מצטייני 18/19 בליגה הלאומית

וגם - הבחירות שלנו לשחקנים שנשארו מחוץ לחמישיה אבל נתנו עונה מצויינת

הישראלי המצטיין - מייקל בריסקר (עירוני רעננה)

לפני שנה מייקל בריסקר היה כאן איתנו וגרף את תואר השחקן הצעיר של העונה, כמעט במעמד צד אחד. 12 חודשים אחרי, והוא כבר גורף את כל הקופה ומוכיח שהוא כבר מוכן לשלב הבא בקריירה שלו. וזה ראוי לכל פרגון.

בקיץ 2017 בריסקר נופה (להפתעת רבים) מסגל נבחרת העתודה של עודד קטש. הרבה הרימו כאמור גבה, אבל בדיעבד המהלך של קטש רק עשה טוב לכישרון הצעיר, ודרבן אותו להתקדם, לצמוח ולהציג גרף שיפור מתמיד. זה התחיל עוד בעונה שעברה, כשהעמיד ממוצעים לא רעים של 13.9 נק', 2.1 ריב' ו- 2.4 אס' ב- 28 דקות, והמשיך בקיץ האחרון, שסימני השאלה סביב זימונו לנבחרת העתודה נעלמו, והוא הוביל את הכחולים-לבנים, יחד עם גיל בני והאחרים, לזהב ההיסטורי.

העונה בריסקר אמנם משחק פחות, אבל דווקא קולע יותר (15.5 נקודות בממוצע למשחק), מוריד יותר כדורים חוזרים וגם מוסר יותר אסיסטים. אך יותר מכל, מה שמרשים אצל הכישרון הרענני הוא הדומיננטיות שבה הוא מוביל קבוצה בגיל 20 וקצת, וביכולת שלו לשים את הסלים החשובים במאני-טיים גם ברמת בוגרים, היכולת לייצר משחקים גדולים עם שורה סטטיסטית שהרבה ישראלים היו חולמים עליה וכן, גם את משחק ההגנה שלו. בריסקר הוצב לא אחת העונה על שחקני מפתח בקבוצה השנייה והוכיח שהוא גם יכול לשמור מצוין ולחטוף מצוין (1.5 חטיפות למשחק). תיגמר העונה ככל שתיגמר, את העונה הבאה בריסקר כבר יפתח בליגת העל.

שבעה מאמנים בחרו בבריסקר לישראלי המצטיין של העונה, ארבעה נוספים נתנו לו את קולם לחמישייה. בקרב קהל המצביעים בפייסבוק, זכה בריסקר ב- 40% מהקולות.

הזר המצטיין - ג'רמאר גאלי (עירוני רעננה)

נציג שני ולא אחרון לאלופת העונה הסדירה, שהפגינה דומיננטיות שיא ועשתה זאת הרבה בזכות האיש ששמו מתנוסס בכותרת. כמה סופרלטיבים שלא נרשום על הכישרון הרענני, כנראה לא יספיקו כדי לתאר את התופעה שנקראת ג'רמאר גאלי.

גאלי הגיע לליגה שלנו מהליגה בלוקסמבורג, שספק אם מישהו ממחוזותינו אי פעם צפה במשחק שם. בעצם, אבנר יאור הצליח לשים את ידו על אחד הזרים היותר טובים שראינו בליגה בשנים האחרונות, כזה שהצליח די במהירות להשכיח את חסרונו של סמי גיבנס, שהוביל את הקבוצה ב- 3 העונות האחרונות. כבר בחצי גמר גביע הליגה נגד מכבי רחובות הפגין גאלי את הארסנל ההתקפי המרשים שלו, כשקלע 43 נקודות ונתן את הספתח לכל מה שראינו ממנו לאחר מכן. את העונה הסדירה הוא סיים עם 23.5 נק' למשחק (שני בליגה), 6.2 רב', 5.1 אס' (שמיני בליגה), מדד יעילות של 24.7 (שלישי) ופלוס-מינוס של 10.7 (ראשון) - מספרים שמעידים בפני עצמם על החותם שהותיר בליגה.

