תכירו: אליצור נתניה והפועל באר טוביה
שתי הקבוצות עברו שנה שעברה עונה קשה רחוקה מלממש את הפוטנציאל שהיה בהן ורחוקות עוד יותר מהשנים הגדולות שלהן בליגה. גם הקיץ היה לא פשוט, בנייה מאוחרת, הרבה אילוצים, מעט שחקניות פנויות - אולי דווקא בזמנים קשים כאלה, הסגל שהתגבש יבוא להילחם על הסמל ואיתו יחזרו הימים היפים?
| שי ברק
אליצור נתניה
תלבושת: כתום-לבן ; אולם: ביה"ס ריגלר (350 מקומות), רח' אלכסנדרוני נתניה ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30;
בעונה שעברה: מקום 12 (מתוך 14) נשארו במחזור הסיום.
עזבו: דבי בלייברג, דפנה מלר, ליאור ראשית, שירה בן דוד, ניצן קוך.
באו: רוני מנצ'ל (חיפה), עלית כהן (כאוכב), עדן מצארווה (אל' ת"א), עמית כהן (נערות זיכרון יעקב), דניאל שקד וליאן פרוג'ה (ארצית).
1. אידיאולוגיה ואג'נדה: אליצור נתניה היא בית ומשפחה שמזכירה ימים של פעם. הקבוצה גידלה בעבר שחקניות שעד היום משחקות בליגות הבכירות. היא היתה קבוצה דומיננטית בליגת העל ושמחה לב צור, אז כמו היום, היה המנהל המקצועי וה"אבא" של הכל. אבל אותן שנים יפות (והיו כאלה) השכיחו את הדאגה מהיום שאחרי. מחלקת הנערות נבלעה בדומיננטיות של עירוני נתניה. הכסף מהעירייה כמעט ולא הגיע, ספונסרים גם כן, ונתניה שירדה ללאומית ומשם לארצית, מחפשת את דרכה מחדש. זה מועדון חשוב מדי בכדי שיעלם, אבל נכון להיות גם מחפש את האידיאולוגיה שתאפשר לו לשרוד.
ללא דפנה מלר שהיתה שם בזמנים הקשים וללא דבי בלייברג שגדלה באגודה ועזבה העונה לירושלים מחפשים נקודות להזדהות. הילה מימון היא עירונית (גדלה באגודה המתחרה) ועדן אהובים בוגרת המחלקה, אבל את החיבור מחדש בונים על השמות שהגיעו מבחוץ. בזמן הקרוב ינסו בנתניה לשקם את המותג, למשוך מחדש את העניין ולחזור להיות אגודה מובילה – אולי דרך זה גם תחזור לייצר וליצור, אולי במקביל גם יקום ממשיך דרכו של לב-צור כדי שלא יישא בנטל לבדו.
אז למה לצפות השנה? משהו מעניין. כשגליה אורבך מגיעה לאמן קבוצה היא לא מגיעה להעביר עונה. זה יכול להצליח יותר (כפ"ס שנתיים בצמרת במינימום תקציב) ובני יהודה (גביע איגוד היסטורי) או להצליח פחות כמו בשנה שעברה בכפ"ס או אמצע טבלה עם אליצור ת"א. אבל קשה להאמין שעונה כמו שנתניה עברה אשתקד תחזור. לנתניה הגיעו עלית כהן, רוני מנצ'ל ודניאל שקד שתמיד היו בצל גם כשהיו בקבוצות צמרת ועדן מצארווה עם עמית כהן שרוצות להוכיח ולפרוץ. זה מתכון לעניין. ההישגים עוד לא ברורים.
