בתום דרמה: ר"ג בגמר הפלייאוף

אליצור רמלה - מכבי עירוני רמת גן 74:72 (לאחר הארכה)

את סיפור המשחק אפשר לספר מהזווית של העתירה של רמלה לבית הדין העליון. רמלה היתה הקבוצה היחידה שבמקום להסתכל על הפיינל פור כאירוע שבסופו יש אליפות היא הסתכלה עליו כאירוע שצריך לסיים אותו. כי רמלה היא הקבוצה היחידה מבין 4 הקבוצות בפיינל פור שיש לה 2 כוכבות WNBA, דגש על הכוכבות, דגש נוסף על ה-WNBA. קצת אחרי שבנייז'ה לייני זכתה בתואר השחקנית המשתפרת של הליגה הטובה בעולם, היא ארזה מזוודות והגיעה לרמלה. מיטשל היא אחת השחקניות הנערצות באינדיאנה פיבר.  - זו אליצור רמלה, הקבוצה עם הזרות הטובות בליגה!

כי את סיפור המשחק אפשר לספר מהזווית של העתירה של רמלה לבית הדין העליון. קבוצה שהיתה עסוקה בחישובים, כי הליגה מפריעה לה לזכות בתארים נשארה בלי התואר. לפני שנה מכבי רמת גן זכתה באליפות כי היתה טובה ממנה, רמלה התעצבנה שזה לא התקיים בחוקים שלה (סדרת פיינל פור), הערב מכבי רמת גן ניצחה את רמלה בסידרת פיינל פור, האם עכשיו הטענה תהיה שלא מדובר ב"הטוב מ-5"?

לכן הכי נכון, את סיפור המשחק לספר מהזווית של העתירה של רמלה לבית הדין העליון. קבוצה שהגיעה למפעל האירופי וגילתה שצריכה להשאיר 2 מתאזרחות בבית, כי החוקים השתנו ואת סיפור העונה האירופית סיפרה על "שינוי בחוקים" על "שני סגלים" על "קבוצה שנבנתה לקחת אליפות". ההתעסקות בחוקים של פיב"א, בשיטת המשחקים הישראלית, בדיוואנה בונר שתגיע לשבועיים, אבל "שכחה" שכדורסל ישראלי משחקים עם שחקניות ישראליות. - בהארכה של המשחק הערב שיחקו עידן שלוש, תמר ברגל וטל לב (עדן רוטברג החולה נעדרה), לא מתאזרחות, שחקניות סגל עתודה. רמת גן הובילה כל המשחק, ניצחה את רמלה פעמיים במשחק 'מאני טיים'. רמלה עם סגל עמוק יותר (אבל 0 קרדיט לגיטצ'נקו ונשר) עם 3 זרות (שנחו בחלק ממשחקי הפלייאוף העליון) ויתרון הביתיות, אפילו לא העפילה לגמר.

כי סיפור המשחק הוא לא החטיפה, השלשה או האיבוד. הוא על קבוצה שמבחינתה על צלחת האליפות מופיע השם שלה, ורק בירוקרטיה מפריעה לה לקחת את הצלחת באפריל. קבוצה שבג'אמפ בול הראשון כבר זכתה בתארים נשארה בלי שום דבר בידיים, לפחות עכשיו אף אחד לא מפריע להן ללכת לים. הן לא שייכות לבמה המרכזית של הכדורסל הישראלי - כן, גם השנה.

מהצד השני מכבי עירוני רמת גן. מגיעות לה כל המחמאות. קבוצה שלפני שבועיים העפלה לפיינל פור לא היתה בידייה "עושה גמר". אחד הדברים שמאמנים אוהבים לעשות זה להנמיך ציפיות (אפילו ברמלה עשו את זה השנה...אם רק היו מאמינים בדברים שאמרו...). אלכס הארדן היא לא זרה רעה לליגה, בדיוק כמו שצ'לסי הופקינס לקחה גביע עם הרצליה. עדן רוטברג וטל לב הן לא "פוטנציאל" , הן השחקניות הותיקות והמובילות בנבחרת ישראל, הן בשיא הקריירה שלהן ומובילות את העונה. היידמן (עד לחודש האחרון) עם או בלי אזרחות היא שחקנית WNBA ומסתבר שהילסמן לא שחקנית פנים רעה. אז מכבי עירוני רמת גן, דווקא כשהיו מגבלות תקציב, עבדה בהיגיון ולא התפרעה עם זרות וחילופים.  ברמת גן לקחו שחקניות ישראליות מצוינות וזרות שמכירות את הליגה ונעדרות אגו ועבדו. 
הניצחון שלהן מוצדק ולא כי הן שיחקו כדורסל מבריק, כמו שהקבוצה מולן התפרקה - אבל גם כשהקבוצה מולך מתפרקת, צריך לדעת ללחוץ איפה שכואב ולמוטט אותה. טל לב עשתה את זה פעמיים ונפלא, וחשוב מהכל ... בעברית.

