"שמח שהמועדון חזר למקום בו הוא צריך להיות"

כשלושה חודשים לקראת סיום עונת 2015/16, כשאליצור יבנה הלכה והסתבכה במאבקי הירידה לליגה הארצית, קיבל אוהד יתום, מאמן הקבוצה, החלטה לזעזע את המערכת ולהתפטר מתפקידו. הזעזוע לא עשה את שלו, יבנה נשרה לארצית, אבל זה לא מנע מראשי המועדון למהר לסגור עם יתום לעונת המשחקים הבאה ולהניח בידיו את המפתחות לבניית הקבוצה שתתמודד על העלייה ללאומית. הקיץ נפתח טוב, העונה עברה עליות ומורדות, אבל יבנה ידעה להגיע לשיא בדיוק בזמן, ועל אף חסרון הביתיות והעובדה שפתחה את סדרת הגמר נגד מכבי בת-ים בהפסד, הצליחה לחזור לעצמה ובשני נצחונות משכנעים חגגה את חזרתה לליגה הלאומית. אוהד, איך היית מסכם את העונה האחרונה שלכם? בשתי מילים - עונה חלומית. אני חושב שמה שמספר יותר מכל את גודל ההישג שלנו היה טקס סיום העונה המרהיב של מחלקת הנוער שנערך לפני מספר שבועות בהיכל הכדורסל החדש שלנו. האולם היה מפוצץ בלמעלה מ- 1,300 אנשים שמילאו כל פינה ביציעים ואפילו על הפרקט ונתנו כבוד לקבוצה הבוגרת ולראש העיר. הייתי בהרבה מקומות בעבר אבל לא ראיתי כזה דבר, וזה אומר שעשינו כאן משהו מאוד טוב מהבחינה הזו שלא רק שלקחנו אליפות, גם עשינו את זה עם לא מעט ילדים מקומיים שגדלו ביבנה והובילו אותנו לשם. זה היה הקו שהנחה אותנו בבניית סגל השחקנים בעונה שעברה וזה הקו שהנחה אותנו גם בבניית הסגל לעונה הקרובה - מי שהעלה אותנו ליגה ממשיך איתנו, ותהיה לו שוב ההזדמנות להוכיח את עצמו ולעזור לקבוצה לנצח. בסך הכל אפשר לומר שמה שראינו השנה ביבנה היה די נדיר. קשה מאוד לראות קבוצות שמתבססות על שחקני בית ועומדות במטרות שלהן בהצלחה רבה מהבחינה הזו, אני חושב שהיחידות שאולי דומות לנו הן גליל עליון ורעננה, שגם אצלן לא מעט שחקנים שגדלו במחלקת הנוער נמצאים על המגרש. אין ספק שזו דרך מעט שונה, אבל זו הדרך שבחרנו בה, ולקחנו בחשבון שיהיו לכך יתרונות וחסרונות מבחינה מקצועית. אנחנו נמשיך בדרך הזו גם בשנים הבאות. המטרה שלנו היא לתקוע יתד בליגה הלאומית וגם זה לא אתגר קל. אם נצליח להשיג דברים מעבר לכך - זה כמובן יהיה מעולה. בשנה שעברה זה באמת הצליח לנו ויחד עם החבר'ה המקומיים בהחלט השגנו מטרה מקצועית גדולה. במבט לאחור אני יכול לומר שהעלייה הזו הייתה אפילו קשה יותר מהעלייה שלי לליגת העל עם הפועל יקנעם/מגידו. סך הכל הדרך לא הייתה קלה, לקח לקבוצה זמן להתחבר, אפילו הפסדתם במשחק הגמר הראשון נגד בת-ים. חשבת שזה יהיה קשה כל-כך?  