על הגריל: פיצול גביע המדינה

צוד בדיחי - גם ככה הגביע הוא מועדון סגור, אז שחררו

אני מסכים, ממבט ראשון ההחלטה הזו נראית גרועה מאוד. הרי לגביע חוקים משלו, והגביע הוא המפעל של הסינדרלות, וכשגליל קיבלה את הפועל ירושלים בגביע היא מילאה את אולם הפיס כמו בימים היפים ההם. אחלה.

בואו ננחת רגע למציאות. כמה שנים קיים גביע המדינה? בערך 60. כלומר הוא קיים מעונת 55/56, אבל היו כמה שנים שהוא לא התקיים באמצע, אז בערך 60. כמה קבוצות זכו בו? אוקיי, מכבי תל אביב כמובן זכתה ב-300 מתוך ה-60 האלה, בספורטיביות ובהגינות. מי עוד? אני אחסוך לכם את הגיגול. שש קבוצות. זה הכל. כלומר שבע, עם מכבי.

עכשיו תראו, נכון שתיאורטית הסיכוי קיים. ונכון שכשקבוצה מהלאומית מדיחה קבוצה מליגת העל זה סיפור גדול וגאווה גדולה. לא צריך לספר את זה לי, אני הייתי שם כשגליל הדיחה את נתניה. וגם בשנה אחר כך כשעשינו את זה שוב. אבל תכלס זה סיפור נחמד ותו לא. לא לחינם אף קבוצה מהלאומית לא מגיעה רחוק במפעל הזה. וגם מתוך קבוצות ליגת העל – מחזיקות הגביע הן מועדון מאד סגור ומצומצם.

כדורסל זה לא כדורגל, הפער גדול מדי

תראו, בואו נדבר רגע על הענף ההוא, המקביל. שם יש היגיון בגביע שמשלב קבוצות מליגות נמוכות (היוש רמת גן), ולמה? כי בכדורגל יש את מה שנקרא "אין מגיע". מה זה אומר? זה אומר שהמשחק ההוא, האופי שלו הוא כזה שב-90 דקות נתונות הכל יכול לקרות. כי גם ככה לא קורה בכדורגל יותר מדי. משחק של ארבעה חמישה גולים נחשב טירוף. חמישה גולים זה שער כל 18 דקות (תסמכו עלי, אני מורה למתמטיקה). לא ממש ענף רווי התרחשויות, כן? האופי הזה של המשחק מאפשר לקבוצות קטנות להפתיע ו"לגנוב" נצחונות.

בכדורסל אם קבוצה לא עושה סל במשך חמש דקות זו הזיה שאין כדוגמתה, בכדורגל גם ברצלונה הגדולה יכולה להיתקל באיזה קבוצה ליגה ד' שעושה בונקר יעיל, ולמרוט את השערות בתסכול. זה המשחק, זה אופיו, וממילא יש מקום לאפשר בגביע לקבוצות קטנות להשתתף ולהפתיע. ככה גם כאשר הזוכה היא מליגת העל, זו יכולה להיות בני יהודה למשל או משהו כזה. ככה למעשה יש שני מפעלים: הליגה שהיא ריצה למרחקים ארוכים, והגביע שבו יש אפשרות להפתיע.

אבל, חברים, זה הכדורגל. מה לנו ולענף הזה, בחייאת. אנחנו הסנובים המתנשאים של הכדורסל, משחק שהוא הרבה יותר מתוחכם, הרבה יותר דינמי, ובעיקר מראה את היכולת האמיתית של הקבוצות. נכון שבמשחק נתון "הכל יכול לקרות", אבל זו בעיקר קלישאה. תכלס אם הפער גדול מספיק, אין סיכוי לקבוצה החלשה. וגם אם יש לה סיכוי, זה כל כך נדיר, שכל מה שהיא תצליח זה לעבור שלב אחד. אני מסכים, זו אכן סנסציה, אבל לעשות גביע משותף לשתי הליגות רק בשביל זה שאולי פעם ב- אחת מקבוצות הלאומית תעבור שלב? טו מאץ'.

תנו לנו גביע שלנו, של הלאומית, עם עוד דקות משחק לצעירים, עוד אפשרות להתבלט, מפעל שפתוח באמת להפתעות (הפערים בלאומית קטנים בהרבה מאשר בליגת העל), ובעיקר – עוד מהכדורסם הזה, שאנחנו מכורים אליו. כי אם בסיבוב הראשון בגביע עפות כל קבוצות הלאומית, הוא מפסיק לעניין את אוהדי הלאומית. לא חבל?

