מצטייני העונה בארצית: המשלימים

למקרה שפיספסתם: מצטיני העונה בצפון ומצטייני העונה בדרום

הצעירים: חן כלפון (מכבי שוהם) ואופק מלכה (הפועל עמק חפר)

שני השחקנים הצעירים של העונה מגיעים, ולא במקרה, משתי ההפתעות הנעימות שראינו השנה. אחת עשתה זאת בפומבי, השנייה הסתפקה בהישגים צנועים יותר, אבל שתיהן התבססו על מכנה משותף אחד - סגל צעיר במיוחד ומאמן שהלך עד הסוף עם מה שהיה לו.

בעמק חפר זה היה דן ג'י, שקיבל מהצעירים שלו עונת MVP, ואנחנו מדברים בעיקר על שניים: אור מורדוך (שזכה גם הוא באזכורים חיוביים) ואופק מלכה, שנבחר ברוב קולות לשחקן הצעיר של העונה. מלכה, שחקן נבחרת הנוער של ישראל בקיץ האחרון, סומן כבר מגיל צעיר ככשרון ששווה לעקוב אחריו, וכבר השנה, בגילו הצעיר, היה לאחד המוציאים לפועל המעניינים בליגה. אין לנו סטטיסטיקות מלאות, וכבר התלוננו על כך באזניכם כמה וכמה פעמים בשבועות האחרונים, אבל מלכה הוא שם שהיה אמור להופיע שם הרבה מאוד פעמים השנה. והוא גם יופיע המון פעמים בשנה הבאה, בליגה הזו או באחת גבוהה יותר.

צעיר קצת פחות אך דומיננטי קצת יותר היה חן כלפון במכבי שוהם, שבמו ידיו הוליך את הקבוצה הצעירה של רועי מייזליק לזכיה בגביע האיגוד ועמד איתה מרחק מקום אחד (ושלושה נצחונות) מהמקום הרביעי. שבעה מאמנים בחרו בכלפון לתואר השחקן הצעיר של העונה, שלושה נוספים נתנו לו את קולם לחמישייה, ויותר חד משמעי מזה אתם כנראה לא תקבלו בכתבה הזו. אם היינו מצליחים לתחזק השנה, כמו שרצינו, את טבלת מלך הסלים של הליגה, סביר מאוד להניח ששמו של כלפון היה משתרברבר בראש הרשימה. ומי בכלל זוכר שרק לפני שנה שיחק בנצר סירני הצנועה מהליגה הרביעית.

איכשהו השם שלו נשמט בין הבחירות, אבל אי אפשר לסגור פסקה על הצעירים המצטיינים של העונה האחרונה מבלי להזכיר את רז אדם בן ה- 18, שמאבקי האליפות האינטנסיביים של נתניה לא מנעו ממנה לדחוף אותו בכל הכוח לחמישייה הראשונה. בסוף זה השתלם.

שחקני ההגנה: מתן נאור (אליצור עירוני נתניה) ותומר פיסצקי (אליצור "איתו" אשקלון)

אומרים שכדי לנצח צריכים התקפה וכדי לעלות ליגה צריכים הגנה, זה לא מפתיע, אם כך, ששני שחקני ההגנה של העונה האחרונה הם נציגי שתי האלופות.

בלא מעט מקרים תואר "שחקן ההגנה" הוא תואר סטיגמתי, כזה שמלווה שחקנים לאורך קריירה שלמה עד שמגיעה התנגשות, או איזשהו מאבק מרתק. להגיד שבמחוז הדרומי המאבק היה מרתק? לא בדיוק, אבל בהחלט הייתה בו נגיעה מעניינת, כאשר קולות המאמנים התפזרו בין עשרה שחקנים שונים. ולרגע נעלמה הסטיגמטיות. ובכל זאת, מעל כולם, בלט תומר פיסצקי, שלא היה רחוק ממקום בחמישייה, אבל אולי בכלל זכה בתואר שווה אפילו יותר. פיסצקי נתן סיבוב שני התקפי יוצא מן הכלל והיה אחד העוגנים המשמעותיים בסגל האשקלוני העונה. מאמני הליגה בכל זאת לא התאפקו והלכו על הקשיחות ההגנתית של הפורוורד. זרמנו.

