מסופסל: 8 על 4

ארבע הארכות הן אחלה סיבה לצאת מגדרנו ולמלא טור שלם על ליגה לאומית, מספרים, שיאים, נוסטלגיות, וכמובן גם כמה קשקושים חסרי משמעות. דברים שבין פול דילייני לאוון אסקה, הפועל ירושלים לחבל מודיעין, ומספיק סיבות טובות לקנא באלן סקוורר. (צילום: גלעד חזון)


| אלירן כהן

 

גם כשאתה ממש עייף, חסר מעוף ונטול כל כריזמה לשכנע את עצמך לשבת מול המקלדת ולקשקש כמה מילים, יש משחקים שמאלצים אותך לשנות את סדרי העדיפויות. כזה היה המשחק השבוע בין אליצור "איתו" אשקלון להפועל חבל מודיעין שהזכיר שלפעמים גם משחק ליגה "סתמי" יכול להיות מעניין, כשהמספרים מסתדרים נכון. והפעם, וואלה, הם הסתדרו יופי.

- 132 נקודות קלעה אשקלון, 126 הוסיפה חבל מודיעין, אבל בעוד המספר הראשון מרגש יותר, דווקא השני הוא בעצם סוג של שיא - 126 הן הכי הרבה נקודות שקבוצה קלעה במשחק אחד, ולמרות זאת הפסידה. את השיא הקודם, 119 נקודות, קבעה בית"ר בנימינה בעונת 2007/08 בהפסד לקריית אתא, והשוותה 5 שנים לאחר מכן הוד השרון במשחק מספר 3 בסדרת גמר הפלייאוף נגד נס ציונה שהסתיים גם הוא אחרי 4 הארכות. תיכף נגיע לשם, כמובן.

- שיא הנקודות למשחק אחד בליגה הלאומית, מאז החל עידן הסטטיסטיקה הרשמית (ובואו נכתוב את זה פעם אחת ונזכור לכל הפעמים הבאות עד לסיום הכתבה) עומד על 136 והוא נרשם לפני קצת יותר מ-4 שנים: הוד השרון ניצחה את אליצור "עירוני" אשקלון (אותה הגברת בשינוי האדרת?) 136:102, במשחק שלא נגרר אפילו להארכה אחת. זוכרים? איך אפשר לשכוח אנחנו שואלים.

- הנה בריף קצר מהמשחק ההוא: הוד השרון סיימה שני רבעים עם 38 נקודות כ"א, רודני אלכסנדר סיים כקלע המוביל על הפרקט עם 40 נקודות (סולידי, בפרט לגאנר שכמותו), יואב דביר מסר 22 אסיסטים (שיא ליגה שלא נשבר מאז), והקבוצה של חנן הירשוביץ' חגגה עם 180 נקודות מדד - אחד פחות משיא הליגה שרשמה עפולה עונה קודם לכן במפגש נגד אותה אשקלון במדיה שיחק אלן סקוורר. עוד נגיע אליו.

- ובחזרה ל- 2020. 4 הארכות, 8 עמודות בדף הסטטיסטיקה (מעניין איפה עובר הגבול בו המערכת של שגב קורסת, דברו איתנו) ואינספור מספרים שאפשר לדון בהם ולשאול את עצמנו אם היו או לא היו. פול דילייני על 48 נקודותיו, למשל, היו גם היו. דילייני כבר קלע 48 נקודות במשחק אחד, וזה קרה אפילו בפלייאוף - במשחק חצי הגמר השלישי של הבקעה נגד יבנה בעונת 2010/11 - שיא פלייאוף שאף שחקן לא שבר מאז, או אפילו התקרב מספיק. אלן סקוורר לא היה שם, אח שלו יחזקאל דווקא כן.

