לאומית: השבוע מחלקים גביע

בראשון הקרוב תצא ההתמודדות לדרך וביום רביעי תוכרע. כמו בכל סיפור שנכתב היטב ייפגשו ירושלים ורמלה למשחק על הגביע. מחזיקת הגביע המכהנת נגד זו שזכתה בו בפעם האחרונה שהיתה בלאומית (לפני שעברה לליגת העל). הן ניצחו את כל היריבות ממקומות 2-6 כדי להתייצב ראש-בראש על הבמה המרכזית. נכנסים לחודשיי ההכרעות ומחלקים תואר ראשון.


| מאיר פרייליכמן
אליצור רמלה – אס"א ירושלים (19:30, היכל הספורט העירוני, רח' דוד רזיאל 3, רמלה) אחד הדברים הכי חשובים ביצירת המתח הוא בניית הסיפור, לפעמים זה חייב להיות מתוסרט כמו הבנייה לקראת אליפות העולם ברסלמניה ולפעמים המציאות עושה את שלה. באירוע שהתחיל ביריית פתיחה באוקטובר ולשיאו הגיע לפני 10 ימים נבנתה ההתמודדות בין רמלה לירושלים והכל מוכן לשבוע הגדול של גמר הגביע. למעשה מדובר בגמר בין שתי מחזיקות גביע מחזיקת הגביע הנוכחית, אליצור רמלה שזכתה בו בעונה שעברה לבין אס"א ירושלים שאמנם זכתה בגביע רק בשנת 2014, אך טרם איבדה אותו. בתום אותה עונה זכתה ירושלים בדאבל והעפילה לליגת העל. מאז שיחקה 2 עונות בליגה הבכירה ועם שובה ללאומית חזרה למעמד הגמר וכמו בכל סטורי-ליין שכתוב היטב – קוראת תיגר על התואר מול האלופה המכהנת. מצד אחד מעיין דגן ואינה גורביץ שהמשיכו מהעונה שעברה מהצד השני אורית פרחי, השחקנית היחידה שלקחה חלק גם באותה עונת דאבל גדולה. לצידן סיון בלליס (על הקווים ברמלה) ורותם רוכסאר (בצבע של ירושלים) שאשתקד הפסידו את הגביע ורוצות להניף אותו. רמלה כיאה לאלופה המכהנת שלחה מסרים מהדהדים פעם אחר פעם, עם ניצחון גדול בפ"ת, ניצחון כפול על גלבוע ובדרך על כפ"ס. ירושלים כאנדרדוגית, קמה מהקרשים שוב ושוב והגיע לגמר אחרי 2 משחקים שהסתיימו בהארכות. בעצמן נפגשו 3 פעמים ואחרי 1-1 המשחק האחרון התקיים לפני 10 ימים, משחק צמוד בו ירושלים היתה קרובה להפתיע אבל רמלה סגרה את המשחק עם ניצחון שמרה על מאזן מושלם בבית ואם היה תקציב לאפקטים מיוחדים הם בוודאי היו מדליקים זיקוקים סביב השלט "גמר גביע האיגוד 2017!" ב-2014 ירושלים זכתה בגביע והמשיכה לדאבל, ב-2017 רמלה רוצה להיות הקבוצה הראשונה שעושה זאת מאז ירושלים. הדרך של אס"א ירושלים לגמר:  לוח המשחקים של הגביע הקשה מאד על אס"א ירושלים שבמשחקה הראשון קיבלה את אחת הקבוצות החזקות – קבוצת ליגה לאומית שהיתה קרובה להעפיל לפלייאוף העליון, הפועל באר טוביה. במשחק החוץ בבאר טוביה מול יכולת גבוהה של יעקובוביץ ו-וקסלר, הצליחה ירושלים לנצח בקושי ולעבור לשלב הבא עם ניצחון, בזכות משחק טוב של אלואיזה כץ ושי אלון (14 נקודות כל אחת) 71:64. ההמשך לא היה