ועם מתן נאור הבחירה כבר הייתה הרבה יותר קלה. לא פחות מחמישה מאמנים הלכו עם "מר הגנה" במשאל שערכנו, וסביר להניח שרוב האחרים עדיין מתלבטים. ההחתמה של נאור בנתניה בקיץ לוותה בלא מעט הדים תקשורתיים, ודי בצדק, אולם מי שציפה לראות אותו קולע בצרורות או מוביל את קלעי הקבוצה ערב אחרי ערב די התאכזב. גם בגילו, נאור היה שובר שוויון בליגה הזו. הגנתית. גם כשלא קלע כמו שלכוארה מתן נאור צריך היה לקלוע בליגה הארצית הוא הביא את הנקודות לנתניה מהקצה השני של הפרקט. מההגנה, מהריבאונדים, אבל בעיקר מכל אותן הפעולות הקטנות ששוות אליפות.

המשתפרים: צאלי נוימן (מכבי פתח תקווה) ורועי נברו (הפועל נצרת עילית)

מה עושה שחקן שלא מקבל מספיק הזדמנויות להוכיח את עצמו בליגות הגבוהות? יורד לארצית, נכון. עבור נברו ונוימן זו הייתה בחירה מוצלחת במיוחד.

עונת הקאמבק של נצרת עילית לארצית אמנם התאפיינה בעיקר במאבקי תחתית, אבל מבט על כל האחרות שעלו מליגה א' מגלה עד כמה זה לא לגמרי פשוט. בנצרת עילית בנו על קונספט צעיר, ידעו מראש שזה לא יהיה פשוט במיוחד, אבל מהשורה התחתונה קיבלו שחקן שיוכל להוביל אותם קדימה בשנים הבאות. אחרי שנים על קצה הספסל בנהריה, כל שרועי נברו היה צריך זה דקות משחק, והרבה. לפעמים זה עבד טוב יותר, לפעמים קצת פחות, אבל זו הדרך של שחקן צעיר להשתפר, וזו הדרך של קבוצה צעירה ודלת תקציב להפתיע.

הקשר בין פתח תקווה לצאלי נוימן הוא במידה מסוימת מפתיע קצת יותר. אחרי שהעביר את מרבית שנותיו הראשונות בבוגרים בעיקר בהתאוששות מפציעות ועל קצה הספסל של רעננה, קיבל נוימן בקיץ האחרון הזדמנות ראשונה להיות פקטור משמעותי בקבוצה שרוצה לרוץ גבוה, והעובדה שהוא מופיע כאן בין מצטייני העונה מלמדת עד כמה הבחירה הזו הייתה נכונה מבחינתו. הסגל הפתח-תקוואי התבסס העונה בעיקר על קו אחורי יוצא מן הכלל, אבל הוא לא היה מצליח להגיע לאן שהגיע ללא התרומה הנאה של נוימן, שזכה ב- 5 קולות לתואר השחקן המשתפר ועוד 2 לחמישייה.

השחקן השישי: אסף סמואל (א.ס. רמת השרון) ורון גוטמן (מכבי פתח תקווה)

האמת היא, שבהרבה מאוד מקרים הקטגוריה הזו מתפספסת. לא תמיד ברור מי עלה מהספסל, לא תמיד זוכרים מתי ההיררכיה השתנתה, לא תמיד מבחינים במספרים ובפעולות קטנות. אבל הפעם גם במחוז הדרומי וגם במחוז הצפוני הבחירות היו די החלטיות ומנו בשני המקרים מחצית מהקולות.

