצטרך לעשות את ההקרבה הזאת. זה סוג של דיסוננס. מצד אחד אני סופר תחרותית וכדורסל זה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות והכי מספק אותי ומצד שני יש לי גם קריירה מהצד שהיא בעצם המרכזית.
ומה התוכניות לשנים הקרובות?
כרגע התכנית היא לעשות את העונה הכי טובה שאפשר.אבל בעתיד בעיקר להיות שחקנית מובילה בקבוצה שאשחק בה, לשחק דקות משמעותיות ולהיות נכס למקום שהחתים אותי. אני ספורטאית בהוויה שלי אז באופן טבעי שואפת כמה שיותר גבוה ולזכות בתארים, אבל לאן שזה יתפתח אני אשמח כי אני באמת אוהבת כדורסל.
עוד משהו שרוצה להגיד לסיום?
מהחוויה שלי בליגת העל ומהחוויה שאני רואה צעירות שמשחקות איתי, חשוב לי לומר. ראיתי שלאחרונה ארגון שחקניות. אני חושבת שזו יוזמה מבורכת, אבל לדעתי המאמץ לא מושקע נכון. ראיתי שהן מאד שמות את המאמץ על שינוי שעות משחקים והוספת שידורים. ברור שצריך לתת לליגה יותר במה וחשיפה, אבל אני חושבת שאחד הדברים שיכולים להרים את הרמה זה לדאוג לזכויות ולרמת המשחק של השחקניות. למשל בנושא ה"כרטיס הכפול", בליגת העל, יוזמה חשובה שבתקופתי היתה חסרה והיתה יכולה מאד לעזור לי.
אבל גם כיום, כשאני רואה את היישום הוא בעייתי ופוגע בשחקנית יותר משעוזר. קבוצות ליגת העל רואות את השחקנית כ-שלהם ועושות טובה שמשחררות אותה לאימון, אין תכנון נכון של ימי המנוחה והעומסים, חשוב לשמור על הבריאות שלהן ולתת להן את האפשרות לשחק ולהתאמן בלאומית כדי להתקדם לדעתי זה משהו שהארגון יכול להיאבק עליו. בנוסף, יותר פיקוח על השכר והביטוחים נושאים שיאפשרו לשחקניות ביטחון תעסוקתי. יש בליגה שחקניות טובות, אין ויכוח שהפוטנציאל קיים, אבל בליגת העל יש קושי להתקיים מהשכר המוצע, אני חושבת שיותר מעורבות ופיקחו היו יכולים לעשות שיפור רציני. זה יהפוך את הענף למקצועי יותר ויעלה את הרמה. אז גם הקהל יגיע.