חמישיית העשור בלאומית

1,200 שחקנים הצטמצמו ל-50, ועכשיו הגיעה השעה לעשות כבוד לחמישיה הנבחרת. לאורך החודש האחרון בחרו גולשי "ספסל" את מצטייני העשור שהיה בליגה הלאומית. מקבלן הגמרים לסנטר הבלתי עציר, מהאיש שיודע לעשות מהכל ועד למניה הכי בטוחה של הליגה השניה. קבלו אותם.


| safsal

 

אלעד הופמן

לא קשה להצביע על נקודת הזמן בה הפך אלעד הופמן מעוד שחקן בליגה הלאומית לאחד הישראלים הבכירים בה, ויש שיגידו - הבכיר שבהם. למעשה, הוא היה איתנו עוד בעשור הקודם - בקבוצות שוליות אמנם, אבל על תקן שחקן מוביל ומשמעותי שקלע בספרות כפולות כמעט כבר מתחילת דרכו בליגה. עם זאת, נקודת הציון המרשימה הראשונה של הופמן הגיעה רק בעונת 2010/11, בסיומה נבחר ל- MVP של העונה הסדירה כשחקנה של אליצור יבנה.

בעונה שלאחר מכן הוא שמר על מקומו בחמישייה, וב- 2013 שוב חיפש את מקומו בליגת העל והצטרף למכבי אשדוד. בסיום אותה העונה ירדה אשדוד ללאומית אך המזל שיחק לה (אל תגידו שזה מזכיר לכם משהו), והאמת היא - שבמידה מסוימת גם להופמן עצמו, כי עם נתי כהן - שעמד על הקווים בעונה ההיא באשדוד - הוא חזר ללאומית, למכבי ק"ג, העלה אותה ליגה, ובסיום אותה העונה הפך להיות לשם הישראלי הראשון בפנקסו של כל מאמן שתכנן לעלות ליגה.

לשנים שיבואו - כללי המשחק השתנו. הופמן, שהציג יכולות אדירות בפלייאוף ההוא, הפך מחוזר יותר מביצים בסופרמרקט באפריל 2020. הפועל ב"ש צרפה אותו, אבל כשלה במאמצי העלייה בעונתה הראשונה בליגה, נס ציונה קפצה עליו בקיץ שלאחר מכן וחגג איתו צלחת אליפות שניה, וגם כשחזר ללאומית בקיץ 2018 והצטרף לקבוצת נעוריו אליצור יבנה - המטרות היו ברורות. אם יש בחירה שאין כל דרך לערער בה - הנה היא.

"כבוד גדול להיות בחמישיית העשור, תודה רבה לכל מי שבחר בי ,לאתר ספסל ובעיקר לכל מי ששיחק ואימן אותי בעשור הנוכחי. עכשיו תחזירו לנו את הכדורסל"

 

גיא דותן

לא תמצאו הרבה שחקנים שרשמו ארבע הופעות בגמר הפלייאוף של הליגה הלאומית בעשור אחד. גיא דותן עשה את זה בסטייל, ברצף מרשים (ומכובד בפני עצמו) וגם זכה להניף פעמיים את הצלחת - בעונת 2013/14 עם נהריה ובעונת 2015/16 עם גלבוע/גליל. הציפייה הייתה שדווקא האליפות הזו, השנייה ברציפות, תקפיץ עוד יותר את מניותיו של דותן, אבל דווקא ההחלטה לנסות שוב את מזלו בליגת העל (בעונת 16/17 בק"ג), מנעה ממנו להפוך ל- MVP הבלתי מעורער של הליגה בעשור האחרון. הוא אמנם חזר אליה, אך מפוקס פחות, ואת העשור סיים במכבי רחובות מהליגה הארצית.

ובכל זאת. השנים הטובות שלו, הן היו וואוו. מהאלמוניות שעטפה אותו בימים בהפועל בארי בתחילת העשור לעונה הגדולה בהוד השרון שהסתיימה בהופעה מכובדת בגמר נגד נס ציונה. מהאליפות היפה עם נהריה לעונה הכי טובה שלו בקריירה - כשהוביל את קריית אתא לגמר הפלייאוף ונבחר לחמישיית העונה, ועד ליכולת הנהדרת שהציג במדי הפועל גלבוע / גליל - כשהוביל את ביתהלחמיים לליגה הראשונה אולי בעונה הקשוחה שידעה הליגה בעשור שחלף.