תשאירו לאוהדי ליגת העל את הגביע שלהם, המפעל המבאס הזה שצבוע בצהוב ותנו לנו עוד תואר להילחם עליו, לחגוג, להתאכזב, להתבאס ולהתרגש. מכורים. מה נעשה.

נהריה נגד גליל עליון. ההפרשים בין העל ללאומית גדולים מדי

אלירן כהן - אל תקחו לנו את סינדרלה

כאקט מחאתי על חוסר הרצון של מנהלת ליגת העל לקדם את מתווה שתי העולות לליגה הראשונה, בחרו קבוצות הליגה הלאומית, לפני שנתיים, להחרים את השתתפותם ממשחקי גביע המדינה. הניתוח לא בדיוק הצליח, החולה לא לגמרי מת, ובסופו של יום המחאה לא באמת הזיזה ליותר מידי אנשים בענף. מתווה שתי העולות כן אושר, בסופו של דבר, רק לפני שבועות אחדים, ובועדה המקצועית של איגוד הכדורסל לא מצאו טיימינג מושלם יותר להודיע שהחל מעונת המשחקים הבאה קבוצות הליגה הלאומית לא ישתתפו כבר מלכתחילה במשחקי גביע המדינה. במילים אחרות: מנוף הלחץ היחיד שעוד היה להן, לכאורה, נלקח בכוונת תחילה. ולא באמת ברור למה.

אז למה אנחנו לא אוהבים את המהלך הזה? קודם כל, כי אנחנו אוהבים סינדרלות. בימים בהם הליגה הלאומית מייצרת כותרות רק באתרי אינטרנט ייעודיים ונעדרת כמעט כליל מאמצעי התקשורת הארציים, כל מה שהיא צריכה זו סנסציה קטנה בגביע המדינה - איזו קבוצת מרכז טבלה ללא יומרות לעליה שמכה את יריבתה בליגת העל - כדי שיתנו לה קצת זמן מסך.

זה לא קורה הרבה, יש עונות בהן זה לא קורה בכלל, אבל זה בדיוק מה שהופך את הסנסציה הזו לכזאת... סנסציה. באה קבוצה עם ארבעה זרים ושני שחקני נבחרת לאולם בית ספר חצי שבור, לא מוצאת את הידיים והרגליים, וחוזרת הביתה בידיעה שהיא תופיע בכותרת של עיתון הבוקר למחר, בצד הפחות מחמיא. זה בדיוק מה שאנחנו אוהבים בגביע הזה, כי את זהות המניפות - בדרך כלל - אנחנו כבר מכירים היטב.

תנו לנו חוויה לערב אחד

אבל יותר מאשר הסיכוי הזה - שקיים או לא קיים - יותר מהיכולת האמיתית של דוד להכניע את גוליית עונה אחרי עונה, גביע המדינה מביא איתו חוויה נדירה למדי ללא מעט קבוצות מליגת המשנה. לפחות מחציתן, בדרך כלל, לא באמת רואות את עצמן מגיעות יום אחד לליגה הראשונה. פתאום באה לעיר קבוצה גדולה, פתאום מרגישים שגם לקבוצה האורחת יש קהל, פתאום הסדרן בכניסה לא באמת מספיק וצריכים עוד עשרה - ופתאום אולם בית ספר מוזנח הולך לתת, לערב אחד, את ההצגה הכי טובה בעיר. בהרבה מאוד הזדמנויות חגיגת הכדורסל הזו היא ערב השיא של העונה לקבוצות הליגה הלאומית. הוא מגיע בספטמבר או באוקטובר, אבל יכול לספק אנרגיות לחצי עונה קדימה.

ההחלטה לנתק את קבוצות הליגה הלאומית ממפעל גביע המדינה היא לא טובה. היא אמנם תפחית קצת מעומס הקבוצות בליגה הראשונה (עוד 2-3 משחקים הם באמת ביג דיל?) ואולי תייצר מפעל תחרותי יותר, אבל היא תוביל לניתוק נוסף בקשר שבין שתי הליגות הבכירות של הכדורסל הישראלי. ובכלל, כבר יש לנו מפעל גביע אחד בו מתמודדות כל קבוצות הליגה הראשונה, האם עוד אחד מאותו הדבר זה מה שאנחנו באמת צריכים?

בני הרצליה. הסינדרלה של הגביע האחרון