קל יותר, להפך. גם בשלב רגע הגמר ירושלים נאלצה לצאת למשחק חוץ ופגשה יריבה שהגיעה בשיא כושרה. אליצור תל אביב, היתה באותה התקופה בשיא כושרה. אחרי שהספיקה לנצח את אליצור רמלה, ואפילו את ירושלים בעצמה 48 שעות לפני משחק הגביע, חזרה ירושלים לאולם בו נחלה את הפסדה ובתום מותחן אחרי הארכה ניצחה 69:66. לת"א לא הספיקו 21 נקודות של בר גילינסקי מול 19 הנקודות של דניאל חג'ג' ו-14 נקודות של גילי ליאור שהובילו את ירושלים לניצחון הגדול שלה. הדרמות נמשכו גם לחצי הגמר. ירושלים קיבלה את בני יהודה, על פניו קבוצת צמרת מהפלייאוף התחתון, אך בפועל קבוצת צמרת לכל דבר. בני יהודה עם לנה פדולובה, טל לב, חן הולצר, הדס בר ומור בן ברק הצליחו לנצח את ירושלים במשחק הראשון 61:57 ועם יתרון 4 הנקודות יצאה לירושלים ושם כבר הוליכה ב-7 נקודות (60:53) כלומר בהפרש 11 מצטבר, שלוש דקות לסיום, עד שקאמבק גדול שהובילו גילי ליאור, נטע רפאל ודניאל חג'ג' הצליחה ירושלים לכפות הארכה וכמו ברבע הגמר להכריע יריבה שהיתה עדיפה עליה עם הרבה אופי בדקות הסיום. הדרך של אליצור רמלה:  אליצור רמלה פתחה את העונה שלה עם מה שבקלות היה יכול להיות גם חצי הגמר. המשחק הראשון של העונה, בסיבוב הראשון של גביע האיגוד, הפגיש בין רמלה לקבוצה והפועל פתח תקווה. היום כבר אפשר לספר (5 חודשים וחצי אחרי) ששתי הקבוצות הן כרגע מהקבוצות הטובות בליגה וחולקות את מקומות 1-2, כשבפעם השניה שרמלה הגיעה לשחק בפ"ת נכנעה לכחולות (68:58). כל אלה מעצימים את ההישג בניצחון הגדול של רמלה 56:46, משחק שברוב שלביו נע סביב 20 נקודות הפרש. רבקה רוס עם 18 נקודות וגורביץ עם 11 בלטו במשחק שבו עוד לקחה חלק אורנית שוורץ. ברבע הגמר התקיים משחקה "הקל" ביותר של רמלה, אם אפשר לקרוא למשחק חוץ בכפר סבא (השישית בליגה) משחק קל. הירוקות לא עשו הנחות לרמלה ונלחמו גם כשבמחצית ההפרש 16 נקודות, חזרה, כפ"ס למשחק עד 7 הפרש ובסיום רמלה המשיכה לחצי הגמר עם ניצחון 66:57. את מפגש חצי הגמר קיימה נגד עוד אחת מהקבוצות החזקות בליגה הפועל גלבוע מעיינות. הקבוצה שהבטיחה את העפלתה לחצי גמר על העלייה, מתחה את רמלה בשני המשחקים כשבמשחק הראשון פיגרה רמלה במחצית הראשונה וניצחה בקושי 51:48 (21 נקודות של מאיה איסרוב הובילו לניצחון), גם משחק הגומלין הוכרע בדקות הסיום כשגלבוע עוד הוליכו 61:60, לפני שרמלה הבטיחה את מקומה בגמר עם הניצחון 72:64 בעוד משחק של 21 נקודות לאיסרוב וגורביץ שסייעה לה עם 24 נקודות משלה. לקראת המשחק:  ה-גמר המתבקש. ללא סינדרלות ועם קבוצות שניצחו באופן ישיר את הקבוצות המדורגות במקומות 1-6 (פ"ת, גלבוע, ת"א, כפ"ס) ושתיים