ההימור עם קריית גת בליגת העל, בעונה שלאחר מכן, פחות הצליח, וגם את השנתיים שבאו לאחר מכן בקריית אתא דותן סיים בשלב מוקדם יחסית - רבע גמר הפלייאוף. המספרים קצת ירדו, הקסם מעט פג, אבל בגיל 29 - חצי קריירה עוד לפניו. עם ההחלטות הנכונות דותן עוד עשוי למצוא את עצמו מופיע בצורה כזאת או אחרת גם בכתבה הדומה שמישהו אחר יכתוב פה בעוד עשור נוסף.

״כיף ומרגש מאוד לדעת שעבודה קשה משתלמת. תודה רבה לספסל שמסקר את הליגה הלאומית, זו ליגה נהדרת שמקדמת את השחקן הישראלי. תודה לכל מי שבחר בי, תודה לכל מי ששיחק איתי, אימן אותי והיה איתי חלק במסע המיוחד הזה. נתראה במגרשים!"

 

נייט מילר

בעוד שאת העשור הראשון של המיליניום בליגה הלאומית אפיינו לא מעט זרים שבאו כדי להישאר כמו סטנלי ברנדי, דיימון פטרסון וטיק רוג'רס - בעשור השני - ועם החזרה למתכונת של שני זרים בקבוצה - כבר היה קשה הרבה יותר למצוא זרים שהעבירו בליגה שלנו את מרבית שנותיהם היפות. מילר, שהחל את דרכו בלאומית עוד בעונת 2010/11, דאג בכל זאת לשמור משהו מהגחלת הזאת, והאמת היא שהוא עשה את זה נהדר.

כבר בעונתו הראשונה בליגה נבחר לחמישיית העונה, כשהוביל את יקנעם/מגידו לרבע גמר הפלייאוף ולמרחק ניצחון אחד - שלא הגיע - מהדחה של האלופה המיועדת, האדומה מת"א, שכשלה גם היא ברגע האמת. בעונה שלאחר מכן כבר נבחר לשחקן העונה, סיים כסגן מלך הסלים והוביל את באר יעקב לסדרת הגמר שם הפסידה להפועל ת"א, ואחרי שנתיים בנהריה - במהלכן נבחר פעם נוספת ל- MVP של הליגה, זכה סופסוף לגזור רשתות ולחגוג עליה.

מילר המשיך עם נהריה בליגת העל, נפצע וגמר את העונה, אך חזר לעוד סיבוב בלאומית - מוצלח מעט פחות, במדי עירוני ר"ג, שנגמר ברבע גמר הפלייאוף בתום סדרה גדולה מול עפולה. אז מה היה כל כך מיוחד במילר? שהוא פשוט עשה הכל. אם הוא לא קלע הכי הרבה - הוא מסר הכי הרבה, ואם פחות הצליח עם שניהם אז כל הכדורים החוזרים, והאבודים, היו אצלו. אם ורנון טיל זכה לכינוי ה"ראסל וסטברוק" של הלאומית, תרשו לנו להשוות את מילר ללברון של הליגה שלנו. הוא בהחלט היה הכי קרוב לשם.

"תודה לישראל על כל מה שהיא עשתה עבורי. היא היתה חלק גדול מהחיים שלי והיו לי חוויות נהדרות בישראל ואני מעריך את ההכרה והבחירה"

 

ג'ף אלן

אין שחקן שעבר בליגה הזאת וזכה למשפט "אם רק היה מתרכז בכדורסל ומניח בצד את המהומות שמסביב הוא לא היה כאן" יותר מג'ף אלן, והאמת היא - שאי אפשר להתייחס בזלזול לאמירה הזאת כלל ועיקר. אלן לא שייך לליגה הזאת, ולמעשה גם בליגת העל הוא הוכיח לא אחת - על אף הקדנציות הקצרות שלו שם - שהוא אחד משחקני הפנים הטובים והיעילים שעברו בה, ולא בכדי.

