על: חיפה, ראשל"צ וירושלים בפיינל 4

4 האלופות האחרונות יפגשו בשבוע הבא לקראת הכתרת האלופה. חיפה עשתה היסטוריה והדיחה את חולון, ירושלים וראשל"צ עלו אחרי משחקי 5 מצויינים בסדרות קשות. מי תיהיה האלופה? מוזמנים להמר.


| מאיר פרייליכמן

בואו נתחיל מהסוף. איזה תענוג של סדרות פליאוף היו לנו. פרט אולי לסדרה של מכבי ת"א עם בני הרצליה שכבר כתבתי שאיכזבה, שאר הסדרות היו מצויינות. משחקים טובים, דרמות, מתח, הפתעות, כל מה שאפשר לבקש. אפשר גגם לציין לטובה את העובדה שלא היו 2 משחקים במקביל, מה שאיפשר לראות את כולם בשידור ישיר. 

לא זכור לי שבשנה שעברה נהנתי ככה. אולי זה העובדה שהליגה השנה הייתה מאוד צמודה, ולא היה אפשר לסמן פייבוריטית ברורה (ירושלים קצת כן) באף אחדת מהסדרות. אולי זה כמות הקהל והתפאורות, אולי זה התוצאות עצמן. בכל מקרה, היה טוב וטוב שהיה. לא אעז להיכנס לדיון הנדוש על סדרות או פיינל פור לקביעת האלופה. לזה יש יתרון, ולזה יש יתרון. נשאיר לגדולים למעלה להחליט. 

ועכשיו לתכלס. למי שפיספס, בתחילת השבוע מכבי חיפה עשתה היסטוריה כשהיתה לקבוצה הראשונה מהמקום ה8 שמדיחה קבוצה מהמקום ה1 בפליאוף. אחרי שבעונה שעברה היא הפסידה באותו מקום כמעט באותה סיטואציה (משחק חמישי, לאלופה שבדרך מכבי ראשל"צ), השנה זה נגמר אחרת. אז חיפה הייתה יחסית פייבוריטית. השנה אנדרדוג. אולי עדיף ככה. 

כואב הלב על חולון. היא נראתה הכי יציבה העונה, תפסה בצדק את המקום הראשון והיתה הרגשה שהיא יכולה ללכת עד הסוף העונה. את המשחק הרביעי היא פתחה טוב עם הרבה אנרגיות, אבל לאט לאט נעלמה בהמשך ועד הסיום. הזרים שהיו חלשים לאורך הסדרה כן נראו טוב הפעם (ג'יימס בל 16 נקודות, ג'ורדן טיילור 23, דריון אטקינס 17), אבל הישראלים לא היו מספיק להשלים (16 נקודות בבד, 11 של גוני יזרעאלי, שליש ממה שתרמו ישראלי חיפה). חיפה ברגע שנכנס לקצב נראתה מצויין, הג'וקר ג'ון דיברלתומאו בעוד הופעה נהדרת יחד עם אורלנדו ולדס מנדס הובילו את חיפה לניצחון. 

שלשום מכבי ראשל"צ הצליחה לנצח בחוץ את אילת ולהדיח את הקבוצה מהמקום ה2. האלופה שוב משלימה עליה במשחק חוץ וללא יתרון ביתיות (ע"ע 2 פסקאות קודם), ותנסה להגן על תוארה. גם ראשל"צ וגם אילת סיפקו סדרה נהדרת שכללה הרבה מלחמה וניצחונות חוץ משני הצדדים. המשחק החמישי כראוי היה צמוד כמעט לכל אורכו, כשיציאה מוקדמת של באקנר קצת עירערה את אילת. ראשל"צ כבר פילרטטו עם יתרון דו ספרתי, המארחים הצליחו לחזור למשחק אבל הניצחון כאמור נשאר כתום. 

גם ראשל"צ הצליחה למצוא שפן על הספסל, עודד ברנדווין. ברנדווין שחקן שהוא די אנדרייטד בארץ למרות שרשם הישגים בחו"ל ועונה לא רעה אשתקד עם גלבוע גליל. במהלך הרבע השלישי קיבלנו הרחקה מיותרת של שני שחקנים שהיו מצויינים עד אותו רגע, צ'ארלס תומאס ורג'ינלד באקנר, והשפיעה בעיקר על אילת. תחילת מחצית שניה, המשחק צמוד, מיותר מאוד להוציא עצבים, בטח כשהקבוצות שלכם תלויות בכם מאוד. 

ולכמעט סנסציה של העונה. נהריה שמטה יתרון 2-0 והגיע למשחק חמישי בארנה. ירושלים פתחה מצויין נראתה כמו הקבוצה שהיא אמורה להיראות. ברבע הראשון הפרשי הרמות באמת נראו כשירושלים שמרה מצד אחד כמו שצריך והניעה כדור כמו שצריך בצד השני. אבל כמו שראינו העונה, קשה לה להחזיק עם זה לעורך זמן. נהריה חזרה למשחק, פיתחה מומנטום אבל בכל פעם שהגיע למרחק נקודה מירושלים, בעטה בדלי. הרבה הזדמנויות היו לנהריה לעלות ליתרון, אבל היא פיספסה בכל אחת מהן. ירושלים הענישה ובמאני טיים כבר היה ברור לאן המשחק הולך. 

נהריה נשארת עם המחמאות, אבל האוהדים שלה יכולים להיות מאוכזבים בהחלט. היה להם קל בהתחלה לבוא כאנדרדוג, לתת הכל בלי לפחד ולנצח את שני המשחקים הראשונים. במשחקים 4-5 הם היו צריכים להאמין יותר בעצמם, לשחק יותר מסודר ולעשות פחות שטויות וזה היה יכול להיגמר אחרת לגמרי. הופסון ניסה קצת יותר מידי לקחת על עצמו (כרגיל), קיצ'ן לא הצליח להוביל את ההתקפה וההגנה חלמה לעיתים קרובות. 

אגב, שתי הקבוצות הציגו ערב מזעזע מהעונשין, לצד ערב של קליעות הזויות ומוזרות בזויות שנוגדות את חוקי הפיזיקה. לפחות היה משעשע קצת.