הגדולה של גאלי הייתה ביכולת שלו להיות גדול מבלי להאפיל על היכולת של השחקנים שליידו. נהפוך הוא. גאלי אמנם הציג לא פעם משחקים גדולים בהם סחב את הקבוצה על גבו והוביל אותה לנצחונות, אבל רעננה הצליחה להבטיח את המקום הראשון הרבה לפני שהעונה הסתיימה דווקא בזכות היכולות הקבוצתיות של גאלי. ברעננה מספרים על שחקן נעים, חברתי ומנהיג שכולם רוצים להיות לידו. גאלי, כמו בריסקר, כנראה לא יהיה בליגה שלנו בשנה הבאה ולנו עוד נותר לראות אם השחקן, שנבחר פה אחד ע"י מאמני הליגה, לשחקן הזר של העונה - יצליח להוביל את רעננה עד הסוף.

13 מאמנים נתנו את קולם לגאלי לתואר "השחקן הזר של העונה" (פרט למאמנו, אבנר יאור, שהיה מנוע מלבחור בו). במשאל הפייסבוק שלנו גרף גאלי 56% מהקולות.

חמישיית העונה - זיו בן צבי (מכבי קרית מוצקין)

עכברי הליגה הלאומית (כלומר, אתם והקורא ניב שמולי) בטח זוכרים שזו לא הפעם הראשונה בה בן-צבי מגיע לתפוס מקום ברשימת מצטייני העונה שלנו (יודעים מתי הייתה הפעם הקודמת?). ובדיוק כמו אז - הוא עושה את זה בסטייל ומוביל את הקבוצה שלו לצמרת הטבלה בתום עונה פנטסטית. בן-צבי חזר הקיץ לליגה הלאומית ושב לשתף פעולה עם רועי פרל אחרי שבנתיים האחרונות שיחק בליגת העל (גלבוע / גליל ונהריה), זכה להזדמנויות ורשם כמה הופעות נאות, אך לא הצליח להטביע חותם.

אז מה קיבלנו מבן-צבי השנה? 12 נקודות, 7 אסיסטים (שלישי בליגה), 3.4 כדורים חוזרים, הגנה נהדרת, משחק אחראי והמון ווינריות. רועי פרל, כבכל שנה, התבסס גם הפעם על קו קדמי אמריקאי וקו אחורי שמורכב מישראלים דומיננטיים, ובן צבי היה ללא ספק לדומיננטי שבהם. בקליעה מחוץ לקשת הוא אמנם (עדיין) לא הביא את הבשורות, אבל עם עומר טל, נועם מטלון וגל טסלר לייד - לא בטוח שמוצקין הייתה צריכה יותר מכך. בינתיים, העונה הסדירה הנהדרת של מוצקין נמצאת באמצע סדרת רבע הגמר. אחרי רבע הגמר (עם מגדל העמק) וחצי הגמר (עם עפולה), בן צבי ופרל בהחלט יכולים לחלום הפעם על מקום אחד יותר.

חמישיית העונה - ליאור קררה (הפועל גליל עליון)

גם החכמים הגדולים של הבדיעבד לא באמת יוכלו להגיד שידעו מה יהיה להם לייעץ לליאור קררה לעשות בקיץ האחרון. על הפרק עמדו שתי אפשרויות שיתגלו בסופו של דבר כטובות באותה המידה: להשאר לעונה נוספת בקבוצת האם שלו, עירוני רעננה, שרשמה עונה לפנתיאון - או ללכת לעשות חיל רחוק מהבית אצל אבישי גורדון בגליל העליון. שמונה חודשים עברו, ונראה שהבחירה בגליל הייתה בינגו, וקררה - שרשם עונת פריצה נהדרת, הוביל את קבוצתו למקום השלישי בטבלה וביסס את מעמדו כאחד הישראלים הטובים בליגה העונה.

33 דקות בממוצע למשחק קיבל קררה (השחקן עם הכי הרבה דקות משחק בגליל), בהן קלע 11 נק' והוסיף 5.7 כדורים חוזרים בממוצע למשחק. קררה, מחד, אמנם לא הפגין עליונות במרבית המשחקים, אך הגיע מידי ערב לתת את התפוקה שלו, הפך להיות האיש למשימות מיוחדות של גליל, ביסס את מעמדו בחמישייה הראשונה של הקבוצה והיה לאחת הסיבות לכך שגליל הגיעה לאן שהגיעה. קררה עוד יגיע רחוק, אין לנו ספק בכך, וכשזה יקרה - תזכרו שגם הוא, כמו כל שחקן ישראל גדול אחר, כדרר על הפרקט בכפר בלום.