לאורך כל העונה לא הכתרתי את עצמנו אפילו פעם אחת כקבוצה הטובה בליגה. כבר מהרגע הראשון ראיתי שיש לנו הרבה נקודות חולשה ולרגע לא הצהרנו שאנחנו הכי טובים או שנקח את האליפות בהליכה. המטרה שלנו הייתה להיכנס לפלייאוף ולתת לחבר'ה הצעירים לשחק כמה שיותר. כן הייתה מטרה לבנות קבוצה מנצחת שתביא קהל, וגם בזה היה אתגר שאני חושב שעמדנו בו יפה. בתור מאמן אתה תמיד חולים ורוצה להגיע לשיא בזמן, זו התכנית שאתה בונה, זו המטרה. למזלי ולמזלנו העניינים הסתדרו וזה מה שקרה. חודשיים לסיום העונה העלינו קצב והגדלנו את מספר האימונים, חלק מהשחקנים הפצועים התחילו לחזור ולאט לאט העניינים התקדמו. תוך כדי העונה חווינו משברים ורגעים קשים, אבל במאני טיים היינו שם. אחד הצעדים המסקרנים שעשית בקיץ שעבר היה להחתים יחד את סטנלי ברנדי וארז מרקוביץ'. מאיפה הגיע הרעיון? למען האמת, במשך תקופה ארוכה בקיץ שעבר התלבטנו את מי מהם להחתים. בסופו של דבר, הדרך היחידה לסיים את ההתלבטות הייתה פשוט להחתים את שניהם, ולשאול דוד, היו"ר, מגיע הרבה קרדיט על המהלך הזה. בכל אחד ראינו דברים ממש טובים ובסוף למהלך הזה היו מבחינתנו הרבה השלכות חיוביות. למעשה, כבר בהחתמה של שניהם יחד הבטחנו לעצמנו שאחד מהם לא ישחק מולנו, זה כבר נתן לנו יתרון ויצר כוח הרתעה. עצם ההחתמה של שניהם יחד גרמה ללא מעט אנשים להכתיר אותנו כקבוצה המועמדת לעלייה מבלי שבכלל עלינו על הפרקט והתחלנו להתאמן. ככל שזה היה תלוי בך, היית ממשיך איתם גם ללאומית? עוד בקיץ שעבר ידעתי שהליגה הארצית מאוד חזקה, אבל רק לאורך העונה יצא לי לחוות את זה. כלכלית, בליגה הלאומית, בקבוצות בסדר הגודל כמו שלנו רוב התקציב הולך לזרים כך שמהבחינה הזו לא כל-כך הייתה לנו אופציה להשאיר אחד מהם, למעשה - הם גם לא בדיוק רצו. גם לארז וגם לסטנלי נוח בסיטואציה בה הם נמצאים בליגה הארצית. מבחינת יכולת - שניהם בהחלט יכולים להשתלב היטב בלאומית, גם בגילם. אין הרבה ישראלים בעמדות שלהם וברמה שלהם בליגה הלאומית, לא רק מבחינת הניסיון אלא גם מצד היכולות המקצועיות. בעונה האחרונה היו הרבה מאוד רגעים בהם הם שיחקו יחד וזה עבד מעולה. בסוף העונה זה פחות קרה בגלל ענייני מצ'אפים, אבל שניהם הגיעו לשיא בזמן הנכון וזה מה שחשוב. אתה תפתח את העונה הרביעית שלך ביבנה. מרגיש משהו מיוחד במועדון? בסך הכל אני חושב שהמועדון עצמו עבר איזשהו תהליך, ונמצא בדרך הנכונה. בכלל, העיר עצמה עברה שדרוג בהרבה מאוד מובנים. יש לנו אולם חדש, נכנס אדם לצוות הניהולי שהעמיד סטנדרטים חדשים ומעולים, וכמו שכבר נאמר - יש משהו מיוחד במועדון שרץ קדימה עם השחקנים שגדלו אצלו. אני בהחלט חושב שזה מקום מאוד מאוד מיוחד. את העונה האחרונה שלכם בלאומית התחלתם נהדר, ואחרי חמישה מחזורים העניינים התחילו לאבד כיון. מה בדיוק קרה שם? בגדול, בקבוצות בסדר הגודל כמו שלנו - גם תקלה אחת יכולה להשפיע על הכל ולא חסרות דוגמאות לכך (עיין ערך רמת השרון של העונה האחרונה שירדה ליגה עם מאמן מצוין). אחרי חמישה מחזורים בעונה ההיא הרכז שלנו, גיא אוד, שעד אז הוביל את הליגה באסיסטים - נפצע. התחלנו את העונה ב- 4-0 ושיחקנו מדהים, אבל מהפציעה שלו הוא לא לגמרי יצא עד סוף העונה ומשם התחיל להתפתח איזה כדור שלג. הלכנו על זר שעזב אחרי יומיים אבל על זה הצלחנו להתגבר, זר