2. 3 היתרונות: (1) הרוח הנתנייתית – אם יש קלישאה שאפשר תמיד להשתמש בה, כי היא לא מדידה – זו הרוח המיוחדת. הרצון, האמביציה והאווירה.... איך מתרגמים את אלה ליתרון? אפשר להיכשל כשמדברים על "רוח"? ובכל זאת, נתניה ניצלה בעונה שעברה מירידה. קבוצה שנמצאת במרכז הארץ, עם מאמנת מנוסה ותקציב ש"אינו אפסי" התקשתה להביא שחקניות, אלה שהיו בה בחרו לעזוב, אלה שקיבלו הצעות ראשונות הלכו לכסף/אתגר או סתם למקומות אחרים ובנתניה של סוף חודש יולי כמעט ולא היו שחקניות בסגל. מי שבחרה להגיע בסופו של דבר עשתה את זה משיקולים של רצון להוכיח, רצון לחזור ולהיות "השחקנית הבאה שתסרב להצעה מנתניה" , הסגל כולל שחקניות שלא הרשימו בשנתיים האחרונות אבל אין סיבה שלא יעשו את זה השנה. הרצון להצליח והרצון להיות בקבוצה (אין אף אחת שהגיעה בגלל כסף או תנאים מפתים) לצד הרצון של נתניה לשאוף גבוה ממה שמסוגלת לו – יכול להפוך קבוצה אפורה למבריקה.
(2) החיבור בין אורבך ונתניה – הגלגול הקודם בו אורבך ונתניה נפגשו (לפני שנה שעברה) היה בעונת הדאבל של נתניה שעלתה ממנו ליגה. קבוצת חלומות פגשה מאמנת צעירה שאימנה את העולה החדשה מבני יהודה. אורבך בנתה אז קבוצה בדמותה, הדהימה כשנכנסה לפיינל פור והיתה מהבודדות שניצחה את נתניה שסיימה עונה מושלמת אבל הזיעה בסדרת 3 משחקים בדרך לאליפות (כשבני יהודה לקחה את הביתיות במשחק הראשון). אורבך גם פגשה את נתניה בגמר הגביע , כפתה שוויון במשחק הראשון ונכנעה בגומלין. האם תעשה אותו דבר גם עם נתניה?
(3) ע.כהן@ע.כהן – עלית כהן מגיעה לנתניה אחרי 3 עונות בליגה הלאומית בהן היתה שחקנית משמעותית בקבוצות צמרת (פיינל פור ומקום חמישי עם גלבוע ומקום שישי בכאוכב), אבל זו לא אותה שחקנית שהובילה את הנבחרות הצעירות ושיחקה בליגת העל במדי הגליל וחולון. כהן, היתה הבטחה גדולה שקצת נבלמה עקב פציעות, אבל בגיל 27 שיא הקריירה יכולה בסיטואציה שנוצרה לחזור לקדמת הבמה. עמית כהן, רק בת 18 הגיעה לגיל הפריצה שלה בזיכרון רגע אחד מאוחר מדי אחרי שהקבוצה הבוגרת התפרקה. כהן היתה דומיננטית בנערות וכעת מצאה בית חדש בנתניה כדי להיות הדבר הבא שיוצא מהכתומות (גם אם גדלה בעצם קצת צפונית משם). השתיים מעמדות הפורוורדית והגארדית מגיעות במוטיבציה שצפויה להרים את שאר הסגל.
3. 2 החסרונות: (1) חסרות עמדות מובהקות – אין רכזת, אין סנטרית. יש הרבה שחקניות שיכולות לשחק בכמה עמדות, להוביל כדור או לתפוס עמדה בצבע, אבל אין שחקנית "קלאסית" בכל אחת מהמשבצות החשובות. נתניה בנתה סגל חדש מאפס אך במקביל צריכה גם להמציא לעצמה שיטת משחק, סגנון משחק, למצוא את היתרונות של כל אחת מהשחקניות בכל אחת מהעמדות ולנסות למקסם את מה שיש.
(2) חסרה "סקוררית" – לכהן יש קליעה טובה מבחוץ, לדניאל שקד והילה מימון את היכולת להגיע לטבעת ולרוץ במגרש פתוח ולמנצ'ל לשים נקודות בצבע, אבל אין אף אחת שמגיעה עם התואר "מייצרת נקודות", אין מישהי לסמן שיכולה בכל משחק נתון לקלוע 15 או 20 נקודות. הכל תלוי במשחק הקבוצתי ובשיטה שנתניה תפתח וגם זו הולכת להיות משימה לא קלה (ר' סעיף 1)
4. סיבה לליגת העל לקנא: מועדון בתקציב נמוך ובלי תמיכה של ממש מהרשויות, מצליח כבר 40 שנה לשרוד ולהישאר בתודעה מבלי להתפרק ולהיעלם.
