מסופסל: מצאו את ההבדלים

כששאלו אותי, יותר מפעם אחת למען האמת, מה דעתי על מכירת כרטיסי כניסה למשחקים בליגה הלאומית, הייתי נחרץ. ליגת המשנה, עבור קבוצות שרוצות לרוץ גבוה ולכוון לליגת העל, היא בדיוק הזמן והמקום לעשות את הסוויצ' במחשבה של האוהדים, ולהסביר להם שעל משחק כדורסל ברמה גבוהה צריכים לשלם. עשרה שקלים, עשרים שקלים, זה לא באמת משנה - קבוצת כדורסל מקצוענית שלא מבהירה לסביבה שלה שהיא בעלת ערך ושצריכים לשלם כדי לראות אותה משחקת, לא יכולה לצפות מהסביבה שלה לקחת אותה ברצינות.

בדיוק על אותה הדרך, צריכה מנהלת הליגה הלאומית להביט לרגע על המראה. המאבק לשתי עולות אמנם צפוי לשאת פרי בסוף עונת המשחקים הקרובה (כבר דיברנו על זה שאנחנו לא בטוחים שזה הדבר הנכון לליגה?) אבל בזמן שבמנהלת מפזרים סיסמאות על תקצובים (שמגיעים בצדק), על חשיבותה של הליגה ועל השפעתה על הכדורסל הישראלי, צריכים לעצור לרגע ולחשוב: איך אפשר לקחת ברצינות ליגה שמתייחסת בזלזול לטורניר פתיחת העונה הרשמי שלה, לא מצליחה לתקצב אותו במינימום ההכרחי של סטטיסטיקה רשמית ולא מחייבת את הקבוצות המשתתפות בו לעלות לפרקט במדי משחק ראויים?

לפעמים, כל ההבדלים הם בפרטים הקטנים. הפער בין הליגה הראשונה לליגה השנייה הוא עצום, מבחינה מקצועית, כמובן, אבל אנחנו מדברים כרגע על דברים אחרים לגמרי. הליגה הלאומית תצטרך כנראה לאורך כל חייה להצדיק ולהוכיח את חשיבותה אל מול קדמת הבמה של הכדורסל הישראלי, טבעו של אנדרדוג. אבל במקום לדרוש כספים ולחכות שיגיעו, כדאי להתחיל (או - להמשיך, כי סה"כ נעשו דברים טובים בשנים האחרונות והמגמה היא חיובית) מהדברים הקטנים. האלה בדיוק. והנה שתי הצעות ייעול לקראת פתיחת עונת המשחקים הבאה.

הראשון לציון

בעולם אחר, מול יריבה קצת יותר אחרת (נניח, הפועל ירושלים), יאניס ספרופולוס היה סופג את האיחור האופנתי של טאריק בלאק ורושם אותו למשחק, למרות זאת. נגד מכבי ראשל"צ, שלא נמצאת בכושר שיא ועדיין מוכת הלם מהתבוסה לפרומית'אס במחזור הפתיחה של היורוקאפ, אפשר לעשות ניסויים.

כמו מדד הפלוס-מינוס, שהוא כמעט חסר משמעות עבור המשחק הבודד, כך גם המחזור הבודד הוא חסר משמעות עבור העונה כולה. ובכל זאת, למדנו. למדנו שקבוצות עם ישראלים טובים יתנו להם לשחק למרות ביטולו של החוק הרוסי ושקבוצות עם ישראלים פחות טובים יאלצו לתת להם לשחק כי אי אפשר לרוץ 40 דקות עם ארבעה זרים.

למדנו שלמרות הסגלים העמוקים, קבוצה שרושמת ארבעה זרים למשחק (בזמן שעל הספסל יושבים עוד שלושה עם ג'ינס וטי-שירט) עולה אליו בלי הרבה אופציות לחילופים. למדנו שקבוצות עם וויב טוב יכולות לנצח משחקי חוץ צמודים גם בלי לקלוע מחוץ לקשת ולמדנו שלפעמים אולי מוטב יהיה לבטל מנהגים עתיקי יומין כי משהו שם מתחיל לאבד צורה. ואנחנו מדברים כמובן על מסע המשחקים של מכבי חיפה מעבר לים שחוץ מקצת שואו לקהל המקומי (היציעים היו די מלאים, באופן מעורר עניין), בעיקר מביך את הקבוצה מהכרמל ומעכב את פתיחת הליגה כסדרה. להיות כמו כולם זה לא בהכרח דבר רע.