החוש הנהדר לריבאונד, האתלטיות הנדירה, היכולת לעשות נקודות בצבע כמעט בכל מצב וכמעט מול כל שומר. האויב הכי גדול בקריירה של ג'ף אלן היה ג'ף אלן עצמו, שלא הפסיק להתעסק עם השופטים, לעורר מהומות ולייצר - לצד ההערצה גדולה ליכולות המרשימות שלו - הרבה סימני שאלה סביב היכולת שלו לתרגם אותן להצלחות של ממש.

בעונתו הראשונה בליגה - 2013/14 הוא הוביל את עפולה לגמר הפלייאוף ונבחר לחמישיית העונה. הוא זגזג כל הזמן עם ליגת העל (הפועל ת"א, מכבי חיפה), תפס כותרות עם אותה פרשת סמים ידועה, הוביל גם את ב"ש לגמר הפלייאוף והציל מירידה את הפועל עפולה ולאחר מכן גם את הפועל חיפה - שהדהימה בכל עונה מחדש עם גודל האתגרים שלקחה על עצמה. תואר של ממש לא היה לו (מלך הריבאונדים באחת העונות, נחשב?), אבל תארים הם משהו ששמור לשחקנים סולידיים שעבורם אין בלתי מלבד הכדורסל, ואלן - ללא ספק מוכשר מכל השמות האחרים שיופיעו פה, פשוט לא היה שם.

"איזה כבוד. שיחקתי לצד כמה שחקנים שנתנו פייט טוב ולהיבחר לחמישיית העשור מראה שעבודה קשה משתלמת. אני רוצה להודות לכל מי שבחר בי"

 

 

רביב פיטשון

המזל הגדול, אפשר לומר, הוא של"ספסל" אין בדיוק משרדים וגם אם היו כאלה הם כפי הנראה היו סגורים בימים הללו. אחרת, הבחירה בשחקן האחרון לחמישיית העונה הייתה כנראה מסתיימת במכות ועוד כמה כתמי דם. סקר הקהל הביא תוצאות שוויוניות, וכך גם משאל הכתבים שלנו ומיקור החוץ שערכנו. בסופו של יום, בהבדלים דקיקים, גבר רביב פיטשון על תומר גינת ונטל את המקום החמישי בחמישיית העשור.

פיטשון לא היה "שחקן גדול" באף קבוצה, אבל הוא היה משמעותי דיו במדי שתיים מאלופות הליגה בעשור האחרון. ב- 7 עונותיו בליגה בעשור שהיה הוא נעדר מהפלייאוף רק פעם אחת. פעמיים הגיע לגמר והניף צלחת ופעם נוספת נעצר בחצי הגמר. דווקא בשתי העונות הטובות יותר שלו, פיטשון לא הביא מספרים (הוא השלים 3 עונות עם דאבל פיגרס ועוד אחד עם כמעט דאבל-דאבל) - הוא פשוט הביא נוכחות, ויתרון משמעותי שלא היה לאף קבוצה אחרת: גבוה ישראלי דומיננטי שמשנה את כל התמונה.

הוא הפתיע עם לב השרון, היה הישראלי הדומיננטי בליגה כששיחק באשקלון, והיה הגרוש ללירה במדיהן של גלבוע ונס ציונה בסדרות הפלייאוף בהן השתתף, סדרות שהסתיימו בצלחת אליפות ובבק-טו-בק הראשון (אבל לא היחיד) של העשור.

"שמח ונרגש להיות חלק מחמישיית העשור, באמת מעמד מכובד להיות נבחר מכל רשימה מכובדת של שחקנים שעברו בליגה לאורך השנים. עברתי הרבה חוויות בליגה הזאת, הליגה הכי ישראלית שיש שמקדמת הרבה ישראלים לעבר ליגת העל. תודה לכל החברים שהיו איתי לאורך השנים, ולכל מי שבחר בי. אני באמת אוהב את הליגה הזאת ואת התשוקה שיש בה. שמח שעבודה קשה משתלמת! נתראה גם בעשור הבא..."