5. תוצאות האמת - יעמדו בציפיות? בסגל הנוכחי עם הצוות המקצועי יש את היכולת לחבר משהו שיעלה על הציפיות, אבל הציפיות כרגע הן סולידיות 10-12.
אופטימי: משחק האימון המוצלח לא היה במקרה, בנתניה יש שיטה ודרך שמפתיעה יריבות עדיפות על הנייר, שומרות על הבית, מפתיעות בחיזוק בחלון העברות הראשון ומסיימות הטבלה, מקום שביעי.
פסימי: הליגה חזקה מדי בשביל להסתיר את החסרונות של הקבוצה, שמתקשה בסגל קצר וללא שחקנית דומיננטית להשיג ניצחונות ושומרת על המקום משנה שעברה, רק עם פחות דרמה. מקום 12.
הפועל באר טוביה
תלבושת: כחול-לבן ; אולם: בי"ס "נופים" (300 מקומות) כנות ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 19:30 ;
בעונה שעברה: מקום 10 (מ-14)
עזבו: אוריאן אמסלם, ירדן עיבל, בר אביטל, מור בורודובסקי, שוהם לוי, מיקה שני, מעיין הר ציון, עומר ורד
באו: נופר לוי, גיטה זיו, שי רחמים, נועם לוי, טל ביטון
1. אידיאולוגיה ואג'נדה: לבאר טוביה יכולה היתה להיות אידיאולוגיה נפלאה, יש את כל התנאים לייצר משהו מיוחד. קבוצת פריפרייה מחד, שיכולה להתמקד בכדורסל הנשים כספורט מוביל ולהביא לא מעט צופים ושחקניות. באר טוביה סמוכה לאשדוד ויכולה לשתף פעולה. לאורך השנים שחקניות עבר מובילות כויקה רודובסקי וגיטה זיו עובדות עם הדור הצעיר ומגדלות במועצה כישרונות, ויש כסף, גב, יציבות ואמונה בקבוצה מצד המועצה. למרות הכל השחקניות פורשות, הקבוצה מתקשה לייצר זהות וכמעט מדי שנה בונה את עצמה מחדש.
בפועל למרות התנאים האידיאליים בבאר טוביה מתקשים לגבש אידיאולוגיה. משם עוברים לאג'נדה של בניית קבוצה הכי חזקה שאפשר שתצליח, תרשים, תיאבק בצמרת ותעזור דרך כך לפתח את המחלקה מלמטה. זה לא עבד בשנים האחרונות, אז השנה מנסים למצוא את האיזון בין החיזוק ההכרחי לבין חיבור של שחקניות מקומיות שגדלו בדרום ויכולות אולי לתת ציביון מיוחד לקבוצה בחסות ביסמוט ו-ויסבורט.
אז למה לצפות השנה? מאבקים קשים לשחזר ולשמור על המיקום מהשנתיים האחרונות, באר טוביה יישארו, ככל הנראה, בחלק התחתון של הטבלה אבל המטרה להתרחק ככל הניתן ממאבקי התחתית ולאיים על אמצע הטבלה. אפשר לצפות לקבוצה מחויבת יותר מהשנים האחרונות, היעדר שמות גדולים רק מדגיש את הנכונות של המצטרפות להירתם למשימה להצלחת הקבוצה.
2. 3 היתרונות: (1) ללא "כוכבות"– באר טוביה מדי שנה מכוונת בכל קיץ לצמרת, מחתימה שחקניות מובילות ושמות גדולים בענף ודיי מהר , בשלב מוקדם של העונה הפרויקט היה קורס. במועדון הבינו שלא בהכרח כסף גדול מבטיח את התוצאה והקבוצה נבנתה ללא "כוכבות" שהתרגלנו לראות בבאר טוביה. דווקא היעדר הכוכבות יכול לייצר קבוצה מחוברת יותר, עם שיטת משחק וזהות. השחקניות הצעירות שחלקן הוכיחו את עצמן בשנה שעברה יקבלו הזדמנות ואם ייקחו אותה בשתי ידיים לקבוצה יש סגל אחיד שמשחק כדורסל ולא אוסף של בודדות.
