העתיד של הנאגטס, ההווה של לברון

הנאגטס קיבלו הרבה מחמאות על ההופעה שלהם בפלייאוף העונה, וצברו גם נסיון שיעזור להם בשנים הקרובות. אבל מהצד השני היה אחד, לברון ג'יימס, ששבר כל סטטיסטיקה אפשרית והעפיל עם הלייקרס לגמר. עמית זילברבוש מסכם את סדרת גמר המערב ב-NBA. (צילום: John Wall)

| עמית זילברבוש

 

נתחיל מזה שזה לא היה גמר המערב שכולנו חיכינו לו כל העונה. בשלב מסויים כשהאנגטס צמצמו ל- 2:1 היו כבר ששאלו "טוב, אז אפשר להפסיק להתאכזב מזה שאין לנו דרבי של LA?" אז רציתי לענות להם שלא. כי עם כל הכבוד לברק של דנבר, אני חושב שהקרב קאווי – לברון היה הרבה יותר מרתק וצמוד. אבל יאללה, נעזוב בצד את המרמור הפרטי לבנתיים.

זו היתה סדרה שבה אנטוני דיוויס מייצר את "רגע הפלייאוף" שלו. בשנתו השמינית בליגה ואחרי ששיחק סה"כ 13 משחקי פלייאוף עד העונה, נתן רגע קלאץ' עם סל ניצחון בסוף משחק 2, שאילולא הוא, מי יודע לאן הסדרה הזאת הולכת ב-1:1.

זו היתה הסדרה של האקסטרה פקטורס. רז'ון רונדו נתן כמה רגעי קסם, והעניש עם 50% מרשימים מעבר לקשת כשדנבר הימרו עליו. ובעיקר של דוואייט האוורד, שעבר 5 קבוצות ב-5 העונות האחרונות, והיה כבר קרוב לסיום הקריירה, עד שניאות לעשות את ההתאמה ועבר לתפקיד סטייל דניס רודמן. הגנה, ריבאונד וקצת פרובוקציות להוציא את כוכב היריבה מפוקוס. וזהו היתה גם הסדרה של המאמן פרנק ווגל, שהיה האופציה השנייה? השלישית? מי כבר זוכר של הלייקרס. הפעם המי יודע כמה העונה, הוא הוכיח שהוא מתאים לרמה.

 

אומרים שבשביל להצליח בזמן האמיתי ב-NBA, כלומר בפלייאוף, צריך להיות שם לפני. שנסיון זה הדבר החשוב ביותר. אז הנאגטס עשו עוד צעד בצבירת נסיון. בפלייאוף הבא מארי כבר יגיע עם החותמת של הגדולה שלו. נדמה שיש כבר קצת פחות סימני שאלה מעל חוזה המקסימום שקיבל. מייק מלון ידע להגיב יותר מהר כשלברון דורס אותם בצבע (משחק 5), או כשהקבוצה שלו לא מצליחה לקחת ריבאונד הגנה מהלך אחרי מהלך (משחק 4). אולי בפעם הבאה יוקיץ' ידע לשמור על עצמו קצת יותר טוב ולא להכנס לבעיית עבירות מול פרובוקטור היריבה (כמנעט כל משחק).  

ואולי, ממש אולי אולי בפעם הבאה פלאמבלי לא יעשה חילוף על חסימה בלתי נראית וישאיר את AD לזריקת ניצחון...

 

אבל צריך לתת את כל ההערכה לקבוצה הזאת. קודם כל הנאה גדולה לראות אותם. הקבוצה היחידה בהיסטוריה של הפלייאוף שחוזרת פעמיים מפיגור 3:1. ואלי בשנה הבאה, עם עוד קצת התבגרות של מייקל פורטר ג'וניור, עם תוספת של עוד חלק או שניים, היא יכולה למצב עצמם כמועמדת אמיתית לאליפות.

ואי אפשר לכתוב סיכום של הסדרה והפלייאוף הזה בלי להקדיש פסקה לג'וקר. 22 נק', 7 ריב' ו-5 אס' למשחק וכדורסל מחשמל, במיוחד בדקות הקלאץ'. למי שהיו ספקות האם אפשר לבנות קונטנדרית מסביב סנטר כבד רגליים בתקופה המודרנית של הליגה – היום יש קצת פחות.

 

התחלנו עם מרמור ועם מרמור נסיים. אבל מרמור חיובי. כי מה לעשות, יש את ההוא, שנמצא שם כבר 17 עונות, והגיע לסדרת הגמר עשר שנים ב-13 האחרונות ( 9 מעשר השנים האחרונות), יותר מ- 27 מכל קבוצות הליגה! ההוא ששיחק ב-13.5 אחוז מכל סדרות הגמר בהיסטוריה של הליגה (10 מ-74), תביאו כל סטטיסטיקה שאתם רוצים. לא פחות ממדהים.

עם ממוצע של כמעט טריפל דאבל בסדרה, 27 נק', 10.4 ריב', 9 אסיסטים, משחק 5 שגומר סדרה הכי בסטייל שאפשר. בגיל 35, עדיין עם הדרייב להמשיך להצליח ולהעצים את המורשת שלו. רק במחילה, שאלה לשופטים: הוא הכי טוב, הכי חזק, הכי gifted. למה הוא חייב לקבל גם את כל השריקות?

 יש מישהו שעוד רוצה להמר נגדו לאליפות העונה? נראה אם לג'ימי ובאם יהיה משהו להגיד בנושא.