אחר שהיה לנו רצה לעזוב כל הזמן. הדברים האלה גורמים לך לאבד את הביטחון. לצד כל אלה בעונה הזו היינו גם בלי אולם ביתי, בלי קהל, שיחקנו רחוק מהעיר. נכנסו לתקופה לא טובה שלא הצלחנו לצאת ממנה וחשבתי שאם אעזוב יווצר איזשהו שינוי, וגם זה לא קרה. סך הכל הצגנו משחקים טובים גם כשהפסדנו, וגם שם סבלנו מלא מעט חוסר מזל כשכמה הפסדים בהפרש של נקודה או שניים לא עזרו לנו לשנות את המומנטום. הפציעות והמרחק מהבית היו אלה שהשפיעו בשורה התחתונה. אם אתה עם תקציב גדול אתה יכול לצאת מזה, לקבוצות בסדר הגודל שלנו זה היה קשה. אחד המהלכים הגדולים שעשית לפני שלוש שנים היה הקרדיט שנתת ליניב סולומון, שבדיוק חזר מפציעה, והפך לישראלי הטוב בליגה בעונה האחרונה למעשה, בתחילת אותה העונה גם הימרנו גם על נאור שרון שלא מצא קבוצה והצטרף אלינו, ושנה לאחר מכן כבר עלה לליגת העל. יניב ביקש להצטרף אלינו ממש בחלק האחרון של העונה, כשחזר מסדרת פציעות ארוכה שעבר. אני רציתי אותו, ההנהלה הלכה איתי וגם לה מגיע קרדיט גדול על המהלך. בעונה שלאחר מכן הקבוצה כולה כבר נבנתה סביבו, הימרנו עליו, אבל הוא היה נחוש לחזור לשחק בכל הכוח ולהוכיח את עצמו. היו פעמים שאני פחדתי אפילו יותר ממנו עצמו שיקרה לו משהו אבל הוא בא ולמרות כל מה שעבר האמין בעצמו שיוכל לחזור ולהיות שחקן דומיננטי, וכך היה. בעונה האחרונה העניינים הטכניים עם האולם החדש הסתדרו, וחזרתם לשחק ביבנה. איך זה הרגיש? המעבר לאולם החדש יצר תחושה אחרת, הגביר את השייכות ואת העניין ויצר חוויה אחרת לגמרי. יצרנו חלומות חדשים לילדים שגדלים עכשיו במחלקת הנוער של המועדון. בכלל, האולם נבנה בשכונה חדשה ובאזור חדש בעיר כך שבמידה מסוימת הצטרף אלינו העונה קהל חדש וגדול של הורים וילדים. הקשר ההדוק עם מחלקת הנוער תרם גם הוא לא מעט לאווירה הביתית שהייתה לנו העונה, וכמובן - גם העובדה שהלכנו על סגל מקומי הוסיפה לנו עוד 60-70 אוהדים מקומיים - משפחות, חברים וכיו"ב. אני אומר את זה שוב ושוב כי זה באמת בלט בהרבה מאוד תומים, אבל הקשר הזה בין הבוגרים לנוער במועדון הוא פשוט דוגמה ומופת בארץ. ככה קבוצות צריכות להתנהל, אולם למרבה הצער - בהרבה מאוד מקרים כששחקנים מגיעים לבוגרים כבר לא סופרים אותם. יכול להיות שהעונה האחרונה הייתה סוג של נקודת מפנה מבחינת הענף ביבנה? שאולי יהיה יותר עניין מצד ראש העיר להשקיע יותר בשנים הקרובות? ראש העיר, צבי גוב-ארי, היה השנה מאוד מעורב במה שקרה בקבוצה. תמך, עודד, הגיע למשחקי הבית. במשחק החוץ האחרון בבת-ים הוא ברך את השחקנים בחדר ההלבשה ואיחל בהצלחה. צבי בהחלט רואה כמה טוב הכדורסל עושה לעיר. אני לא חושב שבטווח הקרוב יהיה איזשהו שינוי דרסטי בתקציב אבל בטווח הארוך אני בהחלט חושב שכן יהיה רצון לקחת את זה צעד נוסף קדימה. אז אפשר לומר שהירידה לארצית (והחזרה ללאומית) יצרה איזשהו חיבור מחודש בתוך המועדון? זה בדיוק מה