בואו נחליט כבר

הליגה חוזרת? אולי לא? אז עוד דיון? ועוד אחד? ועוד עתירה? צוד בדיחי אמנם מתגעגע לליגה, אבל תוהה אם כל ההחלטות הלא סופיות הללו לא גורמות לליגה הלאומית להיראות בדיחה בעיני כל העולם. (צילום: לימור מלינוף)


| צוד בדיחי

 

ניסיתי לנסח תגובה בלשון משפטית הולמת, לסאגה שבה האיגוד טוען שבית הדין דחה את העתירה של עפולה שטוענת שבית הדין לא דחה את העתירה שלה נגד ההחלטה של האיגוד שהייתה סופית אבל בעצם היא לא לגבי ביטול החזרה להשעיית המשחקים בצל הקורונה או להיפך. מבולבלים? גם אנחנו.

ובכן, להלן תגובתי המנוסחת היטב: באמא שלכם?

לא, אני שואל ברצינות. באמת? איך אתם מצפים שמישהו ייקח את הענף הזה ברצינות, אם שום החלטה לא מחייבת את מי שהיא לא מוצאת חן בעיניו באותו רגע? רציתם להודיע על ביטול הליגה לפני חודשיים? אחלה. איך זה שפתאום הנושא נפתח מחדש? בגלל שמתחילים לחזור לשגרה? למה זה אמור לשנות משהו למישהו? הרי כשקיבלו את ההחלטה לא ידעו מתי אמורים לחזור לשיגרה, נכון? "לא יודעים מתי" כולל בתוכו גם את האפשרות של "בעוד חודשיים", נכון? אז מה השתנה שעכשיו מתחילים מחדש את כל הסאגה, ודיוני דיונים האם למנהלת יש סמכות או לאיגוד או לאביחי מנדלבליט. (אל תשאלו אותי איך הוא קשור, הוא בטח קשור).

ואם זה לא מספיק, מגיעה מנת ההתבזות הנוספת בפני ליגת העל, כמו איזה חוק טבע. לפעמים אני חושב שפרנקל מציע מתווים הזויים סתם בשביל הכיף, לראות איך עוגן יוחננוב מגיב. "שומע? בוא נעשה דבר כזה, השנה שתי עולות, יורדת אחת, עוד אחת מוקפאת, בשנה הבאה שלוש יורדות, אחת מוקפאת מהארצית וכל השאר עולות אבל בתנאי שהן לא נכנסו לפלייאוף העליון פלוס 2 משוריינות, ובשנה אחר כך אותו דבר רק ההיפך, סבבה?" ועוגן יוחננוב כזה "אממ... כן... כדאי?" ופרנקל בתגובה: "כן אחי, הכל טוב".

אתם יודעים, לפעמים אנשים שואלים אותי מה יש לי נגד חתן פרס ישראל, שמעון מזרחי. התשובה הקצרה היא שהוא הורס את הענף האהוב עלי. אבל אתם יודעים מה? לפעמים שמעון ממש לא אשם. מנהלת הליגה הלאומית עושה את זה נהדר בעצמה. בשולי הדברים, אם כבר כל אחד מציע הצעה הזויה משל עצמו, אז אני חושב שאם מעלים קבוצה כלשהי לליגת העל, זה צריך להיות הקבוצה האחרונה שסיימה פלייאוף במקום הכי גבוה.

מי סיימה מקום שני בעונה שעברה?