קררה זכה בשלושה מקולות המאמנים לחמישיית העונה, אולם במשאל הפייסבוק שלנו גרף קרוב ל- 50 אחוז מקולות המצביעים.

חמישיית העונה - חביאר קרטר (מכבי קרית מוצקין)

סנטר נבחרת פנמה נחת בארץ הקודש אי שם בשלהי ספטמבר וכבר מהרגע הראשון היה די ברור שהיכולות שלו יהיו אלה שיהפכו את מוצקין מעוד קבוצה בליגה לקבוצת צמרת איכותית. את העונה הקודמת העביר קרטר בליגה הראשונה בארגנטיה, שכבר שלחה לנו כמה וכמה שחקנים נהדרים לליגה הזו בשנים האחרונות, ובמספרים שהציג העונה הוכיח (שוב) למה הליגה הזו כל כך חזקה.

ב- 26 משחקי הליגה העונה העמיד קרטר ממוצעים של 20.3 נק' (שביעי בליגה), 8.3 רב' (עשירי), מדד יעילות של 22 (מקום 11 בליגה) והיה שני במדד הפלוס-מינוס רק לאחד, ג'אמר גאלי, שהופיע פה כמה שורות למעלה יותר. קרטר ירד פעם אחת בלבד העונה ממספר נקודות דו-ספרתי, אולם את הגדולה שלו הפגין גם במשחק ההגנה שלו, בגוף שנתן בצבע, ובעבודה השחורה מתחת לסלים. שלא כמו לא מעט שחקנים בעמדה שלו, קרטר ניחן ביד טובה מקו העונשין ומחוץ לקשת, והגיוון הרב שהביא איתו לפרקט הפכו אותו באופן נחרץ לגו-טו-גאי של רועי פרל העונה.

שבעה ממאמני הליגה נתנו את קולם לקרטר לחמישיית העונה. סקר הפייסבוק אמנם לא לגמרי החמיא, אך מול הדומיננטיות של גאלי - היה קשה להגיע רחוק מידי.

השחקן הצעיר: חן כלפון (אליצור 'איתו' אשקלון)

עד לפני שנתיים, גם בפנקסי גדולי הסקאוטרים של הליגה הלאומית שמו של כלפון, ככל הנראה, לא הופיע. הגארד הצעיר שכיתת את רגליו בקבוצות עלומות מהליגה הארצית נכנס לתודעה רק בעונה שעברה, כשהצטרף לפרויקט "שחקן אמיתי" במכבי שוהם והוביל את הקבוצה הצעירה לזכייה בגביע האיגוד ואל מרחק נגיעה ממקום בפלייאוף. בסיום העונה נבחר כלפון, ברוב קולות, לשחקן הצעיר של הליגה ולתגלית העונה, אולם מה שכולם ידעו בליגה הארצית, לא לגמרי חלחל גבוה יותר, ורק אליצור "איתו" אשקלון - שהכירה את כלפון מקרוב, ידעה להמר, וגרפה את כל הקופה.

בעונתו הראשונה בלאומית כלפון אמנם היה רחוק ממספריו בליגה השלישית (מי לא?) אבל היציבות שהפגין והשיפור שהציג תוך כדי העונה ניכרו היטב. אשקלון, בכלל, בתקציבה הממוצע העמידה השנה קבוצה שהתבססה ברובה על שחקנים צעירים, ולא בכדי יותר משחקן אחד שלה התמודד על התואר. כלפון העמיד השנה ממוצעים של 7.2 נקודות, 3 ריבאונדים ואסיסט, ונבחר ברוב של 7 מקולות המאמנים ו- 50% ממצביעי משאל הפייסבוק שלנו.

גם מירון רויינה, רועי נציה ועידן אלבר זכו לקולות כמועמדים לתואר.