(2) מוטיבציה להוכיח – כל אחת מהשחקניות שחתמו בבאר טוביה הן כאלה שהציפיות מהן היו גבוהות מהמקום אליו הגיעו. הן היו מהמובילות בגילאי נערות, עשו דבר או שתיים אבל אף פעם לא פרצו הרף שהיה מצופה מהן. השנה כשהן ביחד בקבוצה שלא תלחיץ אותן להגיע למקום מסוים נוכל לראות אולי סוף-סוף את קפיצת המדרגה שייקחו בשתי ידיים. מנופר לוי שתקבל את האחריות למשחק הפנים של הקבוצה. ראם נונו תקבל את הבמה להשתלב בקבוצה שהצטרפה אליה לפני שנה ולהראות את היכולות שלה וגם האחיות קרמר לראשונה לא יהיו מאויימות משחקניות בכירות שנוגסות להן בדקות וחן ביסמוט שהרשימה בארצית עם יבנה תוכל לחזור ולעשות זאת בלאומית.
(3) שי רחמים וראם נונו –שי רחמים (וגם ראם נונו) מגיעות אחרי שנתיים שהיו חלק מסגלים של קבוצות בליגת העל. הן לא קיבלו כמעט הזדמנות של ממש בליגה השניה, אבל באימונים עם זרות מהטופ שנחת בארץ (חולון ואשדוד) והאינטנסיביות שחוו הן מגיעות בשלות ללאומית. לקחת הזדמנות כשאת על הפרקט והכדור אצלך זה אמנם לא כמו אימון, אבל גם הפיזיות והציפיות ממך בלאומית הן בפרופורציות הנכונות. השתיים אמורות להוביל את הקבוצה, אין מי שתפריע להן. השנה זה תלוי רק בהן.
3. 2 החסרונות: (1) היעדר כוכבת דומיננטית – היתרון הוא גם חסרון. השחקניות שהצטרפו לסגל חסרות נסיון של ממש בלאומית, הן מעולם לא הובילו קבוצה ובליגה כ"כ קשה עם לא מעט יריבות מנוסות וסגלים איכותיים הזמן שייקח לבאר טוביה למצוא את עצמה בליגה יכול להיות קריטי. אם החיבור לא יהיה מהיר והתחזית האופטימית לא תתממש לא תהיה בקבוצה מי שייכולה לקחת את המשחק עליה, לייצר נקודות ולשנות מומנטום ובבאר טוביה יתקשו לצאת מפיגור מוקדם, ותהא היריבה אשר תהא.
(2) סגל קצר – כמעט כל הסגל הבכיר עזב הקיץ ובמקומו הגיעו רק 4 שחקניות, שתיים מהן צעירות וחסרות נסיון. המצב הקשה אילץ את גיטה זיו לחדש את כרטיס השחקנית שלה למקרה שתזדקק לסייע לקבוצה גם על הפרקט. סגל קצר יקשה על ביצוע חילופים , שיקשה על שמירה על אינטנסיביות ולחץ לאורך 40 דקות וכשגם הגנתית היכולות של באר טוביה מוגבלות , הקבוצה תתקשה אף יותר.
4. סיבה לליגת העל לקנא: תקציב יציב, מועדון מסודר. באר טוביה חווה שנים טובות יותר וטובות פחות, אך החיבור למועצה נשאר מצוין. הכסף מגיע בזמן, הסכומים מכובדים – אם באר טוביה תצליח באחת השנים להעפיל לליגה הראשונה היא גם תישאר בה לאורך זמן.
5. תוצאות האמת - יעמדו בציפיות? אחרי שנתיים לא פשוטות, אין הרבה ציפיות מהסגל של באר טוביה, שהתחושה שפחות עמוק וחזק מהשנתיים שקדמו. התקווה שהקבוצה תישאר בליגה כי היא חשובה לה.
אופטימי: באר טוביה מוכיחה שלא "שמות" מכיריעים משחקים אלא היכולת על המגרש, המוטיבציה והנשמה. דווקא בעונה בלי ציפיות הכל מתחבר והקבוצה מטפסת עוד מקום אחד למעלה אל התשיעי.
פסימי: הסגל החסר וחסר נסיון משמעותי מתקשה להתמודד עם הקבוצות העמוקות והרגליים האתלטיות שיש ברוב קבוצות אמצע הטבלה, הרבה הפסדים צמודים וקשים ומאבקי ירידה עד המחזור האחרון, שמסתיים באכזבה.
