"הבנתי שהשד לא נורא כל כך"

11 שנים אחרי שהוקמה - תשחק מכבי מעלה אדומים לראשונה בתולדותיה, בליגה הלאומית. אחד האנשים שחתומים על העליה הזאת הוא המאמן יאיר גבירץ, איש מעלה אדומים כל חייו, שבעונתו השלישית כמאמן הקבוצה (וכמאמן בוגרים בכלל) הוביל אותה לאליפות. והוא עשה זאת לאחר עונה לא פשוטה בכלל, וכשקבוצתו לא בדיוק הייתה אחת הפייבוריטיות לעליה העונה.

"השלב שהבנתי שאנחנו יכולים ללכת עד הסוף היה דווקא אחרי המשחק שהפסדנו ברחובות." מספר גבירץ. "שם הבנתי שהשד לא נורא כל כך ושאנחנו יכולים לנצח אותם בבית בהפרש גדול. עם זאת, היה לנו חשוב מאוד שלא להפיל שום משחק עד אז על מנת שנשאר תלויים בעצמנו." דווקא ההפסד הזה, לפייבוריטית הגדולה, שהיה השני של מעלה העונה, עודד את גבירץ להמשיך ולהאמין, בעוד ההפסד הקודם של הקבוצה (שהגיע אחרי 11 נצחונות רצופים מפתיחת העונה), היה סוג של נקודת משבר.

"היה חשש שאנחנו עלולים לאבד את זה קצת אחרי ההפסד באיילות. היה לנו משחק ברמלה וכל המשחק היינו בפיגור, דקה ו-40 לסוף היינו בפיגור 8, והצלחנו לעשות קאמבק מדהים. ברק אוריון קלע שלשה שמונה שניות לסיום ושלח את המשחק להארכה. שם הצלחנו לנצל את המומנטום ולנצח, אם היינו מפסידים שם אני חושב שכבר לא היינו מתאוששים."

"ננסה לבנות קבוצה טובה עם בסיס מקומי טוב"

העונה של מעלה אדומים לא היתה קשה רק על הפרקט. כבר בשלב בניית הקבוצה נתקלו בקבוצה בקשיים. "להביא שחקן למעלה אדומים זה באמת עניין מורכב, הרבה שחקנים חוששים בצדק מהמרחק או מעצם העובדה שאין פרקט. שחקנים חוששים מזה שלמועדון שלנו חסר ניסיון והוא ללא עבר מפואר בלי תקציבי עתק. אנחנו מנסים לפצות על חסרונות אלה בעזרת העובדה שאנחנו מועדון משפחתי וחם עם הנהלה בריאה וטובה שמשלמת תמיד בזמן. בנוסף רותם שמואלי (עוזר המאמן) ואני משקיעים מאוד בלטפח שחקנים באימונים אישיים בקדם העונה ותוך כדי העונה. אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לתת משהו מעבר כדי שהשחקנים יסכימו לבוא."

מי שכן שמח לבוא העונה למעלה, ועוד מארה"ב, הוא המתאזרח שמחה הלפרט שהתגלה כבינגו והיה לאחד ממצטייני העונה. "עקבתי אחרי שמחה הלפרט עוד מהשנה שעברה כשהוא נתן עונה היסטורית יחד עם הקולג' שלו בארצות הברית, שם הם נעצרו רק בגלל הקורונה ברבע הגמר האליפות הארצית של division 3." מספר גבירץ, ומוסיף "ההתאקלמות שלו הייתה מהירה וטובה הרבה בזכותו. הוא עובד מאוד קשה, משקיע המון, נכנס תמיד ראשון לאימון ויוצא אחרון. הוא שחקן שרוצה להגיע רחוק ואני בטוח שהוא יצליח במידה וימשיך לעבוד קשה. העובדה שרותם ואני דוברי אנגלית גם עזרה מאוד בנושא."

מעלה אדומים שהוקמה ב-1975 היא עיר בעלת קרוב ל-40,000 תושבים, אבל עדיין נחשבת התנחלות. לא פחות מ-3 חובשי כיפה ספרנו השנה בסגל הקבוצה, והיא הולכת להיות הנציגה הראשונה של ההתיישבות באחת משתי הליגות הבכירות. יחד עם זאת - גבירץ לא מתרגש במיוחד מהמידע הזה. "אני חושב שעשו קצת יותר מידי מעניין מיקום העיר והעובדה שאנחנו המועדון הראשון מההתיישבות שמגיע לליגה מקצוענית. בסופו של דבר אנחנו נלך עם הקו שהנחה אותנו עד עכשיו בבניית הקבוצה, ונביא שחקנים שמתאימים לנו כמו שהבאנו שנה שעברה בלי שום קשר לדת או למקום מגוריו של שחקן זה או אחר. כמובן שאנחנו שמחים להוות מקור לגאווה להתיישבות ולעיר, אך נמשיך עם הדרך שלנו שבזכותה הגענו כל כך רחוק."