שקרה. עכשיו אפשר לספר גם שבקיץ שעבר הייתה לנו עוד אפשרות להשאר בליגה הלאומית לצד כל חוסר הודאות שהייתה בעירוני רמת-גן, אבל בהנהלה מראש שללו את האפשרות הזו. כמובן שתוך כדי העונה, כשנאבקנו כנגד הירידה, בהנהלה ניסו לעשות כל מה שיכלו כדי להמנע מכך, אבל מהרגע שנגזר על הקבוצה לרדת - היה רצון לבנות את הכל מחדש באופן יסודי - להעמיד קבוצה מנצחת, לסגל גאוות יחידה. הירידה לארצית נתנה הזדמנות לתת למקומיים לבוא יותר לידי ביטוי, ובשור התחתונה בהחלט אפשר לומר שמהירידה הזו יצא למועדון רק טוב. זו הייתה האליפות ה- 25 בקריירה שלך שכללה עד כה אימון בוגרים ונוער בכל הגילאים. היה משהו מיוחד באליפות ובעליית הליגה הזו? איזה רצון לסגור מעגל ולתקן? גם ברגעים המכריעים של העונה הייתי מאוד עסוק ביומיום והתרכזתי בעיקר במה שאני צריך לעשות כדי להביא את הקבוצה להשגת המטרות שלה. אני מאוד שמח שהצלחתי יחד עם כולם להחזיר את הקבוצה ללאומית ומודה על כך שקיבלתי את האמון וההזדמנות להוביל את הקבוצה ללאומית. המועדון הזה יקר לי, אני שמח שהוא חזר למקום בו הוא צריך להיות. התקציב שלכם בעונה הקרובה בלאומית לא יהיה מהגבוהים בליגה. מה המטרות שסימנת לעצמך? בגדול, המטרה הראשית שלנו היא לשלב כמה שיותר את החבר'ה המקומיים ולתת להם לבוא לידי ביטוי. אנחנו לוקחים בחשבון את כל האפשרויות ומאמינים שבסופו של דבר התהליך הזה יתן לנו יתרון גדול. מי שזוכר את הפועל יקנעם-מגידו ראה שבעונות הראשונות שלה בלאומית למקומיים היה כוח אדיר, גם ברמת השחקנים וגם מצד הקהל - הקבוצה עלתה על סך החלקים שלה, וזה מה שאנחנו מקווים שיהיה גם כאן - שהרוח תיצור משהו מיוחד, שהילדים, שגדלו בתוך המועדון הזה, ישימו את הרצון שהמועדון יצליח לפני הרצון האישי שלהם להצליח כיחידים - שמשחק הנשמה יקח אותנו קדימה. בבניית הסגל, לצד הרצון להמשיך להתבסס על חבר'ה מקומיים, ניסינו ללכת על סגנון משחק מסוים ולבנות קבוצה שתלחץ הרבה על המגרש מצד אחד ותציג משחק מאוד אטרקטיבי, מהיר ומהנה לקהל מהצד שני, זה גם הכיוון שהלכנו בו כשבחרנו את שני הזרים שלנו - ג'רמיין ג'ורדן ואטום ג'קו. בשבועות הקרובים עוד נחזק את הקבוצה בגארד בכיר נוסף ובעוד גבוה צעיר. בתחילת הקיץ קיבלתי המון פניות משחקנים צעירים. אני מאמין שאחד מהם גם יצטרף ומקווה שהוא יעזור לנו ואנחנו נעזור לו. שחקנים צעירים אוהבים לבוא לשחק אצלך. איך אתה מסביר את זה? האמת היא שהם צריכים להסביר את זה. אני שמח שזה קורה, אני שמח שיש לי קבלות ושעזרתי לשחקנים צעירים להתקדם ולהיות בנקודת הזמן בה הם עשו את הפריצה. ברמה האישית, יש עוד דברים שאתה רוצה להספיק ועוד לא יצא לך? לצד האימון ביבנה, אני כרגע גם משמש כמנהל מקצועי במכבי גדרה, תפקיד שמאוד מאתגר אותי ואני משקיע שם המון. כמאמן בוגרים אני רק בתחילת הדרך, ואני מאמין שמתי שהדבר הבא צריך להגיע הוא יגיע. כרגע? אני מאוד נהנה מהעשייה.