מכבי פתח תקווה אולי יצאה קצת מאוכזבת מהעונה הזו, אבל אם יש משהו שתשמח לקחת איתה לעונה הבאה הוא ההתקדמות של רון גוטמן, שהפך להיות צלע מרכזית במערך שחקני הבית. גוטמן הוא "החבילה השלמה" - עולה מהספסל ומרביץ בהגנה, תופר שלשות כשצריך ועושה נקודות גם מאיזורים אחרים, אבל בעיקר - נותן את כל מה שצריך כדי להיות האקס פקטור. עוד עונה בארצית זה קצת באסה, עוד עונה בארצית בידיעה ששחקני הבית שלך יובילו אותך זה כבר קצת יותר סבבה.

הסיפור של אסף סמואל ורמת השרון הוא כבר שונה, אבל מעניין לא פחות. משנה לשנה הציג סמואל גרף שיפור נהדר ביכולת שהציג, אולם התלוותה לכך כוכבית אחת: הוא עשה את זה עם קבוצות קטנות. רמה"ש צרפה אותו לשירותיה בקיץ האחרון וייעדה לו את תפקיד "האיש שעולה מהספסל ומשנה משחקים עם צרורות של נקודות וים של אנרגיות". כמו פתח תקווה, גם רמת השרון, אחרי עונה פנטסטית, נעצרה רק בגמר. לשני האקס פקטורים שלהם היה בכך חלק משמעותי.

היו קרובים

לא רצינו לעשות לכם הרבה מידי בלגן או לסיים עם יותר מידי חפירות, אבל מליגה של 24 קבוצות אפשר בכל זאת לדבר על קצת יותר מ- 18 שחקנים ועוד 2 מאמנים. כמה מילים על כל אלה שעמדו במרחק נגיעה, לעיתים רק קול אחד, מהמקומות ברשימת המצטיינים:

במחוז הדרומי, כאמור, הקרב על תואר מאמן העונה ניטש בין שניים - רועי מייזליק, שזכה בתואר, ורועי בן-יהושע, האחראי הגדול על המהפכה האשקלונית העונה, שעמד מרחק קול אחד ממנו. עוד זכו בוקלות: יוסי מזרחי, שהוביל את חבל מודיעין לעונה חלומית ופנטסטית שהסתיימה במקום הראשון ובהדחה כואבת בחצי הגמר, ואבי קצנברג, שהוביל את פתח תקווה לקאמבק נהדר בסיבוב השני, עד לגמר הפלייאוף.

את המקום בחמישייה פספסו על חודם של קולות בודדים: יוני דרעי - שמצטרף לרשימה הארוכה של אשקלונים שנתנו סיבוב שני ענק והובילו את הקבוצה ללאומית, נדב נאור - ששמר על יציבות לאורך העונה והיה אחד השחקנים המשמעותיים בעונה הנפלאה של פתח תקווה, ואופק חכמון - שהוביל את הקבוצה הצעירה של בת-ים לעונה סולידית ורגועה בלי כאבי ראש מיותרים במאבקי התחתית.

במחוז הצפוני הקרב על תואר מאמן העונה אמנם היה פחות צמוד, אבל למקום השני אחרי שי מינסטר הגיעו פחות או יותר ארבעה, עם פער של קול אחד בינם לבין עצמם: גיא קנטור, מאמן אלופת העונה הסדירה, עידן פלדה, מאמן אלופת העונה, יוסי בוכניק, שהוביל את הקאמבק של עכו שהסתיים בחצי גמר הפלייאוף, ודן ג'י, שלקח את עמק חפר הצעירה למקום השישי בטבלה.

היו קרובים להשגת המקום בחמישייה: עופר דיגמל, שסיים את העונה כאחד הקלעים הבולטים בליגה ועמד עם צפת מרחק ניצחון אחד מהמקום הרביעי, אדיר הרוש - שמשנה לשנה ממשיך להציג אספקטים נוספים במשחק שלו והיה אחד הכלים ההתקפיים המשמעותיים של גיא קנטור העונה, אופיר פרחי - שלצד הרוש היה העוגן המרכזי בקו האחורי של רמת השרון, ואילן נניקשווילי הבלתי נגמר כי וואלה - מה עוד נשאר לנו להגיד עליו.