למה העתודה כן והנוער לא?

כולם קיוו אחרי התואר ההיסטורי של נבחרת העתודה, שנבחרת הנוער תעבור גם היא בהליכה את האליפות שלה. אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד. אז האם מדובר בנפילות והצלחות נקודתיות, או שמדובר בעניינים של זמן, חיבור והבשלה? אדי מינץ מנסה לחפש תשובות, ולא בטוח שמוצא (צילום: fiba europe)


| אדי מינץ

 

אז למה בעצם, שנה אחר שנה, העתודה כ"כ מצליחה והנוער כ"כ לא?  למה השחקנים בני ה-20 יכולים שנה אחרי שנה להגיע להישגים יפים בדרג א', בעוד הגרסא בת ה-18 שלהם מתקשה לעלות מדרג ב'? לפעמים אפילו מדובר באותו שנתון - מירון רוינה, מיכאל מושקוביץ', יובל זוסמן, מייקל בריסקר, גיל בני, כול היום חלק מנבחרת הנוער שירדה לדרג ב' לפני פחות משנתיים. העתודה במאזן 1-6 עשתה אליפות אירופה היסטורית בדרג א', והנוער עם 1-7 סיים תשיעי בלבד בדרג ב'. גם כשמפסידים צריך לדעת מתי, למי ובאיזה הפרש.

אפשר למצוא לזה פתרון נקודתי לשנים האחרונות - ב-2016 הנוער נאלץ לאלתר אליפות בדצמבר, פשוט כי בקיץ הטורקים, המארחים התורנים, היו עסוקים בניסיון הפיכה צבאית. ההכנה לא הייתה טובה וירדנו לדרג ב', כאמור ע"י פחות או יותר אותם שחקנים שלקחו שנתיים אח"כ את האליפות בדרג א'. ב-2017 נכשלנו לעלות  לדרג א', כי זה פשוט הרבה יותר קשה לעלות מאשר להימנע מלרדת, וב-2018 נכשלנו (שוב) כי יש לנו כשרון של פעם ב 25 שנה ששמו אבדיה שגמר את כוחותיו בעתודה והגיע לנוער סחוט פיסית ורגשית וכמובן היה רחוק מהתיאום שכה הכרחי לנבחרות מהסוג שיש לנו בכדי למצות את ההצלחה.  

או שאולי מדובר במשהו יותר רחב? תגובה שכתבתי לאחד הפוסטים שעלו בשלהי יולי בספסל  טענה כי "ההחלטה לאפשר לאבדיה לשחק בשתי מסגרות קברה את הנוער. אי אפשר ששחקן שלא התאמן איתם יהיה גם זה שיוביל. ככה זה גם נראה במגרש. לא שומרים, לא מתואמים, בלי רוח ובלי מנהיגות". האם זאת הסיבה, או שבעצם זה בסוף הכל השפיץ של הנעל ועם סל אחד נוסף של הולנד מול צ'כיה והיינו מדברים עכשיו אחרת לגמרי?

לעתודה מצוותים מאמני ליגת על מנוסים ומוכחים (אריאל בית הלחמי, עודד קטש ויואב שמיר) והנוער לעומת זאת מקבל (ובצדק) מאמני ליגה לאומית (שרון אברהמי ונתי כהן). העתודה רצה עם שחקנים שמכירים ומשחקים ביחד מהקדטים, האקדמיה (ז"ל וחבל), דרך הנוער ומבשילים בגיל 20 אחרי 5 שנים ויותר יחד, כשבנוער זה פשוט עובד פחות טוב. גם כי פרק הזמן של היחד קצר יותר (והחשוב כשלעצמו) וגם כי מידי פעם מוצנחים לשם שחקנים שלא היו בקדטים (ההבשלה המאוחרת) ו/או מאוזרחים מאי שם עקב החיסרון המסורתי שלנו בגבוהים ולוקח להם זמן להיקלט ולהבין את מקומם.

ההכנות לטורנירים כמו אליפויות אירופה השונות הם תמיד אינטנסיביות ומתוכננות על בסיס ניסיון רב השנים של איגוד הכדורסל. כיון שאין לנו יתרונות גובה, פיסיות וקליעה ביחס לאירופים אנו מחפים על זה בלחץ הגנתי, משחק ריצה, התנפלות על הריבאונד ובקיצור משחק קבוצתי.

הצלחת העתודה חשובה, גם אם הנוער כרגע פחות מצליח, כי זו הדרך לשיפור הנבחרת הבוגרת שמשוועת כבר מספר שנים לכישרונות. תנו לילדים לשחק ! בשנה הבאה אליפות אירופה בישראל הבנויה. יהיה כיף.