מהמוליכות בבית התחתון (מאחר ושתי הקבוצות מגיעות מהדרום אז לא שיחקו נגד חיפה והגליל שהודחו ע"י הגלבוע). השתיים כבר נפגשו שלוש פעמים העונה כשלהוציא את המפגש הראשון, במחזור הפתיחה, שהיה חד צדדי והסתיים 73:52 לזכות אליצור רמלה, הגיעו שני המפגשים בשלב הפלייאוף העליון והדיו צמודים במיוחד כשכל קבוצה שמרה על הבית ואחרי ניצחון של ירושלים על רמלה 49:58, ניצחה רמלה לפני עשרה ימים את ירושלים 63:60. למעשה המשחק בו ניצחה ירושלים את רמלה הוא הפסדה היחיד של אליצור ב-12 המשחקים האחרונים ללא גילי ליאור הפצועה הצליחה ירושלים עם 25 נקודות של אורית פרחי ומשחק הגנה נהדר של נטע רפאל לעצור את רמלה על 49 נקודות בלבד הסקור הנמוך ביותר של הקבוצה העונה. בגומלין כששתי הקבוצות צברו עייפות מהשבועות האחרונים המשחק היה צמוד ולמרות שרמלה הוליכה לכל אורכו המשחק התקשו מול ירושלים שלא נתנה למשחק לברוח להפרש דו ספרתי בכל המחצית השניה כולל הפרש שנע בין 3-5 נקודות בדקות ההכרעה. כשצליל וטורי עם 14 נקודות היתה האקס פקטור לזכות רמלה במשחק בו בלטה גם מעיין דגן עם 15 נקודות. המשחק יפגיש שתי קבוצות בעלות שיטות משחק שונות לחלוטין. אס"א ירושלים קבוצה הגנתית במיוחד. לפני הכל חג'ג', אלון, רוכסאר וגם אלואיזה כץ והפתעת העונה נטע רפאל הן שומרות מצוינות שמורידות את הקצב של היריבה, כך ללא אף שחקנית שקולעת מעל 12 נקודות למשחק רחוקה ירושלים משחק ניצחון מלהבטיח כניסה לפיינל פור וכך הגיעה מרחק שני משחקים מזכייה בגביע. רמלה מנגד קבוצת התקפה מגוונת ועמוקה היחידה בליגה שקולעת מעל 70 נקודות בממוצע למשחק כשיש לה 4 שחקניות בפלייאוף העליון שקולעות מעל 11 נקודות כל משחק (רוס, דגן, איסרוב וגורביץ), קשה מאד לעצור את הקבוצה ובוודאי כשהיא במאזן מושלם בביתה. יש לא מעט שאפשר לספר על המצא'-אפים בין השתיים, החל משתי השחקניות שהצליחו העונה למקסם את הכרטיס הכפול צליל וטורי מצד אחד וגילי ליאור מהצד השני כשמול היעדר הדקות בליגת העל מצליחות להיות בורג מרכזי בקבוצות הצמרת בלאומית, דרך הצלחתם של המאמנים סיון בלליס ובועז טייב לחבר את הקבוצה (כל אחד והקשיים שלו) ועד ההתאקלמות של שחקניות ליגת העל כמו אלואיזה כץ, רבקה רוס ומאיה איסרוב בליגה הלאומית וההתעלות שלהן ברגעי ההכרעה שיכולים להיות הגורם שיכריע את המשחק. סך הכל שתי קבוצות ראויות לגמר גביע שמי שתדע להכתיב את קצב המשחק שלה וסגנונה תזכה, בלתי אפשרי להמר על הזוכה שאולי תוכרע בהפרש סלים. אם השתיים ייפגשו שוב, הן יעשו זאת ככל הנראה בקרב עליה לליגת העל, בסדרת חצי גמר הפיינל פור, אך אין מה להקדים את המאוחר, ראשית, בואו נחלק גביע.