ועכשיו בפני הקבוצה עומדים עוד כמה אתגרים קטנים - להכין קבוצה לליגה הלאומית. "זה לא פשוט, וקצת תפס את כולנו בהלם. אנחנו צריכים לשפץ את האולם, לדאוג לתקציב טוב ומכובד, וכל זאת בזמן מאוד קצר. כמובן שצריך להביא שחקנים למועדון שנמצא יחסית מרוחק מהמרכז. אנחנו מודעים לאתגר, אך מצד שני יש הרבה שחקנים ירושלמים טובים באזור ואנחנו יכולים לנסות לבנות קבוצה טובה עם בסיס מקומי טוב לאורך שנים.

ספונסרים ונותני חסויות זה פחות התחום שלי, אך אני מאמין בהנהלה שלנו. ליאור (מזור, המנהל המקצועי) הוא אדם מדהים שמקדיש את כל כולו לטובת הקבוצה מאז הקמתה, והוא עושה זאת באופן התנדבותי נטו מאהבתו לקבוצה ולעיר. כמובן שיש גם את אורי מסיל מנכ"ל המתנ"ס ודביר יפרח מ"מ ראש העיר שנותנים יד בנושא ועוזרים בכל הנושאים מסביב. אני בטוח שישנם דרכים למשוך ספונסרים פוטנציאלים במקום כמו מעלה אדומים ואני סומך על ההנהלה שלנו שתדע להעמיד תקציב לקבוצה ראויה בכדי שנוכל לתקוע יתד בליגה הלאומית."

"מאושר במקום שבו אני נמצא"

גבירץ העביר את כל קריירת הכדורסל שלו במעלה אדומים. בכיתה ח' החל לשחק כדורסל במועדון, וזכה בשתי אליפויות בנערים א' ובנוער. בהמשך גם אימן במחלקת הנוער המקומית, במקביל לכך היה שחקן בבוגרים, עלה עם מעלה מליגה ב' עד לארצית ועל הדרך גם זכה בגביע האיגוד. כאמור לפני 3 עונות קיבל לידיו את אימון הקבוצה הבוגרת בליגה הארצית.

"עבר לי בראש לאמן את הקבוצה אבל לא האמנתי שיתנו לי את המושכות כל כך מהר. לא היה לי ניסיון גדול כמאמן אך כן הכרתי טוב את הליגה. אני גם חושב שזה נהיה טרנד בשנים האחרונות, גם בליגת ה- NBA, לתת לשחקנים לאמן קבוצות. יאמר לזכות ההנהלה שהם האמינו בי וברותם מהרגע הראשון ונתנו לנו גיבוי מלא לקבל את כל ההחלטות ולהביא איזה שחקן שרצינו. כמובן שחלמתי על זה. פינטזתי על אופציה של לעלות ללאומית עם הקבוצה שלי. ברגע שסיימנו בשנה שעברה מקום שלישי הבנו שאנחנו צריכים שינויים קטנים ויכולה להיות לנו קבוצה לאליפות."

ומה לגבי העתיד? האם הוא רואה את עצמו כמאמן גם מחוץ למעלה אדומים? "השאיפות האישיות שלי הן כמובן לאמן ברמה הכי גבוהה שאפשר. רותם ואני עובדים מאוד קשה ימים כלילות לצורך הגשמת החלום הזה. חייו של מאמן הם לא קלים ואני בטוח גם שיהיו משברים לאורך הדרך, אבל מה שחשוב זה להישאר נאמן לדרך שלך, להתנהל בכבוד ובצניעות עם השחקנים ואנשי המקצוע שזה הבסיס להצלחה והיתר כבר יבוא. כרגע אני מאושר במקום שבו אני נמצא, שזה מועדון האם שלי, ואני עובד עם החברים הכי טובים שלי וכל זה הופך את כל ההצלחה להרבה יותר מתוקה. יש לי אשה תומכת וארבעה ילדים בריאים וחמודים, כל השאר זה בונוס."