שחקן ההגנה: עידו דוידי (מכבי הוד"ש)

בעת כתיבת השורות הללו מכבי הוד השרון עוד נאבקת על חייה בליגה, אבל העובדה שגם השנה, הקבוצה הותיקה בליגה משתכשכת לה במיימי התחתית, לא מתנגשת עם הכתרת שחקן ההגנה של העונה. אחרי שנתיים שבהן "זכה בקולות" ואיים על התואר, עידו דוידי לקח את זה השנה כמו גדול וגרף 3 מקולות המאמנים. ותאמינו לנו, בקטגוריות הללו זה בכלל לא מעט.

בקרוב ל- 30 דקות משחק מעמיד דוידי את הממוצעים הכי גבוהים שלו בקריירה. 9.7 נק', 2.7 רב' ו- 1.7 אס' בממוצע לערב, אבל הוא לא כאן בגלל זה. העובדה שהוא השחקן הישראלי שמקבל כמעט הכי הרבה דקות בממוצע לערב בהוד"ש, שני רק לאוהד כהן, מלמדת על חשיבותו במערך של נתי כהן. דוידי, עוד מהימים בהפועל כפר סבא, תמיד סומן כשחקן "שלא היית רוצה שישמור עליך". באין מדדים סטטיסטיים מספיק אמינים שיכתירו שחקני הגנה, דעתם של מאמני הליגה, שחווים את התואר הזה היטב על בשרם, הם המקום האולטימטיבי למענה על השאלה.

דוידי, כאמור, זכה ב- 3 מקולות המאמנים. 2 קולות נוספים הגיעו לווילי וורקמן ולמירון רויינה כ"א.

מאמן העונה - אבנר יאור (עירוני רעננה)

מוכר לכם? ייתכן, ולא בכדי. עונה שנייה ברציפות שאבנר יאור זוכה בתואר, משהו שלא זכור מתי קרה פה לאחרונה. אם אשתקד הוא עוד הגיע לכאן אחרי קרב צמוד, השנה הוא כבר גרף למעלה מ- 50% מקולות המאמנים, ואנחנו בטוחים שגם לאחרים הבחירה לא הייתה קלה במיוחד.

אז למה יאור? כי הוא הוביל את רעננה לסיבוב ראשון מושלם ונטול הפסדים, כי הוא רשם עם רעננה רצף של 14 נצחונות, כמוהו לא ראינו בליגה מאז עונת 2010/11 (שם הפועל ת"א רשמה ניצחון אחד יותר), כי הוא הבטיח את המקום הראשון בטבלה הרבה לפני שאיזו קבוצה עשתה את זה בשנים האחרונות והרבה לפני שמישהו בכלל חשב שרעננה מסוגלת לעשות את זה. הוא העמיד קבוצה דומיננטית, התקפית, שהציגה לאורך כל העונה יכולות קבוצתיות משובחות, לצד - כמו שכבר ראיתם - שני שחקנים שהפגינו עליונות על הליגה כולה.

יאור הצטרף הקיץ לרעננה לאחר שנתיים וחצי ברחובות, במהלכן העלה את הקבוצה מהליגה הארצית והגיע עימה אשתקד עד לחצי גמר הפלייאוף. אלא שבעוד שעם רעננה, השנה, הוא שלט בליגה הודות ליכולות התקפיות נדירות, אשתקד עם רחובות הוא עשה כמעט את אותו הדבר (רחובות הוליכה את הליגה בבטחה בסיבוב הראשון ואיבדה את הבכורה רק במחזורי הסיום) בזכות הגנת ברזל. היכולת של יאור להרכיב קבוצה מנצחת ולהתאים לה את שיטת המשחק שלה היא עוד נדבך שמסביר למה הוא בכיר המאמנים בליגה. עכשיו הוא רק צריך לעשות עוד משהו אחד שלא הספיק - להוביל את הקבוצה שלו לליגה הראשונה.

8 מאמנים נתנו את קולם לאבנר יאור לתואר "מאמן העונה", כשבמשאל הפייסבוק של "ספסל" גרף 55% מהקולות. אל המקום השני הגיעו אבי סוכר, שזכה בכ- 37% מקולות המצביעים במשאל הפייסבוק של ספסל, ואבישי גורדון, שזכה בשניים מקולות המאמנים.