אז מה עכשיו? חוזרים ל"קלאסיקו" , איך אוהבים פה להגיד את המילה "קלאסיקו" בהתאם לקבוצה התורנית שניצחה. עד לפני 4 שנים כשרמלה לא היתה בליגה, רמת חן ואשדוד שיחקו על התואר (הפעם האחרונה עונת 16/17), היו סדרות מרתקות, כאלה שהלכו למשחק 5 - בכולם זכתה אשדו. בשנה שעברה רמת גן זכתה באליפות ראשונה עם עדן ענבר על הקווים. לפני שבועיים הוא חזר לאשדוד ופוגש את ה"אקסית" ואת אותה היריבה שניצח על הקווים של אשדוד כבר לא פעם. איך זה ייגמר? מי שראה את הסדרה הנוכחית כבר לא מסוגל להמר על שום תוצאה. מי שראה את אשדוד מזיעה נגד חולון מבין שיתרון ביתיות הוא לא מה שיכריע כאן את ההתמודדות. זה יתחיל וייגמר בנשמה ורצון. רגליים ואוויר כבר אין בשתי הקבוצות (וכמעט שהיו 3 משחקים בשבוע....הלם.)

ועכשיו לדרמה שהיתה לנו הערב ברמלה. המשחק הקודם בין הקבוצות היה רק ביום חמישי בערב, אחריו עדן רוטברג החולה, קיבלה את ההודעה שלא כשירה לשחק במשחק הבא, אבל גם בלעדיה ולמרות העייפות האורחת בכחול הגיעה חדה למשחק וברחה ליתרון 19:10 ברבע הראשון. לא משחק גדול, אבל ברמלה המשחק היה פשוט נוראי. וכשהיריבה עייפה ובמשחק לא גדול רמלה ידעה לחזור למשחק שהמשיך שקול ברובו. ר"ג הצליחה לייצר עוד כמה מיני בריחות בהמשך, אבל בכל פעם רמלה ידעה להתעורר בזמן ולהישאר קרובה. קרוב, אבל לא ביתרון. אולי יום יבוא ועוד יתוחקרו הסיבות (אם יש כאלה) שבגללן רמלה כמעט "סירבה" לעלות ליתרון כל פעם שההפרש ירד לנקודה או שוויון. כמות הפעמים שטיפני מיטשל בילתה מרוחה על הפרקט (ולא אחרי מלחמה על הכדור) מעלים את השאלה היכן באמת העדיפה להיות הערב (הסטורי באינסטגרם יכול לספר את הסיפור). אבל ברמלה נלחצו, לא הגיבו, הרי בחודש האחרון עם זרה אחת ניצחו את כל היריבות בפלייאוף העליון - הפעם בסגל מלא, הקבוצה לא מצאה פתרון למדיסון שה. ולמרות הכל 3 דקות לסיום המארחת גם הצליחה למצוא את יתרונה הראשון במתפרצת, וכאן התחיל לו המאני טיים האמיתי. שלשה של אליסה בארון העלתה את רמלה לפלוס 4, טל לב בשלשה משלה החזירה את היתרון לאורחות, נקודות מהקו של בנייז'ה לייני קבעו שוויון ואז זה קרה.... 
זוכרים את כל הפעמים שטיפני מיטשל מצאה את עצמה על הפרקט והכדור הלך לו לאיבוד. אז לרמלה יש שחקנית ישראלית אחת ששיחקה הערב, נעמה שפיר, שחקנית נשמה, וכשלרמת גן עוד היתה ההזדמנות לנצח 9 שניות לסיום, שפיר בהגנה גדולה חטפה את הכדור מהוצאת החוץ ויצאה להתקפה שיכולה לגמור את המשחק, אבל 'טוב הלב' הורה לה למסור את הכדור לבנייז'ה לייני, במתפרצת עם יתרון מספרי, קיבלה כוכבת ה-W את הכדור ו...נפלה על הריצפה, גילגלה אותו החוצה ושלחה את המשחק להארכה.

בתוספת הזמן שתי הקבוצות נראו עייפות ולא בפוקוס, וקיבלנו יותר מדי טעויות לא מחוייבות שבלעדיהן אולי המשחק היה נגמר אחרת. אחרי קצת נדנדה של נקודות מהקו (שגם משם ראינו החטאות), אלכס הארדן (שמתחילת הרבע הרביעי היתה עם 4 עבירות) הצליחה לסדר לר"ג יתרון 74:72 כחצי דקה לסיום. לרמלה היה זמן להשוות את המשחק או אפילו לנצח, אבל הזריקות שלה לא נכנסו וגם הריבאונד התקפה לא נוצל, והסיפור נגמר.

נתונים מהסטטיסטיקה: אלכס הארדן הייתה מרחק 2 אסיסטים מטריפל דאבל - סיימה עם 14 נקודות, 13 ריבאונד ו-8 אסיסט. בנייז'ה לייני עם 10/11 מהקו. רמת גן עם שיא עונה שלילי של 25 איבודים.

קלעו לאליצור רמלה:
בנייז'ה לייני 22, אליסון הייטאואר 17, טיפני מיטשל 15, אליסה בארון 6, אלכס כהן 5, דרו אדלמן 4, נעמה שפיר 3.

קלעו למכבי עירוני רמת גן:
טל לב, שקוואדיה וואלס וקיילה הילסמן 18 כ"א, אלכס הארדן 14, מדיסון שה 6. עוד שיחקו: עידן שלוש, תמר ברגל.