- ועוד אחת על דילייני. 23 פעמים הגיע הגארד האשקלוני לקו העונשין, 22 כדורים נכנסו. ערב המשחק הוא עמד על 49/66 ולמעשה שיפר את אחוזי הקליעה העונתיים שלו בקרוב ל- 6%. דילייני השווה את שיא הליגה שהעמיד טיק רוג'רס בעונת 2005/06, העונה הראשונה בה הנהיגו סטטיסטיקה רשמית בליגת המשנה. רוג'רס שיחק בבנימינה ורשם 22/28 מהקו במשחק שהסתיים בניצחון על הוד השרון. לא אחוזים ללכת איתם למכולת, אמר לעצמו דילייני בוקר אחד, והחליט השבוע לעשות מעשה.

- עבור רועי חגאי, סביר להניח שכבר קראתם איפשהו, זה לא היה משחק 4 ההארכות הראשון בקריירה. המאמן האשקלוני, במעמד קצת פחות מרתק והרבה פחות מלחיץ - גמר הפלייאוף של הליגה הלאומית, אימן את מכבי הוד השרון וגרר את נס ציונה ל- 4 הארכות במשחק מספר 3 בסדרה שהסתיים בניצחון של האחרונה. המשחק הסתיים ב- 125:119 לכתומים כשאף שחקן על הפרקט לא קולע מעל 40 נקודות, אף שחקן על הפרקט לא קולע מעל 30 נקודות, ולא פחות מתשעה שחקנים יוצאים ב- 5 עבירות. אלן סקוורר, שקלע 4 נקודות להוד השרון היה גם פה.

- והוא היה גם כאן, אמנם כמשקיף מהצד בשל פציעה (כשחקנה של חבל מודיעין), במשחק הדרמטי שהתקיים בהיכל הספורט העירוני באשקלון. אותו היכל אגב - שבמקרה או שלא - ידע את משחק 6 ההארכות המפורסם בין הקבוצה המקומית להפועל ירושלים. אין לנו הרבה מאצ'ים לסדר לכם מהמשחק ההוא מעבר לעובדה הנזכרת, ולעוד פרט פיקנטי חסר כל משמעות בקנה מידה בינלאומי: שניים מהשחקנים שנטלו בו חלק - ארז מרקוביץ' ושחר כהן, שיחקו במדיה של חבל מודיעין בליגה הארצית. שחקן אחר שהיה שם, אחיעד בוקרא, לבש את מדיה של אשקלון ממש עד לסיום העונה שעברה.

- וכמו בכל אירוע גדול - אם תחטטו מספיק לעומק תמיד תמצאו את המתוסכלים, ואוון אסקה - אם רק היה עושה שיעורי בית לפני, היה יכול לנפץ שיא משלו: 58:17 דקות בילה הפורוורד של חבל מודיעין על הפרקט - הכי הרבה לשחקן בערב אחד העונה, ו- 9 שניות עגולות - בהנחה המפרגנת שאנשי שגב מזריקים לעצמם ריטלין שעתיים לפני המשחק, כל משחק - פחות משיא הליגה של כל הזמנים ששייך לבילאל בן מנס ציונה במשחק 4 ההארכות ההוא.

אם בכל זאת בא לכם על קצת פרופורציות, תחזרו שוב למשחק 6 ההארכות בין אשקלון לירושלים. מרכוס האטן דהר על הפרקט במשך 65 דקות, וסביר להניח שעל 3 עבירותיו הוא היה יכול לגרור בשקט עוד 7-8 הארכות. אם אתם דווקא בקטע של מכנה משותף, אז מצאנו גם אותו: המשחק ב- 2007 נגמר איפשהו בסביבות 12 בלילה, ואוהדי אשקלון שגרים בת"א, אם בכלל יש כאלה, היו צריכים למצוא חלופה לרכבת שסגרה את הבאסטה שעה קודם לכן. גם השבוע, למרבה התדהמה, רכבות מאשקלון לתל אביב לא בדיוק היו. לא קשור, אנחנו יודעים, אבל אמרו לנו להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות אז תרמנו את חלקנו. יוחזר הרציף השלישי ברכבת השלום לאלתר!